רבינו שמשון על אהלות ג

<< · רבינו שמשון · על אהלות · ג · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

הנוגע בכשני חצאי זיתים מן הנבילה או נושאן. תימה פתח באהל ומפרש נבילה נבילה מאן דכר שמה ועוד דתנן פ' העור והרוטב (דף קכד.) גבי עור מן הנבילה היו עליו כשני חצאי זיתים מטמא במשא ולא במגע דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר לא במגע ולא במשא ואמר רבי יוחנן בגמרא (שם:) רבי דוסא בן הרכינס ורבי ישמעאל אמרו דבר אחד דתנן כל המטמאין באהל שנחלקו והכניסם לתוך הבית רבי דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין לאו אמר רבי דוסא בן הרכינס התם אין מאהיל וחוזר ומאהיל הכא נמי אין נוגע וחוזר ונוגע והשתא מה לו לדקדק מאהל הא בהדיא קתני בנבילה גופה דאין נוגע וחוזר ונוגע ועוד מאי אמרו דבר אחד אדרבה מיפלג פליגי דרבי ישמעאל מטמא במשא ורבי דוסא מטהר אפילו בגופא מטהר וכי תימא משום דהתם קיימי בעור ומחברן לענין משא אבל הכא בלא עור דמפורדין לגמרי אכתי הא דמוקי התם רבי עקיבא מטהר כרבנן דהכא קתני מודה רבי עקיבא בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם שהוא טמא ומפני מה רבי עקיבא מטהר מפני שהעור מבטלן למאן מודה אדרבה בהא רבי ישמעאל אפילו במשא טהורי קא מטהר ואי לא גרסינן הכא נבלה ניחא והך משנה איתא במסכת עדיות (פ"ג מ"א) ולא גרסינן ליה ומיהו אפילו גרסי' ליה לא קשיא ליה מידי דהתם במרודד והכא בשאינו מרודד כדאי' התם דאמר עולא שני חצאי זיתים שתחבן בקיסם אפי' הוליך והביא כל היום כולו טהור דכתיב נישא וקרינא נושא בעינן נושא והוא דנישא [בבת אחת] ופריך עלה ממתניתין דהעור שיש עליה שני חצאי זיתים דמטמא במשא לרבי ישמעאל (כמה הא) דמודה ר' עקיבא בשר חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטם שהוא טמא ומשני דתרוייהו במרודד שיש חצי זית בעור וחצי זית אחר רחוק ממנו (רביעית) ורצועת בשר מרודד מזה לזה ומחברתן וכן בקיסם שמע מינה דכי נחלקו לגמרי טהור:

הנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית. בפ' העור והרוטב (דף קכח.) רוצה לדקדק מכאן דאהל ומגע חד שמא הוא מדטמאי רבנן דאי תרי שמי מי מצטרפי והתנן כל שהוא משום שם אחד טמא משני שמות טהור והדר דייק מסיפא דקתני אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור אלמא תרי שמי נינהו מדלא מצטרפי ורישא (צ"ל ומשני דרישא) בטומאה רצוצה בין שני מגדלין עסקינן ואין ביניהם פותח טפח דכולה נגיעה היא וסיפא דטהור בשאינה רצוצה דתרי שמי נינהו ולא מצטרפי ורבי מאיר דמטמא קסבר דאהל ונגיעה חד שמא הוא ומצטרף: וד"א מאהיל עליו [ועל] החצי זית. (למאי מאחר דאין חלוקים ברצוצ' והך בשאינה רצוצה) [דברים אלו המה יתר] יש תימה למה שינה מענינא דרישא ומאי אבל דקתני מאחר דאין חלוקין אלא שזו רצוצה וזו אינה רצוצה:

מגע עם המשא. כגון דנגע בחצי זית והסיט חצי זית:

משא עם האהל. שהיסט חצי זית והאהיל על חצי זית:

שם אחד. כגון מגע ומגע או משא ומשא או אהל ואהל:

משנה ב

שנתפזר בתוך הבית. בפ' המפלת (דף כו:) מפרש טעמא דר"ש דאמר דסופו כתחלתו דדבר אחר נעשה לו גנגילון ובברייתא קתני התם פלוגתייהו בנתפזר ובנפל לתוכו עפר כל שהוא ונקט חד משום רבותא דר"ש וחד משום רבותא דרבנן:

