שולחן ערוך אבן העזר קכט א

כותבין שם האיש והאשה בגט. ואם יש לאחד מהם שני שמות, כותבין שם שהם רגילים בו ויודעים בו ביותר, וכותבים: איש פלוני וכל שם שיש לו גירש אשה פלונית וכל שם שיש לה; ואם כתב חניכתו וחניכתה, כשר.

הגה: וכל שכן אם כתב עיקר השם לבד, דכשר, ולכן אין להקפיד על הכנויים כל כך. ויש אומרים דאין לכתב כל שום שיש לו, אלא אם יש לו שני שמות יכתב: פלוני דמתקרי פלוני (רבנו תם ובית יוסף בשם הרמב"ן והרשב"א), וכן נוהגין, ואין לשנות. ואפלו נכתב הגט אין לגרש בו, אף על פי שכתב: כל שם, עד שיכתב שני השמות (בקונטרס). לא כתב אלא שם האחד, אפילו הוא שם הטפל, וגירש בו, כשר (טור):

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(א) כשר: היינו בדיעבד והרא"ש כתב חניכה שהכל קורין בו אלא שחותם בשטר או קורא בתורה בשם מובהק אז אפי' לכתחלה כותבים החניכה בלא וכל שום כמ"ש במתני' פ' המגרש אלא חניכה שאין הכל קורין בו אז דוקא בדיעבד כשר והב"י כתב לרמב"ם לעולם לכתחלה אין כותבים החניכה וחולק על הרא"ש וצ"ל לפ"ז הא דמכשיר במומר לכתוב שם ישראל לכתחלה וכל הפוסקים מדמי' שם ישראל במומר לחניכה שהכל קורין בו ולרמב"ם חניכה אין כותבים לכתחלה משום מומר שאני דהוי כדיעבד דאין לו תקנה אחרת כי אסור להזכיר שם של כותי' כמ"ש בתוס' בשם ר"ת גם י"ל שם ישראל עדיף הואיל שם עיקר שמו היה מעיקרו כל זה צ"ל לפי הב"י אבל דבריו אין מוכרחים וי"ל הרמב"ם מודה בחניכה שהכל קורין בו אלא הוא איירי בחניכה שאין הכל קורין בו כי לגירס' שלו במתני' פ' המגרש תנא לשון דיעבד בחניכה והיינו חניכה שאין הכל קורין אותו בו מ"ה כתב הרמב"ם הדין מה דמפורש במתניתין כדרכו כי לדידי' לא נזכר בש"ס חניכה שהכל קורין אותו בו אבל הוא נמי ס"ל חניכה שהכל קורין אותו בו כותבים לכתחלה:

(ב) אין לגרש בו: משמע אם כבר ניתן הגט כשר כיון לרוב הפוסקים כותבים וכל שום ואם ידוע במ"כ דיש לו שם אחר במקום אחר וא"י השם פסק בט"ז דכותבי' שם מ"כ וכל שום אפי' לדידן דאין כותבים וכל שום מ"מ בכה"ג כותבים וכתב בתשו' מהרי"ו דף ס"ב אם שולחים גט למקום אחר אין כותבים וכל שום לא על אשה ולא על מקומה וטעמו כיון דכותבים וכל שום וכו' ליכי וכו' ולמקומיכי וכששולחים א"י לכתוב כמנהג אין כותבים כלל וכן מנהג באשכנז, ואם שולחים גט ממקום שכותבים וכל שום למקום שאין כותבים וכל שום אם יודעים מזה יש לכתוב לכתחלה כמו שנוהגים במקום שנותנים ואם לא יודעים וכתבו וכל שום נראה דכשר ויש לדמות לכותב שם א' וא"י ואם יש לו עוד שם אחר כמ"ש בסמוך ושם כתבתי יש פוסלים מיהו בכה"ג י"ל לכ"ע כשר ובנ"ש דף קי"ז פוסל ונראה במקום עיגון יש לסמוך על רוב הפוסקים דס"ל דכותבים וכל שום ולהיפוך אין חשש אם במקום הכתיבה פורטי' כל השמות ובמ"נ כותבים וכל שום ונכתב הגט במקום הכתיבה אז לכ"ע כשר אם פורטים במקום שכותבים וכל שום ואין לחוש משום לעז גיטי הראשוני' דהא נשלח ממקום אחר ידוע שכתבו ע"פ מנהגים וכ"כ בנ"ש:

