לדלג לתוכן

קטגוריה:בראשית מב לז

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | ספר בראשית • פרק מ"ב • פסוק ל"ז | >>

מהדורת הכתיב:

ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך תנה אתו על ידי ואני אשיבנו אליך.

המהדורה המנוקדת:

וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ.

המהדורה המוטעמת:

וַיֹּ֤אמֶר רְאוּבֵן֙ אֶל־אָבִ֣יו לֵאמֹ֔ר אֶת־שְׁנֵ֤י בָנַי֙ תָּמִ֔ית אִם־לֹ֥א אֲבִיאֶ֖נּוּ אֵלֶ֑יךָ תְּנָ֤ה אֹתוֹ֙ עַל־יָדִ֔י וַאֲנִ֖י אֲשִׁיבֶ֥נּוּ אֵלֶֽיךָ׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.


מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וַיֹּ֤אמֶר וַ - ו' החיבור
יֹּ֤אמֶר - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/559
מורפ': HC/Vqw3ms רְאוּבֵן֙ רְאוּבֵן֙ - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 7205
מורפ': HNp אֶל אֶל - מילת יחס

צורת יסוד: 413
מורפ': HR־אָבִ֣יו אָבִ֣י - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 1
מורפ': HNcmsc/Sp3ms לֵאמֹ֔ר לֵ - מילת יחס
אמֹ֔ר - פועל, קל, מקור נסמך

צורת יסוד: l/559
מורפ': HR/Vqc אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־שְׁנֵ֤י שְׁנֵ֤י - תואר, מספר מונה, זכר, זוגי, נסמך

צורת יסוד: 8147
מורפ': HAcmdc בָנַי֙ בָנַ - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
י֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmpc/Sp1cs תָּמִ֔ית תָּמִ֔ית - פועל, הפעיל, עתיד, גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 4191
מורפ': HVhi2ms אִם אִם - ו' החיבור

צורת יסוד: 518 a
מורפ': HC־לֹ֥א לֹ֥א - מילית, שלילה

צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn אֲבִיאֶ֖נּוּ אֲבִיאֶ֖ - פועל, הפעיל, עתיד, גוף ראשון, משותף, יחיד
נּוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 935
מורפ': HVhi1cs/Sp3ms אֵלֶ֑יךָ אֵלֶ֑י - מילת יחס
ךָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 413
מורפ': HR/Sp2ms תְּנָ֤ה תְּנָ֤ - פועל, קל, ציווי, גוף שני, זכר, יחיד
ה - סיומת, ה' נוספת

צורת יסוד: 5414
מורפ': HVqv2ms/Sh אֹתוֹ֙ אֹת - מילית, מושא ישיר (את)
וֹ֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo/Sp3ms עַל עַל - מילת יחס

צורת יסוד: 5921 a
מורפ': HR־יָדִ֔י יָדִ֔ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 3027
מורפ': HNcbsc/Sp1cs וַאֲנִ֖י וַ - ו' החיבור
אֲנִ֖י - כינוי גוף, אישי, גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: c/589
מורפ': HC/Pp1cs אֲשִׁיבֶ֥נּוּ אֲשִׁיבֶ֥ - פועל, הפעיל, עתיד, גוף ראשון, משותף, יחיד
נּוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 7725
מורפ': HVhi1cs/Sp3ms אֵלֶֽיךָ אֵלֶֽי - מילת יחס
ךָ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 413
מורפ': HR/Sp2ms׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וַיֹּ֤אמֶר מהפך (משרת, דרגא 5) רְאוּבֵן֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

אֶל־אָבִ֣יו מונח (משרת, דרגא 5) לֵאמֹ֔ר זקף קטן (מלך, דרגא 2)

אֶת־שְׁנֵ֤י מהפך (משרת, דרגא 5) בָנַי֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

תָּמִ֔ית זקף קטן (מלך, דרגא 2)

אִם־לֹ֥א מרכא (משרת, דרגא 5) אֲבִיאֶ֖נּוּ טפחא (מלך, דרגא 2)

אֵלֶ֑יךָ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

תְּנָ֤ה מהפך (משרת, דרגא 5) אֹתוֹ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

עַל־יָדִ֔י זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וַאֲנִ֖י טפחא (מלך, דרגא 2)

אֲשִׁיבֶ֥נּוּ מרכא (משרת, דרגא 5) אֵלֶֽיךָ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

פיסוק ופירוש מודרני:

וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר: "אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ. תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי באחריותי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ".

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות


מקרא

כתיב:
ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך תנה אתו על ידי ואני אשיבנו אליך.

מנוקד:
וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ.

עם טעמים:
וַיֹּ֤אמֶר רְאוּבֵן֙ אֶל־אָבִ֣יו לֵאמֹ֔ר אֶת־שְׁנֵ֤י בָנַי֙ תָּמִ֔ית אִם־לֹ֥א אֲבִיאֶ֖נּוּ אֵלֶ֑יךָ תְּנָ֤ה אֹתוֹ֙ עַל־יָדִ֔י וַאֲנִ֖י אֲשִׁיבֶ֥נּוּ אֵלֶֽיךָ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַאֲמַר רְאוּבֵן לַאֲבוּהִי לְמֵימַר יָת תְּרֵין בְּנַי תְּמִית אִם לָא אַיְתֵינֵיהּ לָךְ הַב יָתֵיהּ עַל יְדִי וַאֲנָא אֲתִיבִנֵּיהּ לָךְ׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר רְאוּבֵן לְאָבוֹי לְמֵימַר יַת תְּרֵין בְּנַיי תִּקְטוֹל בְּשַׁמַתָּא אִין לָא אִיתִינֵיהּ לְוָותָךְ הַב יָתֵיהּ עַל יְדַיי וַאֲנָא אָתֵיבִנֵיהּ לָךְ:

אבן עזרא

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

ויש אומרים, כי פירוש תמית, תעניש. ואחרים אמרו, שזאת תפילה לנגד השם. וכלל הדבר, אילו היה מדבר נכונה, לא היה יעקב מחריש:

רמב"ן

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"את שני בני תמית" - קיבל עליו באלה להביאו אל אביו כי אמר לו את שני בני תמית בהיות ענשך עלי אם לא אשיבנו אליך והוא כענין מה שאמר יהודה (להלן מג ט) וחטאתי לך כל הימים ואמר את שני בני והם היו ארבעה לאמר תחת האחד מבניך יהיה הכפל בבני והנה יעקב לא בטח בראובן כאשר בטח ביהודה כי יהודה גבר באחיו ועוד כי ראובן כבר פשע באביו ולא יבטח בו והכלל כי היתה עצת יהודה טובה להניחו לזקן עד שיכלה פת מן הבית (עיין תנחומא מקץ ח) כי אז ישמע והוא מה שאמר לו ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם טפנו

רבינו בחיי בן אשר

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

את שני בני תמית:    ארבעה בנים היו לו לראובן, ועל דרך הפשט יאמר תחת אחד מבניך יהיו שני בני, ובמדרש "את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך", אמר יעקב בכור שוטה הוא זה וכי בניך הם ולא בני:

ספורנו

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

"את שני בני תמית" קלל עתה את שני בני שימותו אם לא אביאנו כענין קללת רב לשמואל כאמרו (שבת פרק ח' שרצים) יהא רעוא דלא לוקמו ליה בני וכן הוה ליה:

מלבי"ם

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

(לז) "ויאמר ראובן". מה שאתה חושש שהעון יהיה עליך, אני מקבל חטא זה עלי, ועז"א "את שני בני תמית "[הוא נסתר לנקבה] חטא הזה תמית את שני בני "אם לא הביאתיו אליך, תנה אתו על ידי "כי אני מקבל אחריותו עלי:  

אור החיים

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

לאמר את שני בני וגו'. טעם אומרו לאמר במקום זה. נתכוין לומר כי לא הוציא מפיו דבר זה בפירוש משום קללת חכם (מכות דף יא.), אלא אמר דבור שהמובן ממנו הוא זה ולא הוציא מפיו בפירוש מיתת בניו. ואומרו את שני פי' שנים מהנמצאים כי ד' היו לו, ואומרו תמית תעניש, ומצינו עונש כזה כאומרם ז"ל (ויק"ר פ"ז) בפ' ובאהרן התאנף וגו'. וטעם שלא רצה ראובן לחייב עצמו אלא בב', לצד כי הוא עונש עליון שיהיה חסר מצות פריה ורביה, לזה לא שעבד אלא דבר שאינו מזיקו לעולם הבא, ולזה נתחכם יהודה כשראה שלא נתרצה אביו לדברי ראובן ואמר (מ"ג ט') וחטאתי לאבי כל הימים סכן עצמו גם בעולם עליון: תנה אותו על ידי. אולי כי בטוח היה להיותו נקי ובר מעון יוסף כי לא יארע לו דבר בלתי הגון, לזה דקדק לומר תנה אותו על ידי ואני אשיבנו מה שאין כן שאר אחים כי הם אשמים במכירת יוסף:

ילקוט שמעוני

• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית. אמר לו: מה נשתנו בניך מבני? אמר להם יהודה: המתינו לזקן עד שתכלה פת מן הבית. וכיון שכלתה, אמר לו יהודה: אבא, אם הולך בנימין עמנו ספק נתפס ספק אינו נתפס, ואם אינו הולך עמנו כולנו מתים ברעב; מוטב שתניח את הספק ותתפוש את הודאי. אמר: מי ערב בו? אמר לו: "אנכי אערבנו". מיד שלחו עמהם. וכיון שנשא יוסף את עיניו וראה את בנימין, שמח, מפני שהיה דומה לאמו.

את שני בני תמית. אמר לו: בכור שוטה, בניך לא בני הם?

בעל הטורים

• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

תמית. ב' במסורה דין ואידך ופותה תמית קנאה. דורש אותו במדרש בעדת קרח דכתיב בהו קנאה ויקנאו למשה במחנה אלו דתן ואבירם בשביל שאמר את שני בני תמית נתקיים בשני בניו והם דתן ואבירם:

את שני. בגימטריא הם דתן ואבירם:




פרשנות מודרנית:

ביאור מפורט על הפסוק • המפרשים עונים לשאלות

פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית


אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=קטגוריה:בראשית_מב_לז&oldid=308902"