ביאור:בראשית א יא

בראשית א יא: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים 'תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא, עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ'; וַיְהִי כֵן."

תרגום ויקיטקסט: ואלהים אמר: 'תתכסה הארץ (היבשה) בדשא (צמחיה): מיני עשב המייצר זרע; ומיני עץ פרי המייצר פרי ייחודי בהתאם למינו של העץ, אשר זרעו של העץ נמצא בו (בפרי) ובעזרתו נופל על הארץ '. ועולם הצומח היה כן (יציב).

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית א יא.

דֶּשֶׁא, עֵשֶׂב, עֵץ - איך זה מסתדר עם החלוקה המודרנית של עולם הצומח?

מדע הבוטניקה בימינו מכיר מאות אלפי מינים שונים של צמחים. כדי להקל על הלמידה והמחקר הבוטניים, פותחו מספר שיטות לסיווג הצמחים לפי משפחות. אין שיטה אחת "נכונה" - הבחירה בין השיטות היא עניין של נוחות.

גם בתורה ניתן למצוא חלוקה של עולם הצומח לקבוצות - בפרשת בריאת העולם. החלוקה נזכרת פעמיים:

ביום השלישי, (בראשית א יא): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא, עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ; וַיְהִי כֵן. וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא, עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב".

וביום השישי, (בראשית א כט): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ, וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע; לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה. וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת כָל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה; וַיְהִי כֵן".

1. ביום השלישי נזכרו שלושה מושגים: דשא, עשב, עץ. ניתן לפרש שהמושגים האלה מציינים חלוקה של עולם הצומח לשלושה חלקים. חלוקה זו דומה (אם כי לא זהה) לחלוקה הבוטנית המקובלת בין חסרי זרע, חשופי זרע ומכוסי זרע:

דשא הם הצמחים ללא זרע (כך כנראה הבינו רמב"ן, שד"ל והעמק דבר) - המתרבים ע"י נבגים, כגון הפטריות, הטחבים והשרכים.
עשב מזריע זרע הם הצמחים בעלי זרע אך ללא פרי: תת-מערכת חשופי-הזרע.
עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו הם הצמחים בעלי זרע ופרי: תת-מערכת מכוסי-הזרע.

ביום השישי, עולם הצומח התחלק בין האדם לבין החיות (ראו מזון האדם ומזון החיות לפני המבול ) : האדם קיבל את הצמחים המפותחים יותר - בעלי הזרע - העשב והעץ; והחיות קיבלו את הצמחים הירודים יותר - חסרי הזרע - הירק-עשב המקביל לדשא.

2. אולם יש מפרשים שהמושג דשא שנזכר ביום השלישי הוא כינוי כללי לצמח (כך כנראה הבין רש"י. וראו גם פירושי קאסוטו ורש"ר הירש) , והמשפט תדשא הארץ דשא משמעו: תתכסה הארץ בצמחיה. זהו משפט כללי שיש לו שני פרטים: עשב ו עץ. חלוקה זו מקבילה לחלוקה ההלכתית המקובלת בין "פרי האדמה" לבין "פרי העץ" :

עשב מזריע זרע הוא פרי האדמה;
עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו הוא פרי העץ.

ביום השישי, עולם הצומח התחלק בין האדם לבין החיות (ראו מזון האדם ומזון החיות לפני המבול ): האדם קיבל את הזרעים של העשבים ואת הפירות של העצים, והחיות קיבלו את ירק עשב - את החלקים הירוקים של העשבים - העלים והגבעולים.

עֵץ פְּרִי - מדוע לא נזכרו עצי הסרק?

אנחנו מבדילים בין "עץ פרי" לבין "עץ סרק", אבל למעשה כמעט כל העצים נותנים פירות - הפירות של "עצי סרק" פשוט אינם ראויים למאכל אדם. לכן הביטוי עץ פרי מתייחס לכל העצים (וכן פירש כלי יקר).

מה זה לְמִינוֹ?

המילה למינו או למינהו חוזרת מספר פעמים במעשה בראשית: לגבי העצים, העשבים, העופות, הרמשים ועוד. המילה מדגישה את חשיבות ההפרדה בין מינים שונים של צמחים ובעלי-חיים.

בהמשך התורה נאמר, (ויקרא יט יט): "אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ: בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם, וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ": ה"חוקה" של ה' היא הבריאה של מינים שונים, שנזכרה בפסוק שלנו. יש לשמור על החוקה הזאת ולא לערבב מינים. "ואמר שיהיה כל זה למינהו, והוא איסור הכלאים, כי הזורע אותם מכחיש בכח מעשה בראשית" (רמב"ן).

מדוע נאמר "למינו" על עצים ולא על עשבים?

1. לפי הפשט, "למינו הכתוב בעץ עושה פרי, מוסב גם על עשב מזריע זרע" (רשב"ם).

2. ולפי הדרש, (חולין ס.): "בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא "למינהו" באילנות, נשאו דשאים קל וחומר בעצמן: אם רצונו של הקדוש ברוך הוא בערבוביא, למה אמר "למינהו" באילנות? ועוד קל וחומר: ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקדוש ברוך הוא "למינהו", אנו על אחת כמה וכמה! מיד כל אחד ואחד יצא למינו".

ולכן בפסוק הבא למינהו נאמר גם על עשבים וגם על עצים.

דרשות

"כשבא משה וראה תדשא הארץ - בכה וראה החורבן" (מדרש פליאה, פסקה ו). מה הקשר בין תדשא הארץ לבין החורבן? ראו תומר ונונו ואורי שפירר, ישיבת הר עציון, דף קשר 725.

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:חלוקת עולם הצומח בתורה

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2017-10-11.

קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/botanics