משנה אהלות ג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ג · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מלא תרווד רקב שנתפזר בתוך הבית, הבית טמא.

ורבי שמעון מטהר.

רביעית דם שנבלעה בתוך הבית, הבית טהורט.

נבלעה בכסות, אם מתכבסת ויוצא ממנה רביעית דם, טמאה.

ואם לאו, טהורהיא, שכל הבלוע שאינו יכול לצאת יב טהור.

נוסח הרמב"ם

מלוא תרווד רקב שנתפזר בתוך הבית הבית טמא ורבי שמעון מטהר רביעית דם שנבלעה בתוך הבית הבית טהור נבלעה בכסות אם מתכבסת ויוצא הימנה רביעית דם טמא ואם לאו טהור שכל הבלוע שאינו יכל לצאת טהור.

פירוש הרמב"ם

כבר קדם בפ' השני שמלא תרווד רקב ורביעית דם מטמאין באהל ואופן בחינת הבגד לידע אם יצא ממנו רביעית דם ויטמא באהל אשר יהיה בו תחלה כמו שביארו בתוספתא וזה שירחצו הכסות בשיעור ידוע מהמים עוד נקח כזה השיעור ממים יחובר אליו רביעית דם הנה אם היה מראיהן אחד באדמימות או יהיה מה שהורחץ בו הבגד טמא יותר אדום הנה נדע שיצא ממנו רביעית דם ויהיה זה הבגד מטמא באהל ואין הלכה כר' שמעון:

פירוש רבינו שמשון

שנתפזר בתוך הבית. בפ' המפלת (דף כו:) מפרש טעמא דר"ש דאמר דסופו כתחלתו דדבר אחר נעשה לו גנגילון ובברייתא קתני התם פלוגתייהו בנתפזר ובנפל לתוכו עפר כל שהוא ונקט חד משום רבותא דר"ש וחד משום רבותא דרבנן:

הבית טהור. בנדה פרק האשה (דף סב:) אמרי' ואמרי לה הבית טהור ולא פליגי הא בכלים דמעיקרא הא בכלים דבסוף:

אם מתכבסת ויוצא ממנה רביעית דם. בתוספתא [פ"ד] מפרש כיצד משערין אותה מביא מים במדה ומכבסה בהן ומביא מים אחרים ונותן לתוכן רביעית דם אם היה מראיהן שוה הרי זו טמאה ואם לאו טהורה ובנדה בפרק האשה (שם) מוקי לה ר"ל בדם תבוסה דרבנן ולכך מתבטל אגב בגד אבל דאוריי' לא כי היכי דקאמר גבי חרסים שבלעו משקין טמאין ונפלו לאויר התנור והוסק התנור טמא לא שנו אלא משקין קלין אבל משקין חמורין טמא אע"פ שלא הוסק ומשמע דלרבי יוחנן דאמר אפי' משקין חמורין הוסק אין לא הוסק לא ומיירי אפי' בדם דאורייתא ותימה דעל כרחין מיבעי ליה לאוקומא בדם תבוסה דרבנן כדדייקינן בגמ' בהגוזל קמא (דף קא.) מההיא סוגיא דבגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק אלמא חזותא מילתא והכא צ"ל מטהרינן). מטמאינן בנבלעת בכסות שאין יכולה לצאת ומשני התם בדם תבוסה. דרבנן יש לומר דההיא סוגיא כריש לקיש אבל רבי יוחנן היה מחלק בין חזותא דניחא ליה לחזותא דלא חייש בה דהיכא דניחא ליה כאילו היא בעין אבל היכא דלא חייש בה לא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מלא תרווד רקב - דאמרן לעיל בריש פרק ב' שהוא מטמא באוהל:

שנתפזר לתור ה, כית - ונתערב בו עפר כל שהוא ז:

ור' שמעון מטהר - דסבר סופו כתחילתו, מה תחילתו אם נקבר המת בתכריכים או בארון של עץ, אין לו רקב, דבעינן שלא יהיה דבר נגלל ח עמו, אף סופו לאחר שנעשה רקב אם נתערב עמו דבר אחר אינו מטמא. ואין הלכה כר' שמעון:

אם מתכבסת הכסות ויוצא ממנה רביעית דם - וכיצד משערין אותה, מביא מים במדה ומכבסה בהן ומביא מים אחרים כמדתן ונותן בהן רביעית דם י, אם היה מראיהן שיה הרי שוו טמאה, ואם לאו טהורה:

פירוש תוספות יום טוב

שנתפזר בתוך הבית. פי' הר"ב ונתערב בו עפר כל שהוא וכ"פ הר"ש ולרבותא דרבנן נקטינן שנתפזר בתוך הבית דלא תימא דכיון שנתפזר וגג שכנגד זה מאהיל על חצי שיעור ושכנגד זה מאהיל על חצי שיעור ושני אהלות הן ואין מצטרפין הכי מפרשינן בגמרא פ"ג דנדה דף כז:

ורבי שמעון מטהר. פי' הר"ב סבר סופו כתחלתו כו'. דבעינן שלא יהא דבר נגלל עמו לישנא דגמרא דהתם דאמרינן מה תחלתו נעשה לו דבר אחר גנגילון והתוס' העתיקו גלגילון ופירשו בשם הערוך דבר הנגלל עמו ע"כ. ובפ"ז דנזיר דף נא איתא בגמרא גלגלין ופירש"י כלומר המגלגל זה לזה ונתערב זה עם זה:

הבית טהור. כלומר שהכלים הבאים אחר הבליעה לתוך הבית אינן מיטמאין בבית. הכי מפרשים בגמרא פ"ט דנדה דף סב:

אם מתכבסת ויוצא ממנה רביעית דם טמאה. כתב הר"ב וכיצד משערין אותה מביא מים במדה וכו' ומביא מים אחרים כו' אם היה מראיהן שוה הרי זו טמאה. דאילו לא הביא מים שניים לא היינו יכולים לשער בראשונים בלבד לפי שאפילו אם לא ימצאו רביעית יותר אכתי איכא למימר שמא רביעית יצא דא"א שלא ישתייר בבגד מן המים. אבל השתא אין מזיק כלום מה שמשתייר מן המים בבגד. דכשם שנשתייר מן המים כך נשתייר מן הדם שמ"מ היה מעורב הכל יחד מה שיצא ומה שנשתייר ומראה אחד הן כאילו יצא הכל. ומיהו קשה דאין סברא שיסייע הדם שמשתייר בבגד [לטמא הבית] כיון שאין יכול לצאת בכיבוס. אא"כ שאין לחוש כל כך אם תולין הדבר להחמיר. ואין לומר שמים אחרים שמביא צריך שיחסר מהם מהמדה כשיעור שנבלע מן הראשונים בבגד. דמי יוכל לכוון זה. ועוד קשה דמאי צריך למדידת מים הראשונים. בלא מדידת מים הראשונים יכול הוא לדעת אם יש רביעית דם במה שיצא ע"י כיבוס. שיסחוט לתוך כלי כל מה שיצא מן הכסות. וימדדנה כמה יש בין מים לדם. ויביא רביעית דם מעלמא. ויוסיף עליו מים עד שיהא בין מים ובין דם כשיעור מים ודם שיצאו מן הכסות ואם מראיהן שוה טמאה. ונראה לפרש דלא נקט מים במדה אלא משום שאם ימצאו יותר מן המדה שנתנו. רביעית. שלא יצטרכו להביא מים אחרים דודאי יצא מן הכסות רביעית דם. אבל אם אין רביעית דם יותר אז יביא רביעית ומוסיף עליו מים עד שיהא בין מים ודם כמדה ראשונה אחר שתכבס בה הכסות ואם מראיהן שוה טמאה. ואם לאו טהורה. ומיהו קשה דהא קתני בתוספתא [שהעתיקה הר"ב] ברישא. ומביא מים אחרים ואח"כ קתני ונותן לתוכן רביעית דם כ"כ התוס' בפ"ט דב"ק דף קא. וראיתי להרמב"ם. שאעפ"י שבפירושו העתיק כדברי התוספתא שירחצו הכסות בשיעור ידוע מהמים עוד נקח בזה השיעור ממים ויחובר אליו רביעית דם כו'. הנה בחבורו פ"ד מהט"מ [הלכה יג] כתב כיצד משערין אותה מכבסין אותה במים ומביא מים כמדתן ונותן לתוכן רביעית דם כו'. הרי שלא הזכיר מדה בתחלה. ויש לפרש דבריו שכמדתן ר"ל כמדת מה שיצא אחר הכביסה. ומ"ש ונותן לתוכן רביעית דם כלומר שבתוך המים שמביא כמדתן צריך שיתן בהם רביעית דם שעם הרביעית דם הוא שיהיה כמדת המים ר"ל כמדה שיצא אחר הכביסה. והשתא דאתינא להכי אף דברי התוספתא יכולני לפרש כן. ואע"פ שהזכירה ראשונה. שמביא במדה. היינו כדברי התוס' שאם ימצא רביעית יותר שא"צ עוד לשום דבר. אבל אם לא מצא אז מביא אחרים במדתן. ר"ל במדה שמצא אחר הכביסה אלא שנותן בהן רביעית דם:

ואם לאו טהורה. אינה מתטמאה באהל והרי היא ככסות שנגע במת. הרמב"ם שם וכ"פ רש"י שם בב"ק. וכ"כ שם התוס'. ודלא כמו שנדחקו בנדה פ"ט [דף סב] דמיירי דקודם שנפל רביעית. נבלע בכסות מה שאינו יכול לצאת. ונתבטל בבגד ולא היה רביעית שלם מעולם. ומהר"ר וואלף וורמייז"א הוכיח דלהר"ב צ"ל כמו שנדחקו התו' דנדה לפי שסברת הר"ב דכלים שנטמאו במת מטמאין באהל. כמ"ש גבי מנורה בספי"א [מ"ח] עכ"ד. וע"ש דלהרמב"ם אינן מטמאין באהל. וכן נראה דעת מהר"ם:

שכל הבלוע שאינו יכול לצאת טהור. פי' שאינו יכול לצאת על ידי כביסה סתם. אע"פ שעל ידי הדחק היה יוצא כגון ע"י צפון. כיון דבסתם כיבוס אין יכול לצאת רביעית דם טהורה. משום שאין דרך להקפיד עליה כשאין יכול לצאת בכיבוס סתם. כך צריך לומר מתוך הסוגי' דמס' נדה [שכתבתי במ"ה פ"ט דכלים]. ומה"ט נמי לא קשיא מהא דתנן ברפ"ג דערלה בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק דאלמא דחזותא מלתא היא. דבטומאה מש"ה טהורה דבקפידא תליא מלתא וכי לא קפיד שיצא. בטל. דטומאה בלועה לא מטמאה. אבל בערלה אין שייך להתיר מטעם דאין מקפיד דנהנה הוא בצבע וניחא ליה. תוספות פ"ט דב"ק. ופ"ט דנדה [ד"ה מקולי]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על הברטנורא) ולרבותא דרבנן נקט כן, דאף שנתפזר וגג שכנגד זה מאהיל על חצי שיעור וכן כנגד זה וב' אהלות הן, אפ"ה מצטרפין. רש"י:

(ח) (על הברטנורא) לישנא דגמרא. ופירש"י, כלומר, המגלגל זה לזה ונתערב זה עם זה:

(ט) (על המשנה) טהור. כלומר, הכלים הבאים אחר הבליעה לתוך הבית, אינם מיטמאין:

(י) (על הברטנורא) תוספתא. ובמים ראשונים בלבד לא יוכל לשער, שאפילו אם לא ימצאו רביעית יותר, י"ל שיצא רביעית דם ונשאר בבגד מן המים. אך קשה, דבלא מדידת מים ראשונים נמי יכול לידע, שיסחוט המים מן הכסות וימדוד אותו, ויביא מים אחרים עם רביעית דם שיהיה בין הכל כשיעור המים שיצא מן הכסות, ואם מראיהן שוה טמאה כו'. ויש לומר דאין הכי נמי, ומה שהוצרכו למדה היינו שאם ימצאו רביעית יותר שלא יצטרכו למים אחרים כו'. אבל אם לא מצא רביעית אזי מביא אחרים כמדתן, רוצה לומר כמדה שמצא אחר הכביסה אלא שנותן בהם רביעית דם ועם הרביעית דם הוא שיהיה כמדת המים מן הכביסה. ועתוי"ט:

(יא) (על המשנה) טהורה. אינה מתטמאה באוהל והרי היא ככסות שנגעה במת. הר"מ. וכן פירש"י ותוספ'. ומהר"ז וורמייז"א הוכיח דלדעת הר"ב דכלים שנטמאו במת מטמאין באוהל, צריך לדחות כמו שכתבו התוספ' דמיירי שקודם שנפל רביעית נבלע בכסות מה שאינו יכול לצאת ונתבטל בבגד ולא היה רביעית שלם מעולם:

(יב) (על המשנה) שאינו יכול לצאת. פירוש, ע"י כביסה סתם, אעפ"י שעל ידי סם יכולה לצאת. דאין דרך להקפיד בכהאי גוונא. ומהאי טעמא לא קשה מריש פרק ג' דערלה, בגד שצבעו כו', דהתם בחזותא נהנה, אבל בטומאה בקפידא תליא מלתא. תוספ'. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שנתפזר בתוך וכו'. בנדה פ' המפלת (נדה דף כ"ז) מייתי ברייתא אחרת דתניא מלא תרווד רקב שנפל לתוכו עפר כל שהוא טמא ור"ש מטהר והתם עביד צריכותא לתרויהו דאי אשמעי' דברייתא ה"א בההיא קאמרי רבנן דמטמא משום דמכניף אבל נתפזר אימא מודו לי' רבנן לר"ש דאין מאהיל וחוזר ומאהיל דגג שכנגד זה מאהיל על חצי שיעור ושכנגד זה מאהיל על חצי שיעור ושני אהלות הן ואין מצטרפי' ואי אשמעי' בהא ה"א בהא אמר ר"ש משום דאין מאהיל וחוזר ומאהיל אבל בההיא אימא מודה להו לרבנן צריכא. ופי' הרא"ש ז"ל שנתפזר בתוך הבית הבית טמא כיון שהבית מאהיל על כולה טמא כל מה שבבית שהאהל מצרפן כדתנן לק' בפירקי' שני עצמות ועליהן שני חצאי זיתים והכניס מקצתם בפנים וכו' הבית טמא ע"כ:

ור"ש מטהר. ואזדא לטעמי' דמטהר מלא תרוד ועוד עפר קברות לעיל פ' שני ושמא ההיא ברייתא שהבאתי מפ' המפלת היא מתני' דפירקי' דלעיל בשנוי לשון כדרך התלמוד בכמה דוכתי:

רביעית דם שנבלעה בתוך וכו'. פשוט הוא שכל מה שהי' במת קודם שנבלעה שהוא טמא ואיתה פ' הגוזל קמא ובנדה פ' האשה ופי' רש"י ז"ל הבית טמא כלים שבבית דבית לא מקבל טומאה דקרקע הוא. ואמרי' התם בגמרא ואמרי לה הבית טהור ולא פליגי בכלים שהיו בבית קודם שנבלעה שהיתה בעין והאהיל הבית עלי' ועל הכלים נטמאו אבל בכלים דאתו לבסוף אחר שנבלעה בקרקע טהור:

נבלעה בכסות וכו'. והכניס הכסות לבית אם מתכבסת הכסות וכו' הבית טמא ואם לאו טהור הבית שלא האהיל על רביעית שכבר חסר בהבלעו בכסות אבל הכסות טמא שתחלת נגיעה ברביעית מצומצם נטמאה ומדקתני טהור אע"ג דחזותא דרביעית איכא שהדם שנשאר בבגד שאי אפשר לסוחטו נראה לנו בבגד אלמא חזותא לאו מילתא היא ורמי רבא עלה דתנן ברפ"ג דמסכת ערלה בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק אלמא חזותא מילתא היא ותירץ רב כהנא מקולי רביעיות שנו כאן בדם תבוסה דאינו מטמא באהל אלא מדרבנן. ועיין בתוס' שם פ' הגוזל ושם בנדה פ' האשה שהיא עושה צרכי' שפירשו ז"ל דלר' יותנן לא קשי מידי מערלה אטומאה דלדידי' בקפידא תליא מילתא כמו שאכתוב בסמוך בס"ד ומ"מ צבעו בקליפי ערלה ידלק דלא שייך להתירו מטעם דאין מקפיד דנהנה הוא בצבע וניחא לי' אלא האי שנוייא משני לי' אליבא דריש לקיש וה"ק לי' אפי' לפי דבריך שאתה מדמה טומאה לאיסור לא קשי מידי דדם תבוסה דרבנן ע"כ וכן נראה שפי' ג"כ הר"ש ז"ל וכתב ה"ר יהוסף ז"ל אם מתכבסת הכסות ויוצא ממנה רביעית דם טמאה וכו' פי' כאן לא אמר הכסות טמא כמו שאמר לעיל הבית טהור על כן נראה דקאי ארביעית שאע"פ שהיא בלועה כיון שהיא יכולה לצאת היא טמאה אבל אם אינה יכולה היא טהורה אבל הכסות לעולם אב הטומאה היא שכבר נטמאת מרביעית ודוק ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל ומביא מים אחרים במדתם וכו'. אמר המלקט הכי מפ' לה בתוספתא וכתב ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל וצ"ע וכי לא נשאר מן המים בבגד ואפשר דאזלינן לחומרא ומש"ה מתורץ מה צריך להביא מים אחרים ימדוד אותם אם יש רביעית יתר ודוק ע"כ אמר המלקט עיין על זה בתוס' שם בנדה ושם פ' הגוזל:

שכל הבלוע שאינו יכול לצאת טהור. הא יכול לצאת אפי' ע"י הדחק טמא ודוקא אם מקפיד עליו להוציאו הכי מסיק רב פפא שם בנדה דהכי ס"ל לר' יוחנן. ועיין בכלים פ"ט ס"ה ששם הבאתי פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש:


פירושים נוספים