(ג) אפילו הוא שם הטפל וכו': אף על גב בסמוך איתא כתב שם שא"י ביותר פסול מתרץ הב"י כשכותב שם הטפל לבדו עדיף טפי משא"כ אם כותב שם הטפל וכולל עיקר השם בכל שום הוא עושה לעיקר טפל וגרע טפי ופסול ומצאתי סברא זו ג"כ בח"ר מיהו כל זה צ"ל לפירושו ברמב"ם מ"ש כתב חניכתו כשר היינו שם הטפל ומ"מ בכותב שם הטפל וכתב וכל שום פוסל מכח חילוק הנ"ל, אבל אין מוכרח פירושו ברמב"ם וי"ל הפי' ברמב"ם כמ"ש בסק"א לפ"ז י"ל לא עדיף שם הטפל לבדו משם הטפל וכל שום והרא"ש דמכשיר שם טפל לבדו מכ"ש אם כתב שם הטפל וכל שום וכן לדעת הרמ"א שהביא הטור וכבר האריכו בזה הדרישה וב"ח ובחדושי רש"ך וכן נראה עיקר דפסול בין אם כתב שם טפל לבדו ובין אם כותב שם הטפל וכל שום וכן פסק בלבוש:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ואפי' דעבד אלא אם כ' העיקרי לחוד אבל אם כ' הטפל לחוד לא עד שיכלול עמו וכל שום כו' והיינו דאמרינן בגמרא מרים וכל שום פי' לכתחלה ולא שרה וכל שום היינו לכתחלה אבל דיעבד מהני גם שרה וכל שום אבל שרה לחוד פשיטא דלא מהני אפי' דעבד דלא אשכחן היתר אלא בחנוכה והתם היינו חניכה מפורסמת דהוה כמו שם העיקר לחוד דבשר אפי' לכתחלה בלא וכל שום נמצא דלכתחלה בעינן תרתי לטיבותא שיזכיר שם העיקר ואפ"ה צריך לכתוב וכל שום אבל דעבד סגי בחדא לטיבותא דהיינו או שם העיקר לחוד או שם הטפל עם וכל שום אבל אם טפל בלא וכל שום אפי' דיעבד פסול ואין לטעות בדברי התו' שזכרנו שבדעבד מותר באחד מהם שהם אינם מדברים בא' טפל אלא בשניהם עיקרים והרמב"ם שהוא בעל סעיף זה מחמיר עוד דאין היתר בא' מהם אלא בשם העיקר וזהו שכתב כאן ואם כתב חניכתו בשר דלכאורה אין זה מקומו להפסיק בדין כתיבת השמות וכמו שהקשה ב"י ולדידי ניחא דקמ"ל אע"ג דצריך לכתחלה לכתוב שניהם מיהו בדעבד אפי' חניכה כשר דהיינו מפורסמת לכל ככל סתם חניכות וא"כ כ"ש כשכתב שם העיקר הא' לחוד ובסיפא אמר דמזכיר שם טפל שאין ידועים בו ביותר לא מהני אפי' אם צירף לו וכל שום דהרמב"ם מפרש מ"ש ולא שרה וכל שום היינו אפי' דעבד לא מהניא אבל הדועה הראשונה שזכרנו דמהני שם טפל עם וכל שום הוא דעת הרא"ש שכתב אההיא דמרים וכל שום דהיינו לכתחלה משמע בדעבד מהני אפי' בשרה וכל שום ועל פי זה יבואו על נכון דברי הטור שכתב וז"ל ואם יש לא' שני שמות כותבין העיקר שלו וכל שום כו' אבל אין כותבין שם הטפל וכל שום בד"א לכתחלה אבל דעבד אפי' לא נכתב אלא א' מהם כשר. ורמב"ם פוסל שכתב כתב השם שאין יודעים בו ביותר וכתב וכל שום כו' ה"ז פסול וא"א כתב כסכרא הראשונה עכ"ל ואח"כ כתב והא דכשר בדעבד כשכתב שם הטפל וכל שום כו' דוקא למגרש במקום הכתיבה כו' לכאורה קשה אמ"ש אבל בדעבד אפי' לא נכתב אלא א' מהם ה"ל לומר אפי' לא נכתב אלא שם הטפל כשר דזה היפוכא דריש' ולפ' מ"ש ניחא דבאמת דרכו של רבינו הטור לכתוב לשון צח וקצר וסומך על המבין דבמ"ש תחלה אבל אין כותבין שם הטפל וכל שום בכלל זה הוא ג"כ לכתחלה שם א' שהוא עיקר לחוד (אין כותבין) ורבות' קאמר דאע"ג דהוזכר כאן וכל שום דנכלל הכל אפי' הכי כיון דזכר שם הטפל לא יעשה כן לכתחלה וכ"ש בשם העיקר בלא וכל שום דלא נכלל כלל השם השני וע"ז סיים דבדיעבד אפי' בא' מהם כשר דהיינו אם שניהם עיקרים אפי' בלא וכל שום ובכותב שם הטפל עם וכל שום שאלו שניהם שקולים וכדי שלא תטעה לומר שמ"ש אלא א' מהם קאי ג"כ על שם הטפל לחוד בלא וכל שום ע"ב הוסיף לבאר כוונתו אח"כ במ"ש והא דכשר בדיעבד כשכתב שם הטפל וכל שום בזה נבין דמ"ש תחלה אלא א' מהם היינו אחת ושתים או שם העיקר לחוד אם שניהם עיקרים וכ"ש באם השני טפל או בכותב שם הטפל עם וכל שום. אבל בטפל לחוד ודאי פסול אפי' דיעבד אם לא כתב וכל שום ובסוף בא הטור ללמדנו דאין מהני כא' מהם דהיינו בעיקר או בטפל עם וכל שום דוקא באם שני השמות הם במקום כתיבה אבל אם מגרש במקום אחר בזה צריך להזכיר שניהם אפי' דיעבד דלא כמו ברישא דאין הזכרת שניהם אלא לכתחלה וזהו שסיים ואם לא כתב כן פסול כל הנ"ל נ"ל ברור כשמש בדברי הטור ורמב"ם בפי מה שביארנו מחלוקתם והב"י האריך בזה וכתב שלדברי הטור אפי' במקום א' פסול אפי' במזכיר שם העיקר בלא וכל שום וזה ודאי אינו דדבריו הם ע"פ שיטת התוס' והרא"ש ובדרישה פי' דמ"ש הטור דהא דכשר בדיעבד כשכתב שם הטפל וכל שום דאו קאמר כלומר או מה דאמר דאנו צריכין לכתוב בגט וכל שום אפי' בלא הוחזק בכ' שמות כו' והאי פירושא לית אנן צריכין למסתריה כי היא חוץ מן הישוב של דברים לגמרי גם מ"ש שיש חילוק בין מקום א' לב' מקומות דבא' צ"ל בכל גווני וכל שום לכתחלה אבל בב' מקומות אצ"ל וכל שום בלא הוחזקו וזה לא היה ולא נברא בשום פוסק מ"ש הטור אבל אם לא הוחזקו קאי אריש הסי' דהיינו אפי' במקום אחד כדעת הטור דבמקום אחד סגי בדיעבד אפילו בכותב שם טפל לחוד בלא וכל שום גם מו"ח ז"ל ס"ל כן ופירש הא דכתב הטור והא דכשר בדיעבד כשכתב שם הטפל ובל שום היינו בשביל הסיפא דבתרי מקומות אפי' וכל שום לא מהני וכתבו שכן משמע מדברי התוס' והרא"ש ואני לא מצאתי יד ורגל לזה אלא אדרבא מוכח ההיפך כמ"ש זכרנו דבשם הטפל בלא וכל שום פסול לכ"ע אפי' דיעבד גם מלשון הטור מוכח עוד כן דכ' והרמב"ם פוסל שכתכ כו' ואם איתא דהטור מכשיר בשם הטפל לחוד הי' לו לומד והרמב"ם פוסל אפי' בכות' וכל שום דהוה רבות' כפולה אלא ע"כ דגם הטו' אינו מכשיר אלא עם וכל שום וע"ז כתב שפיר דהרמב"ם פוסל בזה ממש שזכר קודם לזה ובדברינו נתיישב כל מה שהקשה לב"י ולבעל הדרישה ואע"ג דגם רמ"א כתב בהגה זו לא כתב אלא שם הטפל דכשר משמע שהוא ג"כ פי' דברי הטור עד"ז מ"מ מי שמודה על האמת יבחנו דברינו לפניו ויראה כי צודקים המה ועכ"פ תימה רבתי על רמ"א שאפי' לא הבנתו בטור כן לא היה לו להורות כן להלכה כיון שהרמב"ם פוסל אפי' דיעבד אפי' עם וכל שום האיך נפסק לקולא אפי' בלא וכל שום וכ"ש לפי' הב"י דאפי' בשם העיקר פסול בלא וכל שום וכ"ב הטור בשם הרמ"ה דאם כתב שם הטפל עם וכל שום דהוה ספק גט ואין לנו שום דיעה להכשיר בשם טפל לחוד זולת הטור לפי הבנה זו והאמת אינו כן והיותר תימא שהרי הש"ע סיים תיכף דברי רמב"ם שפוסל בשם שאין ידוע ביותר והיינו טפל ורמ"א לא כתב כלום ע"ז ולכל הפחות היה לו לכתוב שם וי"א דכשר. וכמדומה לע"ד דהך הג"ה זו לאו דסמכא היא ולהלכה כלל:

חניכתו וחניכתה כשר משמע דוקא דיעבד אבל הטור כתב בזה אפי' לכתחלה והוא שיטת הי"א והרא"ש ומבואר בב"י מקור מחלוקתן ע"פ חילוף הגירסות במשנה ובדרישה כתב דל"פ לענין דינא דרמב"ם מיירי מחניכה שאינה מפורסמת והטור מיירי ממפורסמת ותמהתי על דבריו דהא הרמב"ם פוסל אפי' בשם גמור רק שהוא טפל ולא מהני אפי' וכל שום והאיך מהני חניכה הגרועה שאינה מפורסמ' להתיר בדיעבד אפי' בלא וכל שום דבר זה ודאי אין לו שחר אלא ודאי דסתם חניכה היא מפורסמ' ואפ"ה להרמב"ם דוקא דעבד:

וי"א דאין לכתוב וכל שום דר"ת מפרש מ"ש במשנה התקין ר"ג לכתוב וכל שום אין פירושו שיכתוב לשון זה דלפעמים אין לו שם אחר ויהיה פסול ע"י כתיבה זו אלא ה"פ התקין לכתוב כל שום שיש לו ויכתבם בהדיא כל' דמתקרי וזו היא דעת ר"ת כדף ל"ד והיינו אפי' אם אין שם השני מפורסם כאן דע"ז קאי בגמ' התקין ר"ג שיכתבו וכל שום וא"ר אשי והוא שהוחזקו בתרי שמי ולדעת הי"ג גם בזה יכתבו וכל שום אבל אם מפורסם השני שמות גם לה"ג יכתבו בפרט השני שמות ועמ"ש ס"ק ה' מזה:

באר היטב

עריכה

(א) בו: משמע אם כבר ניתן הגט כשר. ואם ידוע במקום כתיבה דיש לו שם אחר במקום אחר ואינו יודע השם. פסק הט"ז דכותבים השם מקום כתיבה וכל שום. אפילו לדידן דאין כותבין וכל שום. מ"מ בכה"ג כותבים. וכתב בתשובת מהרי"ו אם שולחים גט למקום אחר אין כותבין וכל שום לא על אשה ולא על מקומה וטעמו כיון דכותבין וכל שום וכו' ליכי וכו' ולמקומיכי וכששולחים אינו יודע לכתוב כמנהג לכן אין כותבין כלל. וכן המנהג באשכנז. ואם שולחים גט ממקום שכותבים וכל שום. למקום שאין כותבים וכל שום. אם יודעים מזה יש לכתוב לכתחלה כמו שנוהגים במקום שנוהגים. ואם לא יודעים וכתבו וכל שום כשר ב"ש. ובנ"ש דף קי"ז פוסל. ונראה דבמקום עיגון יש לסמוך ארוב פוסקים דס"ל דכותבים וכל שום. ולהיפוך אין חשש אם במקום הכתיבה פורטים כל השמות ובמקום הנתינה כותבים וכל שום ונכתב הגט כמקום הכתיבה. דאז כשר לכ"ע אם פורטים במקום שכותבים וכל שום. ואין לחוש משום לעז גיטי הראשונים דהא נשלח ממקום אחר וידוע שכתבו ע"פ מנהגם נ"ש ב"ש.

(ב) כשר: ב"ש העלה דכן נראה עיקר דפסול בין אם כתב שם טפל לבדו ובין אם כתב שם הטפל וכל שום וכ"פ הלבוש.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}