הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן רסז

סימן רסז

(סי' רס"ז ס"א) מצוה על ב"ד למולו. מדלא נקט ואי לא מהלוהו ב"ד חייב איהו למימהל נפשיה משמע דאין על העבד שום חיוב דמה שאשה אין חייבת גם העבד אינו חייב (ואף להרמב"ם דפי"ב מהל' עבודת כוכבים דעבד מוזהר על הקפת הראש י"ל דהכא דכיון דהיא פטורה למול בנה אף דשייכא בזה הוי כשארי מצות דאין האשה חייבת דגם העבד פטור) והנה מדברי תוספת בב"ק (דף פ"ח ע"א) ד"ה שכן אינה במילה וכו' וי"מ דאינה מצווה למול בנה א"כ משמע דמה דאמרינן תאמר בעבד שהוא ראוי למול היינו שהוא מצווה במצות מילה אמנם י"ל דאדרבא מוכח בהיפוך ממה דדחו דא"כ מאי קאמר קטן יוכיח ויקשה הא מ"מ נעשה הפירכא מה לאשה שאינה במצות ול"ש קטן יוכיח אע"כ דגם עבד אינו במצות מילה אלא שהוא ראוי למול ופי' דברי תוספת כך הוא וי"מ דאינה מצווה במילת בנה ונימא באמת דס"ל להש"ס דעבד מצות מילה עליו ודחו דא"כ מאי קאמר קטן יוכיח היינו דעבד ג"כ אין הוא מצווה על המילה אלא דהחיוב הוא רק על האדון ודוק. ובאמת תמוה לי להרמב"ם הנ"ל דאמאי לא פרכינן על אשה וקטן דמה להנך שאין מצווים במצוה דלא תקיפו תאמר בעבד שמצווה בכך (אח"ז מצאתי קצת מדברי בספר שער המלך (הל' מילה) ועיי"ש שהביא דברי ספר גופי הלכות משם תוספי הרא"ש דעל מ"ש תוספות בב"ק דא"כ מאי קאמר קטן יוכיח והקשה הר"מ י"ל דאכתי לפרוך הכי מה לאשה דאינה מצווה למול בנה ול"ל קטן יוכיח וי"ל דהא לא פירכא היא דעבד נמי אינו מצוה למול בנו עכ"ל) ובפשוטו תמוה מאד דא"כ איך רצו לפרש דפירכת הש"ס היא דאשה אינה מצווה למול בנה הא גם עבר אינו מצווה למול בנו א"ו כדברינו הנ"ל דתוס' בעצמם היו מסופקים בזה אם עבר מצווה למול בנו ולזה רצו לפרש דפירכת הש"ס מה לאשה דאינה מצווה למול בנה והיה באמת מוכרח דעבד חייב למול בנו ודחו דא"כ מאי קאמר קטן יוכיח אע"כ דפירכת הש"ס היא רק דאין באשה בגופה מצות מילה ואי דקשה דמ"מ אמאי לא פרכינן באמת מה לאשה דאינה מצווה מוכח מזה באמת דאין עבר מצווה למול בנו ודוק:

(סעיף ז') צריך טבילה אח"כ. בנ"י כתב דהוי רק דרבנן וכן בריטב"א בחי' כ' וז"ל ועוד כ' ז"ל דאם שחררו רבו אע"פ שלא טבל אין טבילתו מעכבת בו לענין שאם קידש בת ישראל קדושיו קדושין וכו' אמנם בתוס' (דף מ"ז ע"ב) ד"ה שם גר וכו'. משמע דס"ל דהוא דאוריי':

(סעיף י') אבל אם קנאו בדינא דמלכותא. ומסתמא מחזקים ליה הכי דמוכר עצמו ל"ש מהרי"ק:

(ש"ך ס"ק כ')וע"ש. ע' בתשובה בעי חיי להכנה"ג (חיו"ד סי' רכ"ט):

(שם ס"ק כ"ה)טור בשם הרמ"ה. ע' תשו' מהריב"ל (ח"ג סי' ד') ובשני המאורות הגדולים (סי' ה'):

(ט"ז ס"ק י') דלא דק בזה. בקצות החשן (סימן רמ"ט) כתב דאשתמיט להט"ז דברי הרמב"ם (פ"ג מזבי') וז"ל נתן מתנה לאשה ע"מ שאין לבעלה רשות ולעבד ע"מ שאין לרבו רשות בו קנה האדון וקנה הבעל אבל הנותן מתנה לאשה או לעבד והתנה עמהם הנותן בגופו של מתנה שתהיה לכך ולכך לא קנה האדון ולא קנה הבעל עכ"ל:

(סעיף כ"ג) בין קנאו מעובד כוכבים. ש"ב הנאון מו"ה מאיר ווייל זצ"ל הקשה לי דזהו נגד דברי תוספות בכורות (דף י"ג ע"א) ד"ה אחיזה וכו' שכתבו דקונה מעובד כוכבים אין נקנה בשטר וכן הקשה בספר המקנה (דף כ"ב ע"ב) ד"ה תנא אף בחליפים:

(ט"ז ס"ק י"ח) ש"מ דלא יליף הך כו'. אינו מובן דהא גם באשה א"י לגרשה שלא מדעתה ע"י אחרים ובמדעת גם בעבד יכול ע"י אחרים וא"כ לר"מ שחרור וגט שוים:

(סעיף מ"ז) שהכותים כעובדי כוכבים. עי' ש"ך לעיל (סי' קנ"ט סק"ה) ובתפל"מ שם:

(סעיף נ"ח) אע"פ שאמר לה צאי בו לחירות. בע"פ דבלשון השטר התקדשי אין במשמע לשון שחרור והוי כמשחרר בלא שטר כך משמע מלשון רש"י אבל בטור איתא דכתב צאי והתקדשי וע' בת' תורת חיים (ח"ג סקי"ב):

(ש"ך ס"ק פ"ח) כן משמע בהרב המגיד. ע' תשובת מהר"מ אלשיך (סי' ג') בארוכה:

(סעיף פ' בהג"ה) דאיסורא דרבנן הוא. ע' תשובת מהר"י לבית לוי (כלל ו' סי' נ"ג):

(ש"ך ס"ק ק"א) ומביאו הטור. וכן פסק הרמ"א בהגהותיו לחוה"מ (סי' א' ס"ה) ובכנה"ג שם תמה על שלא הגיה הרמ"א כאן כלום: