משנה אהלות ג
אהלות פרק ג', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר טהרות • מסכת אהלות • פרק שלישי ("כל המטמאין") • >>
פרקי מסכת אהלות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
כל המטמאין באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית, רבי דוסא בן הרכינס מטהר, וחכמים מטמאים.
כיצד, הנוגע בכשני חציי זיתים מן הנבלה או נושאן.
ובמת, הנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית, או נוגע בכחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו, מאהיל על כשני חציי זיתים, מאהיל על כחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו, רבי דוסא בן הרכינס מטהר, וחכמים מטמאין.
אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית, או מאהיל על כחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית, טהור.
אמר רבי מאיר, אף בזה רבי דוסא בן הרכינס מטהר, וחכמים מטמאין.
הכל טמא, חוץ מן המגע עם המשא, והמשא עם האהל.
זה הכלל, כל שהוא משם אחד, טמא.
משני שמות, טהור.
מלא תרווד רקב שנתפזר בתוך הבית, הבית טמא.
ורבי שמעון מטהר.
רביעית דם שנבלעה בתוך הבית, הבית טהור.
נבלעה בכסות, אם מתכבסת ויוצא ממנה רביעית דם, טמאה.
ואם לאו, טהורה, שכל הבלוע שאינו יכול לצאת טהור.
נשפך באויר, אם היה מקומו קטפרס והאהיל על מקצתו, טהור.
היה אשבורן, או שקרש, טמא.
נשפך על האסקופה והיא קטפרס בין מבפנים בין מבחוץ, והבית מאהיל עליו, טהור.
היה אשבורן או שקרש, טמא.
כל שבמת, טמא, חוץ מן השינים והשער והצפורן.
ובשעת חבורו, הכל טמא.
כיצד, המת מבחוץ ושערו בפנים, הבית טמא.
עצם שיש עליו כזית בשר, הכניס מקצתו מבפנים והבית מאהיל עליו, טמא.
שני עצמות ועליהן כשני חצאי זיתים בשר, הכניס מקצתם מבפנים והבית מאהיל עליהם, טמא.
היו תחובים בידי אדם, טהור, שאין חבורי אדם חבור.
איזהו דם תבוסה, המת שיצא ממנו שמינית בחייו ושמינית במותו, דברי רבי עקיבא.
רבי ישמעאל אומר, רביעית בחייו ורביעית במותו, נטל מזה ומזה רביעית.
רבי אלעזר ברבי יהודה אומר, זה וזה כמים.
איזהו דם תבוסה, צלוב שדמו שותת ונמצא תחתיו רביעית דם, טמא.
אבל המת שדמו מנטף ונמצא תחתיו רביעית דם טהור.
רבי יהודה אומר, לא כי, אלא השותת, טהור.
והמנטף, טמא.
כזית מן המת פתחו בטפח, והמת פתחו בארבעה טפחים, להציל הטומאה על הפתחים.
אבל להוציא הטומאה, בפותח טפח.
גדול מכזית, כמת.
רבי יוסי אומר, השדרה והגולגולת, כמת.
טפח על טפח על רום טפח מרובע, מביא את הטומאה, וחוצץ בפני הטומאה.
כיצד, ביב שהוא קמור תחת הבית, יש בו פותח טפח ויש ביציאתו פותח טפח, טומאה בתוכו, הבית טהור.
טומאה בבית, מה שבתוכו טהור, שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס.
יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח, הטומאה בתוכו, הבית טמא.
טומאה בבית, מה שבתוכו טהור, שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס.
אין בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח, טומאה בתוכו, הבית טמא.
טומאה בבית, מה שבתוכו טמא.
אחד חור שחררוהו מים, או שרצים, או שאכלתו מלחת, וכן מרבך של אבנים, וכן סואר של קורות.
רבי יהודה אומר, כל אהל שאינו עשוי בידי אדם, אינו אהל.
ומודה בשקיפים ובסלעים.
- שֶׁנֶּחְלְקוּ
- וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ הַבַּיִת,
- רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס מְטַהֵר,
- וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים.
- שֶׁנֶּחְלְקוּ
- כֵּיצַד?
