לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת עירובין/פרק עשירי

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק עשירי - המוצא תפילין

[עריכה]

ירושלמי עירובין, פרק י, הלכה א

[עריכה]

מתני’: המוצא תפילין, י_אמכניסן זוג זוג. °רבן גמליאל רבן גמליאל אומר, שנים שנים. במה דברים אמורים? בישנות. אבל בחדשות פטור. מצאן צבתים או כריכות, מחשיך עליהן ומביאן. ובסכנה, מכסן והולך לו:

גמ’: המוצא תפילין, מכניסן זוג זוג, דרך מלבוש. אחת בראשו ואחת בזרועו. °רבן גמליאל רבן גמליאל אומר, שנים שנים. שנים בראש ושנים בזרוע. רבי אבהו רבי אבהו° ורבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמרו. י_בהנותן תפילין בלילה, עובר בעשה. שנאמר (שמות י"ג, י') ושמרת את החוקה הזאת מימים ימימה. ימים ולא לילות. והא רבי אבהו רבי אבהו° יתיב ומתני ברמשא  ישב ולימד בלילה ותפילין עלוי? לא היו מונחות כהלכה אלא, אלו שבראש מצודדין היו. ואלו שביד כמין פיקדון היו בידו. אית דבעי מימר, לא אמר אלא הניחן. אבל אם היו עליו מבעוד יום, מותר. ואית דבעי מימר, מצותן עד שתיכלה רגל מן השוק. שכל החשש שמא ישן בהם וכל עוד לא כלתה רגל מן השוק אין חשש. ומהפסוק מימים ימימה לומדים להוציא שבתות וימם טובים. אית דבעי

-----------------------------------דף נט

[עריכה]
תלמוד ירושלמי מאיר מסכת עירובין דף נט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נט עמוד א] נישמעינה מן הדא, דכתיב, והיה לך לאות. י_ג את שרק הוא לך לאות ואין לך אות אחר פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות. ולא כן כבר למדנו דין זה מדכתיב מימים ימימה? לית לך אלא כיי דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. כל מילא דלא מחוורא ברור שהוא מהתורה מסמכין לה מן אתרין סגין מביאים לו סימוכין מהרבה מקומות. תמן תנינן. נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין. נשים מניין? דכתיב (דברים י"א, י"ט) ולמדתם אותם את בניכם. בניכם ולא את בנותיכם. אחר שהתמעטו נשים מלימוד תורה התמעטו מתפילין. דאת שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים שאינן חייבות בתלמוד תורה, י_דאינן חייבין בתפילין. התיבון. הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין, ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים ולא מיחו בידם חכמים? אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° בשם רבי אבהו רבי אבהו°. אשתו של יונה הושבה, מיכל בת כושי, י_המיחו בידיה חכמים. תנן, המוצא תפילין, מכניסן זוג זוג. °רבן גמליאל רבן גמליאל אומר, שנים שנים. הוון בעיי מימר, על דעתון דרבנן אין מחוור שמדאוריתא אסור להניח תפילין בשבת, ואף שבת זמן תפילין ואם יניח שנים עובר משום בל תוסיף. על דעתיה ד°רבן גמליאל רבן גמליאל מחוור וכיוון שמדאוריתא שבת אינה זמן תפילין, יכול ללבוש שני זוגות תפילין, ואינו עובר משום בל תוסיף. ולמה רק שנים? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. שיערו לומר שמקום הנחה בראש, עד מקום שגבהו של ראש מחזיק. וכמה מחזיק? שתים. מעתה אפילו בחול? אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)°, אין בעי מיהב יהבי אם רוצה להניח שתים יחד יניח. אמר רבי זריקא רבי זריקא°, אסברי רב המנונא רב המנונא°, י_ועד מקום שמוחו של התינוק רופף. תמן תנינן, על תרנגול שנסקל בירושלם שהרג את הנפש, שראה ראשו של תינוק רופף, הלך וניקרו. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, כיני מתניתא  כך כוונת המשנה. ובלבד על ידי שיכניס שנים. אבל לא אחד, שלא יחשדו בו שהניחם. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי אחא רב אחא°, ואפילו שנים שנים. הוו בעי מימר, על דעתהון דרב אחא רב אחא° אין מחוור. וכיוון שמדאוריתא שבת זמן תפילין לכן יניח אחד אחד ויקים מצווה. והתירו אף שנים שנים. על דעתיה דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° מחוור וכיוון שמהתורה אסור ללובשם, צריך ללבוש שנים שנים. אם כבר התירו, שיביאם בידו? מוטב להביאם דרך מלבוש ולא דרך משאוי. ואף שיכול להכניס אחד אחד עדיף שנים שנים, שמוטב לדחות את השבת פעם אחת ולא שני פעמים.



קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נט עמוד ב] תני, אחד האיש ואחד האשה מכניסים זוג זוג. הוון בעיי מימר, מאן דאמר מחוור ששבת לאו זמן תפילין וכל מה שהתירו הוא משום בזיון, ניחא שאין הבדל בין גבר לאשה. אבל למאן דאמר אינו מחוור ששבת לאו זמן תפילין, לא יהא מחוור אצל האיש ולכן התירו לו. ויהא מחוור אצל האשה שהרי אשה ודאי פטורה מתפילין ולמה התירו אף לאשה? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. מאן תנא אשה? °רבן גמליאל רבן גמליאל. דתני טבי עבד °רבן גמליאל רבן גמליאל היה נותן תפילין, ולא מיחו בידו חכמים. הוא עבד היא אשה. במה דברים אמורים בישנות, אבל בחדשות מותר. למה? לפי שישנות, בחזקת בדוקות וחדשות אין בדוקות. תני. תפילין צריך לבודקן אחת לשנים עשר חדש, דברי °רבי רבי יהודה הנשיא. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, י_זאינן צריכות בדיקה. °הלל הזקן הלל הזקן אומר, אלו מאבי אמה הן. מצא שנים שלשה צבתין, י_חבודק זוג ראשון מצבת ראשון. וכן בשני, וכן בשלישי. יצחק בן אלעזר שאל. אחד חזקה לכולם? או כל אחד ואחד בפני עצמו? אין תימר אחד חזקה לכולן, בודק זוג ראשון מצבת ראשון, שני משני, ושלשי משלישי. אין תימר כל אחד וא' חזקה בפני עצמו. בודק שלשה זוגות מכל צבת וצבת: תנן, ובסכנה מכסן והולך לו. תני מצא ספר תורה. אם היה עונת גשמים, י_טהרי זה מעטף בעור מתחת בגדיו ומכסן בבגדיו. אמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי אבא רבי אבא°. הדא דתימר, בעור רך. אבל בקשה, כמשאוי הוא. בשהיה המקום מדרון שהמים מתכנסים במקום הספר ומקלקים אותו, אבל אם לא היה המקום מדרון, לא בדא

ירושלמי עירובין, פרק י, הלכה ב

[עריכה]

מתני’: °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. נותנו לחבירו, וחבירו לחבירו, י_יעד שהוא מגיע לחצר החיצונה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

3 י_ג מיי' פ"ד מהל' תפילין הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' ל"א:

4 י_ד מיי' פ"ד מהל' תפילין הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' ל"ח סעיף ג':

5 י_ה טור ושו"ע או"ח סי' ל"ח סעיף ג':

6 י_ו מיי' פ"ד מהל' תפילין הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' כ"ז סעיף ט':


[ע"ב]

7 י_ז מיי' פ"ב מהל' תפילין הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' ל"ט סעיף י':

8 י_ח מיי' פ"ב מהל' תפילין הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' ל"ט סעיף ט':

9 י_ט מיי' פי"ט מהל' שבת הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' ש"א סעיף מ"ג:

10 י_י מיי' פי"ב מהל' שבת הלכה י"ז, טור ושו"ע או"ח סי' שמ"ט סעיף ג':


-----------------------------------דף ס

[עריכה]
תלמוד ירושלמי מאיר מסכת עירובין דף ס


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ס עמוד א] וכן בנו. נותן לחבירו, וחבירו לחבירו אפילו הן מאה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. נותן אדם חבית לחבירו, וחבירו לחבירו, אפילו חוץ לתחום. אמרו לו, לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה:

גמ’: תנן, וכן בנו. נותן לחבירו, וחבירו לחבירו אפילו הן מאה. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ורבי אבדימי רבי אבדימי° תרוייהו אמרו בשם רבי מנא רבי מנא°. חד אמר, בתינוק של סכנה. מותיב ליה חברייא. אם בתינוק של סכנה יביאו ביד? אמר לו, ביכול להביאו דרך היתר תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. נותן אדם חבית לחבירו, וחבירו לחבירו, אפילו חוץ לתחום. אמרו לו, לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה. אמר ריש לקיש ריש לקיש° בשם לוי סוכיא לוי סוכיא°. במערה מכד לכד היא מתניתין. דאי לא כן אסור, דאף ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי החבית קונה שביתה. ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי כדעתיה דתנן. האישה ששאלה מחבירתה תבלין לקדרה, ומים ומלח לעיסתה, הרי הן כרגלי שתיהן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי פוטר במים, שאין בהם ממש.

ירושלמי עירובין, פרק י, הלכה ג

[עריכה]

מתני’: י_יאהקורא בספר על האסקופה ונתגלגל הספר מידו לכרמלית, גוללו אצלו. היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו לרשות הרבים. עד שלא הגיע לעשרה טפחים, גוללו אצלו. ומשהגיע לעשרה, הופכו על הכתב. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט, גוללו אצלו. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. אפילו בארץ עצמה, גוללו אצלו, שאין דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש.



קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ס עמוד ב]

גמ’: תנן, הקורא בספר על האסקופה ונתגלגל הספר מידו לכרמלית, גוללו אצלו. מתניתין שהיה קורא בספר באסקופה שהיא מותרת בטילטול, כגון שהייתה רשות היחיד או מקום פטור, אבל חוץ לאסקופה אסור בטלטול כגון שחוצה לה היתה כרמלית או רשות הרבים. והרי אסרו חכמים לשבת על שפת המבוי שמא יפול לו חפץ ויבא להכניסו ואיך פה התירו? תיפתר שהיה יושב וקורא בו מבעוד יום, ושכח והוציאו: תנן, עד שלא הגיע לעשרה טפחים, גוללו אצלו. משהגיע לעשרה טפחים אסור. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא רבי אסי°. ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי היא. ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אמר, אסור להשתמש באויר עשרה טפחים: תנן, משהגיע לעשרה טפחים, הופכו על הכתב. למה כדי שלא יתבזה הכתב. ואתייא כדאמר רבי אחא רב אחא° ורבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני°. ספר שאין עליו מפה. כשמסים לקרא הופכו על הכתב, שלא יתבזה הכתב: תנן, °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט, גוללו אצלו. מחלפה שיטתיה ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי  האם רבי יהודה חזר בו? תמן הוא אמר, אסור להשתמש באויר עשרה. והכא אמר הכין? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, לית כאן °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי, אלא °רבי מאיר רבי מאיר. אבל לדברי חכמים, רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אומר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, לא סוף דבר ספר, אלא אפילו פסקיא חגורה.

ירושלמי עירובין, פרק י, הלכה ד

[עריכה]

מתני’: י_יבזיז שלפני החלון, נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת:

גמ’: לא אמר אלא שיש רק חלון וזיז אחת של אדם אחד. י_יג אבל שתים אסור. שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת. בשיש בהן רוחב ד'. אבל אן בהן רוחב ד', מותר. כהדא, דאמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. זיזין וכתלין שגבוהין עשרה ואינם רחבין ארבעה, מותר לכאן ולכאן, ובלבד שלא יחליף

ירושלמי עירובין, פרק י, הלכה ה

[עריכה]

מתני’: י_ידעומד אדם ברשות היחיד, ומטלטל ברשות הרבים. ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד

-----------------------------------דף סא

[עריכה]
תלמוד ירושלמי מאיר מסכת עירובין דף סא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סא עמוד א] ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות. י_טולא יעמוד אדם ברשות היחיד, וישתין ברשות הרבים. ברשות הרבים וישתין ברשות היחיד. וכן לא ירוק. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. י_טזאף מי שנתלש רוקו מפיו, לא יהלך ד' אמות עד שירוק:

גמ’: תנן, ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות. זה לא נאמר על מה שאמרה המשנה ברישא, שעומד ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד, שברשות היחיד אין איסור לטלטל ד’ אמות. אלא על הסיפא על מה שאמרה המשנה עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים, על זה אמרה המשנה ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות. אמר רב רב (אמורא)° זו סיגנון לשון המשנה. ומתניתא אמרה כן, דתני. לא יעמוד אדם ברשות היחיד, ויפתח ברשות הרבים. ברשות הרבים, ויפתח ברשות היחיד. אלא אם כן עשה לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים, דברי °רבי מאיר רבי מאיר . ואף כאן מה שנאמר אלא אם כן עשה לה מחיצה גבוה עשרה טפחים שייך רק לרישא. תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אף מי שנתלש רוקו מפיו, לא יהלך ד' אמות עד שירוק. אמר רב רב (אמורא)° בפיחה נזלת עבה כיחו וניעו רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר חייבים לומר שמדובר בפיחה נזלת עבה כיחו וניעו, דאי לא כן, לא היה חייב ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי כדעתיה דאמר מים אין בהם ממש והרוק בטל לגוף. תנן, לא יעמוד אדם ברשות היחיד, וישתין ברשות הרבים. ברשות הרבים וישתין ברשות היחיד. לא סוף דבר עומד ברשות היחיד ומשתין ברשות הרבים. אלא אפילו עומד ברשות הרבים, ומשתין ברשות הרבים והן מתגלגלין ויורדין לרשות היחיד אסור. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. לא סוף דבר עומד ברשות הרבים ומשתין ברשות היחיד. אלא אפילו עומד ברשות היחיד ומשתין ברשות היחיד, ומתגלגלין ויורדין לרשות הרבים, אסור. אמר רבי יסא רבי אסי°, הדא אמרה. סילון צינור העומד ברשות הרבים, גבוה עשרה ורחב ארבעה, אין שופכין לתוכו מים, שמתגלגלין ויורדין לרשות הרבים

ירושלמי עירובין, פרק י, הלכה ו

[עריכה]

מתני’: י_יזלא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים. ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד, אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה. וכן בגת. י_יחקולט אדם מן המזחילה למטה מעשרה טפחים. מן הצינור מכל מקום שותה:

גמ’: ניחא שאסור לעמוד ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד שמא יוציא. אבל למה לאסור כשעומד ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים? וכי אין פיו למעלה מעשרה טפחים שהוא מקום פטור? שנייא היא שמתגלגלין ויורדין לקיבה. תני גמל שראשו ורובו מבפנים ברשות היחיד, מלעיטין אותו מבפנים. מבחוץ, מלעיטין אותו מבחוץ. ניחא מבפנים מלעיטין אותו מבפנים. אבל אם היה מבחוץ מלעיטין אותו מבחוץ? ולמה אסור מבפנים? ואין פיו



קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סא עמוד ב] למעלה מעשרה טפחים ונמצא מוציא מרשות היחיד למקום פטור? תנן מן הצינור מכל מקום שותה. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. מחלפה שמועתיה. לא כן אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, כל שלשה טפחים ושלשה שהן סמוכין למחיצה, כמחיצה? אף כאן כששותה מהצינור סמוך שלושה טפחים לגג, כשותה מהגג. והרי מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים ולמה מותר? תיפתר בצינור שיוצא חוץ לשלשה מהגג, ושאין בו רוחב ארבעה שהוא מקום פטור. י_יטנעץ קנה דק וגבוה והקיפו מחיצה תלויה, וזרק מרשות הרבים לתוכו. רבי יצחק בן אלעזר רבי יצחק בן אלעזר° אומר במחלוקת °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ורבנן. דל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי הרי זו כמחיצה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם, אף שהגדים בוקעים תחתיה. ולרבן אין זו מחיצה. התיב רבי יודן רבי יודן°, והתנינן, היתה עומדת בראש הגג וזרקו לה, י_ככיון שהגיע לאויר הגג הרי זו מגורשת. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. מתניתין בגג שיש לו מעקה, והוא שירד לאויר מעקה. ושאין לו מעקה, שירד לאויר שלשה שהן סמוכין לגג. שכל שלשה הסמוכין לגג כגג הן. תנן, וכן בגת. אמר רבי חייה רבי חייא רבה° , וכן בגת י_כאלעניין מעשר ותנן, קולט אדם מן המזחלה למטה מעשרה. הא למעלה מעשרה אסור. והא אין בה מקום ארבע? °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, ד°רבי מאיר רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר, את רואה את הכותל כגמום דחוקקים להשלים. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. דברי הכל. במשתפע הגג עשרה טפחים ביותר מתוך שלשה. שכיוון שזה שיפוע קל נחשב כישר. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי, אף אם במשתפע עשרה טפחים מתוך שלשה כגג הן, הרי אין המים יכולים לנוח שם. מה תמן בגט שאינו צריך ניחא, אלא די שיהיה ברשותה, את אמר עד שיניח, ואם פשטה ידה במשופע וזרק לידה והחליק אינו גט. כאן בשבת שצריך עקירה והנחה לא כל שכן שלא יהיה נחשב כנח? אמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° קומי רבי מנא רבי מנא°, מכל מקום במזחלה שהיא ישרה מי לא נח? אמר לו מכיון שאין בו רוחב ד', אפילו נח כאילו לא נח. לכן חייבים להעמיד כ°רבי מאיר רבי מאיר מטעם חוקקים להשלים.

ירושלמי עירובין, פרק י, הלכה ז

[עריכה]

מתני’: י_כבבור ברשות הרבים וחלייתו גבוה עשרה טפחים. חלון שעל גביו, ממלין ממנו בשבת. י_כגאשפות ברשות הרבים ואם היא של יחיד אסור משום דיחיד עשוי לפנות אשפה שלו ויבואו לשפוך שם כדרכן ונמצאו שופכים ברשות הרבים.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

15 י_טו מיי' פי"ג מהל' שבת הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' ש"נ סעיף ב':

16 י_טז טור ושו"ע או"ח סי' ש"נ סעיף ג':

17 י_יז מיי' פט"ו מהל' שבת הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' ש"נ סעיף א':

18 י_יח מיי' פט"ו מהל' שבת הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' שנ"א:


[ע"ב]

19 י_יט מיי' פי"ד מהל' שבת הלכה ז', טור ושו"ע או"ח סי' שמ"ה סעיף ה':

20 י_כ מיי' פ"ה מהל' גירושין הלכה ג', טור ושו"ע אה"ע סי' קל"ט סעיף ד':

21 י_כא מיי' פ"ה מהל' מעשר הלכה ט"ז:

22 י_כב מיי' פט"ו מהל' שבת הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' שנ"ד סעיף א':

23 י_כג מיי' פט"ו מהל' שבת הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' שנ"ד סעיף ב':


-----------------------------------דף סב

[עריכה]
תלמוד ירושלמי מאיר מסכת עירובין דף סב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סב עמוד א] גבוה עשרה טפחים, חלון שעל גבה, שופכין לתוכה מים בשבת:

גמ’: למה צריך שהחוליה תהיה גבוה עשרה? הרי הבור עמוק עשרה, וכי אין את רואה עמוק כגבוה? בשאין בפיו רוחב ארבעה והחוליה משלימה לארבעה, לכן צריך שיהיה בה עשרה. עד כדון שהיה הבור בסמוך שיש פחות מארבעה טפחים מהבור לכותל. היה מופלג? רב רב (אמורא)° ושמואל שמואל (אמורא)°. חד אמר, נותן נסר מהחלון. וחד אמר נועץ קנה לסימן בעלמה. ולא ידעינן מאן אמר דא, ומאן אמר דא. מן מה דתני שמואל שמואל (אמורא)°, למעלה מעשרה שבות, דרשויות אוסרות דרך אויר . הוא דאמר נותן נסר. היו שנים חלונות של שני אנשים, תרין אמורין. חד אמר עושה מחיצה עשרה באמצע הבור. ואמרינן גוד אסיק וזה משתמש מכאן וזה משתמש מכאן. וחורן אמר, מחיצה ארבעה. מתיב מאן דאמר עשרה למאן דאמר ארבעה. לא נמצאו שתי רשויות משתמשות ברשות אחת? אמר ליה, אף בעשר רשות הרבים מבטלת את המחיצה אלא כיוון שמשתמשים דרך אויר רשות הרבים די בארבעה טפחים להיכר

ירושלמי עירובין , פרק י, הלכה ח

[עריכה]

מתני’: י_כדאילן שהוא מיסב על הארץ. אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים, מטלטלין תחתיו. י_כההיו שרשיו גבוהין מהארץ שלשה טפחים, לא ישב עליהן. הדלת שבמוקצה, והחדקין קוצים שבפירצה, ומחצלת. י_כואין נועלין בהן, אלא אם כן היו גבוהין מן הארץ:

גמ’: תנן, אילן שהוא מיסב על הארץ. אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים, מטלטלין תחתיו. י_כזובלבד שלא יהו בו יותר מבית סאתים, ויהו מחיצות גבוהות עשרה, ולא יהו פרצות יותר מעשר, ולא יהא עומד כנגד עומד ופרוץ כנגד פרוץ. אמר רבי אחא רב אחא° בשם רב רב (אמורא)° אסור לדוש לדרוך על שרשי זמורה בשבת. היא שרשי אילן, היא שרשי כרוב. בגבוהין שלשה. אבל אם אינן גבוהין ג', כארץ הם.


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סב עמוד ב] תנן, הדלת שבמוקצה, והחדקין קוצים שבפירצה, ומחצלת. אין נועלין בהן, אלא אם כן היו גבוהין מן הארץ. בשאין להן צירין. אבל יש להן צירין, מותר. הדא היא דתני, דלת גוררת, מחצלת גוררת, קנקילון מלבן המיטה ויש אומרים מחרשה גורר. פותח ונועל בשבת ואין צריך לומר ביום טוב. מחצלת הקשורה ותלויה, בשבת פותח ונועל. בשבת, ואין צורך לומר ביום טוב

ירושלמי עירובין , פרק י, הלכה ט

[עריכה]

מתני’: לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים. ברשות הרבים ויפתח ברשות היחיד. אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוה עשרה טפחים, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. אמרו לו. י_כחמעשה בשוק של פטמין שהיה בירושלם, היו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח. °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אומר, שוק של צמרין היה:

גמ’: רבי אחא רב אחא° ורבי חיננה רבי חיננה° אמרו בשם כהנא רב כהנא°. אין הלכה כ°רבי מאיר רבי מאיר. תנן, לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים. ברשות הרבים ויפתח ברשות היחיד. הא אם אם עמד ברשות הרבים ופתח ברשות הרבים מותר . רבי אבא בר פפי רבי אבא בר פפי° בעי. באיזה מקרה עבד °רבי מאיר רבי מאיר את הכותל כאילו חקוק בו ארבעה על ארבעה? בגמום, היינו שהיה בו חור באורך ארבע אלא שהיה צר. או אפילו בנקוב נקב קטן? אין תימר בגמום, כאן כיוון שחור המנעול אין בו ארבע, אפילו למעלה מעשרה צריך להיות מותר שאף ל°רבי מאיר רבי מאיר לא אומרים שחוקקים להשלים דהוה מקום פטור. אין תימר בנקוב, אפי' למטה מעשרה צריך להיות אסור מדרבנן שדינו ככרמלית. פתח גינות שיש להן בית שער מבפנים, פותח ונועל מבפנים. מבחוץ, פותח ונועל מבחוץ. מיכן ומיכן, פותח ונועל מיכן ומיכן. לא מיכן ולא מיכן, הרי זה נוטל את המפתח ומניחו במקומו שהוא מקום פטור ופותח ונועל ומניחו במקומו, אבל לא יניחנו באסקופא שהיא כרמלית לפי שחור המפתח רשות היחיד. במה דברים אמורים? בזמן שהמנעול למעלה מעשרה טפחים וכיוון שחוקקים להשלים הוי רשות היחיד. אבל אם היה המנעול למטה מעשרה טפחים, הרי זה נוטל את המפתח מתוך האסקופה, ופותח ונועל ומניחו במקומו, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים. אם היה המנעול למעלה מעשרה טפחים דכיוון שלשיטתם לא אומרים חוקקים להשלים נמצא שאם היה חור המנעול למעלה מעשרה הרי זה מקום פטור מביא המפתח מערב שבת ונותנו באסקופה, פותח ונועל ונותנו בחור למעלה מן המשקוף שאף הוא מקום פטור. אם היה החור שמעל המשקוף של ארבעה טפחים אסור. אף שנוטל את המפתח מרשות הרבים או מהאסקופה שהיא כרמלית ומניחו בחור המנעול שהוא מקום פטור ואחר כך נותנו בחור מעל המשקוף שהוא רשות היחיד. ונמצא מעביר מרשות הרבים או מכרמלית לרשות היחיד דרך מקום פטור. אף על פי כן אסור שאין משתמשין מרשות לרשות דרך רשות מקום פטור.

-----------------------------------דף סג

[עריכה]
תלמוד ירושלמי מאיר מסכת עירובין דף סג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סג עמוד א] ממה שאסר °רבי מאיר רבי מאיר למעלה מעשרה, והתיר למטה מעשרה אף שאין בחור המפתח ארבעה טפחים, הדא אמרה, כנקוב עבד לה °רבי מאיר רבי מאיר. ניחא מבחוץ צריך בית שער כדי להפרידו מרשות הרבים. מבפנים למה צריך בית שער? אם לא יעשה בית שער , לא נמצאו שתי רשויות של בני החצר משתמשות ברשות אחת? והרי הם צריכים עירוב. וכשעושים בית שער נועל מבפנים אף בלא עירוב

ירושלמי עירובין , פרק י, הלכה י

[עריכה]

מתני’: נגר שיש בראשו קלוסטרה. °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע אוסר, ו°רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא י_כטמתיר. אמר °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע. מעשה של בית הכנסת בטיבריה שהיו נוהגין בו היתר, עד שבא °רבן גמליאל רבן גמליאל והזקנים ואסרו להן. °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אומר. איסור היו נוהגין בו. בא °רבן גמליאל רבן גמליאל והזקנים והתירוהו להן, נגר הנגרר נועלין בו במקדש אבל לא במדינה. והמונח, כאן וכאן אסור. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. המונח במקדש, והנגרר במדינה:

גמ’: תנן, נגר שיש בראשו קלוסטרה. °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע אוסר ו°רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא מתיר . אמר רבי יוסי ברבי רבי יוסי ברבי°. כדברי מי שמתיר, עושה הנגר טפל לקלוסטרה. וכיוון שיש לו קלוסטרה שראוי לכתוש בו. הרי יש לו שם כלי והרי הוא ככל הכלים הניטלים לצורך גופם או מקומם בשבת. כדברי האוסר, עושה הקלוסטרה טפל לנגר. אי זהו נגר שהתירו במקדש ואסרו במדינה? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, קשור אף על פי שאינו תלוי. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, משכני חילפיי חילפיי° והראני של בית °רבי רבי יהודה הנשיא, קשור אף על פי שאינו תלוי. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, אתיא יחידאה דהכא °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שמתיר קשור אף שאינו תלוי, כסתמא דתמן שמתיר פקק החלון קשור אף על פי שאינו תלוי. ודיחידאה דתמן °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שאוסר חלון עד שיהיה קשור ותלוי. כסתמא דהכא. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בעי קומי רבי ירמיה רבי ירמיה°. היך עבדין עובדא? אמר לו. מן מה דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, משכני חילפיי חילפיי° והראני של בית °רבי רבי יהודה הנשיא קשור אף על פי שאינו תלוי, הדא אמרה י_לכ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי עבדינן. עד שיהא קשור בדלת? אמר רבי ינאי חמוי דרבי אמי רבי ינאי חמוי דרבי אמי°. עד שיהא קשור בדלת בדבר שיכול להעמידו. נגרה נגר דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° הוה קטר בגמי  קשור בעשב. נשמט אסור. י_לאנקמז ששאריות החבל קשורות אליו מהו? אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבנן


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סג עמוד ב] מדדהו בראשי אצבעותיו. שיראו את שאריות החבל. רבי אבא בר כהנא רבי אבא בר כהנא° ורבי חייא בר אשי רב חייא בר אשי° אמרו בשם רב רב (אמורא)° הלכה כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. שאם יש בראשו קלוסטא מותר

ירושלמי עירובין , פרק י, הלכה יא

[עריכה]

מתני’: מחזירין ציר התחתון במקדש י_לבאבל לא במדינה. העליון כאן וכאן אסור. מחזירין רטייה במקדש י_לגאבל לא במדינה. אם בתחילה כאן וכאן אסור:
גמ:' אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, לא כל שבות התירו במקדש. תני, לא יקנח אדם את האיספלנית שלא יבוא לידי מירוח, והממרח בשבת חייב חטאת. ותני החליקה מלמטן, מחזירה מלמעלן. החליקה מלמעלה, מחזירה מלמטה. י_לדמגלה מקצת איספלנית מיכן, ומקנח המכה מיכן. ומגלה מקצת איספלנית מיכן, ומקנח המכה מיכן. אבל לא יקנח את האיספלנית, שלא יבוא לידי מירוח. והממרח בשבת חייב חטאת. תני רטייה שתפחה ונפרדה מהפצע מחזירין אותה בשבת, אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא רבי אסי°, והיא שתפחה כנגד המכה. ותני, החליקה מלמטן, מחזירה מלמעלן. החליקה מלמעלן, מחזירה מלמטן. ובלבד שלא תצא רשות כל אותה המכה. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי יסא רבי אסי°, י_להמכה שנתרפאת, נותנין עליה רטייה, שאינו אלא כמשמרה. אמר רבי בון רבי אבין° בשם רבנן דתמן, נותנין רטייה על גבי מכה בשבת שאינו אלא כמשמרה. אמר רבי תנחומא רבי תנחומא°, י_לוחוץ מעלי גפנים שהן לרפואה. אמר רבי חונא רב הונא°. הדא פואה, עיקרו טב הוא סגין. כד דאית ביה חמשה קטרין. שבעה קטרין. או תשעה קטרין, טב הוא סגין. ובלחוד דלא יתן מוי  שורשו טוב הוא כשיש בו ה' או ז' או ט' קשרים ובלבד שלא יתן בו מים. י_לזאין קורין פסוק על גבי מכה בשבת. שאסור להתרפאות בדברי תורה. והדין דקרי על יברוחה דודאים אסור. בוא וקרי את הפסוק הזה על בני שהוא מתבעת נפחד, או תן עליו ספר או תן עליו תפילין בשביל שישן אסור. והא תני אומרים היו שיר פגעין בירושלים? אמר רבי יודן רבי יודן°. כאן מה שמותר, י_לחעד שלא נפגע כאן מה שאסרו, משנפגע. ואי זהו שיר פגעין (תהלים ג', ב') ה' מה רבו צרי וכל המזמור. (תהלים צ"א, א') יושב בסתר עליון. עד (תהלים צ"א, ט') כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך:

ירושלמי עירובין , פרק י, הלכה יב

[עריכה]

מתני’: י_לטקושרין נימין במקדש אבל לא במדינה. אם בתחילה כאן וכאן אסור. י_מחותכין יבלת במקדש אבל לא במדינה. אם בכלי, כאן וכאן אסור.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

29 י_כט מיי' פכ"ו מהל' שבת הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' שי"ג סעיף א':

30 י_ל מיי' פכ"ו מהל' שבת הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' שי"ג סעיף א':

31 י_לא טור ושו"ע או"ח סי' שי"ג סעיף ב':


[ע"ב]

32 י_לב מיי' פכ"ב מהל' שבת הלכה כ"ה, טור ושו"ע או"ח סי' שי"ג סעיף ה':

33 י_לג מיי' פכ"א מהל' שבת הלכה כ"ז, טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ח סעיף כ"ה:

34 י_לד טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ח סעיף כ"ו:

35 י_לה טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ח סעיף כ"ז:

36 י_לו טור ושו"ע או"ח סי' שכ"ח סעיף כ"ד:

37 י_לז מיי' פי"א מהל' עבודה זרה הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ט סעיף ח':

38 י_לח מיי' פי"א מהל' עבודה זרה הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ט סעיף ט', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ט סעיף י':

39 י_לט מיי' פ"י מהל' שבת הלכה ו':

40 י_מ מיי' פ"ט מהל' שבת הלכה ח':


-----------------------------------דף סד

[עריכה]
תלמוד ירושלמי מאיר מסכת עירובין דף סד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סד עמוד א]

גמ’: אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, מתניתין דלא כ°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר. דתני °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר. נימא שבכינור שנפסקה וקשרה, היא אינה משמעת את הקול. אלא משלשל מלמעלן ועונב מלמטה. תני °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר. הכהנים והלוים וישראל וכלי שיר מעכבין את הקרבן: חותכין יבלת במקדש, אבל לא במדינה. תמן תנינן. חתיכת יבלתו של קרבן פסח אין דוחין. והכא את אמר הכין שחותכין יבלת בשבת? אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° דאמר בשם רבי פדת רבי פדת°. מפני קילקול פייסות. שכבר הפיסו לקרבן תמיד, ואם יפסל אחד הכהנים יתקלקל הפיס. אמר °רבי רבי יהודה הנשיא. והן שהפיסו. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר בשם לוי סיכייה לוי סיכייה°. י_מאכאן בנפרכת כאן בשאינה נפרכת. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יקים אמר. כאן בלחה כאן ביבישה. רבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא° אמר. כאן ביד כאן בכלי. אתיא ד°רבי שמעון בן יקים רבי שמעון בן יקים שאמר כאן בלחה כאן ביבשה, שלחה אפילו ביד אסור, כבר קפרא בר קפרא°. ודרבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא°, כרבי יוחנן רבי יוחנן°. דתני. כל המקלקלין פטורין, י_מבחוץ ממבעיר והעושה חבורה. בר קפרא בר קפרא° אמר. אפילו אינו צריך לדם ואינו צריך לאפר. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. והוא שיהא צריך לדם או לאפר. רבי אחא רב אחא° ורבי חנינא רבי חנינא בר חמא° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כאן וכאן בלחה אנן קיימין. והוא שיהא צריך לדם.

ירושלמי עירובין , פרק י, הלכה יג

[עריכה]

מתני’: י_מגכהן שלקה באצבעו, כורך עליו גמי. במקדש י_מדאבל לא במדינה. אם להוציא דם, כאן וכאן אסור. י_מהבוזקין מלח על גבי הכבש בשביל שלא יחליק. וממלין מבור הגולה בגלגל בשבת. מבור הגדול ומבאר הקר ביום טוב:

גמ’: תנן, כהן שלקה באצבעו, כורך עליו גמי. יהודה ברבי יהודה ברבי° אמר. לא שנו אלא גמי, י_מואבל בניגיון בד=סוג של בגד אסור, מפני יתור בגדים. סברין מימר, יתור בגדים כחיסור בגדים. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יסא רבי אסי°, אפילו בניגיון בד=סוג של בגד ודרבי חנינא רבי חנינא בר חמא° היא. דאמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°, בלבד שלא יחוץ בינו לבין בגד, ולא בין בגד לבגד. על דעתיה דרבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, אי זהו יתור בגדים? שתי כתנות, שתי מצנפות, שני מכנסים, שני אבנטים. לרבי חנינא רבי חנינא בר חמא°. כהן שלקה באצבעו וכרך עליה אבנט. כל שם אבנט פוסל אפילו לא כדרכו, או רק כדרכו? או אינו פסול אלא דרך מלבוש? תני

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סד עמוד ב] מעלין בדיופי, שני צינורות לשאוב מחבית לחבית ומטיפין בערק שמטפטף מים על פח ומשמיע קול מרגיע לחולה בשבת. מעלין בדיופי, כלי ששמו משתמיחה. מטיפין בערק. אית דבעי מימר לעורר החולה בעדינות. אית דבעי מימר קוקניתה קנים שמקישים ומשמעים קול. חצר שירדו בה גשמים, והיה בה בית אבל או בית משתה. הרי זה נוטל את התבן ומרדד, ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שעושה בחול. תני, אין ממלין בעדשה דלי גדול בשבת שמא ישקה את הגינה. אם כחס על החבל או על המשיחה שלא יקרע אם ישאב בכלי קטן הרבה פעמים, מותר : ממלין מבור הגולה בגלגל בשבת, מבור הגדול ומבור הקר ביום טוב. מפני מה ממלין מבור הקר בגלגל ביום טוב? אלא בשעה שעלו ישראל מן הגולה, חנו על אותה הבאר, והתנו עמהן נביאים שיהו ממלין מבור הקר בגלגל ביום טוב. י_מזלא כל הבארות הקר התירו, אלא אותה הבאר שחנו עליה בלבד. ואף שלא התירו אלא באותה שעה כיוון שלא עמד בית דין אחר ואסר נשאר ההיתר . והיך מה דאת אמר תמן מה שהותר הותר אף הכא בכל מקום מה שהותר הותר

ירושלמי עירובין , פרק י, הלכה יד

[עריכה]

מתני’: שרץ שנמצא במקדש, כהן מוציאו בהמיינו, שלא לשהות את הטומאה, דברי °רבי יוחנן בן ברוקה רבי יוחנן בן ברוקה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, י_מחבצבת של עץ, שלא להרבות את הטומאה. מהיכן מוציאין אותו? מן ההיכל ומן האולם ומבין האולם ולמזבח, דברי °רבי שמעון בן ננס רבי שמעון בן ננס. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר, מקום שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. משם מוציאין אותו. ושאר כל המקומות, כופין עליו פסכתר. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך, שלא התירו לך אלא משום שבות.

-----------------------------------דף סה

[עריכה]
תלמוד ירושלמי מאיר מסכת עירובין דף סה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סה עמוד א]

גמ’: אמר לו °רבי יוחנן בן ברוקה רבי יוחנן בן ברוקה. לא נמצאת משהא בטומאה? אמר לו °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, לא נמצאת מרבה בטומאה? ועוד מוטב לעבור על מצות לא תעשה שלא באת לידי, בשב ועל תעשה, ממצות לא תעשה שבאת לפניו בקום עשה. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אתייא אילין פלוגתא כאילין פלוגתא, דתנינן תמן. י_מטכיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב של פסח? °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, לא תקרא לה שם עד שתיאפה. °בן בתירה בן בתירא אומר, תטיל לצונין. אמר לו °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה. לא נמצאתה כשורף קדשים ביום טוב? אמר לו °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. מאיליהן הן נשרפין. אמר לו °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה. לא נמצאת עובר על לא יראה ולא ימצא? אמר לו. מוטב לעבור על מצות לא תעשה שלא באת לידך בשב ועל תעשה. ממצות לא תעשה שבאת לפניך בקום עשה. תמן תנינן. הניתנין במתן אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת, ינתנו במתנה אחת. מתן ארבע במתן ארבע, ינתנו מתן ארבע. מתן ארבע במתן אחת, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר ינתנו מתן ארבע. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר י_נינתנו מתן אחת. אמר לו °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, לא נמצאת עובר על בל תגרע? אמר לו °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה. לא נמצא עובר על בל תוסיף? אמר לו. מוטב לעבור על מצות לא תעשה שלא באת לידי בשב ועל תעשה, ממצות לא תעשה שבאת לידי בקום עשה. תמן גבי מצורע תנינן. י_נאהכניס ראשו ונתן על תנוך אזנו, הכניס ידו ונתן על בוהן ידו, רגלו ונתן על בהן רגלו. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר מכניס שלושתן כאחד שלא להרבות בביאות וכו'. מחלפה שיטת °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי  האם רבי יהודה חזר בו? תמן בטהרת מצורע הוא אומר אסור להשהות טומאה, ולכן יכניס שלושתם ביחד. והכא אומר מותר להשהות טומאה וילך לחפש צבת של עץ? תמן, דלא יסאבתיה תלתא זימנין  שלא יטמא את המקדש שלוש פעמים, ברם הכא, הטומאה ידיעה היא כבר נמצאת מבפנים. ואפשר לה לצאת בלא שהות על ידי שיטמא, או בלא טומאה על ידי שישהה. מוטב לו לעבור על מצות לא תעשה שלא באת לידו בשב ועל תעשה, ממצות לא תעשה שבאת לפניו בקום עשה. מחלפה שיטה דרבנין  האם חכמים חזרו בהם? תמן אמרין מותר להשהות, לכן מכניס בכל פעם איבר אחד. והכא אמרין אסור להשהות ולכן נוטל בהמינו? תמן אם יכניס שלושתם יחד. שמא יכניס ראשו ורובו ויהא ענוש כרת. ברם הכא, כל האיסור הוא משום מכניס כלים טמאים למקדש שהוא רק איסור שבות. הוציא ממקום שחייבין עליו כרת, ונפל למקום שאין חייבין עליו כרת


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סה עמוד ב] כבר נראית לצאת וממשיך ומוציא, מצא אחר בצידו, מוציא את שניהם, או אינו מוציא אלא את שנראה לצאת? הוא היה אומר, צבת בצבת עבד  עשויה. צבתא קדמייתא מה הוות איך  צבת ראשה היאך נעשת? ביריה הוות. אמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° קומי רבי מנא רבי מנא°, ומה את אמר לה למה הביאו מאמר זה ומה שייך לשבת? אמר לו מצבתא אחת למדו לעשות כמה צבותות, אף הכא משביתה אחת למדו כמה שביתות

הדרן עלך פרק המוצא תפילין וסליקא לה מסכת עירובין

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת עירובין וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת עירובין וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת עירובין וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת עירובין כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד

[עריכה]

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח

[עריכה]

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)


ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_עירובין/פרק_עשירי"