ברטנורא על שבת יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

רבי אליעזר אומר האורג שלשה חוטין בתחלה - אם זו תחלת אריגתו של בגד אינו חייב עד שיארוג ג' חוטין, ואם מוסיף הוא על האריג שיעורו באחד דמצטרף עם השאר. ואין הלכה כר"א:

(ב)

שתי בתי נירין - שנתן שני חוטין של שתי בניר שקורין ליצ"ש :

בנירין - מפרש בגמ' שמרכיב שני פעמים [כל] חוט של שתי בניר ובפעם השלישית מרכיבו על חוט המורכב על הקנה:

בקירוס - יריעה ארוגה מסיב של דקל:

(ג)

הקורע על מתו וכו' - במת שאינו חייב לקרוע עליו הוא דהוי מקלקל ופטור, אבל על מת שחייב לקרוע עליו, מתקן הוא וחייב :

ובחמתו וכל המקלקלים פטורין - הא מתניתין אדחיא לה, והלכה שהקורע בחמתו חייב, שאף ע"פ שמקלקל הוא אצל הבגד, מתקן הוא אצל יצרו ודעתו מתישבת עליו בכך:

(ד)

המלבן - את הצמר, והמנפצו והצובעו והטווה ממנו, שהן כולן אבות מלאכות, שיעורן כדי שיטוה מאותו הצמר חוט ארוך כמלא רוחב הסיט כפול. והסיט הוא כדי הפסק שיש בין אמה לאצבע כל מה שיוכל אדם להרחיבו, וכשיעור הריוח הזה שתי פעמים הוא הסיט כפול. וריוח שבין גודל לאצבע פעם אחת הוא ג"כ כמלא רוחב הסיט כפול, מפני שיש בו כפלים כאותו שיש בין אמה לאצבע:

האורג שני חוטין - שיעורן ברוחב הבגד כמלא הסיט, שאע"פ שלא ארגן על פני כל רוחב הבגד חייב:

(ה)

הצד צפור - עד שהכניסו למגדל של עץ, ארמאריא"ו בלע"ז, חייב, שזו הוא צידתו, אבל אם הכניסו לבית אינו נצוד בכך:

וצבי - נצוד משהכניסו לבית ונעל בפניו, אבל אם הכניסו לגינה או לחצר אין זו צידה:

ולביברין - קרפיפות המוקפים חומה שמכניסין שם חיות ונשמרים שם:

כל המחוסר צידה - שקשה לתפשו שם, כגון שאינו מגיע לו בשחיה אחת ששוחה לתפשו, והלכה כרשב"ג [דמפרש] למלתייהו דרבנן :

(ו)

צבי שנכנס - מאליו לבית ונעל אחד בפניו, זו היא צידתו:

נעלו שנים פטורים - דהוו להו שנים שעשאוה:

לא יכול אחד לנעול - אורחיה הוא לנועלו בשנים והרי לכל אחד מלאכה דבלאו איהו לא מתעבדה:

ורבי שמעון פוטר - ואין הלכה כר"ש:

(ז)

השני חייב - שהוא צד אותו:

הא למה זה דומה - מאחר שנצוד ע"י ראשון:

לנועל את ביתו לשמרו - ולא לצוד:

ונמצא צבי - שהוא נצוד כבר שמור בתוכו, כך זה אף על פי שעמד ראשון אין זה אלא כשומרו לצבי שהיה לו מאתמול. והשני פטור האמור במתניתין, פטור ומותר: