לדלג לתוכן

משנה שבת יג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


שבת פרק יג', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר מועדמסכת שבתפרק שלושה עשר ("רבי אליעזר")>>

פרקי מסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


רבי אליעזר אומר, האורג שלשה חוטין בתחילה ואחד על האריג, חייב.

וחכמים אומרים, בין בתחילה בין בסוף שיעורו שני חוטין.

העושה שני בתי נירין בנירין, בקירוס, בנפה, בכברה ובסל, חייב.

והתופר שתי תפירות, והקורע על מנת לתפור שתי תפירות.

הקורע בחמתו ועל מתו, וכל המקלקלין, פטורין.

והמקלקל על מנת לתקן, שיעורו כמתקן.

שיעור המלבן והמנפץ והצובע והטווה, כמלוא רוחב הסיט כפול.

והאורג שני חוטין, שיעורו כמלוא הסיט.

רבי יהודה אומר, הצד ציפור למגדל וצבי לבית, חייב.

וחכמים אומרים, ציפור למגדל, וצבי לבית ולחצר ולביברין.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא כל הביברין שווין.

זה הכלל, מחוסר צידה, פטור, ושאינו מחוסר צידה, חייב.

צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו, חייב.

נעלו שנים, פטורין.

לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים, חייבין.

ורבי שמעון פוטר.

ישב האחד על הפתח ולא מלאהו, ישב השני ומלאהו, השני חייב.

ישב הראשון על הפתח ומלאהו, ובא השני וישב בצדו, אף על פי שעמד הראשון והלך לו, הראשון חייב והשני פטור.

הא למה זה דומה? לנועל את ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו.

(א) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
הָאוֹרֵג שְׁלשָׁה חוּטִין בִּתְחִלָּה, וְאֶחָד עַל הָאָרִיג, חַיָּב. :וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
בֵּין בִּתְחִלָּה בֵּין בַּסּוֹף שִׁעוּרוֹ שְׁנֵי חוּטִין:
(ב) הָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָּתֵּי נִירִין בַּנִּירִין, בַּקֵּרוֹס, בַּנָּפָה, בַּכְּבָרָה וּבַסַּל, חַיָּב.
וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת,
וְהַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת:
(ג) הַקּוֹרֵעַ בַּחֲמָתוֹ, וְעַל מֵתוֹ, וְכָל הַמְּקַלְקְלִין, פְּטוּרִין.
וְהַמְּקַלְקֵל עַל מְנָת לְתַקֵּן, שִׁעוּרוֹ כִּמְתַקֵּן:
(ד) שִׁעוּר הַמְּלַבֵּן וְהַמְּנַפֵּץ וְהַצּוֹבֵעַ וְהַטּוֹוֶה,
כִּמְלֹא רֹחַב הַסִּיט כָּפוּל.
וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין, שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא הַסִּיט:
(ה) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
הַצָּד צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַבַּיִת, חַיָּב.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
צִפּוֹר לַמִּגְדָּל,
וּצְבִי לַבַּיִת וְלֶחָצֵר וְלַבֵּיבָרִין.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא כָל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין;
זֶה הַכְּלָל:
מְחֻסַּר צִידָה, פָּטוּר;
וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסַּר צִידָה, חַיָּב:
(ו) צְבִי שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת וְנָעַל אֶחָד בְּפָנָיו, חַיָּב.
נָעֲלוּ שְׁנַיִם, פְּטוּרִין.
לֹא יָכֹל אֶחָד לִנְעֹל וְנָעֲלוּ שְׁנַיִם, חַיָּבִין.
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר:
(ז) יָשַׁב הָאֶחָד עַל הַפֶּתַח וְלֹא מִלְאָהוּ,
יָשַׁב הַשֵּׁנִי וּמִלְאָהוּ,
הַשֵּׁנִי חַיָּב.
יָשַׁב הָרִאשׁוֹן עַל הַפֶּתַח וּמִלְאָהוּ,
וּבָא הַשֵּׁנִי וְיָשַׁב בְּצִדּוֹ,
אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן וְהָלַךְ לוֹ,
הָרִאשׁוֹן חַיָּב וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר.
הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה?
לְנוֹעֵל אֶת בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ,
וְנִמְצָא צְבִי שָׁמוּר בְּתוֹכוֹ:


נוסח הרמב"ם

(א) רבי אליעזר אומר:

האורג - שלשה חוטין בתחילה,
ואחד - על האריג,
חייב.
וחכמים אומרים:
בין בתחילה - בין בסוף,
שעורו - שני חוטין.


(ב) העושה - שני בתי נירין,

בנירים,
ובקירוס,
בנפה,
ובכברה,
ובסל,
חייב.
התופר - שתי תפירות,
והקורע - על מנת לתפור שתי תפירות.


(ג) הקורע - בחמתו,

או על מתו,
וכל המקלקלין,
פטורין.
וכל המקלקל - על מנת לתקן,
שעורו - כמתקן.


(ד) שעור -

המלבן,
והמנפץ,
והצובע,
והטווה,
שעורו - מלוא רוחב הסיט, כפול.
והאורג - שני חוטין,
שעורו - כמלוא הסיט.


(ה) רבי יהודה אומר:

הצד ציפור - למגדל,
וצבי - לבית,
חייב.
וחכמים אומרים:
ציפור - למגדל,
וצבי - לגינה,
ולחצר,
ולביברין.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
לא כל הביברין - שווין.
זה הכלל -
כל שהוא מחוסר צידה - פטור.
וכל שאינו מחוסר צידה - חייב.


(ו) צבי שנכנס לבית -

ונעל אחד בפניו - חייב.
נעלוהו שנים - פטורין.
אם לא יכול אחד לנעול,
ונעלוהו שנים,
חייבין.
ורבי שמעון - פוטר.


(ז) ישב אחד על הפתח - ולא מילאהו,

וישב השני - ומילאהו,
השני - חייב.
ישב הראשון על הפתח - ומילאהו,
ובא השני - וישב לו בצידו,
אף על פי שעמד הראשון - והלך לו,
הראשון - חייב.
והשני - פטור.
למה זה דומה?
לנועל ביתו - לשומרו,
ונמצא צבי - שמור בתוכו.