- הַנּוֹגֵעַ בְּכִשְׁנֵי חֲצָיֵי זֵיתִים מִן הַנְּבֵלָה
- אוֹ נוֹשְׂאָן;
- וּבַמֵּת,
- הַנּוֹגֵעַ בְּכַחֲצִי זַיִת וּמַאֲהִיל עַל כַּחֲצִי זַיִת,
- אוֹ נוֹגֵע בְּכַחֲצִי זַיִת וְכַחֲצִי זַיִת מַאֲהִיל עָלָיו;
- מַאֲהִיל עַל כִּשְׁנֵי חֲצָיֵי זֵיתִים;
- מַאֲהִיל עַל כַּחֲצִי זַיִת וְכַחֲצִי זַיִת מַאֲהִיל עָלָיו;
- רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס מְטַהֵר,
- וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין.
- אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בְּכַחֲצִי זַיִת
- וְדָבָר אַחֵר מַאֲהִיל עָלָיו וְעַל כַּחֲצִי זַיִת,
- אוֹ מַאֲהִיל עַל כַּחֲצִי זַיִת
- וְדָבָר אַחֵר מַאֲהִיל עָלָיו וְעַל כַּחֲצִי זַיִת,
- טָהוֹר.
- וְדָבָר אַחֵר מַאֲהִיל עָלָיו וְעַל כַּחֲצִי זַיִת,
- אָמַר רַבִּי מֵאִיר:
- אַף בָּזֶה
- רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס מְטַהֵר,
- וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין.
- אַף בָּזֶה
- הַכֹּל טָמֵא,
- חוּץ מִן הַמַּגָּע עִם הַמַּשָּׂא,
- וְהַמַּשָּׂא עִם הָאֹהֶל.
- חוּץ מִן הַמַּגָּע עִם הַמַּשָּׂא,
- זֶה הַכְּלָל:
- כֹּל שֶׁהוּא מִשֵּׁם אֶחָד, טָמֵא;
- מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת, טָהוֹר:
- כֹּל שֶׁהוּא מִשֵּׁם אֶחָד, טָמֵא;
- הַבַּיִת טָמֵא;
- וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר.
- הַבַּיִת טָמֵא;
- רְבִיעִית דָּם שֶׁנִּבְלְעָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת,
- הַבַּיִת טָהוֹר.
- נִבְלְעָה בִּכְסוּת,
- אִם מִתְכַּבֶּסֶת וְיוֹצֵא מִמֶּנָּה רְבִיעִית דָּם,
- טְמֵאָה,
- וְאִם לָאו,
- טְהוֹרָה;
- שֶׁכָּל הַבָּלוּעַ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת,
- טָהוֹר:
- אִם הָיָה מְקוֹמוֹ קָטַפְרַס
- וְהֶאֱהִיל עַל מִקְצָתוֹ,
- טָהוֹר;
- הָיָה אֶשְׁבֹּרֶן, אוֹ שֶׁקָּרַשׁ,
- טָמֵא.
- נִשְׁפַּךְ עַל הָאִסְקֻפָּה וְהִיא קָטַפְרַס,
- בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ,
- וְהַבַּיִת מַאֲהִיל עָלָיו,
- טָהוֹר.
- הָיָה אֶשְׁבֹּרֶן אוֹ שֶׁקָּרַשׁ,
- טָמֵא.
- כָּל שֶׁבַּמֵּת, טָמֵא,
- חוּץ מִן הַשִּׁנַּיִם וְהַשֵּׂעָר וְהַצִּפֹּרֶן;
- וּבִשְׁעַת חִבּוּרוֹ,
- הַכֹּל טָמֵא:
- הַמֵּת מִבַּחוּץ וּשְׂעָרוֹ בִּפְנִים,
- הַבַּיִת טָמֵא.
- עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כַּזַּיִת בָּשָׂר,
- הִכְנִיס מִקְצָתוֹ מִבִּפְנִים
- וְהַבַּיִת מַאֲהִיל עָלָיו,
- טָמֵא.
- שְׁנֵי עֲצָמוֹת,
- וַעֲלֵיהֶן כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים בָּשָׂר,
- הִכְנִיס מִקְצָתָם מִבִּפְנִים
- וְהַבַּיִת מַאֲהִיל עֲלֵיהֶם,
- טָמֵא.
- הָיוּ תְּחוּבִים בִּידֵי אָדָם,
- טָהוֹר,
- שֶׁאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר:
- הַמֵּת
- שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ שְׁמִינִית בְּחַיָּיו
- וּשְׁמִינִית בְּמוֹתוֹ,
- דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
- רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
- רְבִיעִית בְּחַיָּיו וּרְבִיעִית בְּמוֹתוֹ;
- נִטַּל מִזֶּה וּמִזֶּה רְבִיעִית.
- רְבִיעִית בְּחַיָּיו וּרְבִיעִית בְּמוֹתוֹ;
- רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- זֶה וָזֶה כַּמַּיִם;
- אֵיזֶהוּ דַּם תְּבוּסָה?
- צָלוּב שֶׁדָּמוֹ שׁוֹתֵת
- וְנִמְצָא תַּחְתָּיו רְבִיעִית דָּם,
- טָמֵא.
- אֲבָל הַמֵּת שֶׁדָּמוֹ מְנַטֵּף
- וְנִמְצָא תַּחְתָּיו רְבִיעִית דָּם,
- טָהוֹר.
- וְנִמְצָא תַּחְתָּיו רְבִיעִית דָּם,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא כִי,
- אֶלָּא הַשּׁוֹתֵת, טָהוֹר;
- וְהַמְנַטֵּף, טָמֵא:
- אֶלָּא הַשּׁוֹתֵת, טָהוֹר;
- פִּתְחוֹ בְּטֶפַח,
- וְהַמֵּת
- פִּתְחוֹ בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים,
- לְהַצִּיל הַטֻּמְאָה עַל הַפְּתָחִים;
- אֲבָל לְהוֹצִיא הַטֻּמְאָה,
- בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.
- פִּתְחוֹ בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים,
- גָּדוֹל מִכְּזַיִת,
- כַּמֵּת.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- הַשִּׁדְרָה וְהַגֻּלְגֹּלֶת,
- כַּמֵּת:
- מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה,
- וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה.
- מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה,
- כֵּיצַד?
- בִּיב שֶׁהוּא קָמוּר תַּחַת הַבַּיִת,
- יֵשׁ בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח
- וְיֵשׁ בִּיצִיאָתוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח,
- טֻמְאָה בְּתוֹכוֹ,
- הַבַּיִת טָהוֹר.
- טֻמְאָה בַּבַּיִת,
- מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר;
- שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת,
- וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס.
- יֵשׁ בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח
- יֵשׁ בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח
- וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח,
- הַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ,
- הַבַּיִת טָמֵא.
- טֻמְאָה בַּבַּיִת,
- מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר;
- שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת,
- וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס.
- אֵין בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח
- וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח,
- טֻמְאָה בְּתוֹכוֹ,
- הַבַּיִת טָמֵא;
- טֻמְאָה בַּבַּיִת,
- מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָמֵא.
- אֶחָד חוֹר שֶׁחֲרָרוּהוּ מַיִם,
- אוֹ שְׁרָצִים,
- אוֹ שֶׁאֲכָלַתּוּ מַלַּחַת;
- וְכֵן מַרְבֵּךְ שֶׁל אֲבָנִים,
- וְכֵן סַוָּאר שֶׁל קוֹרוֹת.
- אוֹ שְׁרָצִים,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- כָּל אֹהֶל שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי בִּידֵי אָדָם,
- אֵינוֹ אֹהֶל.
- וּמוֹדֶה בַּשְּׁקִיפִים וּבַסְּלָעִים:
- כָּל אֹהֶל שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי בִּידֵי אָדָם,
נוסח הרמב"ם
(א) כל המטמאין באוהל, שנחלקו והכניסן לתוך הבית -
- רבי דוסא בן הרכינס - מטהר,
- וחכמים - מטמאין.
- כיצד?
- הנוגע בכשני חציי זיתים מן הנבילה או נושאן,
- ובמת הנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית,
- או נוגע בכחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו,
- מאהיל על כשני חציי זיתים,
- מאהיל על כחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו -
- רבי דוסא בן הרכינס - מטהר,
- וחכמים - מטמאין.
- אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית,
- או מאהיל על כחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית - טהור.
- אמר רבי מאיר: אף בזה -
- רבי דוסא בן הרכינס - מטהר,
- וחכמים - מטמאין.
הכל טמא -
- חוץ מן המגע עם המשא, והמשא עם האוהל.
- זה הכלל -
- כל שהוא משם אחד - טמא,
- ומשני שמות - טהור.
(ב) מלוא תרווד רקב -
- שנתפזר בתוך הבית - הבית טמא.
- ורבי שמעון - מטהר.
- שנתפזר בתוך הבית - הבית טמא.
- רביעית דם -
- שנבלעה בתוך הבית - הבית טהור.
- נבלעה בכסות -
- אם מתכבסת ויוצא הימנה רביעית דם - טמא,
- ואם לאו - טהור,
- שכל הבלוע שאינו יכול לצאת - טהור.
(ג) נשפך באוויר -
- אם היה מקומו קטפרס, והאהיל על מקצתו - טהור.
- היה אשבורן, או שקרש - טמא.
- נשפך על האסקופה -
- והיא קטפרס בין מבפנים בין מבחוץ, והבית מאהיל עליו - טהור.
- היה אשבורן, או שקרש - טמא.
- כל שבמת - טמא,
- חוץ מן השיניים, והשיער, והציפורן.
- ובשעת חיבורן - הכל טמא.
- חוץ מן השיניים, והשיער, והציפורן.
(ד) כיצד?
- המת מבחוץ, ושיערו בפנים - הבית טמא.
- עצם שיש עליו כזית בשר -
- הכניס מקצתו לפנים, והבית מאהיל עליו - טמא.
- שני עצמות, ועליהן כשני חציי זיתים בשר -
- הכניס מקצתן לפנים, והבית מאהיל עליהן - טמא.
- היו תחובין בידי אדם - טהור,
- שאין חיבורי אדם חיבור.
(ה) איזה הוא דם תבוסה?
- המת שיצא ממנו שמינית בחייו, ושמינית במותו -
- דברי רבי עקיבה.
- רבי ישמעאל אומר:
- רביעית בחייו, ורביעית במותו, וניטל מזה ומזה רביעית.
- רבי אלעזר בן יהודה אומר:
- זה וזה - כמים.
- המת שיצא ממנו שמינית בחייו, ושמינית במותו -
- ואיזה הוא דם תבוסה?
- צלוב שדמו שותת,
- ונמצא תחתיו רביעית דם - טמא.
- אבל, המת שדמו מנטף,
- ונמצא תחתיו רביעית דם - טהור.
- רבי יהודה אומר: לא, כי אלא -
- השותת - טהור,
- והמנטף - טמא.
- צלוב שדמו שותת,
(ו) כזית מן המת - פתחו בטפח,
- והמת - פתחו בארבעה טפחים,
- להציל את הטומאה על הפתחים.
- אבל, להוציא את הטומאה - בפותח טפח.
- וגדול מכזית - כמת.
- רבי יוסי אומר: השזרה, והגולגולת - כמת.
- והמת - פתחו בארבעה טפחים,
(ז) טפח על טפח על רום טפח, מרובע -
- מביא את הטומאה, וחוצץ בפני הטומאה.
- כיצד?
- ביב שהוא קמור תחת הבית,
- יש בו פותח טפח, ויש ביציאתו פותח טפח -
- טומאה בתוכו - הבית טהור.
- טומאה בבית - מה שבתוכו טהור,
- שדרך הטומאה לצאת, ואין דרכה להיכנס.
- יש בו פותח טפח, ואין ביציאתו פותח טפח -
- טומאה בתוכו - הבית טמא.
- טומאה בבית - מה שבתוכו טהור,
- שדרך הטומאה לצאת, ואין דרכה להיכנס.
- אין בו פותח טפח, ואין ביציאתו פותח טפח -
- טומאה בתוכו - הבית טמא.
- טומאה בבית - מה שבתוכו טמא.
- אחד חור שחררוהו מים, או שרצים, או שאכלתו מלחת,
- וכן מרבך של אבנים,
- וכן צוואר של קורות.
- רבי יהודה אומר:
- כל שאינו עשוי בידי אדם - אינו אוהל.
- ומודה - בשקיפין, ובסלעים.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה אהלות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב