בראשית רבה נב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ד.    [ עריכה ]

ויסע משם אברהם פנה מפני ריח רע, שהיו אומרים לוט בן אחי אברהם, בא על שתי בנותיו. ארצה הנגב, שבעה שמות נקראו לו: דרום, נגב, תימן, ים, וימין, וסנינים. [נ"א וסינים] היתיבון, והכתיב (תהלים פה): ולא ממדבר הרים?! אמר להם: אף הוא, דרום הוא.

אמר רבי חייא בר אבא: עבר הוית קמיה כנישתא דצפורין, שמעית מינוקא יתיבין וקריין: ויסע משם אברהם, אמרתי: גדולים דברי חכמים, שאמרו: הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש, שמשעה שפירש אבינו אברהם מלוט, היתה פרישתו פרישת עולם.

ויגר בגרר, בגרדיקי.

ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא, על כורחה, שלא בטובתה: