תולדות תנאים ואמוראים/א/ר' אלעזר בן פדת

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



ר' אלעזר בן פדת[עריכה]

(בדור השני והשלישי לאמוראי א"י)

האדם הגדול הזה אשר מילא הארץ ולדרים עליה בתורתו וחכמתו ואשר זכה להקרא בשם "מרא דא"י" ובסוף ימיו ישב על כסא ר' יוחנן בטבריה, היה בבלי.

אביו פדת לא נזכר בשום מקום בהלכה או באגדה, וביוחסין ערך פדת וז"ל "פדת אבוה דר"א בן פדת בזמן רבי והאריך ימים", והיה לו להיוחסין במו"ק כה: הגרסא כי נח נפשיה דרב פדת פתח עליה ר' פדת בן ר' אלעזר (נכדו) והספידו ולכן כתב שהאריך ימים, ועיין ערכו.

בנו ר' אלעזר נזכר כמעט תמיד אך בשם סתם "ר' אלעזר" וזה מוסכם מכל גדולי הראשונים שסתם ר"א הוא בן פדת, וכן כתב רש"י שבת יט:, יבמות עב: קיא:, גיטין לא:, נדה ח., בעודו בימי עלומיו זכה לשמש את רב בסורא כדמצינו בעא מיניה ר"א מרב כשבת קנג., עירובין סה:, יבמות קב: קט:, ב"ק פז., מנחות טו., ובחולין קיא: שא"ל שמואל לר"א לרבך (רב) יהיבי ואכל - אתא לקמיה דרב א"ל הדר ביה מר משמעתיה? ר"א אמר רב שבת כ., כתובות עז., גיטין פו:, ב"ק טו: עה:, וכשהיה בא"י מצינו מגילה כט. שדרש ר"א ואהי להם למקדש מעט זה בית רבינו (רב, רש"י), ובגיטין ט:, ב"ב קנב. שלח ר"א לגולה משום רבינו (רב, רש"י).

וכן שמואל היה רבו המובהק כמפורש כן בעירובין סו., ב"ב פב:, וכן מצינו כתובות עז. אזל ר"א אמרה לשמעתיה קמיה דשמואל אמר אכסוהו שערי לאלעזר, ובחולין קיא: ר"א הוה קאים קמיה דמר שמואל.

וכפי הנראה שאע"פ שישיבות רב ושמואל האירו עיני הגולה אעפ"כ יען שבא"י היו עדיין כל תלמידיו הגדולים דרבי לכן נשא לבם לעלות לא"י ולקבל גם מהן, והעולים היו רבים מאוד כמו זעירי תלמידו דר' חייא, ואח"כ רב כהנא ת"ח דרב ואח"כ ר' אלעזר ור' אמי ור' אסי ורב שמן בר אבא ור' אבא בר זבדא, וכולם זכו עוד לשמש את ר' חנינא ור' ינאי ור' אושעיא.

ויסופר חולין קי. כי סליק ר"א אשכחיה לזעירי (תלמידו דר' חייא שעלה הרבה קודם ר"א) א"ל איכא תנא דאתנייה לרב כחל (וכן צ"ל בב"ב פז: כאשר בארתי בערכו) אחוייה לר' יצחק בר אבדימי, וזה ר"י בר אבדימי היה עוד מזקני הדור שישבו לפני רבי, ור"א כשהיה בבבל ראה שרב אסר כל כחל ולכן כשבא לא"י רצה לידע אם עוד בחיים רבו דרב, והראהו לו את רי"בא, ושאלו, אך הוא השיב לו אני לא שניתי לרב כחל כל עיקר, ומה שאסר רב כחל יען שבקעה מצא וגדר להם.

זמן עלייתו לא"י נוכל לידע ע"פ השערה שאז נפטר כבר ר' יהודה נשיאה הראשון כגיטין עו: ששאל ר"א לההוא סבא כי שריתוהו (את שמן עכ"ום) לאלתר שריתוהו או לאחר יב' חדש. וידוע שהיתר השמן היה מר' יהודה נשיאה כמפורש ע"ז לז., ואז כבר ישב על כסא הנשיאות ר"ג הרביעי, ור' אושעיא הלך לקיסרין ויסד שם ישיבתו הגדולה, ובציפורי היה ר' חנינא הריש בישיבה, ור' יוחנן הלך לטבריא ויסד שמה ישיבתו הגדולה, ור"א כשבא לא"י בא בגפו שלא היה עדיין נשוי וכמפורש ברכות טז. שר' אמי ור' אסי הוה קקטרין ליה גננא לר"א (ופר"שי קושרין לו חופה להשיאו אשה).

וראשית לימודי בא"י היה כפי הנראה בציפורי כעירובין נד: אמרו עליו על ר"א בן פדת שהיה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון של ציפורי וסדינו מוטל בשוק העליון של ציפורי.

ושם קיבל מר' חנינא זקן הדור שהאריך ימים, כירושלמי כלאים פ"ט ה"ד לב. ר"א שאל לר' חנינא, ובויק"ר פ"כב-ו ר' חנינא שאל לר"א, ופריך ואפשר כן? אלא לא בעי מיניה אלא למבדקיה.

ר"א א"ר חנינא ברכות כז:, מגילה ה. טו., נדרים ח., סנהדרין נז., זבחים קא:, ומאמרו הנודע שאמר בשמו ת"ח מרבים שלום בעולם המובא בסוף ברכות ובכמה מקומות.

ר"א משום ר' חנינא הגדול יבמות מג., נדרים ח.. וכן אר"א ענותנותו דר' חנינא גרמא לי דחזאי דמא כנדה כ:.

וכן שימש את ר' אושעיא ביחד עם ר' אמי כשבת פ"ג ה"א אר"א א"ר הושעיא - א"ל ר' אמי זמנין סגין יתיבית קומי ר' אושעיא ולא שמעית מיניה וכו', ובבלי ר"א א"ר אושעיא ברכות לב:, שבת כח:, פסחים קג: קטו., יומא מא. (ושם ר' הושעיא), ר"ה ד: יד., חגיגה יז., מו"ק ח: כד:, יבמות נו:, גיטין כא: עח. עט., קידושין ו., סנהדרין פח:, שבועות ט:, מכות יח: (ושם ר' הושעיא), זבחים יא: (ובפסחים כח. המאמר ר' אושעיא רא"א בטעות וצ"ל כמו בזבחים), כריתות כז:, חולין עד:, קו., ור"א קרא לר' אושעיא "אבי המשנה" כשבועות פ"א ה"ה, ע"ז פ"ד ה"ה.

וכן מצינו ר"א א"ר ינאי כשבת קמא., ובירושלמי חולין הנדפס מחדש מז. איתא ר' יוחנן ור' אלעזר ינקוי דבית ספרא רבה הוו - א"ל ר' ינאי תרייהו חכימין הוין ובעיין מילין דחכימיתא חד תני קרייא וחד תני מתניתא. ומזה ראיה גמורה שאין זה ירושלמי אמיתי כי ר"א לא היה מעולם כשהיה יניק עם ר' יוחנן ואך בא לא"י כבר גדול הדור אף שהיה עול ימים והיה תלמידו דר' יוחנן וכאשר נבאר הלאה.

וכן קיבל מכל גדולי הדור שאמר בשם בר קפרא כיומא מו..

משום ר' יוסי בן זמרא (מחותנו של רבי) כברכות לא:, שביעית פ"ב ה"ו, סוטה פ"ב רה"ה. שאל לרי"בל שקלים פ"ב ה"ב. ר' אלעזר א"ר יצחק סנהדרין לה. (ונראה שהוא ר' יצחק התנא).

בשם רב כהנא (הראשון הנקרא בירושלמי בשם כהנא) ככלאים פ"א ה"ז, מו"ק פ"ג ה"ח.

משמיה דחלפיי (אילפא) כמעשרות פ"ב ה"ד.

בשם ר' סימאי מע"ש פ"ב ה"א.

בשם ר' שמלאי סנהדרין ח..

בשם ר' שמעון ברסנא שבת פ"א ה"א (ונראה ששם הוא ר"א כר' יוסי האמורא).

וכן היא בידו קבלות מתנאים הראשונים כדמצינו שאמר בשם ר"א בן עזריה יבמות ד., משום ר"א בן שמוע בכורות נב:, חולין ז..

משום ר' ישמעאל ב"ק כט: (ושם ל. אמרו שהיה רבו אך אין הכונה רבו ממש כידוע שלא ראה אותו מעולם.

ומה שמצינו ר' אלעזר בשם ר' אבין פסחים פ"ד ה"א, כתובות פ"יג ה"ד, גיטין רפ"ב, שבועות פ"א ה"א, כבר בארתי בערך ר"א בר' יוסי האמורא שגם בכמה מקומות נקרא בשם סתם ר' אלעזר ולא היה מעולם ר' אבין הקדמון שיאמר ר"א כשמו).

