משנה שבת יג ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק יג · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

שיעור המלבן ז והמנפץ והצובע והטווה, כמלוא רוחב הסיט כפול.

והאורג שני חוטין, שיעורו כמלוא הסיט.

משנה מנוקדת

[עריכה]

שִׁעוּר הַמְּלַבֵּן וְהַמְּנַפֵּץ וְהַצּוֹבֵעַ וְהַטּוֹוֶה,

כִּמְלֹא רֹחַב הַסִּיט כָּפוּל.
וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין, שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא הַסִּיט:

נוסח הרמב"ם

שעור המלבן והמנפץ והצובע והטווה שעורו מלוא רוחב הסיט כפול והאורג שני חוטין שעורו כמלוא הסיט.

פירוש הרמב"ם

שיעור המלבן והמנפץ והצובע והטוה כו': רוחב הסיט שתות הזרת והוא השיעור הקרוב לדעתי שראיתי בפירוש הסיט והוא הנכון אצלי כאשר בארתי בפרק ג' ממסכת ערלה ויהיה רוחב הסיט כפול שליש הזרת וראיתי לגאון שהוא בין הגודל והאצבע כשיפתח ידו כל מה שיוכל האדם וכשילבן אדם מן הצמר וינפץ ממנו או יצבע ממנו שיעור שיטוה ממנו חוט ויהיה ארכו רחב הסיט כפול שהוא חייב והמובן לי מפירוש אלו המלות שפירשו הקדמונים כי מלא הסיט הוא שתות הזרת ומלא רחב הסיט* הוא רחוק מה שיראה בין הגודל והאצבע:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המלבן - את הצמר, והמנפצו והצובעו והטווה ממנו, שהן כולן אבות מלאכות, שיעורן כדי שיטוה מאותו הצמר חוט ארוך כמלא רוחב הסיט כפול. והסיט הוא כדי הפסק שיש בין אמה לאצבע כל מה שיוכל אדם להרחיבו, וכשיעור הריוח הזה שתי פעמים הוא הסיט כפול. וריוח שבין גודל לאצבע פעם אחת הוא ג"כ כמלא רוחב הסיט כפול, מפני שיש בו כפלים כאותו שיש בין אמה לאצבע:

האורג שני חוטין - שיעורן ברוחב הבגד כמלא הסיט, שאע"פ שלא ארגן על פני כל רוחב הבגד חייב:

פירוש תוספות יום טוב

שיעור המלבן וכו'. [הא] דמקדים להו קודם שיעור האורג אע"ג דבאורג קיימינן השתא הואיל ושיעורן ג"כ בסיט כמו האורג וגם הוא כפול להכי אקדמינהו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על המשנה) המלבן. אע"ג דבאורג קיימינן הואיל ושיעורן ג"כ בסיט כפול להכי אקדמינהו להאורג. תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שיעור המלבן וכו':    ותימא שלא הזכיר תנא דמתני' שיעור הגוזז בכלל אלו שגם הוא שועורו כמלא רוחב הסיט כפול וכדאיתא בתוספתא ופסקה שם הרמב"ם ז"ל. ואפשר להיות דמשום דמלבן וכל הני שייכי בין בצמר בין בפשתן בין בׁשָּׁנִי כמו שכתב הרמב"ם ז"ל שם לכן לא הזכיר גוזז עמהם דגוזז לא שייך אלא בצמר כנלע"ד:

והמנפס:    בערוך יש ששונים המנפץ בצד"י:

מלא הסיט:    הרמב"ם ז"ל פי' שהוא שתות הזרת וכתבתיו בשמו בפ"ג דמסכת ערלה וגבי מלא הסיט דמתני' פי' רוחב שתי אצבעות כמו שכתב בשמו בשלטי הגבורים אשר העתקתיו שם בערלה פ"ג סי' ב' ופה כתב בסוף דבריו כפי הדפוס אשר לפני וז"ל והמובן לי מפי' אלו המלות שפירשו אלו הקדמונים כי מלא הסיט הוא שתות הזרת ומלא רוחב הסיט [הגה"ה נלע"ד חסר פה מלת כפול שכן הוא בראש פירושו דו"ק:] הוא רחוק מה שיראה בין הגודל והאצבע ע"כ. אבל שם ביד כתב מלא רוחב הסיט כפול שהוא אורך ד' טפחים ועוד כתוב שם דשאינו כפול שיעורו כדי למתוח מן בהן של יד עד האצבע הראשונה כשיפתח ביניהם בכל כחו שהוא קרוב לשני שלישי הזרת עד כאן כפי לשון הספרים המדויקים. משמע דמלא הסיט שאינו כפול היינו שני טפחים:

והאורג שני חוטין שיעורו כמלא הסיט:    בדין הוא דליתני ברישא האי בבא דהאורג הואיל וביה התחיל לדבר בזה הפרק ואח"כ בבא דשיעור המלבן והמנפס וכו' שהיא למעלה הרבה גבי אבות מלאכות והגוזז את הצמר והמלבנו והמנפסו וכו' אלא דהתחיל באריגה מן הטעם שכתבנו בריש פירקין ושנה אחרי כן העושה שני בתי נירין שהיא שנויה בצדה באבות מלאכות ועוד שהיא מין אריגה ואח"כ שנה התופר שתי תפירות שגם הם שנויים סמוכין לאורג באבות מלאכות ואגבייהו שנה הקורע בחמתו כדכתבינן והמקלקל ע"מ לתקן וכיון ששנה דרך כלל דהמקלקל ע"מ לתקן שיעורו כמתקן שנה ג"כ דיש דרך כלל ושיעור אחד במלבן וחביריו אבל אורג שיעורו מיוחד ופחות ממלבן וחבריו שאינו כפול ומיסך לא נזכר שיעורו במשנה אבל הרמב"ם ז"ל כתב שם רוחב שתי אצבעות כמו האורג כך נלע"ד. אחר זמן רב מצאתי שכתב ר"ש לוריא ז"ל לעיל פרק שמיני דף ע"ט וז"ל בתוס' בדבור המתחיל אלמא כיון דלטויה קאי הוה ליה למינקט וכו'. נ"ב אם אין כאן ט"ס צ"ל שהתוס' סוברין ששיעור אריגה כשיעור טויה וכתב נמי שם סיט כפול ואפי' גורסי' כמלא הסיט לחוד ואפי' הכי אפשר מפרשין דהה"נ גבי אריגה כפול וסמיך ארישא והא דחלקיה לתרי בבי משום דשיעור אריגה דוקא בשני חוטין משא"כ בטויה וקל להבין עכ"ל ז"ל. וכתב עוד שם בשם רש"י ז"ל האורג שני חוטין של ערב כשיעור רוחב הבגד. כמלא הסיט. על פני כולו ע"כ. והנה זה מפורש גם ברעז"ל כבר:


פירושים נוספים