משנה אהלות ג ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ג · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

איזהו דם תבוסהיט, המת שיצא ממנו שמינית בחייו ושמינית במותוכ, דברי רבי עקיבא.

רבי ישמעאל אומר, רביעית בחייו ורביעית במותו, נטל מזה ומזה רביעית.

רבי אלעזר ברבי יהודה אומר, זה וזה כמים.

איזהו דם תבוסה, צלוב שדמו שותת כא ונמצא תחתיו רביעית דם, טמא.

אבל המת שדמו מנטף ונמצא תחתיו רביעית דם טהור.

רבי יהודה אומר, לא כי, אלא השותת, טהור.

והמנטף, טמא.

נוסח הרמב"ם

איזה הוא דם תבוסה המת שיצא ממנו שמינית בחייו ושמינית במותו דברי רבי עקיבה רבי ישמעאל אומר רביעית בחייו ורביעית במותו וניטל מזה ומזה רביעית רבי אלעזר בן יהודה אומר זה וזה כמים ואיזה הוא דם תבוסה צלוב שדמו שותת ונמצא תחתיו רביעית דם טמא אבל המת שדמו מנטף ונמצא תחתיו רביעית דם טהור רבי יהודה אומר לא כי אלא השותת טהור והמנטף טמא.

פירוש הרמב"ם

כבר קדם בפ' השני דם תבוסה מטמא באהל. ושמינית חצי הרביעית וכבר ביארנו שיעור רביעית. ודע שהדם אשר יגיר מהאדם והוא כמו דם ההקזה והנגע והדומה לו הנה הוא טהור לדברי הכל והוא כמים. ואשר יגיר מן המת הוא כמו המת עצמו ובתנאי שיהיה רביעית כמו שהתבאר וכאשר הגיר קצת מרביעית והוא חי וקצתו והוא מת ולא נדע אם רוב הרביעית נגר אחר המות או לפניו או היה חצי בחיים וחצי אחר המות זהו דם תבוסה והוא יותר קל בדיני הטומאה מדם המת לפי מה שהתבאר [צ"ל בפ"י דנדה דף עא] בז' מנזירות: וניטל מזה ומזה רביעית. ירצה בו שרביעית מאלו השני רביעיות המעורבות הוא אשר יטמא באהל ור' אלעזר בן יהודה אמר שזה שאמר ר' ישמעאל עם מה שאמר ר' עקיבא לא יטמא אחד מהן ואמנם הוא כמים ואמנם דם תבוסה אצלו מה שיגיע מהתלוי אצל תלייתו: ושותת. הוא הדבר אשר נגר והוא הדם שהנפש יוצאה בו: ומנטף. הוא הדם הנוטף טפה טפה כמו שיקרה אחר יציאת רוב הדם מהעורקים הנה הדם יוצא טפה אחר טפה ור' יהודה עיין עיון אחר ואמר שהדם הנגר הוא באדם חי אצל יציאתו ולזה לא יטמא והדם המנטף אמנם יצא כן אצל יציאתו ובעת המות והלכה כר"ע:

פירוש רבינו שמשון

ואיזהו דם תבוסה. אמתני' לעיל פ"ב קאי דקתני רביעית דם תבוסה טמא וקא מפרש הכא אי זהו דם תבוסה: דברי ר' עקיבא. קסבר ר' עקיבא דמצטרפי ומטמא בג' טומאות אבל רבי ישמעאל סבר דכה"ג טהור: זה וזה דברי ר"ע (צ"ל דר"ע) ודרבי ישמעאל כמים: שותת. שהדם יוצא הימנו בלא הפסק וטמא מפני שטיפה של מיתה מעורבת בו אבל מנטף שיורד טיפה אחר טיפה קמא קמא בטיל וטהור: ורבי יהודה סבר איפכא דשותת טהור כדמפרש בברייתא בסוף מסכת נדה (דף עא:) שאני אומר טיפה אחרונה של מיתה עמדה לה על גבי העץ ומטמא במנטף כדמפרש התם רבי יהודה (אומר) לטעמיה דאמר אין טיפת דם מבטל דם. ודבר תימה הוא דבנדה סוף פרק תינוקת (שם) שביק מתני' דהכא ומייתי ברייתא דמפרשא אי זהו דם תבוסה:

תניא בתוספתא [פ"ד] אי זהו דם תבוסה ר' אלעזר בן יהודה אומר הרוג שיצא ממנו רביעית דם בחייו ובמותו ספק בחייו יצא וספק במותו יצא ספק בחייו ובמותו זהו דם תבוסה וחכמים אומרים ספקו ברשות היחיד טמא ברשות הרבים טהור אלא אי זהו דם תבוסה הרוג שיצא הימנו רביעית דם בחייו ובמותו ועדיין לא פסק ספק רובו בחייו ומיעוטו במותו וספק מיעוטו בחייו ורובו במותו הרי זה דם תבוסה ר' יהודה אומר הרוג שהוא מוטל במטה ודמו מנטף בגומא טמא מפני שטיפה של מיתה מעורבת בו וחכמים מטהרין מפני שהראשון ראשון נפסק ר' שמעון אומר צלוב שדמו שותת ונמצאת תחתיו רביעית דם טהור אבל מת שדמו מנטף ונמצא תחתיו רביעית דם טמא ור' יהודה מטהר שאני אומר טיפה אחרונה של מיתה עמדה לה על גבי העץ כשתימצא לומר שלש רביעיות הן כיצד לקה מכת מות ומפרפר ויצאה הימנו רביעית דם ועקרוהו בחזקת שהוא חי והוליכוהו במקום אחר ויצא ממנו רביעית דם ראשונה דם חיים שניה דם המיתה שלישית דם תבוסה ומה בין דם מיתה לדם תבוסה אלא שדם מיתה נזיר מגלח עליו וחייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו ודם תבוסה אין הנזיר מגלח עליו ואין חייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

איזהו דם תבוסה - אמתניתין דלעיל דפרק ב' [משנה ב'] קאי, דקתני רביעית דם תבוסה טמא, וקמפרש הכא איזהו דם תבוסה:

שמינית בחייו ושמינית במותו - מצטרפים לרביעית:

רביעית בחייו ורביעית במותו - שנתערבו ונטל מן התערובת רביעית, זהו דם תבוסה. אבל שמינית בחייו ושמינית במותו, לא:

זה וזה - דר' עקיבא ודר' ישמעאל:

כמים - ואינן מטמאין:

ואיזהו דם תבוסה - שטמא:

צלוב שדמו שותת - ויורד בלא הפסק, מפני שטיפה של מיתה מעורבת בו כב. אבל נוטף, שיורד טפה אחר טפה, קמא קמא בטיל וטהור:

רבי יהודה אומר לא כי - כלומר לא כן הדבר:

אלא השותת טהור - שאני אומר אותה טפה שהנשמה תלויה בה עמדה לה על גבי העץ כג שהוא תלוי בו, ואין בדם זה אותה טפה אחרונה של מיתה:

והמנטף טמא - ולא אמרינן קמא קמא בטל, דסבר רבי יהודה אין דם מבטל דם. והלכה כרבי עקיבא:

פירוש תוספות יום טוב

איזהו דם תבוסה המת שיצא ממנו שמינית בחייו כו'. הלכה למשה מסיני דם מן המת ברביעית. כמ"ש בפרק דלעיל מ"ב. אבל מדברי סופרים. דאף דם תבוסה יהא מטמא בכל הטומאות במגע משא ואהל. והיינו דתני בתוספתא והביאה הר"ש ומה בין דם מיתה לדם תבוסה. אלא שדם מיתה נזיר מגלח עליו וחייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו. ודם תבוסה אין הנזיר מגלח עליו ואין חייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו:

שמינית בחייו ושמינית במותו. כלומר לאפוקי רובו בחייו דלא דהא דם תבוסה מדבריהם. וכשפשיטא לן דרובא מחיים לא גזרו וכן פירש"י בהדיא בפ' בתרא דנדה [סוף] דף עא. דבודאי רובא מחיים לא גזרו. גם לשון הרמב"ם בפירושו ובחיבורו פ"ב מהט"מ מורים כן:

צלוב שדמו שותת. כלומר שדרך הצלוב שיהא דמו שותת וכן אבל המת שדמו מנטף כלומר שדרך המת שיהא דמו מנטף:

שדמו שותת כו' טמא. פי' הר"ב שותת ויורד בלא הפסק מפני שטיפה של מיתה מעורבת בו. דלא מבטל ההוא דלאחר מיתה שהוא הרבה. אבל נוטף ראשון ראשון בטל. ואפילו טפה שלאחר מיתה מרובה בטלה. שלא נפל ביחד. רש"י פרק בתרא דנדה [דף עא]:

השותת טהור. פי' הר"ב שאני אומר אותה טפה שהנשמה תלויה בה עמדה לה ע"ג העץ שהוא תלוי בה. וא"ת ומת דמנטף דמטמא מי ניחא מי לא עסקינן דכי נמי המת מוטל במטה הא מלתא בגמרא דנדה [שם] מקשו לה. דמייתינן התם ברייתא דבהדיא תני בה ר' יהודה אומר היה מוטל במטה כו' טמא. ומשנינן שאני במטה דמחלחלה. כלומר שהיא תלולים חלולים והדם בוקע ויורד ומתאסף יחד:

והמנטף טמא. כתב הר"ב ולא אמרינן קמא קמא בטיל. עיין במ"ו פ"ח דזבחים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יט) (על המשנה) דם תבוסה. הלכה למשה מסיני דם המת ברביעית, והנזיר מגלח עליו, וחייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו. ומדברי סופרים הוסיפו דם תבוסה למשא ומגע ואוהל לבד:

(כ) (על המשנה) שמינית. כו'. כלומר לאפוקי רובו בחייו, דלא גזרו בזה. רש"י:

(כא) (על המשנה) שדמו שותת. כלוטר, שדרך הצלוב שיהא דמו שותת. וכן אבל המת, מסתמא שדמו מנטף:

(כב) (על הברטנורא) דלא מיבטל ההוא דלאחר מיתה שהוא הרבה. אבל נוטף, קמא קמא בטל, ואפילו הוא מרובה בטלה, שלא נפל ביחד. רש"י:

(כג) (על הברטנורא) אבל מת מטמא במנטף אפילו מונח במטה, דשאני מטה דהוא חלול והדם בוקע ויורד ומתאסף יחד. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ואיזהו דם תבוסה. כך הגי' הרי"א ז"ל:

רבי ישמעאל אומר רביעית בחייו ורביעית במותו וניטל וכו'. כך הגי' הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:

רבי אלעזר ב"ר יהודה אומר וכו'. וכן הוזכר שמו גם כן בפרק קמא דזבין ודוחק לומר שהוא ב"ר יהודה בר אלעאי מדהזכיר שמו הכא במתני' קודם אביו ושמא הוא רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא דקדמון הוא מדאשכחן בפרק קמא דערלה שאמר רבן שמעון בן גמליאל משמו גם בפרק ג' דמסכת טבול יום פליג תרי זימני הוא ור' עקיבא אליבא דרבי יהושע או שמא אחר קדמון הוא והתימה על הרמב"ם ז"ל שכתב בסוף הקדמתו לסדר זרעים ור' אלעזר בן יהודה איש ברתותא לא הוזכר רק בערלה בלבד ממה נפשך קשה אם זה הוא ר' אלעזר בן יהודה הנזכר בערלה א"כ הרי נזכר גם פה וגם בזבין ובטבול יום כדכתבינן ואם הוא אחר יקשה למה לא הזכירו ומנאו שם במספר חכמי' המשנה בפרקים הקודמים שם לזה וצ"ע לע"ד וה"ר יהוסף ז"ל הגי' ר' אלעזר בן יהודה ע"כ:

זה וזה. דר' עקיבא ור' ישמעאל כך צ"ל בפי' ר"ע ז"ל:

עוד בסוף פירושו של רעז"ל דסבר ר' יהודה אין דם מבטל דם. אמר המלקט בפ"ח דמסכת זבחים ובפ' ששי דמסכת חולין:


פירושים נוספים