וכן מצינו שאמר הלכות בשם ר' חייא כפאה פ"ו ה"ד, תרומות פ"ב ה"א פ"ז ה"ג, יבמות רפ"טז, וכן יסופר ב"מ פ"י ה"ד מעשה שבא לפני ר' חייא הגדול וכו', והרב החכם ראה"ו בח"ג פ"ח צד 76 וז"ל:

כבוא ר"א לא"י היה עוד ר"ח הגדול חי ואמרו עליו שהיה תלמידו (ירושלמי כתובות פ"ט ה"ה ובב"מ) וב"מ פ"י ה"ד יספר שבא מעשה לפני ר"ח ומוסר ההוראה שהורה בו ר"ח ומענין הדברים נראה כי היה זה בעת ישבו לפניו, ואולי גם ההלכות אשר מזכיר על שמו קיבל ממנו פ"אפ.

עכ"ל. וכל דבריו טעות הם הלא ידוע שהיה ספק להגמרא בכתובות קג: מי נפטר קודם, אם רבי או ר' חייא, ולכל הדעות לא האריך ר"ח ימים אחרי רבי כי קולו לא נשמע עוד בין חכמי הישיבה, וא"כ לפי סברתו שר"א ראה את ר' חייא וקיבל ממנו א"כ ראה ר"א גם את רבי, וא"ל היה קשיש הרבה מר' יוחנן, כי ר' יוחנן היה עול ימים בפטירת רבי, ור"א בעלותו לא"י היה כבר גדול הדור ותלמידו דרב ושמואל, והיה אז בל"ס כבר כבן כה' שנה ואז רב בעצמו היה עדיין בא"י בימי ר"ג בר רבי ואך בימי ר"י נשיאה הלך לבבל ויסד שמה ישיבתו בסורא, וא"כ איך כשבא ר"א לא"י מצא עוד את ר' חייא וקיבל ממנו? וכן הוא דעת מבוא הירושלמי ערך ר' לעזר שלא ראת את ר' חייא.

והאמת יורה דרכו שר"א בא לא"י לערך ארבעים שנה אחרי פטירת רבי ור' חייא ומצא שם את תלמידי דרבי, ולפלא למה לא יאמר החכם שהיה תלמידו דר' ישמעאל כמפורש ב"ק כט: שהיה רבו, ומה שהביא מהירושלמי כתובות פ"ה ה"ה, לא ראה את הירושלמי הזה שמובא בקידושין פ"א ה"ד, והגאון בעל קרבן העדה מגיה בפירושו שצ"ל תלמיד ר' יוחנן ולא של ר' חייא, ומבאר שם בראיות ברורות ואמיתות, ומה שמביא מירושלמי עירובין פ"ב ה"ד מה שאמר ר' יוסי "בכל אתר ר' לעזר סמיך לר' חייא רובא", הפשט הפשוט כמפרש בפני משה שם שהוא סומך על סבריו כב"מ, יען כי קיבל תורת ר' חייא מר' אושעיא תלמידו ולמה לא יסמוך עליהן, הלא ידע שר' אושעיא רבו נאמן בכל בית רבו ושמשו כל ימיו עד שקראו ר"א "אבי המשנה", וכן יספר שבת פ"ג ה"א אר"א א"ר הושעיא משרת הייתי את ר"ח הגדול והייתי מעלה לו חמין וכו', ולכן כל ההלכות שיאמר בשם ר"ח רובה בל"ס קיבל מר' אושעיא תלמידו וזה ברור.

וכנפטרו רבותיו הגדולים אשר שמשם אך שנים מועטות הלך לו וישב לפני ר' יוחנן אשר כבר הרביץ תורה בטבריא, אך כ"ז שהיה ר' אושעיא בחיים היה גם ר"י הולך לפרקים להציע ספקותיו לפניו אבל כשנפטר אז היה ר' יוחנן ריש הדור בכל א"י ולפניו ישבו כל גדולי הדור כרש"בל ור' אמי ור' אסי ור' חייא ב"א ורב שמן בר אבא יעקב בר אידי. ועוד, וגם ר"א שימשו ימים רבים, והיה באמת רבו המובהק, ולכן רבותיו הקודמין כשאמר הלכותיהם נזכרו בשמם יען שקיבל אך זמן מצער מהן, אבל ר' יוחנן היה רבו המובהק אשר שמשו עזרות בשנים והיה ידוע לכל שכל תורת ר"א הוא של ר' יוחנן, וכדמצינו יומא נג. ר"א כד הוה מיפטר מיניה דר' יוחנן כד הוה בעי ר' יוחנן לסגויי הוה גחין קאי ר"א מדבתיה עד דהוי מיכסי ר"י מיניה, וכד הוה בעי ר"א לסגויי הוה קא אזיל לאחוריה עד דמיכסי מיניה דר"י, והכבוד והיראה הזאת הוא אך לרבו המובהק, ובכתובות קיא: קרא לר"י רבי, וכן הוא בפירוש ב"ב קנד:, תמורה כה: שהיה ר"א תלמידו.

ובמשך הזמן הזה שב ר"א פעמים אחדות לבבל עוד בחיי רבותיו רב ושמואל (ואולי לעמקיו הפרטים) וזה שמצינו עירובין עד: יתיב רב ברונא וקאמר להא שמעתא (ושמואל) א"ל ר"א בר בי רב אמר שמואל הכי? א"ל אין, א"ל אחיו לי אושפיזיה אחוי ליה אתא לקמיה דמר שמואל וכו', וזה יען שבא לזמן קצר לבבל ולכן שאלו היכן אושפיזיה דשמואל.

וכן מצינו שגם אחרי פטירת רבותיו שבבבל ומלך רב יהודה בפומבדיתא אמרו נדה כ: ר' אלעזר כי הוה מיקלע לאתריה דרב יהודה לא הוה חזי דמא (אע"פ שהיה בקי היותר גדול בדמים).

ועי"ז יבואר לנו מה שמצינו ירושלמי ברכות פ"ב ה"א-יב: (והובא בקצרה ביבמות צז.) וז"ל ר' יוחנן הוה מיסתמיך על ר' יעקב בר אידי והוה ר' אלעזר חמי ליה ומיטמר מן קדמוי אמר הא תרתי מילין הדין בבלייא עביד בי, חדא דלא שאל בשלומי וחדא דלא אמר שמעתא בשמי א"ל כך אינון נהגין גביהן זעירא לא שאל בשלמיה דרבה - כולי עלמא ידעין דר"א תלמידיה דר' יוחנן.

ונוכל להבין את המעשה הוה אך יען שר"א שהיה בבלי והיה הולך לפעמים לבבל בהיותו כבר כמה שנים תלמידו דר"י וכבא לר"י לא היה שואל שלום רבו שהיה מתיירא ממנו כדין רבו המובהק וכן גם כשהיה דורש לא הזכיר שם ר"י כי כולי עלמא ידעין שר"א תלמידו דר"י הוא.

ובזה שגג במבוא הירושלמי ערך ר"א שיאמר שר"א היה יליד א"י, והוא נגד הירושלמי שהבאנו שאמרו בפירוש שר"א היה בבלי, וכן מצינו כתובות כה: שר"ל כעס עליו שאמר ר"א הלכות ר"י ולא אמר משמו.

ור' יוחנן ידע איך להוקיר תלמיד גדול כר"א ואמר עליו לר"ל יבמות עב: ראיתי לבן פדת שיושב ודורש כמשה מפי הגבורה, ובכריתות כז. אמר ר"י עליו כמה שנים גדל זה בינינו, וברכות ה: יסופר שפ"א חלש ר"א על לגביה ר' יוחנן ושאלו אם חביבין יסורים א"ל לא הן ולא שכרן - יהיב ליה ידיה ואוקמיה.

וכן רצה ר' יוחנן למסור לו סוד מעשה מרכבה אך ר"א ברוב ענותנותיה השיב לו לא קשאי כחגיגה יג., ונתעלה ר"א כ"כ עד שנעשה לתלמיד חבר שלו כמפורש בירושלמי סנהדרין רפ"א.

וכפי הנראה היה דיין בטבריא גם בחיי ר' יוחנן כסנהדרין ספ"ג שר' לוי בא לדין לפני ר"א, וכן ר' אבמכיס בא לדין לפניו בחיי ר' יוחנן, וכן מצינו ב"ב ז: שהיה דן דיני ממונות, וכן ב"ק קיז. דאמרי לר' אבא זיל לגבי דר"ש בן אליקים ור"א בן פדת דדייני דיני דגרמי, וכן הוא בגיטין פ"ה ה"ג, וכשהיה להם ספק באו ושאלו לר' יוחנן כב"ב פ"ח ה"ד.

והיה לו גם ישיבה פרטי ותלמידים הרבה יושבין לפניו וכאשר נבאר להלן, וזכה להסמך ולישב בסוד העיבור ככתובות קיב. וירושלמי ר"ה פ"ב ה"ה ר"א כי הוה סליק לא"י אמר פלטי לי מחדא, כי סמכוהו אמר פלטי לי מתרתי, כי אותבוהו בסוד העיבור אמר פלטי לי מתלת, וא"י היתה חביבה עליו כ"כ עד שאמר כל הדר בא"י שרוי בלא עון כתובות קיא..

וזכה להקרא בשם הגדול "מרי דארעא דישראל" כיומא ט:, גיטין יט:, ובנדה כ: אמרו שלכן קראוהו כן יען שהיה בקי בדמים כ"כ עד שהכיר פ"א שהוא דם חימור ור' אמי קרי עליה סוד ה' ליראיו.