הבית טהור. בנדה פרק האשה (דף סב:) אמרי' ואמרי לה הבית טהור ולא פליגי הא בכלים דמעיקרא הא בכלים דבסוף:

אם מתכבסת ויוצא ממנה רביעית דם. בתוספתא [פ"ד] מפרש כיצד משערין אותה מביא מים במדה ומכבסה בהן ומביא מים אחרים ונותן לתוכן רביעית דם אם היה מראיהן שוה הרי זו טמאה ואם לאו טהורה ובנדה בפרק האשה (שם) מוקי לה ר"ל בדם תבוסה דרבנן ולכך מתבטל אגב בגד אבל דאוריי' לא כי היכי דקאמר גבי חרסים שבלעו משקין טמאין ונפלו לאויר התנור והוסק התנור טמא לא שנו אלא משקין קלין אבל משקין חמורין טמא אע"פ שלא הוסק ומשמע דלרבי יוחנן דאמר אפי' משקין חמורין הוסק אין לא הוסק לא ומיירי אפי' בדם דאורייתא ותימה דעל כרחין מיבעי ליה לאוקומא בדם תבוסה דרבנן כדדייקינן בגמ' בהגוזל קמא (דף קא.) מההיא סוגיא דבגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק אלמא חזותא מילתא והכא צ"ל מטהרינן). מטמאינן בנבלעת בכסות שאין יכולה לצאת ומשני התם בדם תבוסה. דרבנן יש לומר דההיא סוגיא כריש לקיש אבל רבי יוחנן היה מחלק בין חזותא דניחא ליה לחזותא דלא חייש בה דהיכא דניחא ליה כאילו היא בעין אבל היכא דלא חייש בה לא:

משנה ג

קטפרס. מדרון:

על מקצתו טהור. דקטפרס אינו חיבור: אבל

אשבורן. כגון בתוך הגומא או שקרש ואפי' קטפרס הוי חיבור וטמא אפי' האהיל על מקצתו ותימה דלא מייתי מהך משנה דמעילה פרק קדשי מזבח (דף יז.) דתנן התם דם השרץ ובשרו מצטרפין ואמר בגמרא (והא) אמר רב חנין אמר רב זעירא והוא שעודו בו. פירוש שלא נחלק הדם מן הבשר ומחוברין יחד דאם נחלק אין נוגע וחוזר ונוגע כדאמרינן פרק העור והרוטב (דף קכד.) מתיב ר' יוסי בר חנינא הטמאין מלמד שהן מצטרפין ואפי' שרץ ושרץ שרץ ודם בין משם אחד בין משני שמות פי' שם אחד כגון חולד וחולד. משני שמות כגון החולד והעכבר. אמר רב יוסף כאן בכולו כאן במקצתו. פירוש הא דמצטרפין בכולו שנוגע בשני חצאי עדשה בבת אחת ומנטרפי ורב זעירא דקאמר והוא שעודו בו אבל אין עודו בו לא במקצתו שאין נוגע כי אם באחת מחצי עדשה אע"ג דאידך חצי עדשה קאי גביה ומיהו בכוליה נמי דוקא בשרץ דרבי קרא מצטרף אבל בנבילה. לא כדמשמע פ' העור והרוטב (שם) דבשום ענין לא מטמא במגע ומנא תימרא דתניא נשפך על הרצפה והיה מקומו קטפרס איהל על מקצתו טהור אוהל על כולו טמא מאי כולו ומאי מקצתו אילימא רביעי' והאמר רבי חנינא אמר רבי רביעית דם שהגיס בה טהורה לאו ש"מ כאן בכולו כאן במקצתו. פי' הגיס בה טהורה דלא חשיב חיבור ודווקא כשנגע בה או האהיל על מקצתה והשתא ממתני' היה יכול לדקדק ולא הוה צריך לאתויי דרבי חנינא דעל כרחין מקצתו דמתני' לאו היינו חצי רביעית מדקתני היה אשבורן או שקרש טמא ואברייתא דהתם נמי קשה דבלאו דרבי חנינא יכול לדקדק מגופה מדקתני קטפרס דאי חצי רביעית אפילו אשבורן נמי טהור:

נשפך על האיסקופה. של בית:

והיא קטפרס. האיסקופה:

בין בפנים. שמשפע לצד פנים:

בין בחוץ. שמשפע לצד חוץ:

והבית מאהיל עליו. מקצתו טהור אע"פ שסופו לירד לפנים אינו חיבור:

והשינים והשער. פרק דם הנדה (דף נה:) מדכתיב או בעצם מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף יצאו שינים שלא נבראו עמו יצאו שער וצפורן שאע"פ שנבראו גזעו מחליף:

ובשעת חיבורן הכל טמא. בנזיר פרק כהן גדול (דף נא.) בעי שערו העומד ליגזז מהו: תניא בתוספתא (שם.) ר' יוסי אומר זקנים הראשונים היו אומרים מקטפרס ולפנים הבית טמא מקטפרס ולחוץ הבית טהור חזרו לומר קטפרס בין מבפנים בין מבחוץ הבית טהור: תניא בספרי זוטא הנוגע במת (במדבר יט) פרט לנוגע בשיניו ובשערו ובציפרניו בזמן שפירשו יכול שאני מרבה בזמן שהן מחוברין ת"ל וטמא:

משנה ד

עצם שיש עליו כזית בשר. העצם נחשב יד לבשר:

כשני חצאי זיתים. קסבר האי תנא דיש יד לפחות מכזית ופליגי בהכי רב ורבי יוחנן דקסבר רב אין יד לפחות מכזית ותימה דלא פריך עלה מהך משנה והתם מקשי עלה מרבנן דברייתא ומשני דסבר ליה כרבי יהודה בן נקוסא דאמר היאך שני עצמות מצטרפים לכזית: תניא בתוספתא (פ"ד). העצם שיש לו עליו כשני חצאי זיתים אחד תחוב בידי אדם ואחד תחוב בידי שמים הכניס את התחוב בידי אדם לפנים הבית טהור מפני שאין חבירו מצטרף עמו:

עוד תניא בתוספתא (שם). חלב המת שהיה שלם וחתכו טמא היה מפורד וחתכו טהור שאין חיבורי אדם חיבור אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש אינו חיבור שאין חיבורי אדם חיבור קולית המת שעשאה יד לסכין הרי זה אינו חיבור שאין חיבורי אדם חיבור כזית מן המת שנחלק לשנים טמא ואינו חושש שמא חסר. רביעית דם שנחלקה לב' טהורה ואינו חושש שמא חסרה. אתרוג שנחלק לשנים טהור ואינו חושש שמא חסר. מנחה שבללוה חמשה כהנים כשרה ואינו חושש שמא חסרה. פינה מכלי לכלי כשרה רשב"ג אומר אם הפליג הרי זו פסולה [פי'] חתכו כמו התכו בה"א שהיתכו באור כמו חלב מהותך דפרק במה מדליקין (דף כא.) ובנזיר פ' כהן גדול (דף נ:) מייתי לה ושם מפרש לה. אתרוג אינו חיבור לצאת ידי חובתו: שעשאו יד לסכין והכניס הסכין לבית אינו חיבור להיות הבית טמא כאילו הכניס הקולית. ואינו חושש שמא חסר ומטמא באהל או במשא אבל במגע לא דאין נוגע וחוזר ונוגע כדפרישית בריש פרקין ורישא דקתני טהור שאין חיבורי אדם חיבור טהור מטומאת מגע קאמר מיהו גבי אתרוג לא יתכן לפרש כן ונראה דנחלק לא שחלקו לגמרי אלא דלייף. וטהור דאתרוג לאו דוקא אלא כלומר כשר לצאת בו ותדע דרישא קתני מפורד ונפרץ והכא קתני נחלק. פינה מכלי לכלי כשירה ואינו חושש שמא נשתייר בכלי ראשון ולא ראה:

משנה ה

ואיזהו דם תבוסה. אמתני' לעיל פ"ב קאי דקתני רביעית דם תבוסה טמא וקא מפרש הכא אי זהו דם תבוסה: דברי ר' עקיבא. קסבר ר' עקיבא דמצטרפי ומטמא בג' טומאות אבל רבי ישמעאל סבר דכה"ג טהור: זה וזה דברי ר"ע (צ"ל דר"ע) ודרבי ישמעאל כמים: שותת. שהדם יוצא הימנו בלא הפסק וטמא מפני שטיפה של מיתה מעורבת בו אבל מנטף שיורד טיפה אחר טיפה קמא קמא בטיל וטהור: ורבי יהודה סבר איפכא דשותת טהור כדמפרש בברייתא בסוף מסכת נדה (דף עא:) שאני אומר טיפה אחרונה של מיתה עמדה לה על גבי העץ ומטמא במנטף כדמפרש התם רבי יהודה (אומר) לטעמיה דאמר אין טיפת דם מבטל דם. ודבר תימה הוא דבנדה סוף פרק תינוקת (שם) שביק מתני' דהכא ומייתי ברייתא דמפרשא אי זהו דם תבוסה:

תניא בתוספתא [פ"ד] אי זהו דם תבוסה ר' אלעזר בן יהודה אומר הרוג שיצא ממנו רביעית דם בחייו ובמותו ספק בחייו יצא וספק במותו יצא ספק בחייו ובמותו זהו דם תבוסה וחכמים אומרים ספקו ברשות היחיד טמא ברשות הרבים טהור אלא אי זהו דם תבוסה הרוג שיצא הימנו רביעית דם בחייו ובמותו ועדיין לא פסק ספק רובו בחייו ומיעוטו במותו וספק מיעוטו בחייו ורובו במותו הרי זה דם תבוסה ר' יהודה אומר הרוג שהוא מוטל במטה ודמו מנטף בגומא טמא מפני שטיפה של מיתה מעורבת בו וחכמים מטהרין מפני שהראשון ראשון נפסק ר' שמעון אומר צלוב שדמו שותת ונמצאת תחתיו רביעית דם טהור אבל מת שדמו מנטף ונמצא תחתיו רביעית דם טמא ור' יהודה מטהר שאני אומר טיפה אחרונה של מיתה עמדה לה על גבי העץ כשתימצא לומר שלש רביעיות הן כיצד לקה מכת מות ומפרפר ויצאה הימנו רביעית דם ועקרוהו בחזקת שהוא חי והוליכוהו במקום אחר ויצא ממנו רביעית דם ראשונה דם חיים שניה דם המיתה שלישית דם תבוסה ומה בין דם מיתה לדם תבוסה אלא שדם מיתה נזיר מגלח עליו וחייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו ודם תבוסה אין הנזיר מגלח עליו ואין חייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו:

משנה ו

להציל הטומאה על הפתחים. כי ההיא דתנן לקמן פרק שביעי (מ"ג) ומייתי לה בפ"ק דביצה (דף י.) המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאין נפתח אחד מהן הוא טמא וכולן טהורין חישב להוציאו באחד מהן או בחלון שהוא ארבעה על ארבעה טפחים הציל על כל הפתחים כולן. כלומר כולן טמאין הפתחים דהמאהיל על גביהן טמא דלענין הכי איירי כדמוכח בתוספתא (מ"ב) ולקמן פ' שביעי אביאנה א"נ לענין כל הכלים המונחין בחלל הפתחים תחת המשקוף של פתח הבית מבחוץ אע"פ שהפתחים סגורים ויש בו אהל המת ואהל שעל הכלים גזרו חכמים טומאה על מקום שהוא דרך יציאת טומאה שסופו של מת לצאת דרך שם וכאן אין אנו יודעין באיזה מהן יוציאנו הילכך כולן טמאין וכשחישב להוציא באחד מהן או בחלון שיש בו ארבעה בכך שיערו חכמים ראוי להוצאת רוב מתים ומצלת על כל הפתחים ואם אין שם כי אם כזית מן המת אפילו חלון של טפח מציל על כל הפתחים הסגורים: בפותח טפח. אפילו במת שלם טומאה יוצא דרך חלון שיש בו פותח טפח אם הוא פתוח: גדול מכזית כמת שלם. דוקא כזית מצומצם פתחו בטפח אבל יותר מכזית אין מועיל (צ"ל מציל) על הפתחים עד שיהא בו ד': השדרה וגולגולת כמת. שלם ואין מציל על הפתחים עד שיהא בו ארבעה:

