עיקר תוי"ט על שבת יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה שבת יג: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) האורג. אע"ג דהצד צבי ומלאכותיו נשנית סמוך למלאכת הכותב. הקדים דיני אורג ודכוותיה משום דדמיין בשיעורא דכותב ב' אותיות חייב וכן אורג בשתים ואף ר"א ס"ל בב' אלא דמחלק בין אלימי לקטיני כדאיתא בגמרא ואיחר ב' בתי נירין לסמכו לאינך דלית בהו פלוגתא ושיעורן נמי ב'. תוי"ט:

(ב)

(ב) (על הברטנורא) -! (ג)פקח עיניך וראה בנעימית דברי התוי"ט:

(ד) (על המשנה) ובסל. הנך לאו נירין ממש אלא משרשר ומרכיב חוט אחד בשתי למטה ואחד למעלה ומעמיד השתי בהן כתקונו. רש"י:

(ה) (על המשנה) והתופר. משום דבעינן למתני הקורע בחמתו משום הכי קאמר התופר כו' הקורע כו' אע"ג דכבר תנא לה באבות מלאכות. גמרא:

(ג)

(ו) (על הברטנורא) ודקתני מתו שמוטל עליו לקברו אבל לא להתאבל ולקרוע שאינן מאותן האמורים בפ' אמור. וכתב הר"מ שהקורע על מתו שחייב להתאבל שחייב משום דדעתו מתיישבת בכך וחומו מתפשר כו' וקשה לומר כן דלדבריו כשהוא קורע על מת משכך חמתו בכך. ודבר זה נראה דאסור שהרי חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. ופירשו בשמחה ובלב טוב ולכבוש כעסו. ועוד דא"כ גם על מי שאינו חייב כו' משכך נמי חמתו בקריעתו. ועוד למה לא יתחייב במתו מטעם שעושה המצוה ומתקן חיוב המוטל עליו, ואע"פ שמדרבנן הוא כמו שכתב הה"מ. כו'. ומיהו בתוספ' בשם ר'י דתיקון מצוה לא חשיב תיקון אלא כשמתקן גם דבר אחר מלבד המצוה והקריעה מתקן הבגד שיוכל ללבשו ואין בו חמום ע"כ. לכן נ"ל שאע"פ שאין דעת החכמים במצותם כדי לשכך חמתו אלא שיקרע בטוב לב כשם כו' מ"מ האמת כך הוא ושעי"ז מסתלק חמתו ועתוי"ט:

(ד)

(ז) (על המשנה) המלבן. אע"ג דבאורג קיימינן הואיל ושיעורן ג"כ בסיט כפול להכי אקדמינהו להאורג. תוי"ט:

(ה)

(ח) (על המשנה) הצד כו'. עיין אות א':

(ט) (על הברטנורא) ואע"ג דתני ליה בלישנא דפליג אשכחן טובא דכותיה:

(ו)

.אין פירוש למשנה זו

(ז)

(י) (על המשנה) אע"פ כו'. והלך לו. כלומר לפנים אל תוך הבית דאלת"ה האיך אפשר שהשני ימלא מקומו של ראשון מבלי תת תחלה המקום פנוי ואז הצבי אינו ניצוד ונמצא כשהשני חוזר אח"כ וממלא הפתח הוא צודו להצבי ולמה יהיה פטור כן נ"ל תוי"ט. והמ"א השיג בעיקר הדין דאטו מי שיש לו תרנגולת בביתו ונפתח הדלת יהיה אסור לסוגרו. ובת"ח פוסק כהתוי"ט:

(יא) (על הברטנורא) ופי' הר"ן כגון שיש צבי בתוך הבית והדלת מגופה והוא שמור בכך ובא זה ונעל עוד במנעול אף ע"פ שמוסיף לו שמירה על שמירתו מותר ולא אמרינן הרי זה כאלו צד אותו שאלמלא נעל הוא שמא היו הדלתות נפתחות והצבי נמלט כך שני זה מותר לו לישב בצד הראשון כיון שהראשון מלא את הפתח אע"פ שלאחר שנסתלק הראשון נשאר הצבי נצוד מחמת השני אי נמי כגון שהיה צבי קשור בבית זה ונעל שאע"פ שניתר הצבי אין אומרים לזה שיפתח את ביתו כיון שבשעה שנעל בהיתר נעל אף זה השני כיון שבשעה שישב בהיתר ישב אין מחייבין אותו להסתלק משם לאחר שנסתלק הראשון: