לבוש אורח חיים ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) · לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר · לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכות · לבוש התכלת על אורח חיים · סימן ל | >>

סימן ל בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

זמן הנחתן
ובו חמישה סעיפים:
אבגדה

סעיף א[עריכה]

זמן הנחתן בבוקר משיראה חבירו הרגיל עמו קצת בריחוק ד׳ אמות ויכירנו. אף על גב דקיימא לן לילה זמן תפילין הוא, כמו שנתבאר בסימן שקודם זה, דכיון דקיימא לן ד"חוקה" ד"מימים ימימה" מיירי בחוקת דפסח – אין לנו שום ראייה לומר דלילה לאו זמן תפילין הוא, מכל מקום היינו שאם היו בראשו וחשכה שאין צריך לחלצן (ועיין בסמוך סעיף ד׳). אבל לכתחילה אין להניחם קודם הזמן הזה, שיראה חבירו הרגיל עמו קצת ויכירנו. וטעמא הוא משום דכתיב בהו: "וראו כל עמי הארץ כי שם י״י נקרא עליך", שמע מינה דבראיה תליא רחמנא. מכל מקום אינו אלא אסמכתא, שהרי לא הוזכרו התפילין באותו פסוק בהדיא אלא ברמיזת השי״ן.

סעיף ב[עריכה]

אבל עיקר הטעם הוא, כיון שאמרו חז״ל: לילה זמן תפילין הוא, אלא שאין מורין כן לעשות לכתחילה, מפני שאסרו חכמים להניח בלילה, דחיישינן שמא יניחם וישכחם ויישן בהם שינת קבע, וחיישינן שמא יפיח בהן בשינה. וכיון שאין מניחין אותם כל הלילה, אסמכוה רבנן אהאי קרא ד"וראו אותם כל עמי הארץ" וגו׳, שלא להניחם עד זמן ראיה, שיכיר את חבירו וכו׳, שקודם הזמן הזה הכל בכלל לילה הוא, ויש לחוש לחששות שאמרנו (ועיין לקמן סימן מ״ד).

מי שהיו לו תפילין בראשו ובזרועו סמוך לשקיעת החמה, וחשכה, ואינו יכול לסלקם משום שאין לו מקום לשמרם שם, מורין לו כן שאינו צריך לסלקם, כדי שיהיו שמורין לו בראשו ובזרוע כל הלילה. יש אומרים, דהיינו דווקא למאן דאמר לילה לאו זמן תפילין הוא, אבל לדידן דקיימא לן לילה זמן תפילין הוא, אפילו בלא לשמרם, אם היו עליו סמוך לשקיעת החמה אין צריך לחלצן; אבל כדי לשומרן, יכול להניחן אפילו לכתחילה בלילה ובלא ברכה.

סעיף ג[עריכה]

וכן הרוצה לצאת לדרך בהשכמה קודם שיאיר היום, יכול להניחם בלא ברכה, וכשיגיע זמן – ימשמש בהן ויברך; דליכא למיחש שיישן בהם, כיון שיוצא לדרך. ונראה לי, היינו דווקא כשרוכב על סוס או הולך ברגליו, שאינו יכול לישן בהליכתו; אבל ההולכים בעגלה, ודאי אסורין להניחן, שמא יישן בהן. נראה לי.

סעיף ד[עריכה]

היה בא בדרך ושקעה עליו חמה, או שהיה יושב בבית המדרש‏[1] שאינם משתמרים שם, ושקעה עליו חמה, אם הוא בחול ואינו רוצה לחולצם ולשאת אותם בידו, שמתירא שמא ישתלפו מידו, יניח ידו עליהן, שלא יראום אחרים שהם בראשו ויאמרו שהניחם אחר השקיעה. ואם הוא בערב שבת, יניח גם כן ידו עליהם, כדי שלא יראום, ומותר להכניסם לעיר, שאין זה דרך משא אלא דרך מלבוש. ואף על פי שהוא מלבוש שלא לצורך עכשיו, מכל מקום התירו חכמים משום בזיון תפילין, שלא יצטרך להשליכם על השדה. אבל אם יש בית קרוב לחומה שמשתמרין שם, חולצן שם ומניחן שם.

סעיף ה[עריכה]

מי ששכח להניח תפילין כל היום, ובערב אחר שהתפלל תפילת ערבית נזכר, אף על פי שעדיין יום הוא, אסור להניחם עוד; דהואיל והתפלל ערבית – חשביה כלילה, ואם יניח תפילין, על כרחו יחשבוהו כיום, ותרי קולא דסתרי אהדדי לא עבדינן.

הערות[עריכה]

  1. ^ כגון בזמנם שבית המדרש היה חוץ לעיר. ויקיעורך