וקנה לו זכור אזרח בא"י כ"כ עד שאמרו סנהדרין יז: שכ"מ שאמרו "שלחו מתם" הוא ר' אלעזר. וכן שלח הוראותיו לבבל כגיטין ט:, חולין פו:, וכן מצינו שרב יהודה שלח שאל ממנו כב"ק פ"א סה"א, קידושין פ"א ה"ד.

וכן מר עוקבא שלח לר"א לשאול עצתו ממנו כגיטין ז..

וכן מצינו שהיה פרנס עניים כירושלמי פאה פ"ח ה"ו.

והנה מלבד ריש לקיש שהיה כמו יד ימינו דר' יוחנן והיה לו חבר ממש, היה ר"א גדול מכל גדולי תלמידיו דר' יוחנן, כי באמת שקיבל מר"ל איזה הלכות כבכורות כו: ר"א אר"ל, ובמנחות צג: כעס עליו ר"ל שאמר פ"א הלכה בב"מהד מה שאמר ר"ל ולא אמרה בשמו, וכן כתובות כה: שר"ל כעס עליו מה שלא אמר בשם ר' יוחנן, ור"ל שהיה מתקיפי דא"י לא היה מדבר עם ר"א תחלה כיומא ט: אבל כשהיה ר"א מתחיל לדבר אליו היה משיבו כזבחים ה., וב"ק ק. שפ"א הראהו ר"ל דינר לראות אם טוב הוא וא"ל ראה דעלך קא סמיכנא והשיב לו ר"א אי סמכת עלי - והא את הוא דאמרת?

אבל זולת ר"ל היה הוא הגדול שבכל תלמידיו וכאשר יסופר ב"מ פד. כשנפטר ר"ל והיה ר"י מצטער הרבה אמרו רבנן ליזיל ר"א בן פדת דמחדדן שמעתתיה.

ולכן מצינו ר"י ור"א דאמרי תרווייהו כברכות ו. י. נה., עירובין כ. כב., יומא ט:, ב"ב טו., מכות ז., מנחות צט:, חולין נ..

מחלקותן מצינו חגיגה כו., יבמות כו:, סוטה לה., זבחים נג., ובספר חקרי לב ח"ב צד 33 יאמר שרבי אמר בשם ר"א ב"פ שבת פ., וב"מ לח. ושקר העיד ואף אם נאמר שט"ס נפל בדבריו וצ"ל ר' יוחנן ג"כ לא מצינו בשום מקום שיאמר בשם ר"א, ואחרי פטירת ר"ל, ור' יוחנן הצטער הרבה כמפורש ב"מ פ"ד. בקצרה ע"ד אגדיי, אבל בירושלמי מפורש יותר במגילה פ"א ה"יא ר' יוחנן עבד ג' שנין ופלג דלא נחת לבית ועדא מן צערא. בסיפא חמא ר"א בחלמא למחר סיני נחת ומחדש לן מילה אעל ר' יוחנן ואמר.

וכל אותן הימים שלא הלך ר"י לישיבה היה ר"א ממלא מקומו, וזה שמצינו פסחים פ"ג ה"ז, חגיגה פ"א סה"ז מעשה שר' חייא (בר אבא) ור' אסי ור' אמי לא אתו לבי מדרשא דר"א ושאלם היכין הויתון א"ל לגמול חסד לגר, וזה כונת הבבלי מנחות פה., בכורות ה. נו. אר"א, ר' יוחנן חזאי בחלמא מילתא מעלייתא אמינא.

ואחרי פטירת ר' יוחנן היה ר"א לזמן קצר הריש מתיבתא וזה שמצינו במנחות כו: א"ר אסי כי פשיט ר"א במנחות בעי הכי, ובמגילה פ"ד סה"י ר' יסא בשם ר"א, ואמר שם כמה הלכות משמו, אבל לא האריך ימים אחרי ר"י וכאשר נבאר להלן, ובעדות רש"ג שנפטרו בשנה אחת, (היינו שר"י נפטר בראשית השנה ור"א באחרית השנה).

חביריו בבבל ובא"י[עריכה]

ר' אבא בר זבדא, בירושלמי יבמות ספ"ו משמע שהיו חברים ולמדו יחד אצל ר' חנינא, וכן הוא בתענית פ"ד סה"ו שר"א בר זבדא אמר בשם ר' חנינא א"ל ר"א עמך הייתי ולא איתאמרית הכי, וכבר בארנו בערכו שהיה עניו גדול ולא בוש מלומר הלכות בשם חביריו ולכן מצינו שאמר בשם ר"א כשביעית פ"ז סה"א, סנהדרין פ"ג ה"ה, (ומה שקרא לר"א "רבי" במגילה ה. הוא כמו מר בבבלי).

ר' אמי ור' אסי מצינו ברכות טז. שהיו קטרין ליה גננא לר"א (קושרין לו חופה להשיאו אשה, רש"י) ובירושלמי שם פ"ב סה"ד שגם ר' חייא בר אבא היה שם. ר' אמי אר"א זבחים כה:, ובעירובין מז., בכורות ג. ר' אלעזר לא על לבי מדרשא אשכחיה לר' אסי וכו', ר' אסי אר"א ברכות כז: וכן צ"ל בנדה סג., ומצינו חגיגה יג. שא"ל ר' אסי לר"א תא אגמרך מעשה מרכבה והשיב לו אי זכאי הוה גמירנא מר' יוחנן, ובחולין קג: בעי ר"א מר' אסי וקראו מופת הדור. ופר"שי שר"א לא הוצרך לשאול מר' אסי אך שמע שר' אסי שכח וכו', ומצינו ר' יסא בשם ר' אלעזר מגילה פ"ד סה"י.

וזה יען שר"א ישב לזקנתו דר"י על כסאו ואז ישבו כל חבריו לפניו.

רב הונא היה גדול מר"א כב"ב קכה: שאר"א דבר זה נפתח בגדולים (ר"ה) ונסתיים בקטנים (על עצמו אמר ר"א כן), אבל מה שמצינו ר"ה אר"א כשבת נד:, ב"מ נב:, מכות ו:, הוא ר"ה השני שעלה לא"י והיה תלמידו דר"א.

ר' חלבו בזמנו ככתובות קיב..

ר' חלקיה ור' סימון ור"א אמרו וכו' קידושין לג:.

ר' חנינא בר פפי, ב"ק קיז: כשבא ר' אבא אליו שלחו לקמיה דר"א.

ר' יאשיה, בקידושין ל: א"ל ר"א לר' יאשיה דדריה לא תיתיב אכרעך עד דאמרת לי להא שמעתא.

ר' יוסי בר' חנינא חולקים תמיד כעירובין קג., פסחים יט:, זבחים קטז., מע"ש פ"ד ה"ג, מבעי מר"א נדה כב. (כדרך חברים שנשאר בתיקו).

רב יהודה היה חבירו בבבל שלמדו יחד אצל רב ושמואל ובקה"ר פ"א-טו יסופר רב יהודה ור"א הוה תנינן כחדא ונסיב רב יהודה איתתא וקדמיה ר"א ז' יומי המשתה ועבר כמה שנים דימטא ביה ולא מטא, והאמת כן הוא כדמצינו שרב שלח שאל לר"א כב"ק פ"א סה"ב, קידושין פ"א ה"ד, וביבמות רפ"טז אמר בשם ר"א.

ר' יצחק בן אלעזר בזמנו כעירובין נד:.

ר' יצחק נפחא ב"ב קיז: כשבא ר' אבא לפניו שלחו לר"א, ור' אלעזר היה גדול ממנו כמו"ק כד: דרש ר"י נפחא - ושמע רב ששת ואיקפד אמר אטו דידיה היא? דר"א א"ר אושעיא היא.

ר' סימון קידושין לג:.

ר' עוירא בזמנו ככתובות קיב..

רבה בר קיריא ור"א הוו מטיילין באיסטרין ראו ארונות וכו' כלאים פ"ט סה"ד.

ר' שמואל בר אבא מו"ק פ"ג סה"א אמר לר' נתן בר אבא ומה את סבר דאת חביב עלי כר"א?

רב שמואל בר נתן, מחלוקת עם ר"א סוכה מג:.

ר' שמעון בן אליקים היה חבר ממש עם ר"א ושניהם למדו ביחד לפני ר' יוחנן, כב"ב פ"ח ה"ד, ושניהם היו דיינים כב"ק קיז: שר' אבהו ור' חנינא בר פפי ור"י נפחא ור' אילעא אמרו לר' אבא זיל לגביה דר"ש בן אליקים ור"א בן פדת דדייני דינא דגרמיה ושניהם קראו זל"ז רבי ככתובות ג:, וגיטין פ"ה ה"ג. הקשה לר"א ב"ב פא., בכורות נו., ור"א מסר לו הלכות מה ששמע משום ר"א בן שמוע כזבחים פה:, חולין ז..

ובזבחים קיח. אמר לר"א אסברא לך, ובכתובות פ"ו ה"ו הקשה ר"א לר"ש בן יקים.

ר' שמעון בר אבא, ברכות פ"ה הל"א שחלש ועל ר"א לבקרו.

תלמידיו ואומרי מאמריו[עריכה]

ר' אבא כחולין יט: שאזל ר' אבא קמיה דר"א.

ר' אבהו אר"א שבת קלד: קמא., סוכה מה., יומא פ., חגיגה כז., נדרים לב., נזיר לח., סנהדרין כו:, ובגיטין ט: שלח רבין משמיה דר' אבהו הוו יודעין ששלח ר"א לגולה וכו'.

ר' אחא אר"א מגילה יח..

רב אחדבוי בר אמי (לגרסת התוס' ור"נ) משום ר"א ב"ב ט:.

רב ביבי אר"א פסחים עב:, זבחים ע:.

ר' בנימין בר יפת אר"א יומא כט., מגילה טז:, תענית כט:, סנהדרין ז..

רב דימי משמיה שבת לח:, ב"מ קה:.

רב דימי בר יוסף אר"א ב"ב נג. קנ..

רב הונא עיין בחבריו.

הונא בר חיננא יתיב קמיה דר"א מעשרות פ"ד ה"ד.

ר' זירא אמר מדברי רבינו נלמוד ב"ב פב: וקאי על ר"א, ובנדה מח. הקשה לר"א, ומה שמצינו כתובות עז. כי סליק ר"ז - אמר על דא אכסוהו שערין לאלעזר בבבל, אם לא ט"ס הוא שצ"ל ר' אלעזר, אפשר לומר שסיפר המעשה איך שהיה המעשה ושכן אמר שמואל כדמובא לעיל.

ר' זריקא אמי קראי קמיה דר"א יומא ד:, אר"א סוטה ד:, זבחים צג:, מנחות ז:.

ר' חייא בר אבין אמר יבמות מג. וכן היה ר"א מלמדנו.

ר' חמא אר"א תענית טז:.

ר' יצחק אר"א סנהדרין פב., ע"ז ע:.

ר' יצחק בר טבליי בשמו שביעית פ"ב ה"ד, מע"ש רפ"א.

ר' יצחק בר נחמני אמר לדידי מפרשא לי מיניה דר"א חולין מה., אר"א נדה מח..

ר' ירמיה זכה עוד לקבל מר"א ואמר בשמו כשבת סג:, ובחולין ל. הקשה לר"א.

ר' נסא בשם ר"א שביעית פ"ד ה"ב, ובגיטין רפ"ה איתא בטעות ר' לעזר בשם ר' ניסא, או שהוא ר' לעזר בר' יוסי.

עולא אר"א עירובין כא:, פסחים ע:, כתובות עד., גיטין כ., ב"ק יא. יא:, סנהדרין טז., זבחים יד: ונפטר בחיי ר"א ור"א הספידו ואמר עליו אנת עולא על אדמה טמאה תמות כתובות קיא., שעולא נפטר בבבל.

עולא ביראה אר"א מו"ק כו..

רבה בב"ח (שהיה מהנחותי) אמר שבת יב: כי הוה אזלינן בתריה דר"א, וגיטין ה: אייתי גט לקמיה דר"א, וביומא עח. שאל לר"א, ובסוכה מג: אמר משמיה דר"א.

רבין בר חיננא משמיה דר"א כתובות נג..

רב שמואל בר יהודה משמיה שבת לח:.

ר' שמואל בר נחמני תלמידו כחגיגה פ"ב סה"א, וגם חולק עמו כסוטה יא: יב. כב., ב"ק טז:.

רב ששת אר"א יבמות ד., ועיין ב"ב ט:.

רב תחליפא בר אימי יתיב קמיה דר"א מעשרות פ"ד ה"ד.

מקראיו הפרטים ומדותיו היקרות[עריכה]

ר"א היה עני גדול וכמה בנים מתו בחייו כדמוכח ברכות ה: כשחלה ונכנס ר"י לבקרו ראהו בוכה א"ל מ"מ אתה בוכה אי משום מזוני לאו כל אדם זוכה לשתי שולחנות ואי משום בני דין גרמא דעשיראי ביר (ונשאר לו אך בן אחד), וכן הוא מפורש בתענית כה. ר"א בן פדת דחיקא ליה מלתא טובא וכשהקיז דם לא היה לו אפילו מידי למיטעם ולקח חתיכה של שום ונתעלף מרעב, וכשבקש מהק"בה עד מתי אצטער בהאי עלמא השיב לו אלעזר בני, ניחא לך דאפכיא לעלמא מרישא אפשר דאתילדת בשעתא דמזוני, והבטיחו שבע"הב שכרו הרבה מאוד, וזה שהתפלל תמיד ברכות טז: יה"ר שתשכן בפורינו אהבה ואחוה ושלום (כי כד משלם שערי מכדא נקיש ואתי תיגרא) ותשים חלקנו בג"ע (כי חלקו בע"הז לא טוב היה) ובכל זאת היה עמל בתורה כעירובין נד:, ואע"פ שהיה כהן כירושלמי ברכות פ"ה ה"ד ר"א כי הוה תשיש יצא לחוץ בשעת נשיאות כפים שלא יאמרו לו עלה לדוכן, וכן מוכח מו"ק כה. שאמרו ד"א הוה קא אכיל תרומה איתחזי ליה (מה"מ) א"ל תרומה קא אכילנא ולא קודש איקרי חלפא ליה שעתא (וא"א לומר שקאי על ר"א בן שמוע התנא שהיה ג"כ כהן יען כי שם חשיב מעשיות אך מאמרואים), ובכל זאת לא רצה ליהנות משום אדם וכאשר יסופר מגילה כח. כששדרו לו מתנות מבי נשיאה לא הוה שקיל, וכי הוה מזמני ליה לא הוה אזיל, ואמר הטעם לא ניחא לכו דאחיה? דכתיב ושונא מתנות יחיה. ואע"פ שהיה גדול מאור בעיני הנשיא כדמצינו חגיגה פ"א ה"ח שר' חייא בר אבא בקש מר"א שישתדל עבורו אצל ר' יוסן נשיא (השני) שיתן לו אגרת של כבוד שרצה לצאת לחו"ל, ובמבוא הירושלמי רוצה להביא ראיה מזה שר"א האריך ימים אחר ר' יוחנן נגד המקובל מרש"ג, יען שרח"בא בקש מר"א ולא בקש מר' יוחנן, ואין שום צל ראיה האם יען שלא רצה להטריח את זקן הדור ובקש מחבירו שע"י ישיג את מבוקשתו לכן נאמר שזה היה אחרי פטירת ר"י?

ובספר חקרי לב ח"ב צד 34 יאמר שלכן נקרא ר"א מרא דא"י יען כי בו בחרה הממשלה להיות לנשיא תחת ר"י נשיאה, ושקר העיד, ור"א לא היה מעולם נשיא, ומה שלא רצה לילך להזמנת הנשיא אמר טעם יען שאינו רוצה להינות משום אדם.

ור"א ניחם א"ע שראה את ר' שמעון בר אבא שהיה גדול הדור והיה אביון מדוכה וחסר לחם עד שגם ר"א העני השתדל ליהנות אותו וכאשר יסופר ב"מ פ"ב ה"ג שפ"א נפל דינר מר"א ואשכחיה ר"ש בר אבא וכשהושיט לו א"ל כבר נתייאשתי ממנו (שרצה שיזכה בו).

וכפי הנראה מצא פרנסתו בדוחק ממה שהיה בקי גדול במטבעות וכדמצינו ב"ק ק. שר"ל אחוי ליה דינר ור"א אמר מעליא הוא. אך הוא לא התייאש מן הרחמים וכדאמר ברכות י. אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתייאש עצמו מן הרחמים, כי ידע שמתנת ב"וד מתנתם מועטת וחרפתם מרובה ומה יפה מה שאמר ברכות ו: כיון שנצטרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום.

ויסופר עליו שנעשו לו נסים כב"ר פ"יא-ב אר"א כי היה המעשה פ"א הדלקתי נר בע"ש, ובמוצ"ש מצאתי דלוק, וברכות סב: פ"א על לבה"ב אתא ההוא פרסאה (צ"ל רומאי ונשתנה מהצנזור) דחקיה, קם ר"א ונפק אתא דרקונא שמטיה לכרכשתיה וקרא עליו ואתן אדם תחתיך.

השקפתו הגדולה בעניני העולם מצינו ממאמריו שדרש יבמות סג. כל אדם שאין לא אשה אינו אדם, זכה עוזרתו לא זכה כנגדו, מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה, והוא נגד המאמינים שאמרו כי העולם נשתלשלה ויוצאי ירך הקופים המה, ובמגילה טז: אמר המשל היקר תעלא בעידניה סגיד ליה.

הלכותיו ומאמריו מרובין הן כ"כ, עד שיגיעו לאלפים בש"ס בבלי, ירושלמי ומדרשים.

פטירתו לא נמצא בשם מקום ואך רבינו שרירא גאון יאמר באגרתו ח"ג ספ"ב שר"א ור"י נפטרו בשנה אחת היינו שנפטר בשנת תק"ץ וכבר בארנו בערך ר"י שצ"ל תקצט לשטרות, וכפי שבארנו לעיל שבא לא"י אחרי פטירת ר"י נשיאה הראשון והוא נפטר לערך תקנד, ור"א היה אך לערך כבן כה' א"כ נולד לערך תק"ל וחי לערך שבעים שנה.

והניח אחריו בן גדול בתורה אשר מסר לו בעצמו את תורתו בשם ר' פדת כברכות יא: והיה אמורא דר' אסי כמגילה פ"ד סה"י.