משנה ז

מביא את הטומאה. כגון דף שהוא רחב טפח על טפח וגבוה מן הארץ טפח ומאהיל על כזית מן המת ועל הכלים טמאים ואם אין הדף רחב טפח לא חשיב אהל להביא את הטומאה ואפי' רחב טפח אם אין גבוה מן הארץ טפח אין מביא הטומאה דאין זה אהל: כיצד. כלומר כיצד חוצץ בפני הטומאה אבל לא אתא לפרושי כיצד מביא הטומאה: ביב. חפירה בקרקע ומקורה היינו קמור ושם יורדין שופכין של בית ומשם יוצאין לרשות הרבים כדאמרינן פרק כיצד משתתפין (דף פח.) ביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים: יש בו פותח טפח. היינו טפח על טפח על רום טפח ויש ביציאתו פותח טפח. אותה יציאה חוץ לבית שיש בפותח טפח בביב פתוח לרשות הרבים ודוקא דליכא בביב אלא כזית שפתחו טפח: הבית טהור. והיינו דקתני חוצץ בפני הטומאה: הבית טמא. דטומאה בוקעת ועולה כיון דאין פחח לטומאה לצאת: מה שבתוכו טהור. דחוצץ בפני הטומאה: אין בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח. על חנם נקט ואין ביציאתו פותח טפח ולאו דוקא דכיון דאין בו פותח טפח ביציאתו לא (שנא) חיישינן וכאין שם חלל כלל דמי: שחררוהו מים. בין יהא זה הביב על ידי מים או על ידי שרצים כך דינו: מלחת. מלשון (ירמיה יז) ארץ מלחה כמין עפר לבן דומה למלח ומתאכל ונופל ונעשה כמין חור כדכתיב (ישעיה נא) שמים כעשן נמלחו: מרבך של אבנים. אבנים סדורות שיש תחתיהן חלל: סואר של קורות. מוכרי קורות סודרים אותן זו על זו שלא יתעקמו ואית דאמרי צברי קורות צבורות זו על זו: אינו אהל. בריש הישן (דף כא.) אמרי' מאי טעמא דר' יהודה יליף אהל אהל ממשכן מה להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם: שקיפים הם סעיפי הסלעי' דמתרגמי' (תחות) שקיפי כפיא (ישעיה ב). ובסלעים היינו נקיקי סלעים ובריש הישן (דף כא.) גרסי' ובנקיקי הסלעים ונקיקי דומיא דשקיפין אלא אחד נעשה על ידי מטר ואחד נעשה מאליו ואע"ג דלא נעשה בידי אדם מודה רבי יהודה כדאמר בריש הישן (שם) כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר מודה היה ר' יהודה במלא אגרוף ואמרי' התם תניא נמי הכי מודה היה ר' יהודה בשקיפים ובנקיקי הסלעים ותימה דממתני' הוה ליה לאתויי:

תניא בתוספתא (פ"ה) ביב שהוא קמור תחת הבית ויש בו ארבעה טפחים ויש ביציאתו ארבעה טפחים ונפל לתוכו הבית טהור. נפל בבית מה שבתוכו טהור. יש בו ד' טפחים ואין ביציאתו ד' טפחים ונפל בתוכו הבית טמא נפל בבית מה שבתוכו טהור. אין בו ד' טפחים ואין ביציאתו ארבעה טפחים נפל בתוכו הבית טמא נפל בבית מה שבתוכו טמא. רחב מבפנים וצר מבחוץ טומאה ברוחב הבית טמא בצר הבית נידון מחצה על מחצה כו' טומאה בין ברוחב בין בצר הבית טמא. טומאה בבית כלים שברחב טהורין ושבצר טמאין. ומודה ר' יהודה בשקיפין ובסלעין שאף על פי שאינן לאהל חשובין כאהל. וברייתא ומתני' לא פליגי אלא המשנה מפרש כזית מן המת פתחו בטפח ובתוספתא מפרש (כזית מן) במת שפתחו בד'. וכל הענין קתני אע"פ שאין ביה שום חידוש. טומאה בבית כלים שברוחב טהורין דהא אית ביה ארבעה. ושבצר טמאים דהא לית ביה ארבעה: