ביאור:מדרשי אגדה/מדרש תנחומא (ורשה)/פרשת חיי שרה
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת חיי שרה
[עריכה]א
[עריכה]דרשה בסגנון 'ילמדנו'. ההלכה בתוספתא ברכות ג יח. וראו שם, שהדגימו את "אין דעתו מיושבת עליו" ע"י "אין לו מי שיאחז את חמורו". |
"ואברהם זקן." (בראשית כד א) ילמדנו רבינו: היה רוכב על חמור והגיע עונת תפלה, כיצד יעשה?
כך שנו רבותינו: היה רוכב על החמור והגיע זמן תפלה - ירד,
ואם אינו יכול לירד, שאין דעתו מיושבת עליו מפני המעות שהן על גבי חמורו,
או שהוא מתירא מפני הגוים ומפני הלסטים - יהא מתפלל כשהוא רוכב,
אמר ר' יוחנן: זאת אומרת המתפלל צריך שתהא דעתו מיושבת עליו, ויתפלל לפני הקדוש ברוך הוא!
אבא שאול אומר: אם כיון אדם את דעתו בתפלה - יהא מובטח שתפלתו נשמעת
שנאמר "תכין לבם תקשיב אזנך" (תהלים י יז),
ואין לך אדם שכיון לבו ודעתו לתפלה כאברהם אבינו שאמר לפני הקדוש ברוך הוא "חלילה לך מעשות כדבר הזה",
כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהיה מבקש זכות שלא להחריב את העולם
התחיל משבחו ואמר לו "יפיפית מבני אדם..." (תהלים מה ג), אמר לו אי זה היופי שלי?
אני ובני נכנסין לעיר ואין בני אדם מכירין בין האב לבן, מפני שהיה אדם חי מאה ומאתים שנה ולא היה מזקין,
אמר אברהם: רבונו של עולם, צריך אתה להפריש בין האב לבן ובין נער לזקן שיתכבד הזקן בנער!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך! ממך אני מתחיל! הלך ולן באותה הלילה ועמד בבקר
כיון שעמד - ראה שהלבין שער ראשו וזקנו,
אמר לפניו: רבונו של עולם, עשיתני דוגמא! אמר לו "עטרת תפארת שיבה" (משלי טז לא),
"והדר זקנים שיבה" (משלי כ כט), לכך נאמר "ואברהם זקן".
ב
[עריכה]נראה שר' יהושע אינו מסכים עם הדובר הקודם, ולדעתו זיקנה אינה תפארת והדר, אלא תוצאה של מצוקות החיים. אברהם נהנה כל חייו מאשה ראויה, ולכן קפצה עליו הזיקנה רק לאחר פטירתה. |
"ואברהם זקן", (בראשית כד א) אמר ר' יהושע בר נחמני: מפני ארבעה דברים הזקנה קופצת על אדם:
מפני היראה, ומפני כעס בנים, ומפני אשה רעה, ומפני המלחמות,
מפני היראה – מדוד, דכתיב "ולא יכול דוד ללכת לפניו לדרוש אלהים כי נבעת מפני חרב מלאך ה'" (דברי הימים א כא ל)
מה כתיב אחריו? "ודוד זקן" (דברי הימים א כג א),
מפני כעס בנים - מעלי, דכתיב "ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל" (שמואל א ב כב),
מפני המלחמות – מיהושע, שלאחר שעשה מלחמות עם שלשים ואחד מלכים
מה כתיב בו? "ויהושע זקן בא בימים" (יהושע יג א),
ומפני אשה רעה דכתיב "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים" (מלכים א יא ד)
אבל אברהם - אשתו מכבדתו וקוראתו אדני שנאמר "ואדני זקן",
ועליה נאמר "אשת חיל עטרת בעלה" (משלי יב ד)
לפיכך כתיב ביה "וה' ברך את אברהם בכל".
ג
[עריכה]דרשה בסגנון פתיחתא מתהלים קד, וראו ברכות י א. בהמשך דרשות המתקרבות לדרשות מסוג "שיעור קומה", והמנסות להעריך ולתאר את מידת גדלו של הקב"ה. |
"ואברהם זקן", (בראשית כד א) זה שאמר הכתוב "ברכי נפשי את ה'" (תהלים קד א)
מה ראה דוד לברך הקדוש ברוך הוא בנפש? שהנפש רואה ואינה נראית, והקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה
תקלס נפש שרואה ואינה נראית להקדוש ברוך הוא שרואה ואינו נראה
הנפש משמרת את הגוף והקדוש ברוך הוא משמר את העולם כולו
תקלס נפש המשמרת את הגוף להקדוש ברוך הוא שהוא משמר את עולמו כולו
מה הוא "ה' אלהי גדלת מאד" (שם)?
דרש ר' אליעזר: גדול היית עד שלא בראת עולמך, ומאימתי נתגדלת? משבראת עולמך!
שנאמר 'אלהי גדלת מאד', מלך בשר ודם צר איקונין שלו על הטבלא - הטבלא גדולה מצורתו
והקדוש ברוך הוא - הוא גדול ואיקונין שלו גדולה מכל העולם כולו,
בשמים כתיב הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, (מלכים א ח כז)
ובארץ כתיב "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו ג)
והשמים כלו בזרת של הקדוש ברוך הוא, שנאמר "ושמים בזרת תכן" (ישעיה מ יב)
והארץ - שליש זרתו, שנאמר "וכל בשליש עפר הארץ" (שם)
וכל הימים ונהרות מדד בשעלו, שנאמר מי מדד בשעלו מים (שם)
ואומר "כי ביה ה' צור עולמים" (ישעיה כו ד). מה תלמוד לומר "צור עולמים"?
דרשות על בריאת העולם ועל קביעת הגבולות לו ע"י הקב"ה, וראו בראשית רבה ד א, וכן בראשית רבה ה ג ושם סימן ח. |
ללמדך שאין כל העולמים חשובין לפניו ככלום, שהרי בחצי השם בשתי אותיות משם ה' נבראו והיו הולכין ומתמתחין עד סוף כל העולמים
אלא שאמר להם די, שנאמר"אני אל שדי" (בראשית יז א) מהו 'שדי'? שאמרתי לעולם די!
לכך נאמר "ה' אלהי גדלת מאד" (תהלים קד א), מלך בשר ודם בונה בית ואחר כך בונה עלייה
והקדוש ברוך הוא, משמתח את הכסא, ואחר כך בנה עלייה, ומשבנה עלייה העמיד אותן, על מה? על האויר
ואחר כך התקין מרכבותיו עננים, ואחר כך התקין האצטבא.
בא דוד ופירש "המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח" (תהלים קד ג)
לא בנחשת ולא בברזל, אלא בקורות ובגזוזטראות של מים, ואחר כך בנה את העליונים
לא באבן ולא בגזיז, אלא רכסיו של מים על עליותיו, שנאמר 'המקרה במים עליותיו'
מלך בשר ודם עושה סרגלא שלו חזקה בברזל בכסף ובזהב, לישא את כל משאו,
והקדוש ברוך הוא עושה סרגלא שלו עבים, שנאמר 'השם עבים רכובו',
מלך בשר ודם אם היה לפניו דרך של שקיעה מהלך על האבנים, שהן קשין
והקדוש ברוך הוא מניח את הענן שהוא נראה - ומהלך על הרוח שאינו נראה שנאמר 'המהלך על כנפי רוח',
מלך בשר ודם מסביב לו סרדיוטין גבורין ומלביש כלי זיין ושריונין
והקדוש ברוך הוא סרדיוטיו אינן נראין שנאמר "עושה מלאכיו רוחות", והרוח מוציא ברק שנאמר "משרתיו אש לוהט",
הבחנה בין אש הגיהינום שנבראה ביום השני לבין עצם קיומו של הגיהינום, שנקבע 2000 שנים קודם; וראו בראשית רבה ד ו. |
משברא רקיע ברא מלאכים וברא אש של גיהנם ביום השני שאין כתיב בו 'וירא אלהים כי טוב',
אבל חללו של גיהנם שני אלפים שנה קודם, שכך כתיב "כי ערוך מאתמול תפתה", (ישעיה ל לג)
כגון בשר ודם שקונה עבדים, ואמר לשמשיו: עשו לי אספתון, שאם ימרדו העבדים ישמעו מפי ספקולא,
כך הקדוש ברוך הוא יתברך שמו ברא גיהנם, שאם יחטאו בריותיו ירדו לתוכה,
ומנין שביום שני נבראת גיהנם? דכתיב "כי ערוך מאתמול תפתה" מן היום שיכול לומר 'אתמול' ולא 'שלשום'
ואימתי יכול אדם לומר אתמול? ביום השני, שיום אחד בשבת לפניו,
ואחר כך ברא יבשה בשלישי שנאמר "יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד", ועשה אחד ערום ואחד לבוש,
בשר ודם יש לו שני עבדים, הפשיט כסות האחד - הלבישו לחבירו
כך אמר הקדוש ברוך הוא "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה"
וכסה את התהום שנאמר "תהום כלבוש כסיתו... מן גערתך ינוסון..."
