מתני':ד_אהשולח גט לאשתו והגיע בשליח, או ששלח אחריו שליח ואמר: גט שנתתי לך - בטל, הרי הוא בטל. קדם אצל אשתו, או ששלח אצלה שליח ואמר לה: גט ששלחתי לך בטל הוא הרי זה בטל. אם משהגיע גט לידה, אינו יכול לבטלו.
📖 באר משה — דף יט עמוד ב
ואתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא, זה תמן: מחט שנמצאת חלודה או שבורה טהורה, כי מחט שבורה או חלודה לא מקבלת טומאה. עכשיו, אם הוא בדק את הכלי, אז הכלי טהור - לא גורמים טומאה ישנה אלא אם כן ידענו שהכלי היה טמא קודם שהיא נשברה או קודם שהיא חלודה. תני: הניחה שיפה ובא ומצאה חלודה - עכשיו ידוע שנגע בטומאה, רק לא ברור אם הייתה חלקה ושלמה כשנגע בטומאה או שכבר הייתה חלודה או שבורה, אז מקבלת טומאה. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: שלשה הראשונים ודאי טמאה, אחרונים טהורה, אמצעיים ספק. אמר רבי אבהו: כך אמר רבי יהושע בן לוי, אבל רבי יוחנן לא אמר כן, אלא שלשה ימים הראשונים ודאי טמאה, מכאן ואילך ספק.
רבי אילא ורבי אבא ורבי אלעזר בשם כל רבנין דעלין לבי מדרשא, ביין ובמחט הלכה כרבי יהושע בן לוי - שלושה ימים הראשונים המחט ודאי טמאה והיין ודאי היה יין, שלושה ימים אחרונים ודאי טהורה והיין ודאי היה חומץ, והאמצעיים זה ספק.
תנן רבי יהודה אומר בשלשה פרקים בודקין את היין. רבי קריספא בעי: כל שנה ושנה הוא בודק, או רק בשנה הראשונה, ואז הבדיקה טובה לשלוש שנים? נישמעינה מן הדא: תנן המוכר יין לחבירו סתם חייב באחריותו עד החג. עכשיו, מה שהוא נותן אחריות עד החג, למרות שמדובר ביין שיותר משנה, משמע שגם בשנה השנייה חוששים שרוח קדים של מוצאי החג תקלקל את היין, ולכן המוכר לא מתחייב יותר. אמר רבי יהודה: תיפתר באילין בני גלילא דאינון קטפין בתר קדמיתא דחגא, כי היין בכלל לא נבדק בשנה הראשונה ברוח קדים, ולית שמע מינה כלום - כלומר בעצם אין פה ראיה שגם בשנה השנייה צריכים לבדוק, כי ייתכן שמדובר בבני הגליל, שהם מתחילים את הבציר אחרי רוח קדים של מוצאי החג, כך שממילא היין עדיין לא נבדק ברוח קדים, ולכן אין פה ראיה.
ויידא אמרה דא? מאיפה באמת נוכל לדעת מה ההלכה? תני: ישן משל אשתקד ומיושן מן שלש שנים. עכשיו מה שלא נתנו שיעור לשאר השנים, אלא רק לשלוש שנים, נימר משום הדא מטעומיתה - כנראה משמע מכאן שכיוון שהוא טועם אותם שלוש שנים בשלושה פרקים, יותר לא צריך לחשוש כי זה לא יחמיץ לעולם. הדא אמרה דמתיישן חייב באחריותו שתי שנים, וחייב באחריותו עד החג, כי הרי כתוב "ישן" זה משל אשתקד, "מיושן" זה הכוונה שתי שנים. אז מכאן שאם אדם מבטיח לחברו שהוא ייתן לו יין ישן, אז צריך לתת לו אחריות לשנתיים.
עכשיו: הדא אמרה: בכל שנה ושנה הוא בודק. הרי כתוב "מיושן" זה שלוש שנים, למה דווקא שלוש שנים האלה? כנראה שצריך לדאוג לזה שלוש שנים, ולאחר מכן יותר זה לא מחמיץ.
עכשיו כיצד הוא בודק? האם הוא בודק חבית אחת? אמר: בודק חבית אחת - שאלת למה, וכולן תלויות בה? הרי מי אמר שהחבית השנייה בסדר. אז אמר: כל אחת ואחת הוא בודק - שאלת למה, מחמיצות? הרי אם הוא פותח את זה אז זה יחמיץ. אמר רבי שמי: אית בני נש מקשין על גרבא מלבר ואינון ידעין מה אית בה מלגיו - הוא אומר, יש אנשים שהם מומחים, לא צריך לפתוח את החבית, הם יכולים להקיש ולפי הצליל לדעת אם היין בסדר או שהוא החמיץ.
הדרן עלך פרק כל הגט
מתני': השולח גט לאשתו והגיע בשליח, או ששלח אחריו שליח ואמר: גט שנתתי לך - בטל, הרי הוא בטל. עכשיו: קדם אצל אשתו, או ששלח אצלה שליח ואמר לה: גט ששלחתי לך בטל הוא - הרי זה בטל. אבל אם משהגיע גט לידה, אינו יכול לבטלו.
גמ':תנן: השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר: גט שנתתי לך בטל - הרי הוא בטל. משמע שחייב להגיעה לשליח כדי לבטלו, ואינו יכול לבטלו ממקומו. הדא פליגא על רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא, דרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר: ד_באדם מבטל שליחותו בדברים. פתר לה: משום חומר הוא בעריות, שתקנו שלא יוכל לבטל את השליחות שלא בידיעת השליח - שמא תנשא בגט זה שהוא ביטל, ונמצא בניה ממזרים. ורבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא דיבר בשליחות סתם. עשה שליח להוליך את הגט ד_ג- צריך ליתנו לה בפני שנים, ואין השליח עולה לו משום שנים, שהשליח עומד במקום הבעל; וכשם שהבעל צריך למסור לה את הגט בפני שני עדים, אף השליח כן. הלך השליח לבטל את הגט - צריך לבטלו בפני שנים, והשליח עולה משם שנים. הלך לבטל את הגט, אשכחיה לשליחבאיסטרטאבאיסטרטיה - בדרך אמר ליה: ההוא גיטא שמסרתי לך - דיהבתיהבת מסרתה לה? אמר ליה: יבילייהבית לה. מי מישתעי - תוך שהם מדברים - שמע נפיל מיניה. אמר ליה: לא אמרת לי יביליתיהבית לה? אמר ליה יבילייהבית לה, ואמרתואמרה לי יהא לי בידך. מה הדין? האם מאחר שיש בידו לגרש נאמן, או מאחר שנמצא בידו אינו נאמן? חלה שליח שעשה הבעל לבטל את הגט - האם הוא יכול למנות שליח אחר במקומו? מה את עבד ליה: כגיטין או כקידושין? אין תעבדינה כגיטין - יכול למנות שליח אחר, שהרי הבעל לא מקפיד מי ילך, דכיוון שמגרשה בעל כרחה ביד כל אדם מצוי לגרש. אין תעבדינה כקדושין - אינו יכול למנות שליח, שאולי הבעל מקפיד שדווקא הוא יהיה השליח, שהרי לא ביד כל אדם מצוי לקדש, שהרי צריך לרצות את האשה שתסכים.
מתני': בראשונה היה עושה בית דין במקום אחד ומבטלו. ד_דהתקין °רבן גמליאל הזקןרבן גמליאל הזקן תנא · דור א׳רבן גמליאל הזקן שלא יהיו עושין כן,
מפני תיקון העולם. בראשונה היה משנה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה - שאף שהיו לו שני שמות, לא היה כותב אלא שם הנוהג במקום כתיבת הגט. ד_ההתקין °רבן גמליאלרבן גמליאל דיבנה תנא · דור א׳רבן גמליאל דיבנההלל הזקן שיהא כותב "איש פלוני וכל שם שיש לו, אשה פלונית וכל שם שיש לה", מפני תיקון העולם. גמ':תנן: בראשונה היה עושה בית דין במקום אחד ומבטלו. לית הדא פליגא האין זה חולק על ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°? דריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר: אין אדם מבטל שליחותו בדברים! פתר לה: בבית דין שכחו מרובה, וריש לקיש לא אמר אלא שלא בבית דין. תנן מפני תיקון העולם. מאי תיקון עולם? אמרין בשם ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°: שלא תבוא לידי ממזירות. ואמרין בשם ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°: שלא תהא יושבת עגונה. מאן דאמר שלא תהא יושבת עגונה - שתהא סבורה שביטל והוא לא ביטל, ונמצאת יושבת עגונה. ומאן דאמר שלא תבוא לידי ממזרות - שתהא סבורה שלא ביטל והוא ביטל, והיא הולכת ונישאת בלא גט, ונמצאו בניה באין לידי ממזירות. אי נמי: סבורה שביטל והוא לא ביטל, ובא אחר וקידשה - תופסין בה קידושין, והיא סבורה שלא תופסין בה קידושין, והיא ממתנת עד שימות בעלה הראשון, והיא הולכת ונישאת לשלישי, ונמצא בניה באין לידי ממזירות שהרי היא נשואה לשני. אמר רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה:: סלקית לשיירא, ושמעית לרבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא° ורבי אימירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° אמי בן נתן דאמרי בשם ריש לקיש: שלא תבוא לידי ממזירות. אמר רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°: אפילו כמאןמאן דאמר שלא תהא יושבת עגונה - אית ליה נמי שלא תבוא לידי
📖 באר משה — דף כ עמוד א
לכו תלמוד ירושלמי מסכת גיטין דף כ'. נתחיל מהדף הקודם, נחזור על המשנה. שתי שורות אחרונות, פרק ד' הלכה א'. אומרת המשנה, "השולח גט לאשתו הגיע בשליח או שלח אחריו שליח ואמר גט שנתתי לך בטל הרי הוא בטל. קדם אצל אשתו או שלח אצלה שליח ואמר לו גט ששלחתי לך בטל הוא הרי זה בטל. אבל אם מי שהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו".
אומרת הגמרא: "למדנו במשנה שולח גט לאשתו הגיע בשליח או שלח אחריו שליח ואמר גט שנתתי לך בטל הרי הוא בטל". משמע שהוא חייב להגיע לשליח כדי לבטלו, הוא לא יכול לבטל אותו במקומו. אז אם כן, הדא פליגא על רבי יוחנן, דרבי יוחנן אמר: אדם מבטל שליחותו בדברים. פתר לה משום חומר הוא בעריות. באמת בעריות תיקנו שלא יוכל לבטל את השליחות שלא בידיעת השליח, שמא תנשא בגט זה שהוא ביטל ונמצא בניה ממזרים. ור' יוחנן דיבר בשליחות סתם - מה שר' יוחנן אמר שאדם יכול לבטל שליחות בעל פה במקומו, אז מדובר בשליחות סתם.
עשה שליח להוליך את הגט - צריך ליתנו לה בפני שנים, ואין השליח עולה לו משום שנים. צריך שניים חוץ מהשליח שנותן את הגט. כיוון שבעצם השליח הוא במקום הבעל, אז כמו שהבעל צריך למסור את הגט בשני עדים, אז גם השליח צריך לפני שנים. עכשיו, הלך השליח לבטל את הגט - צריך לבטלו בפני שנים, והשליח עולה משם שנים. כלומר במקרה הזה השליח עולה משום שניים.
הלך לבטל את הגט, אשכחיה - כלומר אם הבעל רצה לבטל את השליח והגט ופגש את השליח בדרך, אמר ליה: ההוא גיטא - לה? כלומר, את הגט שנתתי לך נתת לך כבר? אמר ליה: לה, נתתי כבר. מי מישתעי - תוך שהוא מדבר איתו, נפיל מיניה - נפל הגט מהשליח. כלומר, בעצם התברר שהשליח לא נתן את זה. אמר ליה: לא אמרת לי לה? אתה הרי אמרת שנתת לה אותו. אמר ליה לה, לי יהא לי בידך. השליח אומר לו נתתי לה את זה והיא אמרה לי שישמור לה את זה.
אז מה הדין? מה מאחר שיש בידו לגרש נאמן, או מאחר שנמצא בידו אינו נאמן? כלומר, כיוון שהשליח היה יכול לגרש אז הוא נאמן לומר שהוא נתן את זה, או שאני אומר לא, מאחר שנמצא בידו אז הוא לא נאמן. אומרת הגמרא, בעצם נשאר בשאלה.
אומרת הגמרא, חלה שליח - השליח שהבעל עשה לבטל את השליח השני, אם הוא יכול למנות שליח אחריו במקומו. אז מה אתה, איך מתייחסים אליו? מה את עבד ליה: כגיטין כקידושין? האם כשליח גיטין או כשליח קידושין? אין תעבדינה כגיטין - ביד כל אדם מצוי לגרש. הרי למדנו ששליח של גט יכול למנות שליח אחר, כי הבעל לא מקפיד מי ילך, הרי הוא מגרש בעל כורחה, אז לא אכפת לו מי ילך. אז אם אתה אומר שהוא כמו שליח גיטין, גם השליח שהולך לבטל את הגט יכול למנות שליח אחר. אבל אין תעבדינה כקדושין - לא ביד כל אדם מצוי לקדש, כמו שאמרנו, שאולי הבעל מקפיד שדווקא אותו אדם יהיה שליח, שהרי הוא צריך שהאישה תסכים לו. אז אם הוא כמו שליח קידושין, הוא לא יכול למנות שליח. נשאר בשאלה.
עוברים לפרק ד' הלכה ב'. אומרת המשנה: בראשונה היה עושה בית דין במקום אחד ומבטלו. כלומר, אם הוא רוצה לבטל את השליחות, היה הולך לבית דין, ממנה בית דין ומבטל שם. התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהיו עושין כן, מפני תיקון העולם. בראשונה היה משנה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה. כלומר, גם אם היו לו שני שמות הוא לא היה כותב אלא שם שלא היה במקום כתיבת הגט. התקין רבן גמליאל הזקן שיהא כותב "איש פלוני וכל שם שיש לו, אשה פלונית וכל שם שיש לה", מפני תיקון העולם.
אומרת הגמרא, למדנו במשנה "בראשונה היה עושה בית דין במקום אחד ומבטלו". שואלת הגמרא, לית הדא פליגא על ריש לקיש? דריש לקיש אמר: אין אדם מבטל שליחותו בדברים! אז איפה הוא יכול לבטל? הוא רק אומר להם שהוא מבטל וזהו. אז באמת פתר לה בבית דין שכחו מרובה. יש הבדל בין בית דין לבין אדם פרטי. ריש לקיש לא אמר אלא שאדם לא יכול לבטל שליחות בדברים לבד, אבל בבית דין ודאי שהוא יכול, כי בית דין כוחו מרובה.
תנן - למדנו במשנה שהתקין רבן גמליאל הזקן שלא יהיו עושין כן מפני תיקון העולם. שואלת הגמרא מאי תיקון עולם? אמרין בשם ריש לקיש: שלא תבוא לידי ממזירות. ואמרין בשם ריש לקיש: שלא תהא יושבת עגונה. אמרו שתי סברות. מאן דאמר שלא תהא יושבת עגונה - כי תהא סבורה שביטל והוא לא ביטל, ובעצם היא עדיין אשתו והיא לא יודעת שיכולה להתחתן, ונמצאת יושבת עגונה. ומאן דאמר שלא תבוא לידי ממזרות - שתהא סבורה שלא ביטל והוא כן ביטל, והיא הולכת ונישאת בלא גט, ונמצאו בניה באין לידי ממזירות.
אי נמי: סבורה שביטל והוא לא ביטל, ובא אחר וקידשה - תופסין בה קידושין. אבל והיא סבורה שלא תופסין בה קידושין, והיא ממתנת עד שימות בעלה הראשון, והיא הולכת ונישאת, נמצא בניה באין לידי ממזירות כי הרי היא נשואה לשני.
אמר רבי מנא: סלקית לשיירא, ושמעית לרבי יעקב בר אחא ורבי אימי בשם ריש לקיש: שלא תבוא לידי ממזירות. אמר רב הונא: אפילו דאמר שלא תהא יושבת עגונה - אית ליה שלא תבוא לידי ממזירות. כלומר את זה כולם סוברים.
ממזירות. עבר וביטלו אחר התקנה - מהו? נישמעינה מן הדא, דתנן: ד_ואם ביטלו - הרי זה מבוטל, דברי °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5. °רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול לבטלו ולא להוסיף על תנאו. יאות אמר °רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל, שאם לא כן מה כח בית דין יפה? מאי טעמא? ד°רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5? דבר תורה הוא שיבטל, והן אמרו שלא ביטל, ודבריהן עוקרין דברי תורה? וכי זיתים על שמן וענבים על היין לא תורה הוא שיתרום, והן אמרו שלא יתרום? דתנן: אין תורמין זיתים על מפני גזלהשבטהשמןולא ענבים על היין. ולא עוד, אלא שאמרושתקנו חכמים שאםד_זעבר ותרם - אין תרומתו תרומה, מפני גזל השבט שמפסיד את הכהן שצריך להוציא הוצאות כדי לסחוט. תנן: התקין°רבן גמליאלרבן גמליאל דיבנה תנא · דור א׳רבן גמליאל דיבנההללהזקן שיהא כותב "איש פלוני וכל שם שיש לו, אשה פלונית וכל שם שיש לה" מפני תיקון העולם. רבי אושעיה בר אבארבי אושעיה בר אבא° אמר לרבי יודן נשייארבי יהודה נשיאה אמורא א״י · דור א׳רבי יהודה נשיאהרבי אפסרבי חנינא בר חמארבי שמלאי°: באגדה דסבך °רבן גמליאלרבן גמליאל דיבנה תנא · דור א׳רבן גמליאל דיבנההלל הזקן מאן דייק לן וידע לפרש איש פלוני וכל שם שיש לנו אותם על בוריים? דהגע עצמך דהוה שמיה ראובן, ואפיק שמיה וקרא לעצמו בגט "שמעון" אז מה תעזור התקנה, אם יכתוב שם לא נכון וכל שם שיש לו? כגון שמעון וכל שם שיש לו הרי מדובר בראובן אלא צריך לכתוב "אני פלוני וכל שם שיש לי" דכיוון שכותב "אני" גם אם יכתוב שם לא נכון - הגט כשר. יותר מיכן אמרו: היו לו שתי נשים, אחת ביהודה ואחת בגליל, ולו שני שמות, אחד ביהודה ואחד בגליל, וכתב זה שביהודה לגרש זו שבגליל, ושבגליל לגרש זו שביהודה - אינה מגורשת. מתניתא, שהיה מיהודה וכתב לגרש בגליל בשמו שביהודה, מגליל וכתב לגרש ביהודה בשמו שבגליל. אבל אם היההיו מיהודה וכתב לגרש ביהודה, או מגליל וכתב לגרש בגליל - אף שכתב רק שם אחד שנקרא כך באותו מקום שמגרש בו - הרי זו מגורשת, אף שלא כתב את שמו השני. אמר רבי אילירבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא:: בתחילה צריך לומר "אני פלוני שמיהודה עם כל שם שיש לי בגליל" אם היה שרוי במקום אחר - מגרש לאיבאי זה שם שירצה, שהרי לא הוחזק באף אחד מהם. אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא:: הדא דאת אמר - לשעבר בדיעבד,
📖 באר משה — דף כ עמוד ב
עבר וביטלו אחר התקנה מהדין - כלומר רבן גמליאל תיקן שלא יבטל, אלא צריך להשיג את השליח, הוא לא יכול לבטל בבית דין. אז אם בכל זאת ביטל מהדין, נשמעינה מן הדא: אם ביטלו - הרי זה מבוטל, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול לבטלו ולא להוסיף על תנאו. אומרת הגמרא יאות אמר רבן שמעון בן גמליאל - שאם לא כן, מה כוח בית דין יפה? מאי טעמא דרבי? למה רבי אומר שבכל זאת הוא יכול לבטל? דבר תורה הוא שיבטל, והן אמרו שלא ביטל, ודבריהן עוקרין דברי תורה?וכי זיתים על שמן וענבים על היין לא תורה הוא שיתרום, והן אמרו שלא יתרום? כלומר שאם הוא תרם זה תרומה והם אמרו שלא יתרום. דתנן אין תורמים זיתים על השמן ולא ענבים על היין, עד שתיקנו חכמים שעבר ותרם - אין תרומתו תרומה, מפני גזל השבט. כיוון שהוא מפסיד את הכהן - הכהן צריך לקחת את הזיתים האלה ולעטוש אותם, להוציא מהם שמן, אז הוא מפסיד. לכן גזרו שהתרומה שלו היא כלום. רואים מכאן שלמרות שזה דאורייתא, יש כוח לחכמים לעשות דבר נגד, שלא יהיה נגוע כמו דאורייתא.
תנן - למדנו במשנה שהתקין רבן גמליאל הזקן שהיה כותב איש פלוני וכל שם שיש לו, אשה פלונית וכל שם שיש לה, מפני תיקון העולם. רבי אושעיה בר אבא אמר לרבי יודן נשייא: באגדה דסבך רבן גמליאל מאן דייק לן? כלומר, אתה מכיר, האם יש מישהו שיודע לפרש את הדברים על בוריין? הגע עצמך דהוה שמיה ראובן, ואפיק שמיה "שמעון"? נניח קוראים לו ראובן, אבל בגט הוא כתב שמעון - אז מה תעזור התקנה אם יכתוב שם לא נכון וכל שם שיש לו, הרי קוראים לו ראובן. אלא "אני פלוני וכל שם שיש לי" - הוא לא כותב שם, הוא כותב "אני". וכיוון שהוא כותב "אני", גם אם יכתוב שם לא נכון הגט כשר, כאילו הוא כותב אני וכל שם שיש לו.
יותר מיכן אמרו: היו לו שתי נשים, אחת ביהודה ואחת בגליל, ולו שני שמות, אחד ביהודה ואחד בגליל, וכתב זה שביהודה לגרש זו שבגליל, ושבגליל לגרש זו שביהודה - אינה מגורשת. מתניתא, שהיה מיהודה וכתב לגרש בגליל, מגליל וכתב לגרש ביהודה - בשמו שביהודה או שבגליל. אבל אם מיהודה וכתב לגרש ביהודה, מגליל וכתב לגרש בגליל - הרי זו מגורשת. למרות שהוא כתב רק שם אחד, אותו שם שהוא נקרא באותו מקום שבו הוא מגרש, היא מגורשת למרות שלא כתב את השם השני.
אמר רבי אילי: בתחילה צריך לומר "אני פלוני שמיהודה עם כל שם שיש לי בגליל". כלומר לכתחילה הוא צריך לכתוב כך - אם הוא נמצא ביהודה הוא צריך להגיד אני פלוני שביהודה עם כל שם שיש לי בגליל. אם היה שרוי במקום אחר - מגרש זה שירצה, כלומר לא ביהודה ולא בגליל, שם הוא לא אחראי לאף אחד מהשמות, אז מגרש באיזה מהם שירצה.
אמר רבי יוסי: הדא דאת אמר - לשעבר, כלומר בדיעבד. אבל לכתחילה באמת צריך למהות כדעת רבי אילי.
אבל לכתחילה צריך למיעבד כהדא דרבי אילירבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא. אמר רבי אביןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן°: ד_חאם יצא לו שם נוסף במקום האחר - צריך להזכיר שלשתן. תמן תנינן: ד_טכותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו, ד_יושובר לאשה אף על פי שאין בעלה עמה, ד_יאובלבד שיהא מכירם, והבעל נותן את השכר. אמר רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה°: הסופר והעדיםד_יב צריכין ך שיהאמכירשיכירו את שניהןהאיש והאשה בשמותיהן, בין בגט בין בשובר, שאם אינן מכירין - חיישינן שמא יכתוב גט על שם אשת איש אחד ששמו כשמו, ויכתוב בו שם אשת האיש ההיא, וימסרנו להאשה ההיא, ותוציא הגט ותנשא ותגבה בו כתובתה, וכן בשובר. אמר רבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא:: צריך שיהא מכיר לאיש בגט ולאשה בשוברה, אבל לא חייב להכיר האשה בגט או האיש בשובר. רבי אבון בר חייהרבי בון בר חייא אמורא א״י · דור ד׳רבי בון בר חייארבי זירא° בעי קומי °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5: אפילו מכירים שזה שם האיש וזו שם האשה - הגע עצמך שהביא אשה אחרת ששם בעלה כשמו ושמה כשם אשתו, וגירש בה? אמר ליה: לכשיבואו ויעידו העדים שהאשה שהגט בידה היא האשה שחתמו על גיטה - רק אז יקימו בית דין את הגט ותוכל להינשא. ולא כן אמר ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°: ד_יגעשו עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בבית דין - וכיוון שחתימתם מופיעה על הגט שביד האשה, שוב לא יכולים לומר "לא חתמנו על הגט שלה" דכיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד? תמן - בשאמרו לא חתמנו כל עיקר, והרי גט חתום בחתימתם, לכן אינם נאמנים. ברם הכא - באומר "בזה"לזו חתמנו ולאולזולא חתמנו" לכן הם נאמנים על זה. מתניתא פליגא על רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה°שאמר שצריך שיהא מכיר את שניהן, דתנן: בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה. אם כשהסופרבמכירהמכיראת שניהם - בזה צריךיש חששלשנותשישנו את שמותם? כן. שהרי אית בר נש דחכמין לחבריהון באפין יש אדם שמכיר את חברו בפנים ולא ידעין שמהתהוןשמותהון. מתניתא פליגא על רבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן°י אילעא שאמר שאין צורך שהסופר יכיר גם את האיש וגם את האישה, דתנן: התקין °רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל שיהו כותבין "איש פלוני וכל שם שיש לו, אשה פלונית וכל שם שיש לה" מפני תיקון העולם - משמע שהסופר צריך להכיר גם את האיש וגם את האישה. מתניתא במגרש בעל כורחו, ושם חייבין להכיר גם את שם האשה, דכיוון שהבעל לא מעוניין לגרש - חיישינן שישנה את שמה כדי להכשיל את הגירושין. מה דאמר רבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא - במגרש ברצונו. ואית דבעי מימר: במגרש במקומות אחרים, לכן יש צורך שידע את שמה, כי יש לחשוש שמא ישנה את שמה. מה דאמר רבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן°י אילעא - במגרש באותו מקום. תניא: והבעל נותן את השכר. כהדא, דושו אחוי דדודו הוה משבק איתתיה גרש את אשתו. אתא עובדא קומי רבנן, ואמרין :היא תתן אגרא. והתנינן הבעל נותן את השכר? אמררבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן°י אילעא בשם שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא: מה שנאמר שהבעל נותן שכר - זה במוחלת לו כתובתה ; אבל כשיש לה כתובה והיא צריכה את הגט לגבות כתובתה - היא צריכה לשלם שכר הסופר.
📖 באר משה — דף כא עמוד א
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת גיטין, דף כ"א. נתחיל מהשורה השנייה, אומרת הגמרא: אמר רבי אבין: אם יצא לו שם במקום אחר - צריך להזכיר שלשתן. כן, גם אמרנו שאם יש לו שם אחד במקום שבו הוא כותב את הגט, שם אחר במקום שבו הוא מגרש, צריך להזכיר את שתי השמות. אז בא רבי אבין ומוסיף שאם היה לו שם אחר במקום אחר, אז צריך להזכיר שלושה שמות.
ואתה אומר תלמידן: כותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו, ושובר לאשה אף על פי שאין בעלה עמה, ובלבד שיהא מכירם, כמות העדים והסופר צריכים להכיר את הבעל ואת האישה. והבעל נותן את השכר.
אמר רבי אבא: הסופר והעדים צריכים שיכירו את האיש ואת האישה בשמותיהן, בין בגט בין בשובר. כן, כי אם אנשים אינם מכירים, אז חשינן שמא יכתוב גט על שם אשת איש אחד ששמו כשמו, ואומר אדם ששמו כשמו אבל האישה היא אחרת ויכתבו את שם האישה ההיא. ואם יסרנה לאישה ההיא, והיא תוציא את הגט ותנשא ותגבה כתובתה. וכן בשובר - כן, הוא יערים יחד עם האישה של האדם האחר ששמו כשמו, וכך בעצם היא תוכל לגבות את כתובתה שלא כדין.
אמר רבי אילא: צריך שיהא מכיר לאיש בגט ולאשה בשוברה. מה - לא צריך להכיר, כן, את שניהם, אלא לאיש בגט ולאישה בשוברה. אבל לא חייב להכיר את האישה בגט ולא את האיש בשוברה.
רבי אבון בר חייה בעי קומי רבי - הוא אומר אפילו מכירים שזה שם האיש וזה שם האישה, מה זה יעזור? הגע עצמך שהביא אשה אחרת ששם בעלה כשמו ושמה כשם אשתו, וגירש בה. כן, הרי כן יכול לתחמן - הוא יחפש מישהו ששמו כשמו ושם אשתו כשם אשתו, והוא ייקח את האישה ההיא ויכתוב לה גט בבית דין עם העדים, כן, וזה אותם שמות ומכירים אותה ומכירים אותו, כן, ואז היא תלך ותגבה כתובה שלא כדין.
אמר ליה: לכשיבואו ויעידו העדים - שהאישה שהגט בידה היא האישה שחתמו על גיטה, רק אז יקיימו בית דין את הגט והיא תוכל להתנשא ולגבות את הכתובה.
הגמרא: ולא כן אמר ריש לקיש: עשו עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בבית דין? אז כיוון שחתימתם מופיעה על הגט שביד האישה, אז הם לא יכולים לומר לא חתמנו על הגט שלה, מכיוון שהגיד שוב לא חוזר ומגיד.
אומרת הגמרא, יש הבדל: תמן - בשאמרו לא חתמנו כל עיקר. כלומר את זה הם לא יכולים להגיד, למה? כי הרי הגט חתום בחתימתם, לכן הם לא נאמנים. ברם הכא - באומר חתמנו, חתמנו - על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו, אז הם נאמנים. כן, כלומר הם כן חתמו על שטר, על גט, אבל זה לא של האישה הזאת - אנחנו זוכרים את האישה שחתמנו לה, זה לא האישה הזאת. אז בזה הם כן נאמנים. זה לא נקרא כיוון שהגיד שוב לא חוזר ומגיד, כן, באמת נשארו בעדות שלהם - הם כן חתמו והם אפילו יודעים למי הם חתמו.
מתניתא פליגא על רבי אבא - שהוא אמר שצריך שיהא מכיר את שניהם. דתנן: בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה. שאם אתה אומר שהסופר צריך להכיר את שניהם, אז בזמן חוששים שישנו את שמותם - הרי הם מכירים אותם! אם הם מכירים אותם אז מה, איזה חשש שישנו את השמות? ואתה אומר כן, יש חשש כזה, למה - אית בר נש דחכמין לחבריהון באפין ולא ידעין שמותיהון. כלומר, יכול שהסופר מכיר את הבעל ואת האישה, אבל לא מכיר את השמות שלהם. אז כיוון שככה, צריך לתקן את התקנה שיכתבו כל שם שיש להם.
ואתה גם אמר מתניתא פליגא על רבי אילא - שהוא אמר שאין צריך שהסופר יכיר גם את האיש וגם את האישה. דתנן: התקין רבן שמעון בן גמליאל שיהו כותבין "איש פלוני וכל שם שיש לו, אשה פלונית וכל שם שיש לה" מפני תיקון העולם - מה שמשמע שהסופר צריך להכיר גם את האיש וגם את האישה. אז איך הוא אומר שלא צריך להכיר את שניהם?
מתניתא במגרש בעל כורחו - מתי נאמר שהוא צריך להכיר את שניהם? כשמכריחים את הבעל לגרש. אז שם חייבים להכיר גם את האיש גם את האישה, למה? כיוון שהבעל לא מעוניין לגרש, אז חוששים שמא ישנה את השם שלה כדי להכשיל את הגירושין - הוא לא רוצה לגרש אותה, מכריחים אותו, אז לכן הוא חייב להכיר גם את האישה. אבל מה דאמר רבי אילא - במגרש ברצונו. כי אם הוא לא רוצה לגרש, אולי הוא לא כותב גט.
ואית דבעי מימר: במגרש במקומות אחרים - מקומות שהוא שולח את הגט למקום שלא מכירים אותו ולא את האישה, אז לכן יש צורך שידע את שמה, כי יש לחשוש שמא משנה את שמה. ומה דאמר רבי אילא - במגרש באותו מקום.
ואתה מתניא והבעל נותן את השכר - כתוב במשנה שהבעל משלם את השכר. עכשיו זה לא ראיה, אלא עוד מביא הסיפור שקשור לזה: כהדא, דושו אחוי דדודו הוה משבק איתתיה - היה מגרש את אשתו. אתא עובדא קומי רבנן, אמרין: היא תתן אגרא. שואלת הגמרא: והתנינן הבעל נותן את השכר? רבי אילא בשם שמואל במוחלת לו כתובתה - מה שנאמר שהבעל נותן שכר, זה במוחלת לו כתובתה, אבל כשיש לה כתובה והיא צריכה את הגט בעקבות כתובתה, אז היא צריכה לשלם שכר סופר.
מתני': אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומין אלא בשבועה. נמנעו מלהשביע. מה תסביר למה? התקין רבן שמעון בן גמליאל שתהא נודרת ליתומין כל מה שירצו וגובה את כתובתה, והעדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם. והלל התקין פרוזבול מפני תיקון העולם.
מתני':ד_ידאין אלמנה נפרעת מניכסי יתומין אלא בשבועה. נמנעו מלהשביע. ד_טוהתקין °רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל שתהא נודרת ליתומין כל מה שירצו וגובה את כתובתה. ד_טזוהעדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם. ד_יזוהלל התקין פרוזבול מפני תיקון העולם. גמ':תנן: התקין°רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאלשתהא נודרת מאי טעמא? כיוון שבראשונה היו נשבעות לשקר וקוברות את בניהם, שנאמר (ירמיהו ב', ל')לשוא הכיתי את בניכם.. ועוד שאימת נדרים עליהן יותר מן השבועות. עברה ונשבעה מהו? אמררב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°אמר אם נשבעה נשבעה. רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר לכלתיה: אילולא דאנא וותרן, ד_יחאפילו קלוסיתיה צעיף דעל רישך דידי הוא, דרב אבא בר אייבו לא מגבי כתובה לארמלתא משום דנמנעו מלהשביעה. ובשני דרב אבא בר אייבו קלים היו נדרים בעיניהם לעבור עליהם ולא סמיך אנדרה לאגבוייה. שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא אמר זכתה בכלים שעליהם דסבר שאין שמין כלים שעליה בכתובתה ולכן אף אם לא גובה כתובתה זכתה בכלים שעליה. מתניתא מסייעא ליה לשמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא דתנן אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך את עצמוד_יטאין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו. אמררב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°ד_כאמר מפני מה התקינו זמן בגט? מפני מעשה שאירע. מעשה באחד שהיה נשוי את בת אחותו וזינתה עד שהיא אשת איש הלך והקדים זמנו בגט אמר מוטב שתידון כפנויה ואל תדון כאשת איש. תנן°הללהלל הזוגותהללרבן יוחנן בן זכאירבן גמליאל דיבנההתקין פרוזבול מפני תיקון העולם. אמר רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°: קשיתא קומי רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא°כמאןהניחה למאן דאמר ד_כאמעשרות בזמן הזה מן דבריהן. ברם כמאן דאמר מעשרות בזמן הזה מן התורה ו°הללהלל הזוגותהללרבן יוחנן בן זכאירבן גמליאל דיבנה מתקין על דבר תורה?! אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: וכי משעהבשעה שגלו לבבל כלום נפטרו אלא ממצות התלויות בארץ? והשמט כספים נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ אם כן אפילו למאן דאמר מעשרות בזמן הזה מדרבנן קשה שהרי שמיטת כספים מהתורה! חזר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא ואמר כתיב (דברים ראה טו ב) זה דבר השמיטה שמוט. ד_כאבשעה שהשמיטה נוהגת בארץ מדבר תורה, השמט כספים נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ דבר תורה. בשעה שהשמיטה נוהגת בארץ מדבריהם, השמט כספים נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ מדבריהן. תמן תנינן אמרין אפילו כמאןלמאן דאמר מעשרות מדברי תורה השמט כספים נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ מדבריהן תמן אמרין אפילו כמאן דאמר מעשרות מדברי תורה מודה בשמיטה שהיא מדבריהן מדכתיב וזה דבר השמיטה שמוט. ואמר°רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5אומר שניבשני שמיטין הכתוב מדבר שמיטה ויובל. בשעה
📖 באר משה — דף כא עמוד ב
ואתה למדנו במשנה שהתקין רבן שמעון בן גמליאל שתהא נודרת - מהי טעמא? כלומר למה ביטלו את השבועה והעבירו לנדרים? כיוון שבראשונה נשבעו לשקר וקוברות בניהם, שנאמר... ואמרו שם בגמרא נשים על עסקי שווא שנשבעתם ולא קיימתם. ועוד שאימת נדרים עליהן יותר מן השבועות - בדקו ומצאו שהם יותר מפחדים מנדרים יותר מאשר שבועות, אז לכן התחילו להדיר אותם.
שואלת הגמרא: עברה ונשבעה מהו? אמר רב הונא: אם נשבעה נשבעה. כלומר באמת אם נשבעה אז בסדר, אבל לכתחילה לא משביעים אותה.
רב אמר לכלתיה: אילולא דאנא וותרן, אפילו קלוסיתיה דעל רישך דידי הוא. גם אפילו הצעיף שעל הראש שלך הוא שלי, כי לא מגיע לך כלום. למה? כי הגמרא מספרת שרב לא היה מקפיד על כתובה לאלמנה, כיוון שבזמנו להשביע אותן היו כמו שכתוב במשנה, אבל בזמן שרב הם היו מזלזלים בנדרים, אז לכן גם לגמרי לא היו מדירים אותם, אבל בעצם לא היו מקפידים על כתובה בכלל.
שמואל אמר: זכת בכלים שעליהם. כן, כלומר, כלים שלה, בגדים שלה, ודאי זה שלה. מסבור שאין שם כלים שלה בכתובתה, ולכן גם אם אתה אומר שלא גובים כתובה, בכל מקרה הבגדים שלה זה שלה. מתניתא מסייעא ליה לשמואל - אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך את עצמו, אלו ברשות אשתו ולא ברשות בניו. ורואים מכאן שאת הבגדים לא גובים בהערכה.
אמר רב הונא: מפני מה התקינו זמן בגט? מפני מעשה שאירע. מעשה באחד שהיה נשוי את בת אחותו וזינת עד שהיא אשת איש. כלומר, היא זינתה כשהייתה תחתיו בתור אשתו. אז מה הוא עשה? הלך והקדים זמנו בגט - כתב את הגט כאילו היה לפני הזמן שזינתה. אמר: מוטב שתידון כפנויה ואל תדון כאשת איש. אז לכן התקינו שיכתבו את הזמן, והזמן צריך להיות זמן נכון ולא זמן מוקדם. והעדים בודקים את זה וחותמים על פי זה.
ואמרנו במשנה והלל התקין פרוזבול מפני תיקון העולם.אמר רב הונא: קשיתא קומי רבי יעקב בר אחא דאמר מעשרות מן דבריהן. כן, אז הגיוני - הלל תיקן פרוזבול שזה מדבריהם, אז דבר מדבריהם עוקר דבר מדבריהם, זה הגיוני. ברם כמאן דאמר מעשרות מן התורה, והלל מתקין על דבר תורה?! איך הוא יכול לעקור דבר מהתורה?
אמר רבי יוסי: וכי שגלו לבבל כלום נפטרו אלא ממצות התלויות בארץ? והשמט כספים נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ! שמיטת כספים זו מצווה שלא תלויה בארץ. אז אם כן, אפילו למי שאומר מעשרות בזמן הזה דרבנן, יהיה קשה - למה? כי הרי שמיטת כספים צריך מהתורה. אז למה אתה בכלל אומר שהקושיה תהיה רק למי שסובר שזה מהתורה? לכולם זה מהתורה - דבר שזה קשה רק למי שסובר שמעשרות בזמן הזה זה מהתורה, אבל שמיטת כספים לכולם, גם מי שסובר שמעשרות בזמן זה דרבנן, שמיטת כספים צריך מהתורה, כי זה מצוות עשה של הזמן גרמא, מצווה שלא תלויה בארץ.
חזר רבי יוסי ואמר - (דברים ראה טו ב) - בשעה שהשמיטה נוהגת בארץ מדבר תורה, השמט כספים נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ דבר תורה. בשעה שהשמיטה נוהגת בארץ מדבריהם, השמט כספים נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ מדבריהן. אז באמת השאלה תהיה קשה רק למי שסובר שזה מהתורה.
תמן אמרין: אפילו דאמר מעשרות מדברי תורה מודה בשמיטה שהיא מדבריהן - מדכתיב "זה דבר השמיטה". רבי שמיטין שמיטה ויובל - בשעה שיובל נוהג, השמיטה נוהגת מדברי התורה; פסקו יובלות, נוהגת שמיטה מדבריהם. שאלת מתי פסקו היובלות? כתיב "לכל יושביה" - בזמן שיושבים עליה, לא בזמן שגלו. שבט בנימין ויהודה - יכול היה היובל נוהג? תלמוד לומר "לכל יושביה" - עד שכל יושביה עליה במקומן. נמצאת אומר, כיוון שגלה שבט ראובן וגד וחצי משבט מנשה, בטלו היובלות, כך שאפילו בבית ראשון לא היה היובל נוהג משגלו עשרת השבטים.
שהיובל נוהג השמיטה נוהגת מדברי תורה. פסקו היובלות נוהגת שמיטה מדבריהן. ד_כגאימתי פסקו היובלות? כתיב (ויקרא בהר כה י) לכל יושביה בזמן שיושבין עליה ולא בזמן שגלו מתוכה. היו עליה והיו מעורבבין שבט יהודה בבנימין ושבט בנימין ביהודה יכול יהא היובל נוהג? תלמוד לומר יושביהלכללכל יושביה עד שכל יושביה עליה במקומן. נמצאת אומר כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות ואפילו בבית ראשון לא היה היובל נוהג משגלו עשרת השבטים.
ד_כדעבד שנשבה ופדאוהו לשם עבד ישתעבד. לשם בן חורין לא ישתעבד. °רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד. ד_כהעבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושיחררו שורת הדין אין העבד חייב כלום אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על דמיו. °רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל אומר ד_כואינו כותב אלא משחרר כותב. גמ':תנן: עבד שנשבה ופדאוהו לשם עבד ישתעבד, לשם בן חורין לא ישתעבד. אמררבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° בשם חזקיהחזקיה בן רבי חייא אמורא א״י · דור א׳חזקיה בן רבי חייארבי חייא רבהרבי יוחנן°: בדין היה שאפילו פדאוהו לשם עבד לא ישתעבד, דמתניתין לאחר יאוש. ולמה אמרו ישתעבד? שלא יהא העבד מבריח עצמו מןביןהשבויין מתוך ידיעה שיפדו אותו והוא יצא לחפשי. אמר רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: מתניתא אמרה כן, דתני לשם עבד ישתעבד ורבו נותן דמיו למי שפדה אותו לשם בן חורין לא ישתעבד ואין רבו נותן את דמיו. ומשחררו לא אמר אלא רבו נותן דמיו הא אחר לא יכול ליתן דמיו לזה ולהחזיקו לעבדו ושמע מינא דאחר יאוש מיירי, וישתעבד לשני עד שיחזיר לו ראשון את דמיו אבל לא ישתעבד לאחר שאינו אלא משום תקנה שלא יהיה מבריח עצמו בין השבויים. אמררבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא בשם רבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי: בדין היה שאפילו אם פדאוהו לשם בן חורין ישתעבד דמתניתין לפני יאוש. ולמה אמרו לא ישתעבד שלא להוציא לוזהלעז על בני חורין שכיוון שפדאוהו לשם בן חורין כבר יצא לו שם בן חורין. אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא אםמתניתא אמרה כן שמדובר לפני יאוש והוא עדיין עבד דתנן°רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד. ד_כזשכשם שישראל מצווין לפדות בן חורין כך הן מצווין לפדות את העבדים.
📖 באר משה — דף כב עמוד א
לכו תלמוד ירושלמי מסכת גיטין, דף כב. נתחיל מהמשנה, פרק ד' הלכה א'. אז אמרה המשנה: עבד שנשבה ופדאוהו לשם עבד ישתעבד. לשם בן חורין לא ישתעבד. רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד. עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושיחררו שורת הדין אין העבד חייב כלום, אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על דמיו. כלומר העבד כותב שטר על דמיו. רבן שמעון בן גמליאל אומר, אינו כותב אלא המשחרר כותב.
ואז אמרה לנו המשנה, "עבד שנשבה ופדה לשם עבד השתעבד לשם בן חורין לא השתעבד". אמר רבי אבהו בשם חזקיה, בדין היה שאפילו לשם עבד לא ישתעבד, דמתיתי לאחר ייאוש. כן, כל המשנה מדברת לאחר ייאוש. אז למה אמרו בכל זאת ישתעבד? שלא יהא העבד מבריח עצמו מתוך השבויים, מתוך ידיעה שיעבדו אותו ואז הוא יוצא לחופשי. אז לכן תיקנו חכמים שהוא ישתעבד חזרה.
אמר רבי זעירא: מתניתא אמרה כן, רבו נותן דמיו. לשם עבד ישתעבד, ורבו נותן דמיו למי שפדה אותו, אבל לשם בן חורין לא ישתעבד ואין רבו נותן דמיו. לא אמר אלא רבו - הא אחר לא יכול לתת דמיו לזה ולהחזיקו לעבדו, שמשמע מדבריה כאן שלאחר ייאוש, כן? והשתעבד לשני עד שיחזיר לו הראשון דמיו. למה? כי אם מדובר לפני ייאוש, אז למה הראשון צריך לתת דמיו? הרי זה העבד שלו. כן, השני רצה לקיים מצווה, פדה שבויים, כן, אבל למה הראשון צריך לשלם על זה? אז כאן מדובר אחר ייאוש שהוא כבר לא שלו, לכן צריך לשלם.
אמר רבי אילא בשם רבי יסא, בדין היה אפילו לשם בן חורין ישתעבד, כי הוא סובר שמתניתא לפני ייאוש. אז למה אמרו לא ישתעבד? שלא להוציא על בני חורין. כן? כיוון שפדה לשם בן חורין, אז למרות שהוא בעצם עדיין שייך לראשון, הוא עדיין עבד של הראשון. אבל כיוון שפדו אותו לשם בן חורין, יצא לשם בן חורין, אז לכן צריך לשחרר אותו.
אמר רבי יוסי מתניתא אמרה כאן, כן, שמדובר לפני ייאוש, כן, שהוא עדיין עבד. מה הראיה? דתנן, רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד, שכשם שישראל מצווין לפדות בן חורין כך הן מצווין לפדות את העבדים. כלומר, אהן תנייא קדמייא סבר מימר שמצווים לפדות בני חורין ולא מצווים לפדות את העבדים, אז לכן הוא סובר שתיקנו שהעבד ישתחרר כדי שיפדו אותו. ורבן שמעון בן גמליאל סובר שגם מצווה לפדות עבדים, כמו שמצווה לפדות בני חורין גם לפדות עבדים. אז אם כן עדיף שלא יהיה בן חורין כדי שלא יפיל עצמו בשבי כדי שיעבדו אותו ויהיה בן חורין. אז רואים שמדובר קודם ייאוש שהוא עדיין עבד.
אמר רבי יעקב בר אידי בשם ריש לקיש הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.
רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, אמר ייסי בן שאול בשם רבי: המתייאש אינו רשאי לשעבדו וצריך לכתוב לו גט שיחרור, כיוון שייאוש מוציא רק את הבעלות הממונית וצריך לכתוב גט כדי לפטור אותו מהבעלות של האיסור שבו. שמע רבי יוחנן ואמר יפה לימדני רבי יהושע בן לוי. כלום למדו גט שחרור לא מאשה? כן, למדו את זה מאשה. אז מה האישה אינה יוצאה משום ייאוש, אלא צריכה ממנו גט, אף עבד אינו יוצא משום ייאוש וצריך גט שיחרור.
אמר שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן, עבד שברח מן השבויין אצל רבו אין רבו רשאי לשעבדו וצריך לכתוב לו גט שיחרור. רבי אבהו בשם רבי יוחנן, המפקיר את עבדו אינו רשאי לשעבדו ואינו צריך לכתוב לו גט שיחרור. אמר ליה רבי זעירא, כל עמא אמרין רבי יוחנן דהוא צריך ואת אומר אינו צריך. אולי שמא היסקת שלא צריך גט שחרור לפי שאינו מעכבו מלוכל בפסח? כלומר, אולי זו הסיבה שאתה אומר שלפי רבי יוחנן לא צריך גט שחרור, כיוון שאנחנו יודעים שעבד שהוא לא מהול אז הוא מעכב את האדון שלו מלאכול קרבן פסח. אבל אם הוא מפקיר את העבד, שהוא לא מהול, אם הפקירו אותו אז הוא לא מעכב את הבעלים מלאכול בפסח. אולי זו הסיבה, כן? זה לא ראיה, כיוון שהתורה חידשה שמפקיר עבדו למרות שהוא עדיין עובד בו וצריך גט שחרור, אינו מעכב מלאכול בפסח.
כהדא דתני, כתוב "וכל עבד איש מקנת כספך ומלתה אותו". אז בשעה שהוא עובד את רבו הוא מעכבו לוכל בפסח אם הוא לא מהול, אבל בשעה שאינו עובד את רבו אינו מעכבו מלוכל בפסח. אז זו הסיבה שהוא לא מעכב מאכילת הפסח, אבל עדיין וודאי הוא חייב גט שחרור.
ואת אמר סימא שתי עיניו כאחת, הפיל שני שיניו כאחת יוצא בהן לחירות. זו אחר זו יוצא לחירות בראשונה ונותן לו דמים בשנייה. אמר רבי אילא בשם ריש לקיש כמאן דאמר אינו צריך לכתוב לו גט שיחרור. כלומר אם אדם מפיל את עינו, מסמא את עינו, אז הוא יוצא לחירות, לא צריך אפילו גט שחרור. אז לכן בעצם על הראשונה הוא כבר השתחרר, הוא כבר בן חורין, אבל צריך לשלם לו על השנייה.
אבל כמאן דאמר צריך לכתוב לו גט שחרור ואת אומר משלם לו? הרי הוא עבדו. אחרי שהוא הפיל שן אחת או עין אחת הוא עדיין עבד. אז כשהוא מפיל את השנייה הוא עדיין עבד שלו. אז למה שיחייב לשלם לו? הרי מה שקנה עבד קנה רבו. אז אינו משתחרר בגט שחרור, אלא יוצא בשן ועין.
אין לי אלא היוצא בשן ועין, מניין היוצא בכיפה ובהרנירק טיאונוס. כן, יש פה שתי דעות - יש השומעת שהכוונה שהוא יוצא בבגדים שרק בני חורין לובשים אותם, או שאנחנו מכירים בגמרא כמה מקרים שאם הרב מניח לו תפילין, מסיר לו אבנט, בעצם יוצא לחירות. או "בהרנירק" - שכל אלה צריכים גט שחרור, כלומר זה לא מספיק אלא צריכים גט שחרור, או בגדי חירות של מלכים. נניח המלך שרואה לא להשתעבד בו, "בהרנירק" שצריך לכתוב לו גט שחרור. תלמוד לומר "חופשי" שחרר מכל מקום.
כן, הרב חיים קניבסקי מסביר שהכוונה - השאלה הייתה אחרת. אין לי אלא גט שחרור, כלומר שיצא בגט, "בהרנירק" שאם לא כתב את הגט בכתב, אלא רקמו את זה על כיפה או על איזה בגד מכובד, גם זה נקרא גט שחרור. תלמוד לומר "חופשי" שחרר מכל מקום.
ובחרות של מלכים שרקם על מיני בגדים שטר שיחרור תלמוד לומר לחפשי ישלחנו מכל מקום. בניו מה הן? היוצא בשן ועין בניו עבדים והיוצא משום ייאוש בניו בני חורין. אמר רבי יוסי בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא° לא מסתברא חילופין. היוצא בשן ועין הואיל ושיחררתו התורה בניו בני חורין. והיוצא משום ייאוש הואיל ולא שיחררתו התורה בניו עבדים. גר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו והיו שם עבדים בין גדולים בין קטנים יצאו לחירות. °אבא שאולאבא שאול תנא · דור ד׳אבא שאול אומר ד_לאגדולים יצאו לחירות קטנים לא יצאו לחירות. למה? שהן יצאו במיתת רבן. מעתה אפילו גדוליםקטנים! אמר רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה°: גדולים על ידי שיש בהן דעת לזכות את עצמן יצאו לחירות. קטנים על ידי שאין בהן דעת לזכות לעצמן לא יצאו לחירות. אמררבי יהושע בן לוי°אמר הלכה כ°אבא שאולאבא שאול תנא · דור ד׳אבא שאול. מחלפא שיטתיה דרבי יהושע בן לוי° תמן אמר רבי סימוןרבי שמעון בן פזי אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בן פזירבי יהושע בן לוירבי יהודה בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי° ורבי יוסי בן שאולרבי יוסי בן שאול אמורא, אמוראים — דור ראשוןרבי יוסי בן שאול° בשם °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5: המתייאש מעבדו אינו רשאי לשעבד בו אמרין מה דאמר רבי יהושע לשעבד דלא יהב לא יהב דילמא הלכה לשעבדו וצריך לכתוב לו גט שיחרורשחרור. שמערבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ואמר יפה לימדנירבי יהושוע בן לוי°שצריך לכתוב לו גט שחרור דגט שחרור מגט אשה ילפינן שאינה יוצאה בהפקר וצריכה גט והכא הוא אמר הכין שהלכה כ°אבא שאולאבא שאול תנא · דור ד׳אבא שאולשמענושהגדולים זכו בעצמם אמרין מה דאמר רבי יהושע בן לוי°שצריך לכתוב לו גט שיחרור, זה לכתחילה אבל לשעבר דלא יהב לא יהב מי שלא נתן לא נתן אפילו בלי גט העבד משוחרר. דילמאדלמא האם הלכה לשעבדו כאבא שאול? אמתיה דרבה בר זוטרארבה בר זוטרא° ערקת ברחה אתייאש מינה אתא שאל לרבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא°ולרבי יהושע בן לוי° אמרו ליה אינו רשאי לשעבדה.
📖 באר משה — דף כג עמוד א
ובחרות של מלכים תלמוד לומר מכל מקום. אומרת הגמרא בניו מאין? כלומר, יוצא בשן ועין ומי שבעלים התייאשו ממנו, אז מה הדין של הבנים? אז אומרת הגמרא היוצא בשן ועין בניו עבדים והיוצא משום ייאוש בניו בני חורין. אמר רבי יוסי בי רבי בון לא מסתברא, חילופין, בדיוק הפוך זה היה להיות. יוצא בשן ועין, הואיל ושחררתו התורה אז גם בניו יהיו בני חורין. ויוצא משום ייאוש, הואיל ולא שחררתו התורה, אז בניו צריכים להישאר עבדים.
אומרת הגמרא גר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו והיו שם עבדים בין גדולים בין קטנים יצאו לחירות. כן, גם בגלל שהגר מת, לגר שמדובר שאין לו בנים, שלא היו לו בנים אחרי שהתגייר, אז בעצם הבנים שהיו לו קודם לא יורשים אותו, כל המשפחה הקודמת לא יורשים אותו, ובעצם העבדים יוצאים לחירות. אבא שאול אומר גדולים יצאו לחירות קטנים לא יצאו לחירות, למה? שהן יצאו במיתת רבן. כלומר, הגדולים יצאו במיתת רבן. שואלת הגמרא, מעתה, אז אפילו קטנים גם יצאו במיתת רבן! אמר רבי אבא: גדולים על ידי שיש בהן דעת לזכות את עצמן יצאו לחירות. כלומר גדולים ברגע שהבעלים שלהם מת אז זכו בעצמם, יש להם דעת, אבל קטנים על ידי שאין בהן דעת לזכות לעצמן לא יצאו לחירות.
אמר רבי יהושע בן לוי הלכה כאבא שאול. שואלת הגמרא, מוכח שזה רבי יהושע בן לוי? הרי תמן אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי ורבי יוסי בן שאול בשם רבי: המתייאש מעבדו אינו רשאי לשעבד בו וצריך לכתוב לו גט שחרור. שמע רבי יוחנן ואמר יפה למדן רבי יהושע בן לוי שצריך לכתוב גט שחרור, זה גט שחרור מגט אישה לפנינו, שכמו שלא יוצאת בהפקר והיא צריכה גט, כן גם העבד שמפקיר אותו האדון צריך גט שחרור. והכא אמר הכין שהלכה כאבא שאול שהגדולים זכו בעצמם, כן, הרי זה כמו הפקר לכאורה זה לא צריך גט. אמרין, מה שאמר רבי יהושע בן לוי שצריך לכתוב לו גט, זה לכתחילה, אבל בדיעבד לא יהיב לא יהיב. כן, כי אפילו בלי גט שחרור העבד משוחרר, ברגע שהבעלים התייאש ממנו אז העבד משוחרר גם בלי גט שחרור, אבל לכתחילה צריך לכתוב לו גט שחרור.
אומרת הגמרא אמתיה דרבה בר זוטרא ערקת, היא ברחה, התייאש מינה, הוא התייאש ממנה, ואז שאלה את רבי חנינה, רבי יהושע בן לוי מה לעשות? אמר אינו רשאי לשעבדה. שואלת הגמרא, מהו לכתוב לה גט שיחרור, האם צריך לכתוב לה גט שחרור או לא. אמר ליה אם כתבת יאות, את עבד, כי אם באמת כתבת אז טוב מאוד, כי לכתחילה היה צריך לכתוב לה גט כדי שתיהפך לבת ישראל, אבל אם לא כתבת זה לא מעכב.
מהו לכתוב לה גט שיחרור? אמרו ליה אם כתבת יאות את עבד שכך תהפך לבת ישראל. אמררבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא° בשם רבי ישמעאל בי רבי יוסהרבי ישמעאל בי רבי יוסה°: עבד שנשא בת חורין לפני רבו ורבו לא מיחה בו יצא לחירות. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: אמש הייתי יושב ושונה הכותב כתב קידושין לעבדו שרבו השיאו בת חורין או כתב נישואין לאמתו °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 אומר זכה. וחכמים אומרים ד_לבלא זכה. אז איך יתכן שאם העבד נשא בעצמו רק שהאדון ראה ושתק העבד יוצא לחפשי? אהן תנייא קדמייא רבי ישמעאל בי רבי יוסה סבר כ°רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5דאמר זכה ולא רק בהשיאו רבו אלא אפילו נשא לפני רבו זכה. תנן: עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושיחררו מי המשחרר? רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר בין רבו הראשון ובין רבו השני. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: אין לך משחרר אלא רבו הראשון בלבד דסבר מלוה מכאן ולהבא הוא גובה ואין לשני שום בעלות על העבד. התיב רבי חגיירבי חגי אמורא א״י · דור ד׳רבי חגי° קומי רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא מתניתא פליגא על רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו דתנןד_לגישראל שהלוה את גוי על חמצו של הגוי אחר הפסח מותר בהנאה. אין תימר למפרע הוא גובה ברשות ישראל הוא ויהא אסור. מה עביד לה רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו? אמר רבי יודןרבי יודן אמורא א״י · דור ד׳רבי יודן°: באמת גם לרברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו מכאן ולהבא הוא גובה ומה שאמררברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו שגם אם רבו השני שחררו יוצא לחרות קל הוא שהקלו בשחרור הואיל ויצא לו שם משוחרר. כהדא דתני העושה עבדו אפותיקי ד_לדמכרו אינו מכור. ד_להשיחררו משוחרר. חייליה דרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא מן הדא דתנן°רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו כותב אלא משחרר לא אמר המשחרר כותב שמשמעו איזה משחרר שיהיה אלא אמר אינו כותב אלא משחרר היינו אותו אחד שיש בכוחו לשחרר שזה הראשון. תנן: עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושיחררו שורת הדין אין העבד חייב כלום אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על דמיוד_לואילו המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה שמא אין בעל חוב בא וטורף אם כן מה איכפת לשני שהראשון שחרר את העבד הרי העבד נעשה אפותיקי שלו ילך השני ויגבה מן העבד! אמר רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°כאן פתח לנו רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא פתח רביקטןהמאיר בדהלנו באור גדול כיוון שיצא לו שם משוחרר שוב אינו יכול לחזור ולשעבד אותושלא מצינו עבד משתחרר וחוזר ומשתעבד. מעתה לא יכתוב לו העבד שטר על דמיו! אמר רבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא תקנו כך לטובת העבד מוטב שיאמר לו תן לי מאתים זוז שיש לי בידך ולא שיאמר לו עבדי אתה. רבנין דקיסרין אמרין בשם רבי ביסארבי ביסא°: אתיא ד°רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל דאמר משחרר כותב כ°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא. כמה ד°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא קונס בדברים שחכמים פוטרים כגון דינא דגרמי כן °רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל קונס בדברים וכיוון שהזיק שיעבודו של חבירו חייב וקונסים אותו לשלם את דמי העבד. דתני
📖 באר משה — דף כג עמוד ב
אמר רבי חנינה בשם רבי ישמעאל בי רבי יוסה: עבד שנשא בת חורין לפני רבו יצא לחירות, ורבו לא מיחה בו. אמר רבי יוחנן: אמש הייתי יושב ושונה, הכותב כתב קידושין לעבדו, כלומר אם האדון שלו מקדש את העבד, או כתב נישואין לאמתו, אז רבי אומר זכה וחכמים אומרים לא זכה. אז בעצם כל הדיון פה הוא כשהאדון עצמו קידש את העבד. אז איך ייתכן שאם העבד נשא בעצמו, ורק האדון ראה ושתק, העבד יוצא לחופשי? הרי על זה הם לא חלקו, הם חלקו רק במקרה שהאדון בעצמו מקדש אותו. משמע שאם הוא עצמו נושא לפני רבו, ורבו רק ראה ושתק, אז לפי כולם הוא לא יוצא לחופשי.
אומרת הגמרא, אהן תנייא קדמייא, כלומר רבי ישמעאל בי רבי יוסי, הוא סובר כרבי, שאומר שברגע שאדון קידש את העבד שלו אז העבד יוצא לחופשי, אבל הוא סובר שלא רק בהוסיע רבו אלא אפילו נשא לפני רבו גם כן יוצא לחופשי.
מי משחרר? רב אמר בין רבו הראשון ובין רבו השני, כל אחד מהם יכול לשחרר, כי באיזשהו מקום גם לשני יש איזשהי עבודה, שלו כבר חלק בעבד. אמר רבי יוחנן: אין לך משחרר אלא רבו הראשון בלבד. כי רבי יוחנן סובר שהמלווה מכאן ולהבא הוא גובה, כלומר עד שהוא לא מקבל את זה, אין לו בעצם שום בעלות על הקניין המשועבד.
התיב רבי חגיי קומי רבי יוסי, מתניתא פליגא על רב: ישראל שהלוה את גוי על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה. כלומר אם ישראל הלווה כסף לגוי, ובתמורה הגוי שיעבד לו את החמץ שלו, אז אחר הפסח מותר בהנאה. אם אתה אומר למפרע הוא גובה, יוצא שבעצם החמץ היה ברשות ישראל כל הזמן, ואם תימר, אז צריך להיות אסור. אז למה אתה אומר שאחרי פסח הוא מותר? מה עביד לה רב? אמר רבי יודן: באמת גם לרב, מכאן ולהבא הוא גובה, גם רב מודה בזה. מה שאמר רב שגם אם רבו השני שחרר אותו יוצא לחירות, זה קל הוא בשחרור, כיוון שיצא לו שם משוחרר, אז בעצם הקלו בזה.
כהדא דתני: העושה עבדו אפותיקי מכרו אינו מכור, שיחררו משוחרר. אם מכרו אינו מכור כיוון שהוא לא שלו, כי הרי הוא אפותיקי, אבל שחררו הוא משוחרר, כיוון שברגע שיצא לו שם משוחרר אז חכמים הקלו וכופים את האדון לשחרר אותו לגמרי.
חייליה דרבי יוחנן מן הדא: רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו כותב אלא משחרר. כלומר, לא כתוב "אינו כותב אלא המשחרר" שמשמע לא משנה מי משחרר הוא כותב, אלא אמר "אינו כותב אלא משחרר", זאת אומרת אדם אחד שיש לו כוח לשחרר, זה הראשון.
שואלת הגמרא, לכאורה קשה, הרי פה מדובר שהעבד הוא אפותיקי. אילו המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה שמא אין בעל חוב בא וטורף? הרי הוא הולך וגובה ממי שקנה, כי הרי לא היה לבעלים הראשון זכות למכור אותה. אז אם כן, מה אכפת לשני שהראשון שחרר את העבד? הרי העבד אפותיקי שלו, אז ילך השני ויגבה מן העבד.
אמר רבי אבהו: פתח לנו רבי יוחנן פתח מאיר. גם רבי יוחנן אמר את הכלל וזה האיר לנו באור גדול, כיוון שיצא לו שם משוחרר הוא לא יכול לחזור ולשעבדו, זה כלל גדול לאורך כל העניין של שחרור עבדים. מספיק שיצא לו שם משוחרר, אז כופים את האדון לשחרר אותו ולא משעבדים יותר, כיוון שלא מצינו עבד משתחרר וחוזר ומשתעבד.
שואלת הגמרא, מעתה לא יכתוב לו שטר על דמיו! למה העבד צריך לכתוב שטר על דמיו? אמר רבי אילא: אבל תיקנו את זה לטובת העבד, כי מוטב שיאמר לו תן לי מאתים זוז שיש לי בידך ולא שיאמר לו עבדי אתה. עכשיו אם הוא לא ייתן כלום לאדון הזה, לבעלים השני, אז השני ירדוף אחריו תמיד ויגיד לו "אתה העבד שלי". אבל אם אנחנו אומרים שהוא כותב לו שטר חוב, גם אם הוא לא ישלם, כל מה שהוא יכול לטעון כנגדו זה "אתה חייב לי מאתיים זוז", עדיף שיטען כך ולא יגיד לו "עבדי אתה".
רבנין דקיסרין אמרין בשם רבי ביסא: אתיא דרבן שמעון בן גמליאל כרבי מאיר. כיוון שרבי מאיר קונס, כלומר רבי מאיר היה קונס בדברים, כלומר הוא סובר שכונסים בדינא דגרמי, אדם שגורם נזק גם אותו כונסים, אז ככה גם רבן שמעון בן גמליאל קונס בדברים, וכיוון שהוא פה גרם נזק שהיה עבדו של חברו - הרי הוא שחרר את העבד שהיה אפותיקי לחברו - לכן קונסים אותו לשלם מהעבד.
תני: שטר שיש בו ריבית, כונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית, כדברי רבי מאיר. כמו שרבי מאיר קונס, ולכן אינו גובה את הקרן ואת הריבית. רואים שרבי מאיר קונס, אז גם כאן רבן שמעון בן גמליאל קונס, בגלל שהוא גרם נזק לחברו.
שטר שיש בו ריבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית דברי °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא. וחכמים אומרים ד_לזגובה את הקרן ולא את הריבית.
מתני':
מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד דברי °בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל. °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אומרים תיקנתם את רבו ואת עצמו לא תיקנתם. ד_לחלישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול יבטל. והלא לא נברא העולם אלא לפירייה ורבייה שנאמר (ישעיהו מ"ה, י"ח)לא תוהו בראה לשבת יצרה. אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו. חזרו °בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל להורות כדברי °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי. גמ': היאך איפשר שיהיה חציו עבד וחציו בן חורין? תיפתר או כ°רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 ד°רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 אומר אדם משחרר חצי עבדו או דברי הכל בעבד של שני שותפין ועמד אחד מהן ושיחרר חלקו. תנן: עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד כיצד? מצא מציאה ביום של רבו של רבו. ביום של עצמו של עצמו. ולית מחר בעי יעבדהיהבה ליה למריה האם לא יצטרך למחרת לתת את מה שמצא לרבו שהרי למחר הוא עבד ומה שקנה עבד קנה רבו נפקא מינה אם במציאה הזו קידש אשה ביום של מריה אדוניו אין חוששין לקידושיו. ביום של עצמו חוששין לקידושיו. ולא כן אמר רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: מי שחציו עבד וחציו בן חורין קידש אשה אין חוששין לקידושיו שאין קידושין לחצאין? דכוותה גירש אם היה שליח לגרושין אין חוששין לגירושיו. תמן תנינן ד_לטאין נושאין נשים במועד מאי טעמא? אמרשמעון בר אבארבי שמעון בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בר אבארבי חנינא בר חמארבי יוחנן° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: משום ביטול פרייה ורבייה. בעון קומי רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא עבד מהו שישא אשה במועד? אמר ליה: נישמעינה מן הדא דתנן: ליבטיל. והלא לא נברא העולם אלא לפירייה ורבייהורביהמשמע שאף הוא חייב בפריה ורביה. ואמר רבי שמעון בר אבארבי שמעון בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בר אבארבי חנינא בר חמארבי יוחנן° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: כל שהוא מצווה על פרייה ורבייה אסור לו לישא אשה במועד.
ד_מהמוכר את עבדו לגויםלעובד כוכביםומזלות או לחוצה לארץ יצא בן חורין. ד_מאאין פודין את השבויין יותר על דמיהן מפני תיקון העולם. ד_מבאין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם. °רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל אומר מפני תקנת שבוייםשבוים. ד_מגאין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן הגוים יותר על דמיהן מפני תיקון העולם. גמ':לגויתנן: המוכר את עבדו לעובד כוכבים ומזלות או לחוצה לארץ יצא בן חורין משמע לעובד כוכבים ומזלות אפילו בארץ ישראל יוצא לחרות ובחוץ לארץ אפילו לישראל. מי משחררו? רבו ראשון נותן דמיו והשני משחררו. ובחוצה לארץ אפילו ישראל נימר אם ידע רבו השני שהעבד נמכר מארץ ישראל שניהן נותנין את דמיו.
📖 באר משה — דף כד עמוד א
לפי התלמוד ירושלמי מסכת גיטין דף כ"ד. נתחיל בתחילת המשנה פרק ד' הלכה א'. אומרת המשנה: מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד, דברי בית הלל. בית שמאי אומרים תיקנתם את רבו ואת עצמו לא תיקנתם. לישא שפחה אינו יכול. בת חורין אינו יכול. לבטל? הלא לא נברא העולם אלא לפירייה ורבייה. שנאמר לו טוב ורע לשבת יצרך. אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו. חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.
שואלת הגמרא: איך אפשר שיהיה חצי עבד וחצי בן חורין? אז תיפתר או כרבי, דרבי אומר אדם משחרר חצי עבדו, או דברי הכל בעבד של שני שותפים ועמד אחד מהם ושחרר חלקו. כן, גם בעצם לפי החכמים אדם לא יכול לשחרר חלק ממה שיש לו, אבל כן יכול לשחרר את כל החלק שיש אצלו. אז לכן אם יש שני שותפים ועמד אחד ושחרר את החלק שלו, את כל החלק שלו, אז ככה לא ייווצר מצב שיש חצי עבד חצי בן חורין.
גם למדנו במשנה עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד. כיצד? מצא מציאה ביום של רבו, של רבו. ביום של עצמו, של עצמו. שואלת הגמרא: אבל ולית מחר בעי ליה למריה, הרי מחר הוא צריך לתת לאדון שלו, שהרי למחר הוא עבד ומה שקנה עבד קנה רבו. אומרת הגמרא, נפקא מינה, אם במציאה הזו קידש אישה - אז ביום של מריה אין חוששין לקידושיו, כי בעצם כל מה שהוא קנה זה של האדון שלו, אבל ביום של עצמו חוששין לקידושיו.
שואלת הגמרא: אבל ולא כן אמר רבי חייה בשם רבי יוחנן: מי שחציו עבד וחציו בן חורין קידש אשה אין חוששין לקידושיו? כיוון שאין קידושין לחצאין, אז אפילו אם הוא קידש ביום של עצמו זה כלום. וכיוצא בזה גירש אין חוששין לגירושיו. יש אומרים שהכוונה אם הוא משלח לגירושין, כן, כיוון שהוא לא בקידושין, אז גם לא בגיטין.
תמן תנינן: אין נושאין נשים במועד. מאי טעמא? אמר רבי שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: משום ביטול פרייה ורבייה, כי כולם יחכו למועד ובזה לא יתחתנו עד אז. בעון קומי רבי יוסי: עבד מהו שישא אשה במועד? כלומר השאלה האם העבד יכול לשאת או לא. אמר ליה: נישמעינה מן הדא: ליבטיל. והלא לא נברא העולם אלא לפירייה. משמע מכאן שגם עבד חייב בפריה ורביה. ואמר רבי שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן: כל שהוא מצווה על פרייה ורבייה אסור לו לישא אשה במועד. אז גם לעבד אסור.
פרק ד' הלכה ו', אומרת המשנה: המוכר את עבדו לעכו"ם או לחוצה לארץ יצא בן חורין. אין פודין את השבויין יותר על דמיהן מפני תיקון העולם. אין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר מפני תקנת השבויים. אין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן הגוים יותר על דמיהן מפני תיקון העולם.
ואומרת הגמרא על המשנה המוכר את עבדו לעכו"ם או לחוצה לארץ יצא בן חורין - משמע מכאן שלעכו"ם, אפילו בארץ ישראל, יוצא לחירות, ומחוצה לארץ אפילו לישראל יוצא לחירות. שואלת הגמרא: מי משחררו? כלומר אם הוא מוכר את זה לישראל בחוצה לארץ, מי משחררו? רבו ראשון נותן דמיו והשני משחררו. אומרת הגמרא: נימר אם ידע רבו השני שהעבד נמכר מארץ ישראל, אז גם השני פשע, שניהן נותנין את דמיו, ואם לאו הראשון נותן את דמיו והשני משחררו.
ואם לאו הראשון נותן את דמיו והשני משחררו. אם כתב בשטר המכירה אני פלוני בן פלוני מוכר את עבדי פלוני לאנטיוכי, יצא לחירות לאנטוכימשהואשהוא בלוד, לא יצא לחירות עד שירצה להוציא אותו לחוץ לארץ. תני יוצא עבד אם הוא מסכים עם רבו בחוצהלחוצה לארץ, לפיכך אם מכרו לשםשם מכור שכיוון שהסכים לצאת לחוץ לארץ איבד את זכותו. בא מחוצה לארץ על מנת לחזור כופין אותו למחר לחזור עימו. על מנת שלא לחזור והחליט לחזור אין כופין אותו לחזור עימו. ברח מחוצה לארץ רשאי להחזירו. ברח מהארץ לחוצה לארץ אמררבי יאשיהרבי יאשיה תנא · דור ד׳רבי יאשיה° בשם רבי חייה רבארבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1°מותר למכרו בחוץ לארץ. אמר רבי הושעיה רבה°מותר ראמר מותר למכרו בחוץ לארץ. רבי מרינוס בריה דרבי הושעיה רבהרבי מרינוס בריה דרבי הושעיה רבה° אמר אסור. אמר רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° לא פליגין מאן דאמר מותר בלמוד לברוח לשם ומאן דאמר אסור בשאינו למוד לברוח לשם. אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא ולא פליגין מאן דאמר מותראסור ביכול להביאו משם ומאן דאמר אסורמותר בשאינו יכול להביאו משם. ניתנינתני ואם התנה עמו בשעת הקניה מהגוי להורידו לחוץ לארץ מותר ולמה המשנה פסקה בפשטות שבכל מקרה יוצא לחירות הסיבה שהמשנה לא הזכירה אפשרות של תנאי כיוון שעד כדון תנאי מועיל בגדולים אבל בקטנים לא יכול להתנות ולכן המשנה לא הזכירה אפשרות של תנאי כי אז היה צריך לחלק בין קטנים לגדולים הרי גם בקטנים שייך תנאי דניתני עם רבהון. עד כדון בשהיה רבו ישראל ויכול להתנות עם האדון אבל כשהיה רבו גוי הרי אינו יכול להתנות ולכן המשנה לא הזכירה אפשרות של תנאי. רבי טבלארבי טבלא אמורא, אמוראים — דור שלישירבי טבלא° זבין עבדיה ומתני עם רבהון קנה עבדים קטנים והתנה עם האדון. רבי יצחק דהבןרבי יצחק דהבן° הוון ליה עבדיה ערקין לבנותהון ברחו לכפרים שלהם בחוץ לארץ אתא שאל לרבי אימירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° אמי בן נתן ואורי ליה אוניאונא אסור לכתוב שטר מכירה אסור אונטריסאנטריס שרי רק לקחת כסף תמורת העבד מותר אפרכורים צריכה כתיבת שטר בעלות בארכאות שלהם ספק אם מותר. אמתיה דרבי אבא בר אדארבי אבא בר אדא°ערקת ברחה לקליסייא אתא שאל לרבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה והורי ליה כרבי אימירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° אמי בן נתן אונא אסור לכתוב שטר מכירה אסור אנטריס שרי רק לקחת כסף תמורת העבד מותר אפרכורים צריכה כתיבת שטר בעלות בארכאות שלהם ספק אם מותר. תנן אין פודין את השבויין יותר מדמיהן מפני תיקון העולם ואין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם. °רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל אומר מפני תקנת השבויין דלא יהוון קטרינון יקשרו את הנשארים כדי שלא יברחו. תני גוי מוכר ספרים תפילין ומזוזות אסור ליקח ממנו. והא תני מעשה בגוי אחד בצידן שהיה מוכר תפילין ומזוזות ובא מעשה לפני חכמים ואמרו מותר ליקח ממנו. אמררבי שמואל בר נתןרבי שמואל בר נתן אמורא א״י · דור ג׳רבי שמואל בר נתן° בשם רבי חמא בר חנינהרבי חמא בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי חמא בר חנינארבי חנינא בר חמא°ד_מדבגוי שחזר לסורו מפחד שיהרג הוה אבל בסתר שמר מצוות ויודע לכתוב לשמה.
עכשיו אם כתב בשטר המכירה אני פלוני בן פלוני מוכר את עבדי פלוני אנטיוכי, יצא לחירות, כלומר אני מוכר את זה לאדם מסוריה - יצא לחירות. אבל אם הוא כתב שהוא בלוד, לא יצא לחירות, כי אני אומר אולי הוא זה גוי שגר בארץ ישראל, ישראל שגר בארץ ישראל, הוא רק בא מסוריה.
תני: יוצא עבד עם רבו לארץ. כלומר אם העבד מסכים הוא יוצא עם רבו לארץ. לפיכך אם מכרו מכור, כיוון שהעבד הסכים לצאת לחוץ לארץ, הוא איבד בעצם את הזכות שלו. בא מחוצה לארץ על מנת לחזור כופין אותו לחזור. כלומר, אם העבד בא עם האדון שלו מחוצה לארץ לארץ, והם ידעו שהם חוזרים, אז כופים אותו לחזור עמו. אבל אם הם באו לארץ על מנת שלא לחזור, אין כופין אותו לחזור עמו, אפילו אם הבעלים התחרט והחליט שכן לחזור. ברח מחוצה לארץ רשאי להחזירו. ברח מארץ לחוצה לארץ - אמר רבי יאשיה בשם רבי חייה רבא... אמר רבי הושעיה רבה: מותר למכרו בחוצה לארץ. רבי מרינוס בריה דרבי הושעיה רבה אמר: אסור. אמר רבי זעירא: לא פליגין, מאן דאמר מותר בלמוד לברוח לשם - אם הוא כל פעם בורח לחוצה לארץ והבעלים צריך להשקיע ולהוציא כספים כדי להחזיר אותו, אז אם הוא רוצה למוכרו יכול למכור אותו שם. ומאן דאמר אסור בשאינו למוד לברוח לשם. אמר רבי יוסי: ולא פליגין, מאן דאמר ביכול להביאו משם ומאן דאמר בשאינו יכול להביאו משם. ואם התנה עמו מותר.
הקונה עבד יכול להתנות איתו, ואם התנה - מותר. עד כדון בגדולים שיכול להתנות איתם, אבל בקטנים שלא יכול להתנות איתם - מה יעשה? ניתני עם רבהון, יתנה עם האדון שלהם. עד כדון בשהיה רבו ישראל ויכול להתנות עם האדון, אבל היה רבו גוי - האם יכול להתנות? ואומרת הגמרא: רבי טבלא זבין עבדיה ומתני עם רבהון. הקונה עבד, קנה עבד והתנה עם האדון שלו להורידו לחוצה לארץ.
רבי יצחק דהבן הוון ליה עבדיה ערקין לבנותהון, היו לו עבדים שברחו לכפרים שלהם בחוצה לארץ. אתא שאל לרבי אימי ואורי ליה: אנטריס - אסור. כלומר, לכתוב שטר מכירה זה אסור, אבל אנטריס, כלומר לקחת כסף תמורת העבד בלי שטר מכירה - זה מותר. אפרכורים צריכה - לכתוב שטר בעלות בערכאות שלהם, זה מקום לסתירה.
אמתיה דרבי אבא בר אדא לקליסייא, ברחה לכפרים שלהם. אתא שאל לרבי מנא והורי ליה כרבי אימי: אנטריס שרי, אפרכורים צריכה. כלומר, אנטריס - לגבות כסף עליה, מותר. אפרכורים, לכתוב שטר בערכאות שלהם - זה מקום להסתפק.
אין פודין את השבויין יותר מדמיהן מפני תיקון העולם ואין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר מפני תקנת השבויין - למה? דלא יהוון קטרינון, כלומר, אם השבויים האלה יברחו אז את הנשארים יקשרו, אבל בשביל שלא יהיה להם לחץ גדול יותר מדי, לכן אסור להבריח שבויים.
תני: גוי מוכר ספרים תפילין ומזוזות אסור ליקח ממנו, כיוון שהתפילין והמזוזות צריך לכתוב אותם לשמה. שואלת הגמרא: והא תני מעשה בגוי אחד בצידן שהיה מוכר תפילין ומזוזות ובא מעשה לפני חכמים ואמרו מותר ליקח ממנו. רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינה: בגוי שחזר לסורו הוה. כלומר, מדובר בגוי שהתגייר ולאחר מכן מפחד שיהרגו אותו, אז הוא כביכול חזר לסורו, אבל הוא שמר את המצוות וידע לכתוב לשמה, אז לכן מותר לקנות ממנו. או אפשרות שנייה, שבעצם האיסור לקנות מגוי זה כיוון ששמא הם יגנבו את זה מיהודים, אבל פה מדובר על גוי שהוא לא חשוד לזה.
לא יחזיר ושאינו צריך חקירת חכם והבעל יכול להתיר יחזיר. אמר °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס לא אסרו זה אלא מפני זה. אמר °רבי יוסי בי רבי יהודהרבי יוסי בר' יהודה תנא · דור ה׳רבי יוסי בר' יהודהר ר מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו קונם שאיני מגרשך וגירשה והתירו לו חכמים שיחזירנה מפני תיקון העולם. גמ': ותני מפני מה אמרו חכמים המוציא משום שם רע לא יחזיר? שהריהריהמוציאשהוציא את אשתו משום שם רע והלכה ונישאת לאחר וילדה ממנו בנים, לאחר זמן נמצאו הדברים בדאים. אמר: אילו הייתי יודע שהדברים בדאים אפילו היה אדם נותן לי באשתי מאה מנה לא הייתי מגרשה, ונמצא גט בטל ובניה ממזירין. ומתוך שהוא יודע שאם הוא מגרשה שהיא אסורה לחזור לו אף הוא נותן לה גט שלם משעה ראשונה. תני מפני מה אמרו המוציא את אשתו משום נדר לא יחזיר? שהריהריהמוציאשהוציא את אשתו משום נדר והלכה ונישאת לאחר וילדה ממנו, ונמצא נדר בטל. אמר: אילו היית יודע שהיה הנדר בטל אפילו היה אדם נותן לי באשתי מאה מנה לא הייתי מגרשה, ונמצא גט בטל והוולד ממזר. ומתוך שהוא יודע שאם הוא מגרשה שהיא אסורה לחזור לו אף הוא נותן לה גט שלם משעה ראשונה. תנן°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיאאומר כל נדר שהוא צריך חקירת חכם לא יחזיר ושאינו צריך חקירת חכם יחזיר. אמר רבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° תדע לך שעילה היה רוצה לגרשה שהרי נדר שאינו צריך חקירת חכם היה ויכל להפר בעצמו ואם לא הפר כנראה שרצה לגרשה בגלל סיבה אחרת ולא יבא לומר אילו הייתי יודע וכ"ו. תנן°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר כל נדר שידעו בו הרבים לא יחזיר ושלא ידעו בו הרבים יחזיר. אמר רבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° תדע לך שעילה היה רוצה לגרשה שהרי נדר שלא ידעו בו רבים היה הרי יכל ללכת לחכם להתיר ואם לא הלך כנראה שרצה לגרשה בגלל סיבה אחרת ולא יבא לומר אילו הייתי יודע וכ"ו. תנן אמר °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס לא אסרו זה אלא מפני זה. בדין היה שאפילו נדר שהוא צריך חקירת חכם יחזיר שהזקן עוקר את הנדר מעיקרו ולא אסרו אלא גזרה שמא יוציא ונישאת לאחר וילדה ממנו ותלך לחכם ויתיר לה, ואמר אילו הייתי יודע שהחכם מתיר, אפילו היה אדם נותן לי באשתי מאה מנה, לא הייתי מגרשה. ונמצא גט בטל והוולד ממזרים. מפני מה אסרו נדר שאין צריך חקירת חכם הרי הטעם הזה לא קיים? מפני נדר שצריך חקירת חכם.
ד_מוהמוציא את אשתו משום איילונית °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר לא יחזיר וחכמים אומרים יחזיר. נישאת לאחר והיו לה בנים והיא תובעת כתובתה, אמר °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר לה: שתיקותיך יפה מדיבורייךמדבורייך. גמ': תני מפני מה אמרו המוציא את אשתו משום איילונית לא יחזיר? שהריהריהמוציאשהוציא את אשתו משום איילונית והלכה ונישאת לאחר וילדה ממנו בנים, ואמר: אילו הייתי יודע שאשתי יולדת אפילו היה אדם נותן לי באשתי מאה מנה לא הייתי מגרשה, ונמצא גט בטל והוולד ממזר. ומתוך שהוא יודע שאם הוא מגרשה והיאהיא אסורה לחזור לו אף הוא נותן לה גט שלם משעה ראשונה. תנן: וחכמים אומרים יחזיר. אמר רבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° תדע לך שעילה היה רוצה לגרשה שהרי כמה אנשים נשואין איילונית, ועל ידי שיש להן נחת רוח מהן מקיימין אותן ויכול לישא אחרת בשביל בנים ואם החליט לגרשה כנראה סיבה אחרת היתה לו ולא יבא לומר אילו הייתי יודע וכ"ו.
📖 באר משה — דף כה עמוד א
אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת גיטין דף כה. נתחיל מהדף הקודם, שורה אחרונה, תחילת המשנה פרק ד' הלכה ז'. אומרת המשנה: המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר. משום נדר לא יחזיר. רבי יהודה אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר ושלא ידעו בו רבים יחזיר. רבי מאיר אומר כל נדר שהוא צריך חקירת חכם לא יחזיר ושלא צריך חקירת חכם אלא שהבעל יכול להתיר בעצמו יחזיר. אמר רבי אליעזר לא אסרו זה אלא מפני זה. אמר רבי יוסי ברבי יהודה: מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו קונם שאיני מגרשך וגירשה והתירו לו חכמים שיחזירנה מפני תיקון העולם.
אומרת הגמרא: ותני מפני מה אמרו חכמים המוציא משום שם רע לא יחזיר? כיוון שהרי שהוציא את אשתו משום שם רע והלכה ונישאת לאחר וילדה ממנו בנים, ולאחר זמן נמצאו הדברים בדאים. מתברר שהשם רע היה שקר. אז הוא יכול לומר אילו הייתי יודע שהדברים בדאים אילו היה אדם נותן לי באשתי מאה מנה לא הייתי מגרשה, ונמצא גט בטל ובניה ממזירין. עכשיו, אחרי שתיקנו שהוא לא יכול להחזיר, מתוך שהוא יודע שאם הוא מגרשה שהיא אסורה לחזור לו אף הוא נותן לה גט שלם משעה ראשונה. כן, מסבירים לו את זה ואז הוא נותן לה גט, והוא יודע שאפילו אם התברר שהכל שקר, אף על פי כן הוא מגרש אותה, וממילא הוא לא יכול להחזיר אותה.
תני מפני מה אמרו המוציא את אשתו משום נדר לא יחזיר? הרי שהוציא את אשתו משום נדר, הלכה ונישאת לאחר וילדה ממנו, ונמצא נדר בטל. אמר: אילו היית יודע שהיה הנדר בטל אילו היה אדם נותן לי באשתי מאה מנה לא הייתי מגרשה, ונמצא גט בטל והוולד ממזר. ומתוך שהוא יודע שאם הוא מגרשה שהיא אסורה לחזור לו אף הוא נותן לה גט שלם משעה ראשונה. כן, מסבירים לו את זה ואז הוא מגרש. הוא יודע שאפילו אם הנדר יתבטל, בכל מקרה הוא רוצה לתת גט, ואז בעצם הגט לא בא חזרה, וגם האיש לא יכול להחזיר את אשתו אחר כך.
ואת אמרת תנן רבי מאיר אומר כל נדר שהוא צריך חקירת חכם לא יחזיר ושלא צריך חקירת חכם יחזיר. אמר רבי זעירה: תדע לך שעילה היה רוצה לגרשה שהרי נדר שאינו צריך חקירת חכם היה. כלומר, שהרי נדר שלא צריך חקירת חכם הרי הוא בעצמו יכול להפר לה, ואם הוא לא הפר, כנראה שהוא רצה לגרשה בגלל סיבה אחרת, והוא לא יבוא לומר אילו הייתי יודע שהנדר הזה בטל וכולי. אז לכן נדר שלא צריך חקירת חכם הוא יכול להחזיר.
תנא רבי יהודה אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר ושלא ידעו בו רבים יחזיר. אמר רבי זעירה מאותה סיבה: תדע לך שעילה היה רוצה לגרשה שהרי נדר שלא ידעו בו רבים היה. שהרי נדר שלא ידעו בו הרבים הרי יכול ללכת לחכם להתיר, ואם הוא לא הלך כנראה שהוא רצה לגרשה בגלל סיבה אחרת, אז הוא לא יבוא לומר אילו הייתי יודע וכולי. אז לכן בעצם הסיבה הזאת לא קיימת, ממילא הוא יכול להחזיר.
תנן אמר רבי אליעזר לא אסרו זה אלא מפני זה. מסבירה הגמרא: בדין היה שאפילו נדר שהוא צריך חקירת חכם יחזיר שהזקן עוקר את הנדר מעיקרו. עכשיו, ולא עשו אלא גזירה שמא הוא יוציא, והיתה נישאת לאדם אחר ויוצאת ממנו ילדים, ואז תלך לחכם ויתיר לה, ואז הוא יאמר אילו הייתי יודע שהחכם מתיר, אז אפילו היה נותן לי באשתי מאה מנה לא הייתי מגרשה, נמצא גט בטל ובניה ממזרים. כן, עכשיו מפני מה אסרו נדר שאין צריך חקירת חכם? הרי הטעם הזה לא קיים. מפני נדר שצריך חקירת חכם. זה הכוונה לא אסרו זה אלא מפני זה.
פרק ד' הלכה ח'. משנה: המוציא את אשתו משום איילונית רבי יהודה אומר לא יחזיר וחכמים אומרים יחזיר. נישאת לאחר והיו לה בנים והיא תובעת כתובתה. אמר רבי יהודה: אומר לה שתיקותיך יפה. ואת אומרת תני מפני מה אמרו המוציא את אשתו משום איילונית לא יחזיר? הרי שהוציא את אשתו משום איילונית והלכה ונישאת לאחר ויולדה ממנו בנים, ואמר: אילו הייתי יודע שאשתי יולדת אילו היה אדם נותן לי באשתי מאה מנה לא הייתי מגרשה, ונמצא גט בטל והוולד ממזר. עכשיו מתוך שהוא יודע שאם הוא מגרשה אסורה לחזור לו אף הוא נותן לה גט שלם משעה ראשונה.
אמר רבי זעירה: תדע לך שעילה היה רוצה לגרשה שהרי כמה נשים נשואין איילונית. כן, זה שהוא אומר שהאיילונית זה סתם תירוץ, שהרי הרבה פעמים הרבה נשים נשואות שלמרות שהם איילוניות, ועל ידי שיש להן נחת רוח מהן מקיימין אותן. כלומר לבעלים יש נחת רוח מהן, הם מכירים אותם, אז הוא יכול לישא אחרת אם הוא רוצה בנים. שאם הוא החליט לגרשה, כנראה סיבה אחרת הייתה לו, אז הוא לא יבוא לומר אילו הייתי יודע וכולי. אז לכן הוא יכול להחזיר.
ד_מזהמוכר את עצמו ואת בניו לעובד כוכבים ומזלות אין פודין אותו אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהן. ד_מחהמוכר שדהו לעובד כוכבים ומזלות וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח ומביא ביכורים אף שהפירות גדלו ברשות גוי מפני תיקון העולם. גמ': מתניתא ד_מטבשמכר עצמו ושנה אבל אם מכר עצמו פעם אחת פודין אותו. ואם מכר עצמו ללודים אוכלי אדם אפילו פעם אחת אין פודין אותו. מעשה באחד שמכר את עצמו ללודים אתא עובדא קומי רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° אמר מה נעשה מפני חייו עשה ומצווה לפדותו תנן: התם (משנה דמאי ה ט) מעשרין משל ישראל על של נכרי משל נכרי על של ישראל. מתניתא ד°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא ד°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אמר ד_נאין קניין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבאן בר עילאי ו°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומרין יש קניין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות אמררבי אימירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° אמי בן נתן בשם ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°: טעמא ד°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיאדכתיב (ויקרא בהר כה מו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה. הקיש עבדים לאחוזה מה עבדים ד_נאאתם קונין מהן ואין הם קונין מכם אף אחוזה אתם קונים מהם והם אינם קונים מכם. אמר רבי אלעזר ברבי יוסירבי אלעזר ברבי יוסי תנא · בנו של רבי יוסי בן חלפתארבי אלעזר ברבי יוסי° קומי רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא והא מסייעא ל°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיאדכתיב (ויקרא בהר כה כג) והארץ לא תמכר לצמיתות לחולטנותלחליטות. אמר ליה: כל גרמא אמרה דהיא מסייעא ל°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי דכתיב לא תימכר הא אם נמכרה חלוטה היא. רבי חונא דציפורירבי חונא דציפורי° אמר הנהיג רבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא° בציפורין כהדא ד°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי שיש קנין לגוי להפקיע מעשרות אמררבי זעורהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° קומי רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° בשם רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת: אף על גב ד°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אמר אין קניין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל להפקיעו מן המעשרות מודה שיש לו בה קניין נכסים. מהו קניין נכסים? אמר רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה°ד_נבאכילת פירות שאם ישראל מכר הקרקע לעובד כוכבים ומזלות, לעניין אכילת פירות, יש לו בהם קניין. ואם נגמרו ברשות העובד כוכבים ומזלות, פטורין מהמעשרות. אבל אם ישראל לקח ממנו פירות, ונגמרו ביד ישראל, חייבים במעשרות והתנינןדתנינן הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם ואם אין קנין כללויביאיביא ביכורים דבר תורה. קנה שדה ביובלבזמן שהיובלנוהג והקרקעות חוזרותרבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא אמר קנה קרקע ומביא ביכורים וקרא. רבי אבא בר ממלרבי אבא בר ממל אמורא א״י · דור ב׳רבי אבא בר ממל° אמר לא קנה קרקע אלא פירות ואינו מביא ביכורים. מתיב רבי אבא בר ממלרבי אבא בר ממל אמורא א״י · דור ב׳רבי אבא בר ממל° לרבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא על דעתיך דאת אמר קנה קרקע יחפור בה בורות שיחין ומערות? אמר ליה התורה אמרה (ויקרא בהר כה כח) ושב לאחוזתו בעיינו צריך להחזירה כמו שהייתה. אייתי רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא° שמועתא קדמיהון
📖 באר משה — דף כה עמוד ב
ואת אמרת תנא רבי יהודה אומר אומר לה שתיקותיך יפה מדבורייך, והרי לרבי יהודה לא יחזיר, ואת אמר כן? אמר רבי יוחנן: לית כאן רבי יהודה אלא רבי מאיר, ותני כן משום רבי מאיר: אומר לה שתיקותיך יפה מדיבוריך.
משנה: המוכר את עצמו ואת בניו לעובד כוכבים אין פודין אותו אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהן. המוכר שדהו לעובד כוכבים הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם.
הגמרא: מתניתא בשמכר עצמו ושנה, כלומר אם מכר עצמו לגוי פעם אחת פודים אותו, אבל אם מכר עצמו פעם שנייה, כבר לא פודים אותו. ואם מכר עצמו ללודים אפילו פעם אחת אין פודין אותו. מעשה באחד שמכר את עצמו ללודים אתא עובדא קומי רבי אבהו אמר מה נעשה מפני חייו עשה. שמצווה לבדוק אותו, כיוון שכנראה שהוא מכר את עצמו כי הוא נזקק לכסף כדי לחיות.
מתניתא ד°רבי מאיר, רבי מאיר אמר אין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. ובעצם הקרקע היא עדיין חייבת בכל המצוות, ולכן ישראל חייב לקנות את הפירות ולהביא אותם לירושלים. רבי יהודה ורבי שמעון אומרין יש קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות. רבי אימי בשם ריש לקיש: טעמא דרבי מאיר - והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה. הקיש עבדים לאחוזה - מה עבדים אתם קונין מהן ואין הם קונין מכם לקניין עולם, אף אחוזה אתם קונים מהם והם אינם קונים מכם.
אמר רבי אלעזר ברבי יוסי קומי רבי יוסי: והא מסייעא לרבי מאיר - והארץ לא תמכר לצמיתות. צמיתות זה חלוטות, כלומר תמיד. אמר ליה: בדיוק הפוך - כל גרמא אמרה דהיא מסייעא לרבי שמעון - לא תימכר, לא שאסור למכור, משמע הא אם נמכרה חלוטה היא. כלומר אם כן, זה חלוט של הגוי לצמיתות.
רבי חונא דציפורי אמר: הנהיג רבי חנינה בציפורין כהדא דרבי שמעון, שיש קניין לגוי להפקיע מעשרות. רבי זעורה קומי רבי אבהו בשם רבי אלעזר: אף על גב דרבי מאיר אמר אין קניין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיעו מן המעשרות מודה שיש לו בה קניין נכסים. עכשיו מהו קניין נכסים? אמר רבי אבא: אכילת פירות. כלומר, אם ישראל מכר קרקע לעכו"ם, אז לעניין פירות כן יש לגוי קניין, ולכן אם נגמרו הפירות בשדה של הגוי, פטורים ממעשרות. אבל אם ישראל לקח ממנו את הפירות והם נגמרו ביד ישראל, אז חייב במעשרות.
הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם. עכשיו, אם אתה אומר שאין לו קניין כלל, כלומר בעצם זה שייך לישראל ולא לגוי, למה זה מביא ביכורים מן התורה? צריך את הקנס. קנה שדה ביובל, רבי אילא אמר קנה קרקע. שזה כן קניין. רבי אבא בר ממל אמר לא קנה קרקע, אלא פירות רק, כי הרי ביובל לא שייך קניין קרקע.
מתיב רבי אבא בר ממל לרבי אילא: על דעתיך דאת אמר קנה קרקע יחפור בה בורות שיחין ומערות? אם זה כך שזה קרקע שלו, יהיה מותר לו גם לחפור בה בורות שיחין ומערות. אמר ליה: התורה אמרה ושב לאחוזתו - בעיינו, שצריך להשיב אותה ביובל כמו שהיא, לכן אסור לו לגעת בה.
