טור אורח חיים ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן ל | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

זמן הנחת תפילין

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה


טור[עריכה]

  • זמן הנחתם בבוקר – משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ארבע אמות ויכירנו.
  • אף על גב דקיימא לן: לילה זמן תפילין, אלא שאין מורין כן – היינו לעניין שאם היו בראשו וחשכה, שאין צריך לחלצן. אבל לכתחילה אין להניחם קודם הזמן הזה.
  • ואם צריך לילך לדרך, יכול להניחם קודם זמנם בלא ברכה, וכשיגיע זמנם ימשמש בהם ויברך. והרב רבינו פרץ כתב: כיון דקיימא לן דלילה זמן תפילין הוא, אלא שאין להניחם בלילה משום גזרה שמא יישן בהם, מי שרוצה לצאת לדרך יכול להניחם קודם זמנן ולברך עליהם מיד. ואדוני אבי הרא״ש ז״ל (ה״ק תפילין סימן ט״ז) לא כתב כן.
  • היה בא בדרך ותפילין בראשו, ושקעה עליו חמה – יניח ידו עליהם עד שיגיע לביתו. ואם יש בית קרוב לחומה שמשתמרין שם, חולצם ומניחם שם. היה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקדש עליו היום, מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו.

בית יוסף[עריכה]

  • זמן הנחתם בבוקר משיראה אה חבירו וכו':    בפרק קמא דברכות (ברכות ט, ב): אחרים אומרים משיראה את חבירו בריחוק ארבע אמות ויכירנו. אמר אביי: לתפילה כאחרים. ופירש רש"י: לתפילה. להניח תפילין. והרי״ף (שם ד׳ ע״ב) והרא״ש (שם סימן י) גורסין בהדיא "לתפילין כאחרים". וכתב הרב רבינו יונה (שם ד״ה אמר אביי): והטעם שתלו אותו בשיראה את חבירו, משום דבתפילין כתוב ראיה, דכתיב (דברים כח, י): "וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך".
וכתבו התוספות (ד״ה ואחרים) דאיתא בירושלמי (ברכות פרק א' הל' ב') אהא דאמרינן "משיראה את חבירו בריחוק ארבע אמות ויכירנו":  "במה אנן קיימין? אי ברגיל – אפילו ברחוק טפי חכים ביה! ואי בשאינו רגיל – אפילו בקרוב לגביה לא חכים ביה! תיפתר ברגיל ואינו רגיל". וכתבוהו הרא״ש (שם) וה״ר יונה (שם). ולפיכך כתב רבינו "הרגיל עמו קצת".


  • אף על גב דקיימא לן לילה זמן תפילין אלא שאין מורין כןבסוף פרק הקומץ אמרינן דהכי סבר רב אשי. ופירש רש"י דטעמא דאין מורין כן, שמא ישכחם ויישן בהם.
ומה שכתב רבינו, היינו לעניין שאם היו בראשו וחשכה, שאין צריך לחלצן, אבל לכתחילה אין להניחם קודם הזמן הזה — כן כתב הרא"ש בשם בעל התרומה. ולמד כן מדתניא בסוף פרק הקומץ: "עד מתי מניחם? עד שתשקע החמה. רבי יעקב אומר: עד שתכלה רגל מן השוק. וחכמים אומרים: עד זמן שינה. ומודים חכמים לרבי יעקב, שאם חלצן ליכנס לבית המרחץ ולבית הכסא ושקעה החמה, שוב אין מניחם", אלמא חכמים ורבי יעקב, דסברי לילה זמן תפילין, מדשרו להניחם בראשו עד זמן שינה, מודים לתנא קמא דאין מניחם לכתחלה משתשקע החמה. והרמב"ם, אף על פי שפסק כמאן דאמר: לילה לאו זמן תפילין הוא, והמניחן בלילה עובר בלאו – כתב שאם הניחן קודם שתשקע החמה וחשכה עליו, אפילו הן עליו כל הלילה מותר, ואין מורין כן. וטעמו, משום דאיתא בסוף פרק הקומץ, "אמר רבינא: הוה יתיבנא קמיה דרב אשי, וחשך ולא סליק תפילי, ואמינא ליה: לשמרן קא בעי מר? ואמר לי: אין. וחזיתיה לדעתיה דלא לשמרן הוה בעי; קסבר הלכה ואין מורין כן". ומאחר דסבירא ליה דהלכה כמאן דאמר: לילה לאו זמן תפילין הוא, הוצרך לפרש דהיינו דווקא לעניין שלא יניחם לכתחילה, אבל אם כבר הם בראשו אינו חייב לחלצם, כי היכי דלא תיקשי הלכתא אעובדא דרב אשי.
ובפלוגתא דרבי יעקב וחכמים כתב המרדכי דקיימא לן כחכמים. וכתוב בספר התרומה: והאי שקיעה דאסור להניחם מדרבנן, היינו סוף שקיעה סמוך לצאת הכוכבים, וכן כתוב במרדכי. ודע, דבגמרא (שם) אמרינן, "אמר רבי אלעזר: אם לשמרן מותר", ופירש רש"י: לשמרן. שלא יאבדו: מותר. להניחם אפילו לאחר שקיעת החמה, ומשמע מדבריו דלהניחם לכתחילה שרי כדי לשמרם. וכן כתב הרא"ש אהאי עובדא דרב אשי, שגירסת הרי"ף (הלכות תפילין ט ע"א): "וחשך ולא סליק תפילי"; אבל בגמרא גרסינן בכל הספרים: "וחשך והוה מנח תפילי", וכן פירש רש"י: "אם לשמרן שלא יאבדו מותר להניחן לאחר שקיעת החמה", עד כאן לשונו. אבל הרמב"ם כתב: "ואם לא חלץ תפיליו מששקעה החמה, מפני שלא היה לו מקום לשמרן, ונמצאו עליו כדי לשמרן – מותר", משמע דסבר דלא שרי כדי לשמרן אלא שלא לחלצן, אבל להניחם לכתחילה לא, וכדגריס הרי"ף בעובדא דרבינא ורב אשי: "דלא סליק תפילי", ואמר ליה: "לשמרן קא בעי מר?" אלמא דשלא לסלקן הוא דשרי כדי לשמרן, אבל להניחם לכתחילה לא. וכן דעת כל הפוסקים, שלא הזכירו הא דלשמרן שרי, דשלא לסלקן בלאו לשמרן נמי שרי, וכבר כתבו זה; ולהניחן לכתחילה, אפילו כדי לשמרן אסור. ולפי זה לא קיימא לן כרבי אלעזר דאמר: "אם לשמרן מותר". ומיהו אפשר דאף על גב דסברי דלשמרן מותר להניחן לכתחילה, לא כתבו כן, לפי שסמכו על מה שכתבו שאם היה צריך לילך לדרך מותר להניחן קודם זמנם, ומשמע להו דטעמא דשרי משום דהוי כדי לשמרן.
ומכל מקום יש לתמוה על מה שפירש הרא"ש בגירסת הספרים: "וחשך והוה מנח תפילין", שהיה מניחם בתחילה אחר שקיעת החמה; דמאחר דאמר רבינא: "וחזיתיה לדעתיה דלאו לשמרן הוה בעי, קסבר הלכה ואין מורין כן", אם כן אפילו שלא לשמרן מותר להניחם בתחילה אחר שקיעת החמה, אלא שאין מורין כן. וזה שלא כדברי הפוסקים. ולכן נראה, דספרים דגרסי: "והוה מנח תפילי", לא שהיה מניחם אחר שחשכה, אלא שלא סילקן משחשכה, והכי קאמר: "הוה מנח תפילי", כלומר שהניח מלסלקן, ומשום הכי אמרינן דהוי הלכה ואין מורין כן; אבל להניחם בתחילה, פשיטא דאסור אם לא כדי לשמרם, לפי מה שפירש רש"י בדברי רבי אלעזר. ומיהו מדברי הרב רבינו יונה בפרק קמא דברכות גבי הא דאמר אביי: "לתפילין כאחרים", משמע דלהניחן בלילה בתחילה נמי הוי הלכה ואין מורין כן.
והרמב"ם, מאחר שכתב: "מי שהניח תפילין קודם שתשקע החמה וחשכה עליו, אפילו הן עליו כל הלילה מותר", תימה, למה כתב אחר כך: "ואם לא חלץ תפיליו מששקעה החמה מפני שלא היה לו מקום לשמרן, ונמצאו עליו כדי לשמרן, מותר", דמאי איריא לשמרן? אפילו שלא לשמרן נמי. ואפשר דמשום דלעיל כתב, דהא דשרי שלא לסלקן משחשכה הוי הלכה ואין מורין כן, כתב אחר כך דהיינו דווקא כשאינו מתכוין לשמרן, אבל אם הוא מתכוין לשמרן מותר ומורין כן, וזהו שכתב גבי לשמרן: "מותר" סתם, ולא כתב שאין מורין כן. וכבר כתבתי שהוא מפרש, דהא דאמר רבי אלעזר: "אם לשמרן מותר", דלא להניחם בתחילה קאמר, אלא להניח מלסלקן, ומדקאמר סתמא: "מותר", משמע דאורויי נמי מורינן, וכן משמע בעובדא דרבינא ורב אשי, דכי אמר להו: "לנטרינהו בעי מר? אמרו ליה: אין", ולא בעי למימר ליה דבלא לשמרן נמי שרי, אלמא דכשאינו מתכוין לשמרן דווקא הוא דאמרינן "אין מורין כן", אבל לשמרן מותר ומורין כן. ואף על פי שיש לדחות ולומר דאין הכי נמי דאפילו לשמרן אין מורין כן, והא דאמר ליה רב אשי "אין" היינו משום דרבינא הוה ידע דלשמרן שרי, דהא אמר ליה: "לשמרן קא בעי מר?" וכל כהאי גוונא לאו הוראה הוא; אבל אי לא הוה ידע לא הוה מורי ליה דשרי אפילו לשמרן? מכל מקום סובר הרמב"ם, דכיון שהודה למאי דאמר ליה: "לשמרן בעי מר", הויא הוראה.
ולעניין הלכה, כיון דהרי"ף והרמב"ם מסכימים שאין להניחם בתחילה בלילה, הכי נקטינן:


