משנה שבת יג רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) רבי אליעזר אומר:

האורג - שלשה חוטין בתחילה,
ואחד - על האריג,
חייב.
וחכמים אומרים:
בין בתחילה - בין בסוף,
שעורו - שני חוטין.


(ב) העושה - שני בתי נירין,

בנירים,
ובקירוס,
בנפה,
ובכברה,
ובסל,
חייב.
התופר - שתי תפירות,
והקורע - על מנת לתפור שתי תפירות.


(ג) הקורע - בחמתו,

או על מתו,
וכל המקלקלין,
פטורין.
וכל המקלקל - על מנת לתקן,
שעורו - כמתקן.


(ד) שעור -

המלבן,
והמנפץ,
והצובע,
והטווה,
שעורו - מלוא רוחב הסיט, כפול.
והאורג - שני חוטין,
שעורו - כמלוא הסיט.


(ה) רבי יהודה אומר:

הצד ציפור - למגדל,
וצבי - לבית,
חייב.
וחכמים אומרים:
ציפור - למגדל,
וצבי - לגינה,
ולחצר,
ולביברין.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
לא כל הביברין - שווין.
זה הכלל -
כל שהוא מחוסר צידה - פטור.
וכל שאינו מחוסר צידה - חייב.


(ו) צבי שנכנס לבית -

ונעל אחד בפניו - חייב.
נעלוהו שנים - פטורין.
אם לא יכול אחד לנעול,
ונעלוהו שנים,
חייבין.
ורבי שמעון - פוטר.


(ז) ישב אחד על הפתח - ולא מילאהו,

וישב השני - ומילאהו,
השני - חייב.
ישב הראשון על הפתח - ומילאהו,
ובא השני - וישב לו בצידו,
אף על פי שעמד הראשון - והלך לו,
הראשון - חייב.
והשני - פטור.
למה זה דומה?
לנועל ביתו - לשומרו,
ונמצא צבי - שמור בתוכו.


הדף הראשי של משנה שבת יג