קטגוריה:בראשית כ ב

ראו [| למה אברהם ביקש משרה להגיד שהיא אחותו]

(אילן סנדובסקי)
אברהם לא ניסה להסתיר את יופיה של שרה ולא ניסה לכער אותה, כשם שמרדכי לא ניסה לכער את אסתר. אפשרי שאברהם רצה ששרה תלקח, אולי בפקודת אדוני.

המפתח להבנת הסיפור טמון בכך שגם לאחר שאלוהים אמר לאברהם שיהיה לו בן משרה, וגם אחרי שהמלאך הודיע לשרה ואברהם שיהיה להם בן, אברהם נמנע מיחסים עם שרה, ועבר לשבת בגרר כדי להתייחס לשרה כאל אחותו. אלוהים רצה להפסיק את המשחק הזה, להכריח את אברהם להכיר בכך ששרה היא אשתו, ולהוציא אותם מגרר חזרה לבאר שבע כדי שיצחק יגדל ללא השפעה חינוכית רעה של הפלישתים. הסיפור הזה דומה לסיפור יונה הנביא שניסה לברוח לים ולא לקיים את פקודת אדוני.

אברהם הביא את שרה לגרר, והציג אותה שיראו את יופיה, אפשרי שהסיפור הזה היה למעשה צריך להתחיל "וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת שרה" ואלוהים פקד על אברהם להעלות את שרה 'לעולה'. אלוהים אמר לשרה: "הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה, דָּבָר" (ביאור:בראשית יח יד), והנה אלוהים יוכיח לה ולאברהם שהוא יכול לעצור ולפתוח כל רחם. שרה היתה צריכה להראות אמונה באלוהים שיושיע אותה, כמו יצחק בעקידה.

מה אנו רואים בסיפור:

• שרה אמרה: "ואַדֹנִי זָקֵן" (ביאור:בראשית יח יב), במילים אחרות שרה טענה שאברהם כבר לא בא אליה יותר, ואולי זו היא שלא היתה מעוניינת ביחסי מין.
• אברהם התייחס לשרה כאל אחותו ולא בא אליה. אברהם לא התאמץ והשאיר לאלוהים להכניס את שרה להריון.
• לכן אלוהים היה צריך ללמד את אברהם ושרה שהגיע הזמן להפסיק את המשחק הזה של 'אחות', שיש אנשים החושקים בשרה, ושאם אברהם לא יבוא אליה, אחרים יבאו. המטרה היתה ללמד את אברהם ושרה שהם חייבים לשתף פעולה כדי להביא בן לעולם.

הגיע הזמן ששרה תראה שהיא מאמינה באדוני וישועתו. לכן היה על שרה לחוות אירוע טראומטי, להילקח בידי מלך גרר. שרה בטח חשבה שהכל אבוד, שלא יהיה לה בן מאברהם, ושהיא לעולם לא תחזור לאברהם, אך אז אלוהים הושיע אותה והראה את גדולתו. מקרה דומה התרחש להגר וישמעאל במדבר, כאשר הם חשבו שימותו בצמא (ביאור:בראשית כא יט), כך קרה ליצחק בעקדתו (ביאור:בראשית כב יג), כך קרה ליעקב שנשלח בחוסר כול ללבן דודו, כך קרה ליוסף בבור (ביאור:בראשית לז כח) ובכלא (ביאור:בראשית מא יד), וכך קרה לבני ישראל ביציאת מצרים (שמות יב מב), ובסיפור אסתר (ביאור:אסתר ט ה).

שרה צחקה, והמלאך ענה לה בכעס: "הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר". שרה לא האמינה שאדוני יכול לעצור רחם, ולרפא רחם עצורה, ולכן אלוהים שלח את שרה לגרר להראות לה את יכולתו, ככתוב: "וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו, וַיֵּלֵדוּ. כִּי עָצֹר עָצַר יְהוָה בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ" (ביאור:בראשית כ יח). וכך, כאשר אברהם התפלל לרפואה לבית אבימלך, גם שרה נרפאה.

האם התורה מלמדת אותנו שאדם רשאי לנהוג כך באשתו כדי להציל את חייו?

קשה מאוד לענות על השאלה, אבל אין ספק שהיו מקרי אונס רבים דומים בפוגרומים שלאורך ההיסטוריה של עמנו. לכן היהודים שבארצות הגלות נראים דומים לעם שבמדינתו האם יושבים.

אברהם עושה את אותו התרגיל שעשה ביורדו למצרים: "אִמְרִי נָא, אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבורֵּךְ" (ביאור:בראשית יב יג). לאחר שאלוהים הציל אותו בפעם הראשונה, הוא הרי בטוח שאין סכנה לשרה ושאין בעיה מוסרית במעשיו.

אמת היא שרה היא חצי אחותו של אברהם, ככתוב: "ויַֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי", אולם הוא יודע בירור שמדובר בהטעיה מכוונת ושלמעשה הוא חושף אנשים לחטא, כדברי אבימלך: "אֲדֹנָי, הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג?" (ביאור:בראשית כ ד).

בשני המקרים (פרעה ומלך גרר) המלך לוקח את שרה ללא בקשת רשות וללא משא ומתן. ייתכן שאברהם התכוון לדרוש סכום עתק בעבור שרה וכך למנוע את הנישואין, אבל בזמנו המלכים באזור לא נהגו לבקש רשות או להתדיין^[1] – הם לקחו כרצונם ונתנו מתנות כרצונם.

בהמשך הסיפור נאמר: "עָצֹר עָצַר יְהוָה, בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ" (ביאור:בראשית כ יח) וכאשר אברהם התפלל למענו "ויִַּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ, וְאַמְהֹתָיו ויֵַּלֵדו"ּ (ביאור:בראשית כ יז). מכאן ניתן להבין שאשת אבימלך היתה בהריון מתקדם ואולי נמנעה ממגע איתו, ולכן אבימלך לקח את שרה אליו. בכל אופן, אבימלך הלך לישון לפני שהוא שכב עם שרה, כלומר הוא חיכה זמן מה.

אחשוורוש הזמין נערות לארמונו, אבל לא קיים עמן מגע במשך שנה שהתחילה אחרי המחזור הראשון לשהותם בארמון, ככתוב: "מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ" (ביאור:אסתר ב יב). גם פרעה לא שכב עם שרי מיד ביום שהיא הגיעה, וכאשר מחלות התחילו להופיע בביתו (ביאור:בראשית יב יז) הוא חשד שהאישה הזרה הביאה את הנגעים האלה. לא ברור אם אבימלך התכונן לחכות למחזור של שרה כדי לוודא שהיא אינה חולה או נגועה במחלות, ושהיא אינה בהריון. קיימת האפשרות ששרה כבר היתה בהריון עם יצחק ולא היה לה מחזור, ולכן אבימלך חיכה בסבלנות ולא שכב איתה.

אבימלך חשב שהוא עושה טובה לשרה. הן היא כבר בגיל מתקדם ועדיין לא נשואה.

אבימלך לקח את שרה לביתו. הפועל 'לקח' ניתן לפירוש גם כלקיחה בכוח, אחיזה, תפיסה ונשיאה, הכרזת בעלות ללא בקשת רשות. גם אברהם אמר לעבדו לקחת (בכוח) אישה לבנו, ככתוב: "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק" (ביאור:בראשית כד ד). אברהם היה נשיא מכובד ועשיר. הוא היה הבכור וראש משפחת תרח אביו, ולכן הוא חושב שזכותו ללכת ולקחת בכוח, כרצונו, בת, לבנו ממשפחתו בחרן, בעיר נחור בנו של תרח אביו.

נאמר "ויִַּקַּח אֶת שָׂרָה", אבל חסרה המילה בסוף: לאישה, לפילגש, לבנו, לאנשיו? לא ברורה המטרה של לקיחת שרה. אלוהים אומר לו: "הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ" (ביאור:בראשית כ ג) וגם כאן לא מוגדרת מטרת הלקיחה. אולם בהמשך אלוהים אומר: "עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ, לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ" (ביאור:בראשית כ ו), כלומר אלוהים טוען שזה מה שאבימלך חשב - לנגוע בה, ואבימלך לא מכחיש. בהמשך רואים שלאבימלך היתה אישה, ככתוב: "ויִַּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ" (ביאור:בראשית כ יז), כלומר שרה נלקחה להיות פילגש ולא אשתו.

אבימלך לא שילם בזמן שהוא לקח, וגם לא שילם אחרי שהוא לקח. מדוע הוא חשב שלא מגיע לאברהם דבר עבור אחותו? כנראה שכך נהגו מלכים, הלוא גם אחשוורוש לא שילם למרדכי עבור אסתר, וגם דוד לא שילם דבר לאוריה החיתי, ויותר גרוע הוא הרג את אוריה. נראה שמלכים לקחו נשים ואמרו למשפחה: 'תודה על המתנה. תשמח שיש לך אישה בארמון המלך.'

אלוהים הזהיר את אבימלך: "וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמותּ, אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ" (ביאור:בראשית כ ז), ורק אז אבימלך השיב את שרה, סיפר לאברהם את דברי אדוני, ומשלם לאברהם כדי שאברהם יתפלל לאדוני בעדו: "כִּי עָצֹר עָצַר יְהוָה, בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ" (ביאור:בראשית כ יח).

מנהג התקופה היה שמלכים ושליטים לוקחים נשים כרצונם מנתיניהם:

• פרעה לקח את שרי – אברהם לא עשה דבר והשאיר לאלוהים לפתור את הבעיה.
• אבימלך לקח בכוח את שרה – אברהם לא עשה דבר והשאיר לאלוהים לפתור את הבעיה.
• אבימלך לקח בכוח את רבקה – יצחק וויתר ללא מלחמה, אולם המשיך להפגש עם רבקה.
• שכם לקח בכוח את דינה – יעקב וויתר והיה מוכן שדינה תתחתן עם שכם. האחים של דינה ענו ליעקב בכעס: "הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנו"ּ (ביאור:בראשית לד לא), וזה היה הסוף של 'לקיחת' בנות ישראל בתקופה ההיא.
• דוד לקח את בת-שבע למרות שידע שהיא נשואה, ולכן הוא היה חייב להרוג את בעלה.
• פקידי המלך אחשוורוש לקחו את אסתר, ככתוב: "ותִַּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ" (ביאור:אסתר ב ח). למעשה מרדכי נתן לה ללכת כי היתה לו תוכנית להציל את עם ישראל מהתבוללות וטמיעה.