  • ואם צריך לילך לדרך יכול להניחם קודם זמנם בלא ברכה וכו' — ברייתא בסוף פרק הקומץ: "היה רוצה לצאת לדרך, מניחן, וכשיגיע זמנן ממשמש בהם ומברך". וכתבוה הרי"ף (הלכות תפילין ח ע"ב) והרא"ש, אבל הרמב"ם השמיטה. ואפשר שהוא סובר דאתיא כמאן דאמר: "לילה זמן תפילין הוא", והא דקתני: "עד שיגיע זמנם", היינו זמנם מדרבנן, שגזרו שלא להניחם בלילה. וכיון שהוא פוסק כמאן דאמר "לילה לאו זמן תפילין הוא", בטלה לה מהלכה לפי דעתו:


  • והרב רבינו פרץ כתב: כיון דקיימא לן דלילה זמן תפילין הוא וכו' — כן כתוב בהגהת סמ"ק. וטעמו של הרבינו פרץ היפך מהרמב"ם, שהרבינו פרץ סובר דההיא ברייתא אתיא כמאן דאמר "לילה לאו זמן תפילין הוא", ומשום הכי אינו מברך מיד; אבל למאן דאמר "לילה זמן תפילין הוא", מברך מיד.

וכתוב בסמ"ק, דהא דשרי למשכים לצאת לדרך להניחם מיד, במתיירא שמא יאבדו הוא. ובהגהה כתב: "ונראה דאפילו בלא חששא דשמא יאבדו מותר להניחם לכתחילה קודם היום בהשכים ויוצא לדרך, דליכא למיחש שיישן, כיון שהשכים לצאת", עד כאן לשונו. ואפשר דמטעם זה כתבה הרי"ף, אף על גב דמשמע דסבירא ליה דאין מניחין תפילין בתחילה בלילה, דהכא שאני, דכיון דהשכים ויצא לדרך ליכא למיחש שיישן בהם. ולעניין הלכה, כיון דכתבוה הרי"ף והרא"ש להאי ברייתא, הכי נקטינן:


  • היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה יניח ידו עליהם וכו' — בסוף פרק קמא דיום טוב. ופירש רש"י: היה בא בדרך. בערב שבת: מניח ידו עליהם. שלא יראום, וחכמים התירו להכניסם לעיר דרך מלבוש, דהיא העברה כלאחר יד, משום בזיון. אבל התוספות (ד"ה היה) פירשו דבחול מיירי, דכיון דשקעה עליו חמה יש לו לסלקן, דקיימא לן "לילה לאו זמן תפילין הוא". ואם תאמר: אי מיירי בחול, אמאי אינו מביא אותם בידו? ויש לומר, דילמא מישתלפי מידיה, עד כאן לשונו. ורבינו סובר דבחול מיירי, וכדברי התוספות. ומיהו מאי דצריך לסלקן, לאו מטעמייהו, דהא איהו פסק כמאן דאמר "לילה זמן תפילין הוא", אלא טעמא כדי שלא יטעו הרואים ויבואו להניחם לכתחילה בלילה, ומהאי טעמא אמרו שצריך להניח ידו עליהם, כדי שלא יראו אותם:


  • היה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקידש עליו היום וכו' — גם זה שם. ופירש רש"י: בית המדרש בשדה היה ואינו משתמר. ומפרש בגמרא, דאם יש בית המשתמר סמוך לבית המדרש, שחולצם ומניחם שם ולא יביאם בראשו עד ביתו. ורבינו סמך על מה שכתב כן בסמוך גבי "היה בא בדרך", דממילא משמע דהוא הדין ל"היה יושב בבית המדרש", דמאי שנא? ומיהו איכא למידק, דרבינו משמע דמוקי להא בחולא, שאם לא כן לא הוה ליה לכתבה בסימן זה אלא בסימן שאחריו. וכן משמע מדברי הרמב"ם שכתבה גבי דיני הנחת תפילין בלילה. ותימה, דלישנא ד"קידש היום" לא שייך בחול. והתוספות, אף על פי שחלקו על רש"י בההיא ד"היה בא בדרך" ופירשוה בחול, בהא מודו דבערב שבת היא, מדקתני "וקידש עליו היום". ואפשר שהרמב"ם ורבינו סוברים, דאף על גב דבחול מיירי נקט לישנא ד"קידש היום", לאשמועינן דמשעה שקידש היום בערבי שבתות הוי לילה לעניין הנחת תפילין. ועל כרחך צריך לומר כן לדברי התוספות, שמפרשים ההיא ד"היה בא בדרך" בחול, מדקתני בה "ושקעה עליו חמה" ולא קתני "וקידש עליו היום"; ובברייתא דמייתי התם רב הונא קתני גבי "היה בא בדרך" נמי, "וקידש עליו היום". ועוד יש לומר, דאין הכי נמי דסבירא ליה דבשבת מיירי, ורבינו כבר הזכיר בסימן שקודם זה דאסור להניח תפילין בשבת, ומפני שדין היה בא בדרך ודין היה יושב בבית המדרש נשנו סמוכים בגמרא, כתב דין היה יושב בבית המדרש כאן, ולא המתין מלכתבו עד סימן שאחר זה.
והרמב"ם גם כן כתב בתחילת דבריו: "זמן הנחת תפילין ביום ולא בלילה. וכן שבתות וימים טובים אינן זמן תפילין". ופירש דיני הנחת תפילין בלילה, ואחר כך כתב דין "היה יושב בבית המדרש", דשייכא להנחת תפילין בשבת. ואף על פי שכתב אחר כך דין דשייך להנחת תפילין בלילה, איכא למימר דאיידי דכתב דין הנחת תפילין משתשקע החמה, סמך לו דין "היה בא בדרך ושקעה עליו החמה", וסמך לדין זה דין "היה יושב בבית המדרש", לפי שבגמרא הוא סמוך לו. ועל פי דרך זה, אפשר שדין "היה בא בדרך ושקעה עליו חמה" בשבת מיירי, וכמו שכתוב בקצת נוסחאות הרמב"ם: "היה בא בדרך ושקעה עליו חמה וקידש היום". ומה שהכניסו בתוך דיני הנחת תפילין בלילה, מפני שרצה לסמוך דין "היה בא בדרך ושקעה עליו חמה" לדיני הנחת תפילין משתשקע החמה:


  • כתוב בכתבי מה"ר ישראל סימן קכ"א, שמי שלא הניח תפילין עד אחר תפילת ערבית, שאסור לו להניחם אז, הואיל ועשה אותו לילה בתפילתו, דתרי קולי לא עבדינן:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

זמן הנחתן בבוקר משיראה חבירו וכו' בפ"ק דברכות לתפלה כאחרים משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירנו ובחבירו הרגיל עמו קצת קאמר כדאיתא בירושלמי ופירש"י לתפלה להניח תפילין וכך היא דעת כל הפוסקים אלא דהב"י הבין מדברי ה"ר ירוחם שמפרש לתפלה להתפלל והשיג עליו בריש סימן פ"ט וכבר כתבתי לשם דלא עלה כך ע"ד הר"י אלא דעתו כדעת כל הפוסקים ע"ש:

אע"ג דקיימא לן לילה זמן תפילין הוא אלא שאין מורין כן כלומר לא יעלה על דעתך לפרש דאין מורין כן לאחרים שיניחם בלילה אלא מורין לו שיניחם משיראה חבירו וכו' אבל היודע דלילה זמן תפילין וא"צ לשאול הוראה זו יכול להניחם בלילה מקמי שיראה חבירו דזה אינו דאין חילוק בין מי שצריך לשאול הוראה לאין צריך לשאול הוראה אלא ה"פ לילה זמן תפילין הוא לענין זה שאם היו בראשו וחשכה א"צ לחלצן ומשמע דיכול להורות כך אף לאחרים אבל לכתחלה אין להניחם קודם הזמן הזה דזהו פירושו של אין מורין כן מיהו אינו עובר בלאו אם הניחן קודם הזמן הזה כיון דלילה זמן תפילין הוא אלא דמדרבנן אסור וכ"כ הרא"ש בשם ספה"ת והביא ראיה מס"פ הקומץ וכתב שכן עיקר דלא כפי' בעל העיטור בשם הגאונים אבל הרמב"ם כתב דהמניחן לכתחלה קודם הזמן הזה עובר בלאו דלילה לאו זמן תפילין הוא ואם הניחן קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפילו הן עליו כל הלילה מותר ואין מורין כן לאחרים הבאים לשאול הוראה אבל אם לא יחלוץ תפילין מששקעה עליו החמה מפני שאין לו מקום לשמרן מותר ומורין כן לאחרים כך העלה ב"י מדברי הרמב"ם ובש"ע פסק דלילה זמן תפילין והמניחן לכתחלה אינו עובר בלאו אלא דאסור מדרבנן שמא ישכחם ויישן בהם והרוצה לצאת לדרך בהשכמה מניחם קודם זמנם ודלא כהרמב"ם דמחמיר בהא אבל בדין הניחן קודם שתשקע החמה וכו' פסק כהרמב"ם לחומרא דאין מורין כן לאחרים להניחן עליו כל הלילה אם לא דצריך לשמרן דאז מורין כן וקצת תימא לפסוק בדין אחד מקצתו כהרב רבינו משה בר מיימוני ומקצתו כהחולקים עליו:

ואם צריך לילך לדרך וכו' ברייתא ס"פ הקומץ ואתיא כמ"ד לילה זמן תפילין אלא דמדרבנן אסור לכתחלה שמא יישן בהם וביוצא לדרך דטורח הוא להתעכב בדרך בשעה שיניח תפילין התירו לו שיניחם בביתו קודם זמנן וכו' אבל ה"ר פרץ מפרש איפכא דהך ברייתא כמ"ד לילה לאו זמן תפילין הוא דאי זמן תפילין הוא למה לא יברך עובר לעשייתן דכיון שהתירו לו להניח קודם זמנן כ"ש דיכול נמי לברך אלא צריך לפרש דהאי תנא ס"ל לילה לאו זמן תפילין הוא ועובר בלאו אם מניחן בלילה לשם קיום מצות תפילין ואם מברך קודם זמנן ברכה לבטלה היא והא דהתירו להניחן ברוצה לילך לדרך בהשכמה אינו אלא כדי לשמרן דמתיירא שמא יאבדו מידו בדרך ולפ"ז הך גירסא שהביא הרא"ש וחשך והוה מנח תפילין הוא עיקר דמוכח מינה דלשמרן כדי שלא יאבדו מותר להניחן בלילה וכמו שפירש"י להדי' וכ"כ בסמ"ק בפנים וז"ל היה משכים לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו מניחן בראשו וכשיגיע זמנן ממשמש בהן ומברך ע"כ וכתב עליו הר"פ בהגה"ה דזהו דוקא למ"ד לילה לאו זמן תפילין אבל למ"ד זמן תפילין הוא כדקי"ל השתא א"כ אם השכים לצאת לדרך קודם היום ומניחן מברך עליהם מיד ונראה דאפילו בלא חששא דשמא יאבדו מותר להניחן לכתחלה קודם היום בהשכים לצאת לדרך דליכא למיחש לשמא יישן בהם כיון שהשכים לצאת עכ"ל מיהו לית הילכתא כהר"פ אלא אף למאי דקיי"ל לילה זמן תפילין הוא אין לברך אלא לכשיגיע זמנן דאע"פ שהתירו לו להניחן קודם היום מפני הטורח לא התירו לו לברך קודם זמנן ושפיר הוי עובר לעשייתם במה שיקיים המצוה לאחר שיברך כשיגיע הזמן והכי נקטינן וכ"פ בש"ע:

היה בא בדרך כו' בספ"ק די"ט ומביאו הרי"ף והרא"ש בהל' תפילין ופירש"י היה בא בדרך בע"ש מניח ידו עליהם שלא יראום וחכמים התירו לו להכניסם לעיר דרך מלבוש דהיא העברה כלאחר יד משום בזיון עכ"ל נראה דקשיא ליה דאי בחול אמאי אינו מביא אותם בידו ותו דהא קי"ל לילה זמן תפילין הוא ואם היו בראשו וחשכה א"צ לחלצן אלא דלכתחל' אין להניחם וא"כ לא היה צריך להניח ידו עליהן אלא ודאי בע"ש קאמר דאסור לו להביאם בידו בר"ה בשבת וגם מניח וידו עליהם שלא יראוהו יוצא ובא בתפילין בשבת בר"ה דאסור מדרבנן והכי משמע מדברי רבי' דתופס פירש"י שהרי הביא הני תרתי בבי בה' שבת בסי' רס"ו וכאן בה' תפילין כתבם ג"כ כי כן דרכו לכתוב הדין פעמים כשיש לו שייכות כאן וכאן אבל התוספות קשיא להו דכיון דצריך למתני הבי תרתי בבי לגבי שבת לפירש"י חדא בבא בדרך ואידך ביושב בבית המדרש א"כ קשה אמאי שינה בלשון דבבא בדרך נקט ושקעה עליו חמה וביושב בב"ה נקט וקדש עליו היום ולכך פירשו דהיה בא בדרך בחול מיירי וס"ל לילה לאו זמן תפילין והיה צריך לסלקן אלא דחיישינן דילמא משתלפי מידיה ומשו"ה צריך להניח ידו עליהן כדי שלא יראום ויחשדוהו דמניח תפילין בלילה א"נ ילמדו ממנו הפוגעים בו וסיפא מיירי בע"ש ולכך שינה ונקט הכא וקדש עליו היום ולפע"ד יש ליישב קושיית התוספות דבבא בדרך נקט ושקעה עליו חמה דהיינו תחלת שקיעה דלא קידש עליו היום אלא מיהו כיון שעדיין רחוק הוא מביתו ולא יגיע לביתו עד שיקדש עליו היום כבר הילכך צריך הוא שיניח ידו עליהן וכו' וביושב בב"ה דהוא סמוך לעיר נקט וקדש עליו היום פתאום דהיינו סוף שקיעה שהוא בין השמשות ספק יום ספק לילה דקדש היום מספק כדאיתא ריש ברכות ולפיכך התירו לו להניח ידו עליהן וכו' אבל בשקעה עליו חמה דהיינו תחלת שקיעה לא התירו לו להניח ידו עליהן אלא כיון דעדיין לא קדש עליו היום צריך הוא להסירן מעליו ולהביאם בידו בהיתר לביתו דיוכל להביאם בהיתר מבית המדרש לביתו כיון שנזכר מיד בתחלת שקיעה וכך היא דעת רבינו דפסק בסי' כ"ט דלילה זמן תפילין הוא וכאן הביא הך דשקעה עליו חמה לפסק הלכה אלמא דלא ס"ל כתוס' אלא כפירש"י והכי מוכח בסימן רס"ו כדפרישית:

חידושי הגהות[עריכה]

הערה א: נראה לי דאין הכי נמי דמיירי בשבת, וקא משמע לן דאף בשבת מותר לילך בהם ולא הוי כמשוי. ולעיל אשמעינן דאף בחול צריך להניח ידו עליהם (מהרל"ח):