לדלג לתוכן

ביאור:שופטים ד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שופטים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא       (מהדורות נוספות של שופטים ד)


ישראל משועבדים ליבין מלך חצור ודבורה הנביאה מנצחת אותו

א וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וְאֵהוּד מֵת. ב וַיִּמְכְּרֵם יְהוָה בְּיַד יָבִין מלכות בשם 'יבין' (כפי שמוכיח הפסוק האחרון בפרק) או שם המלך - ראו בוויקיפדיה מֶלֶךְ כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלַךְ בעבר, לפני שיהושע כבש אותה (יהושע יא, יא) בְּחָצוֹר, וְשַׂר צְבָאוֹ סִיסְרָא וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם שם של מקום בין עמק יזרעאל לעמק זבולון. וראו ביאור:חרושת הגוים. ג וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה, כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ, וְהוּא לָחַץ אֶת הציק ל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה. {פ}

על פי שירת דבורה (פרק ה) במקביל לקרב המרכזי בנחל קישון, התחולל קרב נוסף בתענך. מלכי כנען באו לעזרת יבין, וניסו להדוף את שבטי ישראל מהדרום שבאו לעזור לנפתלי וזבולון.

ד וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת השם של בעלה, הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא. ה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת הבית שלה היה נמצא תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה עץ דקל הנקרא על שמה בֵּין הָרָמָה 'אל-רם' שבין ירושלים לרמאללה וּבֵין בֵּית אֵל, בְּהַר אֶפְרָיִם, וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט. ו וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי הישוב 'קדש' הנמצא בגליל העליון, בנחלת נפתלי, וַתֹּאמֶר אֵלָיו: "הֲלֹא הרי (מילת זירוז) צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ תאסוף אנשים בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן. ז וּמָשַׁכְתִּי המשך דברי ה' אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין וְאֶת רִכְבּוֹ וְאֶת הֲמוֹנוֹ חייל הרגלים, וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ". ח וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק: "אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי שאם יראו ישראל את הנביאה, ידעו שה' הבטיח שינצחו , וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ". ט וַתֹּאמֶר: "הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ, אֶפֶס רק (אבל תדע) כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ, כִּי כי יתפרסם ש- בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר יְהוָה אֶת סִיסְרָא", וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם בָּרָק קֶדְשָׁה לקדש נפתלי. י וַיַּזְעֵק אסף, על ידי אנשים הזועקים (צועקים) אחד לשני למרחק בָּרָק אֶת זְבוּלֻן וְאֶת נַפְתָּלִי קֶדְשָׁה, וַיַּעַל ברק העלה להר תבור בְּרַגְלָיו בעקבותיו עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ, וַתַּעַל עִמּוֹ דְּבוֹרָה. יא וְחֶבֶר הַקֵּינִי האיש חֶבֶר וצאצאיו ממשפחת הקיני (שמוזכר בהמשך הסיפור, פסוק יז) נִפְרָד מִקַּיִן מעיקר משפחת הקיני שגרה בנגב (שופטים א, טו) מִבְּנֵי חֹבָב פירוש ל'קַּיִן' חֹתֵן מֹשֶׁה, וַיֵּט אָהֳלוֹ הקים את אוהליו עַד אֵלוֹן (בצענים) בְּצַעֲנַנִּים מקום בבקעת החולה אֲשֶׁר אֶת קֶדֶשׁ ליד 'קדש נפתלי'.

יב וַיַּגִּדוּ לְסִיסְרָא, כִּי עָלָה בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם הַר תָּבוֹר. יג וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ, תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל, וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם אֶל נַחַל קִישׁוֹן. יד וַתֹּאמֶר דְּבֹרָה אֶל בָּרָק: "קוּם, כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֶת סִיסְרָא בְּיָדֶךָ, הֲלֹא הרי יְהוָה יָצָא לְפָנֶיךָ", וַיֵּרֶד בָּרָק מֵהַר תָּבוֹר וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ אַחֲרָיו. טו ‏‏וַיָּהָם בילבל (על ידי גשם וסערה, ראה בפרק הבא, פסוקים כ-כא) יְהוָה אֶת סִיסְרָא וְאֶת כָּל הָרֶכֶב וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה לְפִי חֶרֶב והם הוכו בצד החד של החרב לִפְנֵי בָרָק, וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה וַיָּנָס בְּרַגְלָיו. טז וּבָרָק רָדַף אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה עַד חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם, וַיִּפֹּל כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב, לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד.

יעל הורגת את סיסרא, שר צבא יבין
יעל מראה לברק את גופתו של סיסרא

יז וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי, כִּי שָׁלוֹם בֵּין יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי. יח וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא וַתֹּאמֶר אֵלָיו: "סוּרָה אֲדֹנִי, סוּרָה אֵלַי, אַל תִּירָא", וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה כנראה שהתקרר מהגשם. יט וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: "הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם כִּי צָמֵאתִי", וַתִּפְתַּח אֶת נֹאוד נוד, כלי לאיחסון נוזלים העשוי מעור הֶחָלָב כדי שירדם וַתַּשְׁקֵהוּ, וַתְּכַסֵּהוּ. כ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: "עֲמֹד עימדי פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהָיָה אִם אִישׁ יָבוֹא וּשְׁאֵלֵךְ, וְאָמַר 'הֲיֵשׁ פֹּה אִישׁ', וְאָמַרְתְּ 'אָיִן' ". כא וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד היתד שתוקעים באדמה ואליו קושרים את האוהל הָאֹהֶל, וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת פטיש בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט בשקט, וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ בצד המצח וַתִּצְנַח היתד ירדה למטה דרך ראשו בָּאָרֶץ עד שיצאה וננעצה באדמה, וְהוּא נִרְדָּם לפני שהרגה אותו וַיָּעַף כי היה עייף וַיָּמֹת. כב וְהִנֵּה בָרָק רֹדֵף אֶת סִיסְרָא, וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ, וַתֹּאמֶר לוֹ: "לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ", וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ. כג וַיַּכְנַע אך ישראל לא הורישו אותם לגמרי (א, כח) אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כד וַתֵּלֶךְ יַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָלוֹךְ וְקָשָׁה הלכה והיתגברה עַל יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן, עַד אֲשֶׁר הִכְרִיתוּ אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן את שושלת מלכי כנען המכונים 'יבין'. {ש}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


הערות

  • "כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר יְהוָה אֶת סִיסְרָא" (פסוק ט) - יש כאן נבואה רמוזה להריגת סיסרא על ידי יעל.

ראו גם