שולחן ערוך אורח חיים שנג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

זיז דהיינו דף הבולט מן הכותל לרשות הרבים למעלה מעשרה ויש בו ד' על ד' וחלון הבית פתוח לו משתמשין עליו אם היו שני זיזים זה למטה מזה והם של שני אנשים אף על פי ששניהם למעלה מעשרה אם יש בזיז העליון שלפני החלון רוחב ד' על ד' אסור להשתמש עליו מפני שהוא רשות בפני עצמו והזיז שתחתיו רשות אחרת ואוסרין זה על זה ואם אין בעליון ד' וגם אין בתחתון ד' משתמש בשניהם ובכל הכותל עד עשרה טפחים התחתונים היה בתחתון ארבעה ובעליון אין בו ארבעה אינו משתמש בעליון אלא כנגד חלונו בלבד אבל בשאר הזיז שבשני צדי החלון אסור להשתמש מפני זה שתחתיו שחלק רשות לעצמו.

מפרשים

 

מגן אברהם

(ד) למעלה מי':    צ"ע כיון דחלון הבית פתוח לו תוך י' א"כ אפי' למטה מי' הוי רה"י דהוי חורי רה"י כמ"ש סי' שמ"ה ס"ד בהג"ה ואי מיירי שאין החלון סמוך לו אפי' למעלה מי' הוי כרמלית כמ"ש שם סי"ז וכ"כ הטור והרא"ש ע"ש וצ"ע וביותר קשה מ"ש סו' סימן זה גבוה י' ע"ש עיין רסי' שנ"ה:

(ה) אסור להשתמש:    דוקא בכלים ששבתו בתוך הבית (מ"מ רשב"א) עיין סי' שע"ב:

(ו) ואוסרים זה כו':    אפי' אין בתחתון ד' (מ"מ):

(ז) כנגד חלונו:    שהוא כחורי חלונו:
 

באר היטב

(ג) ואוסרין:    אפילו אין בתחתון ד'. מ"א.

(ד) אסור:    דוקא כלים ששבתו בתוך הבית עיין סי' שע"ב ס"ו.
 

משנה ברורה

(ז) לר"ה - נקט לר"ה לרבותא דאפילו לר"ה מותר דאין ר"ה תופס למעלה מעשרה וכ"ש אם הוא בולט לרשות כרמלית דשרי ועיין בס"ג דיש חילוק בין ר"ה לכרמלית לענין ליתן עליו כלים שאין נשברים בנפילתן:

(ח) למעלה מעשרה - ולא מבעי אם היה החלון פתוח לו בסמוך להזיז בתוך ג' טפחים בודאי מותר להשתמש על הזיז מתוך החלון ליתן עליו ולטול ממנו דהוא בכלל חורי רה"י וכרה"י דמי אלא אפילו אם היה החלון מופלג ממנו הרבה אעפ"כ מותר להשתמש על הזיז דכל שהוא למעלה מעשרה חשבינן ליה כמקום פטור ומשמע מסתימת המחבר דאם היה הזיז למטה מעשרה אפילו אם היה חלון הבית פתוח לו בסמוך לו בתוך ג' אפ"ה אסור להשתמש על הזיז והטעם דכיון שהוא בתוך עשרה נוח גם לבני רה"ר להשתמש על הזיז ולא הוי בכלל חורי רה"י כ"א בכלל כרמלית ואסור להשתמש עליו ליתן עליו וליטול ממנו בין מר"ה ובין מתוך החלון:

(ט) ויש בו ד' על ד' - לפי מה שפסק המחבר בס"ג דבכלים שאינם נשברים אסור שמא יפולו ואתי לאתויי מר"ה וע"כ הכא מיירי בכלים שישברו ע"י נפילתן וא"כ אפילו אין בהזיז ד' על ד' שמצוי שיפלו ממנו ג"כ מותר להשתמש עליו ויש לומר בדוחק דנקט ד' על ד' משום דמסיים והחלון פתוח לו ובאין בהזיז ד' על ד' א"צ שיהיה החלון פתוח לו דהוא מקום פטור ובכל גווני מותר להשתמש עליו:

(י) והם של וכו' - אבל של איש אחד שרי כיון שהם של רשות אחד. ואם ערבו יחד אפילו של שני אנשים שרי [פמ"ג]:

(יא) אסור להשתמש - דוקא בכלים ששבתו בתוך הבית אבל אם שבתו בין השמשות על גבי הזיז מותר לטלטל מזיז לחברו:

(יב) זה על זה - ר"ל בין העליון ובין התחתון והלבוש מיקל בתחתון. כתב המ"א בשם המגיד משנה דאפילו אין בתחתון ד' ג"כ אוסרין אלו על אלו ובלבוש מיקל בזה וכתב בא"ר שכן הוא ג"כ בעה"ק:

(יג) כנגד חלונו - בלבד שהוא כזוית החלון והרחבתו:

(יד) שחלק רשות לעצמו - וממילא אסור להשתמש גם בזיז התחתון שאוסרים זה על זה וכנ"ל ולדעת הלבוש הנ"ל הכא בודאי מותר בתחתון:
 

ביאור הלכה

(*) וחלון הבית פתוח לו:    עיין בביאור הגר"א דכ"כ הטור לפי שיטתו בסימן שמ"ה הט"ז ור"ל אבל לפי דעת הרמב"ם ויתר הפוסקים שהביאם בסוף הסימן זה אפילו אין הזיז נגד החלון כיון שהוא למעלה מעשרה טפחים איננו בכלל כרמלית אלא בכלל מקום פטור וממילא מותר להניח עלי' מר"ה ג"כ כדאיתא בירושלמי שהובא בתוספות עירובין פ"ט ע"ב ע"ש:.

(*) ובעליון אין בו ארבעה:    נ"ל דר"ל שאין בו ארבעה מצד עצמו אבל בצירוף החלון יש בו ארבעה ולכך אסור בשני צדדי החלון כשאר זיז שיש בו ארבעה ומה דמותר כנגד חלונו משום דהוי כחורי חלון דאי אין בו ארבעה אף ע"י צירוף החלון מותר להשתמש בכל הכותל כן איתא בהדיא בגמרא בתירוצא דאביי וכן מוכח במגיד משנה דלא נשתנית הגירסא לפי דעת הרמב"ם רק בקושית הגמרא ה"ד ע"ש אבל בתירוצא דאביי לא נשתנית כלום:.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש