משנה עבודה זרה א ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק א · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מקום שנהגו למכור בהמה דקה לגוים, מוכרין.

מקום שנהגו שלא למכור, אין מוכרין.

ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה, עגלים וסייחים, שלמים ושבורין.

רבי יהודה מתיר בשבורה.

ובן בתירא מתיר בסוס.

נוסח הרמב"ם

מקום שנהגו למכור בהמה דקה לגוים מוכרין מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין ואל ישנה אדם מפני המחלקות ובכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה עגלים וסייחים שלמים ושבורין רבי יהודה מתיר בשבורה בן בתירה מתיר בסוס.

פירוש הרמב"ם

מקום שנהגו (שלא) למכור בהמה וכו': בהמה גסה אסור למכרה לעובד כוכבים לפי שהוא מצווה על שביתת בהמתו ואסרו למכרה לו על דרך גזירה שמא ישאיל אותה לו או ישכיר אותה לו ויאמר כמו שמותר למכרה כמו כן הוא מותר להשכירה ולהשאילה ויעבוד בה עבודת כוכבים [בשבת] והיא של ישראל ולפיכך מותר לו למכרה על ידי סרסור כמו שבארנו ברביעי מפסחים: והשבורה ג"כ משמשת לטחון ובן בתירא אומר הסוסים שמביאין עליהם הציידין העופות שצדין בהם מותר למכרם להם לפי שסבר החי נושא את עצמו ואפילו בהמה ועוף כמו שבארנו בעשירי מפסחים: וחכמים אומרים כי האדם בלבד הוא שאמרו בו החי נושא את עצמו כמו שנתבאר בפרק עשירי משבת ואין הלכה כבן בתירא א] ואין הלכה כר' יהודה אבל שאר בהמות מותר למכור לעובד כוכבים שהם ידועות לרכוב בהם בלבד:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אין מוכרין בהמה גסה - דגזרינן מכירה אטו שכירות והשאלה, שהיא בהמתו של ישראל, ויעשה בה הנכרי מלאכה בשבת. ועל ידי סרסור דליכא לאחלופי בשכירות, שאין הסרסור משכיר. שרי למכרה:

שלימים ושבורים - שאף השבורים חזו למלאכה, שטוחנים בהם:

רבי יהודה מתיר בשבורה - ואין הלכה כר' יהודה:

בן בתירא מתיר במוס - ואפילו הסוס שהציידים מביאים עליו העופות שצדין בו. קסבר החי נושא את עצמו. ורבנן סברי, דוקא אדם נושא את עצמו, הלכך אם לא היה מיוחד אלא לרכוב עליו מותר, אבל להביא בעל חי אחר חוץ מאדם, אסור. ואין הלכה כבן בתירא:

פירוש תוספות יום טוב

מקום שנהגו למכור בהמה דקה וכו'. מתני' שנויה בפ"ד דפסחים משנה ג' ושם הארכתי בס"ד:

וסייחים. מפורש בפרק ה' דב"ב משנה ב':

ושבורים. כתב הר"ב שאף השבורים חזו למלאכה וכו' כך פירש הרמב"ם כאן ובפסחים ושם מפרש הר"ב כפירש"י דהתם ודהכא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מקום שנהגו וכו':    ביד פ' עשרים דהלכות שבת סימן ג' ד' ה':

למכור בהמה:    דקה לעו"ג נראה דכאן לא שייך לא למיתני עע"ז וגם לא לפרש שהם עע"ז דוקא. והכא במנהגא תליא מילתא ואע"ג דתנן בריש פירקין דלקמן אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עו"ג מפני שהם חשודים על הרביעה ואיכא משום ולפני עור לא תתן מכשול דבני נח נצטוו על הרביעה דכתיב והיו לבשר אחד יצאו בהמה וחיה שאין נעשין בשר אחד אפ"ה במכירה ליכא למיחש לרביעה דעו"ג חס על בהמתו שלא תעקר שנעשית עקורה ברביעה וכיון שקנאה והיא שלו שוב אינו רובעה הלכך במנהגא תליא מילתא היכא דאחמור עלייהו דלא מזבני אחמור והיכא דלא אתמור שרי ולגבי העמדת בהמה בפונדקאות של עו"ג שהבהמה של ישראל היא אין העו"ג חס עליה מלרובעה וקא עבר אלפני עור לא תתן מכשול ואהכי אסור. וראיתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל ואל ישנה אדם מפני המחלקות ס"א אל ישנה וכו':

ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה:    גזרה משום שכירות ומשום שאלה ומשום נסיוני פירוש משום נסיוני דזימנין דזבין ליה ניהליה סמוך לשקיעת החמה דמעלי שבתא ואומר לו בא נסה אותה לראות אם הולכת שפיר כשהוא טעונה ושמעה לקליה ואזלא מחמתיה וניחא ליה דתיזיל וה"ל מחמר בשבת דחייב חטאת ועל ידי סרסור ליכא למיחש לשאלה ושכירות ולא לנסיוני דהא לא ידעה לקליה דאזלה מחמתיה. ועיין בתוס' ז"ל אמאי נקט טעמא דמחמר תיפוק לי משום טעם דשביתת בהמתו אפילו כי לא שמעא לקליה והר"ן ז"ל האריך הרבה בזה עיין שם שהוא נתן טעם לשבח וכתב עוד בפי' המשנה וז"ל מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעו"ג מוכרין וכו' מדינא שרי דליכא למיחש לרביעה משום דעו"ג חס על בהמתו מלרבעה מאחר שקנאה שלא תעקר שנעשית עקרה ברביעה אלא שיש מקומות שהחמירו על עצמן שלא למכור כדי שלא יבאו להעמיד בהמה בפנדקאות של עו"ג והא ודאי מדינא אסור לפי שהן חשודים על הרביעה ואיכא משום לפני עור שהוא אינו חס על בהמת ישראל שלא תעקר ולפיכך יש מקומות שהחמירו אף במכירה משום לתא דהעמדה ומש"ה קאמר דמקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין ובכל מקום אפילו באותן מקומות שלא החמירו בכך אין מוכרין בהמה גסה מפני שמיוחדת למלאכה ועושה בהמתו מלאכה בשבת ועגלים וסייחים ושבורים אע"פ שאין ראויין למלאכה גזרו בהן רבנן דילמא אתי לאיחלופי ואתי למיזבן גדולים ושלמין הראויין למלאכה ואיכא משום שאלה ושכירות כדמפרש בגמרא ע"כ. והעלה הוא ז"ל דמתניתין בסתם אינשי דמסתמא זבני לרידיא אבל רב הונא דאמרינן בגמרא דזבין ההיא פרה לנכרי טבח זבן דאע"ג דטבח גופיה לרידיא זבין כיון דזבין נמי לשחיטה תלינן לקולא ע"כ. וכשם שאין מוכרין בהמה גסה כך אין מוכרין חיה גסה ואפילו במקום שנהגו למכור בהמה דקה חיה גסה אין מוכרין דחיה גסה עבדי בה מלאכה לטחון בריחיים והא דתנן בסמוך ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים דשמעת מינה הא ארי של תרבות שאין בו נזק מוכרין מתרץ בגמ' רב אשי דסתם ארי שבור הוא אצל מלאכה פירש רש"י ז"ל דארי לאו בר מלאכה הוא ומתניתין ר' יהודה היא דשרי בשבורה וכל אריות שבורין הם אצל מלאכה אבל רבנן דאסרי בשבורה אסרי נמי בארי ור' יהודה נמי בשאר חיה גסה כגון ערוד דטחנו בהו בריחייא מודה דאין מוכרין ע"כ. ור"י בעל התוס' פירש דמתניתין אפילו כרבנן נמי אתיא דע"כ לא קאסרי רבנן אלא משום דאתי למימר שלא מכרה לו אלא שבורה אבל בארי לא שייך למימר האי טעמא דלעולם שבור הוא אצל מלאכה ע"כ ורב נחמן מתקיף עליה דהאי שנוייא דמאן לימא לן דארי חיה גסה הוא דילמא חיה דקה הוא ובמנהגא תליא מילתא:

שלימים ושבורים:    הרמב"ם ז"ל פירש משום דשבורים נמי מעלו לטחינה ורש"י ותוס' ז"ל פירשו גזרה שבורים אטו שלימים דאתו לאיחלופי:

ר' יהודה מתיר בשבורה:    בפירקין דף ז' ומפרש בגמרא בברייתא משום שאינה יכולה להתרפאות ולהחיות אמרו לו והלא מרביעין עליה ויולדת וכיון דמרביעין עלי' ויולדת אתי לשהוייה אמר להן לכשתלד תאסרוה כלומר דודאי לא תלד לעולם:

בן בתירא מתיר בסוס:    רפ"ק דבכורות. וטעמיה מפני שהוא עושה בו מלאכה שאין חייבין עליה חטאת ורבי אוסר ולא מטעם דרבנן אלא משום תורת כלי זין דאיכא דקטיל בסיחופיה פירוש שמלמדו להרוג בידו את הנופלים במלחמה ומשום תורת בהמה גסה דלכשיזקין מטחינו בריחיים בשבת דאב מלאכה הוא ושלושה מחלוקות בדבר. ועיין בדברי הירושלמי שכתבנו בפסחים בפ' מקום שנהגו:


פירושים נוספים