משנה אהלות ג ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ג · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כיצד, המת מבחוץ ושערו בפנים, הבית טמא.

עצם שיש עליו כזית בשר, הכניס מקצתו מבפנים והבית מאהיל עליו, טמא.

שני עצמות ועליהן כשני חצאי זיתים בשריח, הכניס מקצתם מבפנים והבית מאהיל עליהם, טמא.

היו תחובים בידי אדם, טהור, שאין חבורי אדם חבור.

נוסח הרמב"ם

כיצד המת מבחוץ ושיערו בפנים הבית טמא עצם שיש עליו כזית בשר הכניס מקצתו לפנים והבית מאהיל עליו טמא שני עצמות ועליהן כשני חציי זיתים בשר הכניס מקצתן לפנים והבית מאהיל עליהן טמא היו תחובין בידי אדם טהור שאין חיבורי אדם חיבור.

פירוש הרמב"ם

תחובים בידי אדם. שיהי' זה הבשר תחבו אדם בעצם כמו שיקח חצי זית מבשר המת ונקב אותו בעצם ג"כ מן המת כמו שיתחב הבשר בשפוד אם לא שיהיה הבשר מתחבר בעצם חבור טבעי:

פירוש רבינו שמשון

עצם שיש עליו כזית בשר. העצם נחשב יד לבשר:

כשני חצאי זיתים. קסבר האי תנא דיש יד לפחות מכזית ופליגי בהכי רב ורבי יוחנן דקסבר רב אין יד לפחות מכזית ותימה דלא פריך עלה מהך משנה והתם מקשי עלה מרבנן דברייתא ומשני דסבר ליה כרבי יהודה בן נקוסא דאמר היאך שני עצמות מצטרפים לכזית: תניא בתוספתא (פ"ד). העצם שיש לו עליו כשני חצאי זיתים אחד תחוב בידי אדם ואחד תחוב בידי שמים הכניס את התחוב בידי אדם לפנים הבית טהור מפני שאין חבירו מצטרף עמו:

עוד תניא בתוספתא (שם). חלב המת שהיה שלם וחתכו טמא היה מפורד וחתכו טהור שאין חיבורי אדם חיבור אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש אינו חיבור שאין חיבורי אדם חיבור קולית המת שעשאה יד לסכין הרי זה אינו חיבור שאין חיבורי אדם חיבור כזית מן המת שנחלק לשנים טמא ואינו חושש שמא חסר. רביעית דם שנחלקה לב' טהורה ואינו חושש שמא חסרה. אתרוג שנחלק לשנים טהור ואינו חושש שמא חסר. מנחה שבללוה חמשה כהנים כשרה ואינו חושש שמא חסרה. פינה מכלי לכלי כשרה רשב"ג אומר אם הפליג הרי זו פסולה [פי'] חתכו כמו התכו בה"א שהיתכו באור כמו חלב מהותך דפרק במה מדליקין (דף כא.) ובנזיר פ' כהן גדול (דף נ:) מייתי לה ושם מפרש לה. אתרוג אינו חיבור לצאת ידי חובתו: שעשאו יד לסכין והכניס הסכין לבית אינו חיבור להיות הבית טמא כאילו הכניס הקולית. ואינו חושש שמא חסר ומטמא באהל או במשא אבל במגע לא דאין נוגע וחוזר ונוגע כדפרישית בריש פרקין ורישא דקתני טהור שאין חיבורי אדם חיבור טהור מטומאת מגע קאמר מיהו גבי אתרוג לא יתכן לפרש כן ונראה דנחלק לא שחלקו לגמרי אלא דלייף. וטהור דאתרוג לאו דוקא אלא כלומר כשר לצאת בו ותדע דרישא קתני מפורד ונפרץ והכא קתני נחלק. פינה מכלי לכלי כשירה ואינו חושש שמא נשתייר בכלי ראשון ולא ראה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הבית טמא - כל מה שבתוכו טמא, שהרי מאהיל על השער המחובר למת:

עצם שיש עליו כזית בשר - העצם נחשב יד לבשר יז:

תחובים בידי אדם - שלא היה הבשר מחובר לעצם מעיקרו, אלא אדם תחבו לשם כדרך שתוחבים הבשר בשפוד:

פירוש תוספות יום טוב

עצם שיש עליו כזית בשר הכניס מקצתו כו' טמא. כתב הר"ב העצם נחשב יד לבשר ויד למת נפקא לן במה הצד מנבלה ותנור דמה נבלה שאין מטמא באהל כו' ואי פרכת מה לנבלה שכן אוכל תאמר במת שאין אוכל. כדאמרינן בפרק דם שחיטה [דף כא] תנור יוכיח מה לתנור שכן מטמא מאוירו נבלה תוכיח הצד השוה שבהם שמטמאין וידים כיוצא בהם כו'. וא"ת לענין אהל נימא דיו [כדתנן במשנה ה פ"ב דב"ק] ויש לומר דמעיקרא ודאי [אי] לא אשכחן בטומאה חמורה [*המטמא אדם וכלים לאפוקי אוכלים שאין מטמאין אדם וכלים כדאיתא התם בריש הפרק] ידות הוה פרכינן על נבלה דיו. אבל השתא דאשכחן יד בטומאה חמורה דהוה כגוף לענין מת נמי משוינן יד כגוף. תוס' פ"ט דחולין דף קיח [ד"ה והבית]:

שני עצמות ועליהם כשני חצאי זיתים. קסבר האי תנא דיש יד לפחות מכזית. הר"ש. וכתב מהר"ם דאיכא לאוקמא מתניתין בשומר דהיינו בעצם שיש בו מוח ומש"ה לא מותיב מינה בפרק העור והרוטב [דף קיט:] [*על רב דס"ל אין יד וכו'] ואזלא לה תמיהת הר"ש ע"כ. ומיהו הלכה כמ"ד יש יד לפחות מכזית כמ"ש הרמב"ם פ"ה מהלכות טומאת אוכלין [הלכה ג]:

שאין חבורי אדם חבור. עיין מ"ש במ"ד פ"ט דחולין.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יז) (על הברטנורא) ויד למת יליף ליה בגמרא. ועתוי"ט:

(יח) (על המשנה) כשני כו'. וס"ל יש יד לפחות מכזית. א"נ בעצם שיש בו מוח ומשום שומר. מהר"ם:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כיצד המת בחוץ. כך הגיהו הרב בצלאל אשכנזי והרי"א ז"ל:

לפנים והבית מאהיל וכו'. כצ"ל:

שני עצמות ועליהם וכו'. מ"מ ובהן. במקום ועליהם:

הכניס מקצתן לפנים. כך צ"ל:


פירושים נוספים