שולחן ערוך יורה דעה רסז פ
<< · שולחן ערוך יורה דעה · רסז · פ · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
המוכר עבדו לעובד כוכבים או לגר תושב -- יצא לחירות; שאם ברח מהעובד כוכבים אין רבו יכול להשתעבד בו עוד. ואם לא ברח -- קונסים את האדון לפדותו עד י' בדמיו ולכתוב לו גט שחרור להתירו בבת חורין. וקנס זה אין גובין אותו ודנין בו אלא בב"ד מומחים. ואם מת המוכר אין קונסין היורש להחזיר העבד השחרור(?) (שם ריש פ"ח מה"ע).
- הגה: לוה עליו מעות לזמן שאם לא יפרענו לזמן יהא העבד שלו -- אם מסרו ליד עובד כוכבים מיד -- יצא לחירות מיד. ואם לא מסרו ליד עובד כוכבים מיד כשיגיע הזמן ולא פרע לו יוצא לחירות. אבל אם גבאו העובד כוכבים בחובו או שקם עליו אנס ופדה עצמו בו -- לא יצא לחירות.
- מכרו לעבד המלך שרגילין ליקח עבדים ובהמות מאשר ימצאון ונותנין דמיהם לבעלים -- יוצא לחירות. מכרו על תנאי שיחזירנו לו לאחר זמן או חוץ ממלאכתו או חוץ מהמצות או שמכרו לצדוקי ולמומר -- הרי זה ספק אם יוצא לחירות ואזלינן לקולא; דאיסורא דרבנן הוא ולא יצא (הכל בטור והוא מן הש"ס).
- ויש אומרים דמהני ביה תפיסה; דאם תפס משל רבו כדי דמיו לצאת בו לחירות מיד העובד כוכבים אין -- מוציאין ממנו (שם בשם הרמב"ם דין ה')
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(קא) וקנס זה אין גובין כו'. והרא"ש תמה ע"ז דמה ענין זה לקנסות שאין גובין בבבל דהיינו קנסות שחייבה תורה ואין גובין אותן בבבל משום דבעינן מומחין ואין סמוכין בבבל אבל אם חכמים תקנו קנס לעשות סייג לתורה למה לא יגבו אותה בבבל ומביאו הטור:
(קב) אם מסרו כו'. לדעת רש"י והטור ה"ה אם לא הכניסו לרשות העובד כוכבים ולוה עליו על תנאי לכשיבא אותו זמן שימשכנו ליקח העבד ועבר הזמן ולא נתן לו המעות אע"פ שלא משכנו בו והוא עדיין ברשותו קונסין אותו ויצא לחירות:
(קג) אבל אם גבאו העובד כוכבים בחובו. בע"כ של אדון או שקם עליו אנס להרגו ושחדו בנתינת העבד לא יצא לחירות דלא שייך כאן לקנסו כיון שנעשה באונס:
(קד) או חוץ ממלאכתו. כלומר שישאר לו מלאכתו:
(קה) או חוץ מהמצות. כלומר שלא יבטלנו משום מצוה:
(קו) לצדוקי. בטור (ורבינו ירוחם) כתב כותי והרב נמשך להר"ן ורמב"ם וב"י שכתבו דהיינו דוקא בזמן הש"ס אבל עכשיו שהכותים כעובדי כוכבים גמורים לכל דבר ה"ה לענין זה לפיכך כתב הרב צדוקי קודם גזירה אבל הב"ח כ' דדעת הטור (ורבינו ירוחם) דכיון דקנס הוא אפשר דלא קנסי' בכותי אף לאחר גזירה כמו בישראל מומר ואין דבריו מוכרחים ויותר נראה לומר דאף הטור ורבינו ירוחם מיירי מדין הש"ס ולא נקטיה אלא אגב דינים אחרים אבל לקושטא דמלתא סמכו אמ"ש במקומות אחרים בכמה דוכתי שנעשו כעובדי כוכבים גמורים לכל דבר וכה"ג אשכחן בכמה דוכתי בפוסקים:
(קז) דאיסורא דרבנן הוא. כלומר הא דיצא לחירות משום מכירה קנסא דרבנן הוא שגזרו על המוכר עבדו שיצא לחירות:
(קח) וי"א דמהני כו'. להכי כתב בלשון י"א משום שהראב"ד חולק ע"ז דאין תפיסה מועלת אלא במי שחסרו ממון:
ט"ז - טורי זהב
אין רבו יכול להשתעבד. דה"א שיכול לשעבד בו אע"ג שמכרו דעובד כוכבים לא קנה הגוף רק למעשה ידיו:
קונסין אותו. לפי שהפקיעו ממצות במכירתו לעובד כוכבים:
באר היטב
(סד) מומחים: והרא"ש תמה ע"ז דאין זה ענין לקנסות שחייבה תורה שכל קנס שתקנו חכמים גובין אותו בבבל עכ"ל.
(סה) מסרו: כתב הש"ך דלדעת רש"י והטור ה"ה אם לא הכניסו לרשות העובד כוכבים ולוה עליו על תנאי לכשיבא אותו זמן שימשכנו ליקח העבד ועבר הזמן ולא נתן לו המעות אע"פ שלא משכנו בו והוא עדיין ברשותו קונסין אותו ויצא לחירות עכ"ל.
(סו) בחובו: בע"כ של אדון או שקם עליו אנס להרגו ושחדו בנתינת העבד לא יצא לחירות דלא שייך לקנסו כיון שנעשה באונס. ש"ך.
(סז) ממלאכתו: כלומר שישאר לו מלאכתו. וחוץ מהמצות פי' שלא יבטלו משום מצוה.
(סח) לצדוקי: כתב הש"ך אבל כותים בזה"ז הרי דינם כעובדי כוכבים גמורים ודלא כב"ח שכ' לדעת הטור כיון דקנס הוא אפשר דלא קנסינן בכותים כמו בישראל מומר וע"ל ס"ק מ"א מ"ש לענין צדוקים בזה"ז ע"ש.