בשר ודם ראה גתו מלאה ענבים ויש לו כרם לבצור, אמרו לו להיכן אתן שאר הענבים והגת קטנה?
מה עשה? דרך את הענבים שבגת ואחר כך הביא שאר הענבים - והחזיקה אותן ואת כל הענבים שלו,
הריגת רהב, הוא אוקינוס, הוא לויתן, הוא שר של ים היתה כדי שיוכלו המים להדחק לגבולות שסימן להם הקב"ה בחול, וגם כדי לסמן למים את מקומם ליד גופתו. מאז המים עצובים! והשוו בראשית רבה ה ד, שהעצב של הים הוא בגלל פרידת המים התחתונים מהמים העליונים. |
וכך היה העולם כלו מים והארץ שקוע במים, אמר הקדוש ברוך הוא "תראה היבשה",
אמרו המים הרי כל העולם אנו מלאין והוא צר לנו! להיכן נלך? מה עשה? בעט באוקינוס והרג שר שלו
שנאמר "בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב" (איוב כו יב)
ואין מחץ אלא לשון הריגה, שנאמר "והלמה סיסרא ומחקה ראשו מחצה וחלפה רקתו" (שופטים ה כו)
כשהרג אותו היו המים בוכין, עד היום הזה, שנאמר "הבאת עד נבכי ים" (איוב לח טז),
ולמה הרגו? מפני שהבית המחזיק מאה בני אדם חיים מחזיק אלף מתים, וכך נקרא אוקינוס ים המת
ועתיד הקדוש ברוך הוא לרפאותו שנאמר (יחזקאל מז ח) "ובאו הימה אל הימה המוצאים ונרפאו המים",
שאר המים, כשראו שבעט הקדוש ברוך הוא באוקינוס לקול צעקת מימיו ברחו חבריהן
שנאמר "מן גערתך ינוסון מן קול רעמך יחפזון",
ובורחין ואינן יודעין לאיזה מקום, שנאמר "יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם"
כגון עבד בשר ודם, שאמר לו רבו 'המתן לי בשוק' ולא הודיעו באיזה מקום,
התחיל העבד אומר שמא אצל בסילקי או אצל בית המרחץ או בצד תאטרון אמר לי?
עלה מצאו סטרו מסטור; אמר ליה על שער פלטרין של הפרכוס שלחתיך!
אף המים, כששמעו "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד" לא הודיען אם לצפון אם לדרום
היו חוזרין והולכין, שנאמר 'יעלו הרים ירדו בקעות',
עד שסטרן הקדוש ברוך הוא מסטור אמר להו 'למקומו של לויתן אמרתי לכם לילך'
שנאמר "שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו, גבול שמת בל יעבורון" (תהלים קד כו)
כגון בשר ודם שהכניס בהמתו לדיר ונעל הסגר לפניה, שלא תצא ותרעה את התבואה
כך נעל הקדוש ברוך הוא מי הים בחול, והשביען שלא יצאו מן החול, שנאמר "גבול שמת בל יעבורון...
נביעת מי המעיין היא תוצאה של לחיצת ההרים זה אל זה, בדומה למה שקורה בבית הבד. |
המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון" (תהלים קד ט-י) כגון בשר ודם שיש לו שני עקלין של זתים
כבש את הקורה זה על זה - והשמן ירד מלמטן
כך ההר מכאן וההר מכאן כובשין עליהן - מקטעין ויוצאין מבין ההרים,
"מצמיח חציר לבהמה" (תהלים קד יד) שלשה דברים אין אדם רוצה שיצא לו: עשב בקמה, ונקבה בבניו, וחומץ ביינו,
ושלשתן לצורך העולם נבראו! לכך נאמר 'ה' אלהי גדלת מאד'
הזקנה כהישג חיובי, וראו גם לעיל סימן א. |
דבר אחר: 'ה' אלהי גדלת מאד' גדול אתה בנפלאות שעשית עם האדם, שנתת לו זקנה ושיבה
שאלולי כן אין אדם יודע את מי לכבד! ואין 'מאד' אלא זקנה שנאמר "ועלי זקן מאד" (שמואל א ב כב).
"הוד והדר לבשת" 'הוד' זה העוז שהלבשתיך בים, שנאמר "עזי וזמרת יה" (שמות טו ב)
אמר ר' יהודה ב"ר אלעאי: זמרני וזמרתיו.
"והדר" ההדר שנתהדרת בי בסיני נגד כל האומות
אמר ר' יהודה ב"ר סימון: כיון שאמרו "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"
על אותה שעה נאמר "כשושנה בין החוחים" (שיר השירים ב ב).
כדלעיל סימן א. ההוד של הזקנה הוא מהודו של הקב"ה. |
דבר אחר: "הוד והדר לבשת" מהודך והדרך הלבשת לראשו של אברהם, שנתת לו הדרת זקנה, שנאמר "ואברהם זקן".
ד
[עריכה]זה שאמר הכתוב "אשת חיל עטרת בעלה" (משלי יב ד) - זה אברהם, שהיה מקונן על שרה
מה כתיב למעלה מן הענין? "ותמת שרה", התחיל אברהם לבכות עליה
ולומר "אשת חיל מי ימצא... בטח בה לב בעלה" (משלי לא י-יא),
אימתי? בשעה שאמר לה 'אמרי נא אחותי את' (בראשית יב יג)
כשם שיש להימנע מבגדי צמר ופשתים יחדיו, כך דרשה שרה להרחיק את ישמעאל מיצחק. היא היתה ככלי למסחר במצרים ובגרר. |
"גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה, דרשה צמר ופשתים", בין יצחק לישמעאל
שאמרה "גרש האמה הזאת ואת בנה" (בראשית כא י),
"היתה כאניות סוחר" – "ותוקח האשה בית פרעה" (בראשית יב טו), ועוד "וישלח אבימלך" (בראשית כ ב),
"ותקם בעוד לילה" אימתי? "וישכם אברהם בבקר",
"זממה שדה ותקחהו" זממה ונטלה שדה המכפלה, ושם נקברה; שנאמר "ואחרי כן קבר אברהם את שרה",
"חגרה בעוז מתניה", אימתי? כשבאו המלאכים, שנאמר "וימהר אברהם האהלה אל שרה..."
"טעמה כי טוב סחרה" כשבאו עליהם המלכים, דכתיב "ויחלק עליהם לילה",
"ידיה שלחה בכשור" שהיתה נותנת מאכל לעוברים ושבים,
"כפה פרשה לעני" שהיתה נותנת צדקות ומלבשת ערומים,
דורש 'שנים' – שתי מצוות שהיו לשרה: מילה ושבת, הנקראות 'עדות'. |
"לא תירא לביתה משלג" מגיהנם. למה? "כי כל ביתה לבוש שנים", שנים - שבת ומילה,
"מרבדים עשתה לה" אלו בגדי כהונה, "מפרי כפיה נטעה כרם" זה ישראל,
שנאמר "כי כרם ה' צבאות בית ישראל" (ישעיה ה ז)
"נודע בשערים בעלה" כשבקש מבני חת "תנו לי אחוזת קבר"
"סדין עשתה" זו המילה, שנאמר "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם" (תהלים כה יד),
"עוז והדר לבושה" אלו ענני כבוד שהיו מקיפין את האהל שלה,
"פיה פתחה בחכמה" אימתי? בשעה שאמרה לו "בא נא אל שפחתי" (בראשית טז ב),
"צופיה הליכות ביתה" שבכל יום היתה מצפה: אימתי יחזרו המלאכים שבשרוה "שוב אשוב אליך" (בראשית יח י),
"קמו בניה ויאשרוה" "ותאמר מי מלל לאברהם",
"רבות בנות עשו חיל" אלו הגויים, "ואת עלית על כלנה", שנאמר "הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם" (ישעיה נא ב)
"תנו לה מפרי ידיה" שנאמר "ויהיו חיי שרה"!
השיבה היא עטרתו של הקב"ה, המתואר בדניאל כבעל שער שיבה 'כצמר נקי', וראו גם לעיל סימן א וסימן ג |
וכיון שמתה - קפצה זקנה על אברהם, מה כתיב אחריו?
"ואברהם זקן", אמר הקדוש ברוך הוא: דיו לעבד להיות כרבו!
וכתיב "עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תימצא" (משלי טז לא)
מי גרם לאברהם כל הכבוד הזה? כשהלך בדרך צדקות,
דכתיב "ואברהם זקן", אמר לו הקדוש ברוך הוא: דיו לעבד להיות כרבו!
משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו אוהב,
אמר לו לאוהבו: מה אתן לך? כסף וזהב יש לך, עבדים ושפחות שדות וכרמים יש לך,
אלא אתן עטרה שבראשי ואשים בראשך! כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם:
כסף וזהב הרי נתתי לך, שנאמר "ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב" (בראשית יג ב)
אלא מה אתן לך? עטרה שבראשי!
שכשראה דניאל אמר "ושער ראשיה כעמר נקא" (דניאל ז ט) וכתיב "ואברהם זקן בא בימים",
הדרשן מדגיש לשומעיו שאברהם לא התברך בגלל שרה, שהיא רק אשה, ולכן זכה אברהם לברכה דווקא אחרי מותה. כך מנכס הדרשן לאברהם אפילו את השבחים לשרה דלעיל. |
כשמתה שרה כתב עליו שברכו, למה? שלא יהיו באי עולם אומרים לא נתברך אברהם אלא מחמת שרה
אלא הריני מברכו אחר מיתתה, לכך נאמר "וה' ברך את אברהם" למה? "כי אחד קראתיו ואברכהו" (ישעיה נא ב),
"וה' ברך את אברהם בכל" בזכות מה? בזכות שהפריש מעשר מכל, שנאמר "ויתן לו מעשר מכל" (בראשית יד כ),
לכך נאמר "וה' ברך את אברהם".
ה
[עריכה]דרשה בסגנון "ילמדנו". לדרשות ההלכה השוו ירושלמי ברכות ד א. דעת חכמים, שהתפילות כנגד קרבנות התמיד – אינה מופיעה כאן. |
"ויוסף אברהם ויקח אשה". (בראשית כה א)
ילמדנו רבינו: כמה תפלות אדם מתפלל ביום?
רבי שמואל בר נחמן אמר לפי שהיום משתנה ג' פעמים בכל יום
לפיכך צריך האדם להתפלל ג' פעמים בכל יום: בשחרית השמש במזרח, ובצהרים באמצע הרקיע, ובערב במערב,
רבי יהושע בן לוי אמר: אברהם תיקן תפלת הבקר, שנאמר "וישכם אברהם בבקר" (בראשית כב ג),
יצחק תיקן תפלת מנחה, שנאמר "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב", (בראשית כד סג)
יעקב תקן תפלת הערב, שנאמר "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש," (בראשית כח יא)
רבי עקיבא כשהיה מתפלל עם הצבור - היה מתפלל כדרכו
וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו - אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזויות אחרת מפני כריעות והשתחויות,
ומה ראו לתקן ג' תפלות? כדי שיהא אדם מוסיף בתפלתו,
ולא בתפלה בלבד אלא אף בתורה יהא מוסיף והולך,
ולא בתורה בלבד אלא אף בבנים, אם נשא אשה ומתה ישא אחרת ויעמיד ממנה בנים
תדע לך שהרי אברהם שמתה אשתו לא ישב לו, אלא לקח אשה שנאמר "ויוסף אברהם ויקח אשה".
ו
[עריכה]דרשה בסגנון פתיחתא. שני פתרונות לפסוק מאיוב: על משה ועל אברהם. על משה חלה התפתחות בכוחו הנבואי, ועל אברהם בבניו. הדרשה מניחה שהנישואין עם קטורה היו לאחר מות שרה. בדרשה משולבת דרשה נוספת על אברהם שיצא מכיפת הרקיע, ראו בראשית רבה מד יב. |
ויוסף אברהם (בראשית כה א) זה שאמר הכתוב "והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד" (איוב ח ז)
מדבר במשה. אמר רבי שמואל בר נחמן: ז' ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה למשה בסנה
והוא בורח, שנאמר "שלח נא ביד תשלח" (שמות ד יג) וכתיב "לא איש דברים אנכי" (שמות ד י) ואומר "ויסתר משה פניו" (שמות ג ו)
'ואחריתך ישגה מאד' דכתיב "ותמונת ה' יביט" (במדבר יב ח), אמר רשב"י: שהיה רואה את הדמות מיד,
דבר אחר 'והיה ראשיתך מצער' זה אברהם, שהיה לו מאה שנה ולא היה לו בן, ואחר כך פייסו הקדוש ברוך הוא
רבי יהודה בר סימון ורבי חנן בשם רבי יוחנן אמרי: העלהו למעלה מכיפת הרקיע
שנאמר "ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה", אין אומרין 'הבט' אלא מלמעלה למטה,
אמר לו הקדוש ברוך הוא: מי שתחת המזל - מתירא הימנו. אתה שאתה עליו - הרם ראש עליו!
אף על פי כן, למאה שנה הוליד בן! הוי אומר 'והיה ראשיתך מצער' זה אברהם
'ואחריתך ישגה מאד' שנשא אשה והוליד עוד עמה כמה בנים באחרונה, שנאמר "ויוסף אברהם"
כאן מתחילה דרשת פתיחתא נוספת, הפעם על דברי קהלת. ר' אליעזר דורש אותם כעצה לחקלאי, וכהמלצה לזרוע פעמיים, בתחילת העונה ולקראת סופה; ר' יהושע דורש אותם על קיום מצוות, שיש להמשיך בו בבקר ובערב, ור' עקיבא דורש אותם בהעמדת תלמידים; "דבר אחר" דורש אותם על העמדת בנים, ונקשר לאברהם שנשא את קטורה אחרי מות שרה. וראו בראשית רבה סא ג |
זה שאמר הכתוב "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך" (קהלת יא ו-ז)
ר' אליעזר אומר בזרעים חקלאיים בשדה הכתוב מדבר: אמר שלמה, אם זרעת ביורה - אל תעמוד במלקוש
שנאמר 'ולערב אל תנח ידך', למה? "כי אינך יודע איזה יכשר..."
רבי יהושע אומר: אם בא לפניך בבקר זרע מצוה – זרע; ואם יבא לפניך דבר מצוה בערב - אל תנח ידך".
למה? 'כי אינך יודע איזה מהם' עומדת לך, אם של בוקר או של ערב, ואם שניהם כאחד טובים
רבי עקיבא אומר 'בבקר זרע את זרעך' אם העמדת תלמידים בנערותך - אל תחדל לך מלהעמיד בזקנותך
מעשה ברבי עקיבא שהיו לו שלש מאות תלמידים בנערותו, ומתו כלם.
ואלולי שהעמיד שבעה תלמידים בזקנותו, לא היה תלמיד שיהא קורא על שמו!
דבר אחר 'בבקר זרע את זרעך', אמר ר' יוסי: אם לקחת אשה בבחרותך וילדה ומתה
קח אשה אחרת בזקנותך, "כי אינך יודע...", וממי אתה למד? מאברהם
שבנערותו לא הוליד אלא שנים, ובזקנותו הוליד י"ב,
הדרשן קורא "הפצה" כהצפה, (ראו בראשית רבה לח י) ומניח שמספר האומות קבוע. בדור הפלגה (מגדל בבל) הופצו (הושמדו בשיטפון, מעין המבול) 30 אומות, ואברהם השלים את החסר, כמפורט בסוף הדרשה. |
אמר ר' לוי: הוא שאמר לו הקדוש ברוך הוא "ונברכו בו כל גויי הארץ"
שיצא הים בדור הפלגה והפיץ מבני חם שלשים משפחות, שנאמר "ויפץ ה' אותם" (בראשית יא ח)
אמר לו הקדוש ברוך הוא: ממך אני מעמידן! שנאמר "ונברכו בו כל גויי הארץ" (בראשית יח יח)
העמיד משפחות ואלו הן: י"ב נשיאים שהעמיד מישמעאל, וט"ז מכאן, מקטורה ו"שני גוים בבטנך" הוי אומר "ונברכו בו כל גויי הארץ."
ז
[עריכה]פתיחתא מתהלים: שלוש דוגמאות לדברים שבתחילה לא היו כלל ואחרי זמן מה הם רבים מאד: הסוסים והמרכבות של שלמה, שבטקס המלכתו לא היו כלל; וכן השמחה על ברית מילה, למרות הנטל הכלכלי הכרוך בה, וכן הפוריות של אברהם, למרות שבתחילה בקושי נולד לו יצחק. |
"ויוסף אברהם", (בראשית כה א); זה שאמר הכתוב "ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך" (תהלים עא יד)
אמר ר' יודן: כתיב "לא ירבה לו סוסים" (דברים יז טז)
ושלמה כשמלך - אפילו אחד לא היה לו, אלא על הפרדה רכב - והוסיף עוד!
אמר ר' חוניא כתיב "ביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא ט ג)
כשמל בנו, אפילו אדם ממשכן עצמו - משמח אותו היום, הוי אומר 'והוספתי על כל תהלתך',
ורבנן אמרי מדבר באברהם, אמר לפני הקדוש ברוך הוא: כך אמרת לי "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא יב)
הרי הוספת לי מברכתך ואני מוליד כמה בנים! לכך נאמר "ויוסף אברהם ויקח אשה".
ח
[עריכה]הדרשה שלפנינו, בניגוד לקודמותיה, מגבילה את האלמן מלמהר ולשאת אשה, וראו מועד קטן כג א, שם ההגבלה היא לשלושה רגלים, וכאן עד שישיא את בניו. |
"ויוסף אברהם", (בראשית כה א) מה כתיב למעלה מן הענין? "ויביאה יצחק האהלה"
מכאן אתה למד שאם מתה אשתו של אדם ויש לו בנים - שלא ישא אשה עד שישיא את בניו,
ואחר כך ישא אשה לעצמו, שכך עשה אברהם אחר מיתת שרה
השיא את יצחק ואחר כך נשא אשה לעצמו. מנין? ממה שכתוב 'ויביאה יצחק' ואחר כך "ויוסף אברהם",
אמר יצחק: אני לקחתי אשה ואבי עומד בלא אשה! מה עשה? הלך והביא לו אשה,
ר' אומר: היא הגר היא קטורה! ולמה נקרא שמה קטורה? שהיתה קשורה בארמית 'קטורה' כנוד
ורבותינו אומרים אשה אחרת לקח,
ומה טעם של רבי שאומר הגר היא קטורה? שכתוב ביצחק "ויצחק בא מבא באר לחי רואי",
אותה שכתוב בה "ותקרא שם ה' הדובר אליה אתה אל ראי" (בראשית טז יג)
מכאן אתה למד שהיא הגר,
דבר אחר למה נקרא שמה קטורה? שנאים מעשיה כקטרת,
"ותלד לו את זמרן ואת יקשן ואת מדן..." הוי אומר 'והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד',
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה הצדיקים מולידים טובים ורעים, אבל לעולם הבא כלם יהיו צדיקים,
שנאמר "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי" (ישעיה ס כא)
ואומר "הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה" (ישעיהו ס כב) וכן יהי רצון אמן.