ביאור:בראשית כט כה
בראשית כט כה: "וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כט כה.
וְלָמָּה רִמִּיתָנִי
[עריכה]במשך כל הלילה ועד הבוקר יעקב שימח את הכלה, ורק בבוקר הוא הסתכל על אשתו. כאשר יעקב ראה שהוא שכב עם לאה, הוא נתקף הלם והלך לדבר עם לבן.
חלומותיו של יעקב לזכות באישה צעירה לראווה התנפצו. ייתכן שיעקב האמין שבעלות על אישה יפה הם ההוכחה לעשו וליצחק שאלוהים העניק לו את הברכה, ועכשיו הוא חשב שהוא לא יקבל את רחל ויצטרך לחזור לכנען עני עם לאה בלבד. ואכן, בהמשך יעקב מעמיד את נשותיו וילדיו לתצוגה לפני עשו כדי להרשים אותו (ביאור:בראשית לג ב)
מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי
[עריכה]ליעקב העניין ברור. הוא הבטיח לעבוד שבע שנים בתמורה לרחל היפה. אפילו לרגע אחד הוא לא חשב שההסכם לא היה ברור. הוא לא העלה על דעתו את האפשרות שהוא בכלל לא התחיל לעבוד בשביל רחל. יעקב זכר שאלוהים הבטיח לו "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (בראשית כח יד), אולם הוא לא חשב שמוטלת עליו חובה לקיים את ברכת אלוהים על ידי הבאת ילדים רבים לעולם. אביו פקד עליו "קַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ" (ביאור:בראשית כח ב), אבל יעקב לא התעמק בשאלה את מי לקחת משתי בנותיו של לבן. עבור יעקב העניין היה פשוט – לקחת את הצעירה היפה.
יעקב שם דגש על עצמו: "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי". יעקב רואה את עצמו כמרכז העולם. גם בהמשך יעקב יחשוב שהוא השמש בחלומו של יוסף (ביאור:בראשית לז י).
יעקב לא חיכה לתשובה לשאלתו "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי", אלא מיד המשיך בהאשמה: "אתה רמאי".
וְלָמָּה רִמִּיתָנִי
[עריכה]"אתה רמאי" אמר יעקב, בלי בושה ובלי מעצורים, והשאלה היא רק למה. יעקב לא חיכה לתשובה לשאלתו הראשונה "מַה זֹאּת עָשִׂיתָ לִּי". אם באמת היה מנהג לחתן את הבכירה ראשונה, אז יעקב בעצם דרש לשבור את המנהג בשבילו, כשם שהוא שבר את המנהג ולא חיכה שכל הרועים יבאו וישקו ביחד את צאנם, הוא גולל את האבן לבד, ואפשר לרחל להשקות לפני שכולם באו. הוא, יעקב, שידוע לנו איך הוא זכה בברכת אביו, לא מתבייש להאשים ברמאות את דודו שנתן לו מחסה והגנה.
אולם לבן היה מוכן לכך, וענה ליעקב כהלכה "לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנו לָּתֵת הַצְעִּירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה" (ביאור:בראשית כט כו). "בִּמְקוֹמֵנו"ּ, כלומר להבדיל מארץ כנען, ובמטרה להזכיר ליעקב את עניין הבכורה.
לבן לא נעלב ולא הכה או גירש את יעקב. לבן הבין את צרכיו של יעקב ומילא אותם: ברכת אלוהים לאברהם, יצחק ויעקב לא תתמלא ממשפחה שעושה שני ילדים בלבד, ודוחה חצי מהם.
סביר שלאה ורחל שמעו את דברי יעקב. לבטח לאה נפגעה קשות. רחל שמעה שיעקב עבד שבע שנים בשבילה. רחל לא פרצה בצעקות או הביעה התנגדות, לכן סביר שהיא הסכימה שאביה ייתן גם אותה ליעקב.
ניתן ללמוד מהתנהגותו של יעקב שהוא לא היה רמאי מקצועי
[עריכה]יעקב רימה את אביו וקיבל את ברכתו. אולם הוא לא היה רמאי באופיו. הוא פעל לפי פקודת אמו, אחותו של לבן.
- בדרך כלל, רמאי חושב שכולם רמאים כמהו, ולכן הוא חושד בכולם ונזהר מאחרים.
- יעקב לא נזהר. הוא לא כתב חוזה מדויק שפירט באילו תנאים ובאיזה אופן הוא יקבל את רחל, הוא אף לא הקפיד לבדוק מי באה למיטתו. אין ספק שלבן היה יכול לתת ליעקב אפילו אישה אחרת ויעקב לא היה מבחין בכך.
- יעקב לא דרש לראות את הכלה בטקס רשמי בנוכחות עדים.
מכאן אפשר להסיק שיעקב היה אדם ישר והגון שלא רקם תוכניות רמאות. זו הסיבה שהוא היה מופתע כשרימו אותו. בהמשך יעקב יפעל על סמך הניסיון שרכש מהמקרה הזה, ובעסקות הבאות שלו עם לבן הוא יהיה זהיר יותר, אבל בכל זאת הוא המשיך להיכשל בכל עסקה שערך.
איך יעקב היה צריך להתנהג
[עריכה]יעקב היה צריך לחשוב למה לבן עשה זאת ולראות את החיובי וההכרחי במעשיו של לבן: שרצה לחתן את כל בנותיו, שרצה לשמור על יעקב מעשו, שרצה שליעקב תהיה משפחה גדולה וחזקה, שרצה להשתתף בחינוכם של בני יעקב.
יעקב היה צריך להתנהג בצורה תרבותית.
- היה עליו להודות ללאה ולהגיד לה שהוא אוהב אותה ושהוא מאוד שמח על שקיבל אותה.
- היה עליו ללכת ללבן רגוע.
- היה עליו להודות ללבן על שנתן לו את בתו הבכירה.
- היה עליו לומר ללבן שהוא מבין שלבן היה חייב לתת לו את כל בנותיו (שתיים).
- היה עליו להזכיר ללבן שהוא עבד שבע שנים עבור רחל, ולא ביקש נדוניה לפי החוק.
- היה עליו לבקש שלבן ייתן לו את רחל תמורת הנדוניה שמגיעה ללאה.
- היה עליו להזכיר ללבן שמאז שהוא התחיל לעבוד אצלו, אלוהים בירך את לבן והרכוש של לבן גדל מאוד בזכותו.
- היה עליו להבטיח לעבוד עוד מספר שנים כדי לקבל את רחל ולאסוף רכוש לעצמו כדי שיוכל לחזור לכנען.
לא בטוח שיעקב היה מקבל סידור טוב יותר ממה שהוא קיבל מלבן, אבל לפחות הוא לא היה מופיע כחמום מוח וחסר תרבות שמקלקל את היחסים עם אשתו החדשה ועם חתנו (שהיה גם מעסיקו).
וְהִנֵּה הִוא לֵאָה
[עריכה]לאה נעצבה מאוד כאשר בעלה הסתכל עליה בבוקר, קפץ מהמיטה ורץ בצעקות ללבן. לא נאמר שיעקב הודה לה וניסה לשמח או להרגיע אותה. לא נאמר שיעקב התכוון להשאיר אותה אצלו כאשתו.
בבוקר שלמחרת המשתה יעקב רץ ומצא את לבן בביתו. יעקב צעק בפומבי ואנשי הבית שמעו אותו.
יעקב האשים את לבן ברמאות. הפתרון של יעקב היה לגרש את לאה, שלבן ייקח בחזרה את לאה וייתן לו מיד את רחל, כפי שהם סיכמו. יעקב לא חשב על הרגשות של לאה.
כל כך עצוב לשמוע דבר כזה לכלה שרצתה שבעלה יאהב אותה ונתנה שמות לבניה כדי לרצות אותו.
גם לרחל לפתע נודע שיעקב עבד שבע שנים כדי לקנות אותה, ואביה רימה את יעקב ונתן לו את לאה. למעשה, לבן רימה גם אותה וגזל ממנה את בעלה. עכשיו מה יהיה בגורלה? האם היא לא תינשא ליעקב? האם היא צריכה לחכות עוד שבע שנים? האם יהיה עליה לחכות יותר זמן כי היא יפה יותר מלאה? האם בעוד שבע שנים אביה ירמה את יעקב בשנית? רחל לבטח היתה המומה גם היא. לא שאלו אותה מה היא רוצה והנה כופים עליה. היא חששה שהיא תהיה האישה השנייה של יעקב ושבכור בניו של יעקב יהיה מלאה ולא ממנה. רחל לבטח גם היתה עצובה מאוד.