שולחן ערוך הרב אורח חיים ל
אורח חיים • יורה דעה • חושן משפט
<< | שולחן ערוך הרב • אורח חיים • סימן ל | >>
סימן זה בטור אורח חיים • שולחן ערוך • לבוש • ערוך השולחן
סעיף א[עריכה]
לילה זמן תפילין הוא מן התורה. שזה שנאמר "ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה", שמשמעו ימים ולא לילות, אין הכתוב מדבר בחוקת התפילין, אלא בחוקת הפסח שנאמר למעלה: "ועבדת את העבודה הזאת" וגו'. אבל חכמים אסרו להניח תפילין בלילה, מפני שהוא זמן שינה וגזירה שמא ישכח וישן בהם; ואסור לישן בתפילין, מטעם שיתבאר בסימן מ"ד. ולכן אף לאחר שעלה עמוד השחר, שהוא יום לכל המצוות האמורות בתורה, אסור להניחן עד שתגיע עת קימה משינה לרוב בני אדם, דהיינו עד שיאיר היום בכדי שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו. והוא שיהיה חבירו הרגיל עמו קצת, שאלו רגיל עמו הרבה יכירנו אפילו מרחוק, ואם אינו רגיל עמו כלל לא יכירנו אפילו בקרוב מאוד:
סעיף ב[עריכה]
אם הניחן קודם צאת הכוכבים וחשכה עליו, אפילו הן עליו כל הלילה מותר. ואין מורין כן הלכה למעשה, שמא יבואו להניחן לכתחילה בלילה, ולכן לא יעשה כן אלא בינו לבין עצמו אבל לא ברבים, שמא יטעו לומר שמותר להניחן לכתחילה בלילה; אלא אם כן הוא בבית המדרש, שביושבי בית המדרש אין לחוש שיטעו. ואם לא חלץ תפיליו כשהגיע צאת הכוכבים מפני שלא היה לו מקום לשמרן, ונמצאו עליו כדי לשומרן, מותר ומורין כן (וצריך שיאמר לרואים שעושה כדי לשומרן). אבל אסור להניחן עליו לכתחילה בלילה כדי לשומרן (ואם מניחן עליו מבעוד יום בשביל שיהיו עליו בלילה כדי לשומרן, מותר, ואין מורין כן להניחן לכתחילה בשביל כך):
סעיף ג[עריכה]
היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה קודם שיאיר היום, יכול להניחן קודם יציאתו, וכשמגיע זמנו ימשמש בהן ויברך, שאין לחוש שמא יישן בהם, כיון שהשכים ויצא לדרך. במה דברים אמורים? בהולך ברגליו, שאינו יכול לישן בהילוכו; אבל הרוכב או יושב בקרון שיוכל לישן, אסור להניחן קודם זמנן:
סעיף ד[עריכה]
היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה, דהיינו צאת הכוכבים, ואינו רוצה לחולצן ולישא אותן בידו שמא יפלו מידו, מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו, מפני הרואים, שלא יטעו לומר מותר להניח תפילין לכתחילה בלילה. וכן היושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקידש עליו בערב שבת ויום טוב, שאין זמן תפילין, ואינו יכול לחלוץ ולהניחן שם בבית המדרש שבשדה מפני שאינו מקום המשתמר, מניח ידו עליהן עד שיבא לביתו, שמשום בזיון התפילין התירו להכניסן דרך מלבוש לעיר. ואם יש בית קרוב לחומה שמשתמרין שם, חולצן ומניחן שם ולא ילך בהן יותר בעיר, בין בלילי שבתות ויום טוב בין בלילי החול:
סעיף ה[עריכה]
מי ששכח ולא הניח תפילין כל היום, ונזכר אחר שהתפלל תפילת ערבית מבעוד יום, יש מי שאומר שאסור לו להניחן אז, לפי שכבר עשאו לזמן זה לילה (וזמן שכיבה בקריאת שמע ותפילה של ערבית), ואם יניח בו תפילין יחזור ויעשהו יום, והרי הן ב' קולות שסותרות זו את זו. אבל אם הוא לא התפלל עדיין, אפילו הציבור התפללו אין בכך כלום, כיון שהוא אין עושה ב' קולות שסותרין זו את זו. ויש מי שחולק על זה, וטוב לחוש לסברא האחרונה: