ט"ז על אבן העזר קכט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
ואפי' דעבד אלא אם כ' העיקרי לחוד אבל אם כ' הטפל לחוד לא עד שיכלול עמו וכל שום כו' והיינו דאמרינן בגמרא מרים וכל שום פי' לכתחלה ולא שרה וכל שום היינו לכתחלה אבל דיעבד מהני גם שרה וכל שום אבל שרה לחוד פשיטא דלא מהני אפי' דעבד דלא אשכחן היתר אלא בחנוכה והתם היינו חניכה מפורסמת דהוה כמו שם העיקר לחוד דבשר אפי' לכתחלה בלא וכל שום נמצא דלכתחלה בעינן תרתי לטיבותא שיזכיר שם העיקר ואפ"ה צריך לכתוב וכל שום אבל דעבד סגי בחדא לטיבותא דהיינו או שם העיקר לחוד או שם הטפל עם וכל שום אבל אם טפל בלא וכל שום אפי' דיעבד פסול ואין לטעות בדברי התו' שזכרנו שבדעבד מותר באחד מהם שהם אינם מדברים בא' טפל אלא בשניהם עיקרים והרמב"ם שהוא בעל סעיף זה מחמיר עוד דאין היתר בא' מהם אלא בשם העיקר וזהו שכתב כאן ואם כתב חניכתו בשר דלכאורה אין זה מקומו להפסיק בדין כתיבת השמות וכמו שהקשה ב"י ולדידי ניחא דקמ"ל אע"ג דצריך לכתחלה לכתוב שניהם מיהו בדעבד אפי' חניכה כשר דהיינו מפורסמת לכל ככל סתם חניכות וא"כ כ"ש כשכתב שם העיקר הא' לחוד ובסיפא אמר דמזכיר שם טפל שאין ידועים בו ביותר לא מהני אפי' אם צירף לו וכל שום דהרמב"ם מפרש מ"ש ולא שרה וכל שום היינו אפי' דעבד לא מהניא אבל הדועה הראשונה שזכרנו דמהני שם טפל עם וכל שום הוא דעת הרא"ש שכתב אההיא דמרים וכל שום דהיינו לכתחלה משמע בדעבד מהני אפי' בשרה וכל שום ועל פי זה יבואו על נכון דברי הטור שכתב וז"ל ואם יש לא' שני שמות כותבין העיקר שלו וכל שום כו' אבל אין כותבין שם הטפל וכל שום בד"א לכתחלה אבל דעבד אפי' לא נכתב אלא א' מהם כשר. ורמב"ם פוסל שכתב כתב השם שאין יודעים בו ביותר וכתב וכל שום כו' ה"ז פסול וא"א כתב כסכרא הראשונה עכ"ל ואח"כ כתב והא דכשר בדעבד כשכתב שם הטפל וכל שום כו' דוקא למגרש במקום הכתיבה כו' לכאורה קשה אמ"ש אבל בדעבד אפי' לא נכתב אלא א' מהם ה"ל לומר אפי' לא נכתב אלא שם הטפל כשר דזה היפוכא דריש' ולפ' מ"ש ניחא דבאמת דרכו של רבינו הטור לכתוב לשון צח וקצר וסומך על המבין דבמ"ש תחלה אבל אין כותבין שם הטפל וכל שום בכלל זה הוא ג"כ לכתחלה שם א' שהוא עיקר לחוד (אין כותבין) ורבות' קאמר דאע"ג דהוזכר כאן וכל שום דנכלל הכל אפי' הכי כיון דזכר שם הטפל לא יעשה כן לכתחלה וכ"ש בשם העיקר בלא וכל שום דלא נכלל כלל השם השני וע"ז סיים דבדיעבד אפי' בא' מהם כשר דהיינו אם שניהם עיקרים אפי' בלא וכל שום ובכותב שם הטפל עם וכל שום שאלו שניהם שקולים וכדי שלא תטעה לומר שמ"ש אלא א' מהם קאי ג"כ על שם הטפל לחוד בלא וכל שום ע"ב הוסיף לבאר כוונתו אח"כ במ"ש והא דכשר בדיעבד כשכתב שם הטפל וכל שום בזה נבין דמ"ש תחלה אלא א' מהם היינו אחת ושתים או שם העיקר לחוד אם שניהם עיקרים וכ"ש באם השני טפל או בכותב שם הטפל עם וכל שום. אבל בטפל לחוד ודאי פסול אפי' דיעבד אם לא כתב וכל שום ובסוף בא הטור ללמדנו דאין מהני כא' מהם דהיינו בעיקר או בטפל עם וכל שום דוקא באם שני השמות הם במקום כתיבה אבל אם מגרש במקום אחר בזה צריך להזכיר שניהם אפי' דיעבד דלא כמו ברישא דאין הזכרת שניהם אלא לכתחלה וזהו שסיים ואם לא כתב כן פסול כל הנ"ל נ"ל ברור כשמש בדברי הטור ורמב"ם בפי מה שביארנו מחלוקתם והב"י האריך בזה וכתב שלדברי הטור אפי' במקום א' פסול אפי' במזכיר שם העיקר בלא וכל שום וזה ודאי אינו דדבריו הם ע"פ שיטת התוס' והרא"ש ובדרישה פי' דמ"ש הטור דהא דכשר בדיעבד כשכתב שם הטפל וכל שום דאו קאמר כלומר או מה דאמר דאנו צריכין לכתוב בגט וכל שום אפי' בלא הוחזק בכ' שמות כו' והאי פירושא לית אנן צריכין למסתריה כי היא חוץ מן הישוב של דברים לגמרי גם מ"ש שיש חילוק בין מקום א' לב' מקומות דבא' צ"ל בכל גווני וכל שום לכתחלה אבל בב' מקומות אצ"ל וכל שום בלא הוחזקו וזה לא היה ולא נברא בשום פוסק מ"ש הטור אבל אם לא הוחזקו קאי אריש הסי' דהיינו אפי' במקום אחד כדעת הטור דבמקום אחד סגי בדיעבד אפילו בכותב שם טפל לחוד בלא וכל שום גם מו"ח ז"ל ס"ל כן ופירש הא דכתב הטור והא דכשר בדיעבד כשכתב שם הטפל ובל שום היינו בשביל הסיפא דבתרי מקומות אפי' וכל שום לא מהני וכתבו שכן משמע מדברי התוס' והרא"ש ואני לא מצאתי יד ורגל לזה אלא אדרבא מוכח ההיפך כמ"ש זכרנו דבשם הטפל בלא וכל שום פסול לכ"ע אפי' דיעבד גם מלשון הטור מוכח עוד כן דכ' והרמב"ם פוסל שכתכ כו' ואם איתא דהטור מכשיר בשם הטפל לחוד הי' לו לומד והרמב"ם פוסל אפי' בכות' וכל שום דהוה רבות' כפולה אלא ע"כ דגם הטו' אינו מכשיר אלא עם וכל שום וע"ז כתב שפיר דהרמב"ם פוסל בזה ממש שזכר קודם לזה ובדברינו נתיישב כל מה שהקשה לב"י ולבעל הדרישה ואע"ג דגם רמ"א כתב בהגה זו לא כתב אלא שם הטפל דכשר משמע שהוא ג"כ פי' דברי הטור עד"ז מ"מ מי שמודה על האמת יבחנו דברינו לפניו ויראה כי צודקים המה ועכ"פ תימה רבתי על רמ"א שאפי' לא הבנתו בטור כן לא היה לו להורות כן להלכה כיון שהרמב"ם פוסל אפי' דיעבד אפי' עם וכל שום האיך נפסק לקולא אפי' בלא וכל שום וכ"ש לפי' הב"י דאפי' בשם העיקר פסול בלא וכל שום וכ"ב הטור בשם הרמ"ה דאם כתב שם הטפל עם וכל שום דהוה ספק גט ואין לנו שום דיעה להכשיר בשם טפל לחוד זולת הטור לפי הבנה זו והאמת אינו כן והיותר תימא שהרי הש"ע סיים תיכף דברי רמב"ם שפוסל בשם שאין ידוע ביותר והיינו טפל ורמ"א לא כתב כלום ע"ז ולכל הפחות היה לו לכתוב שם וי"א דכשר. וכמדומה לע"ד דהך הג"ה זו לאו דסמכא היא ולהלכה כלל:
חניכתו וחניכתה כשר משמע דוקא דיעבד אבל הטור כתב בזה אפי' לכתחלה והוא שיטת הי"א והרא"ש ומבואר בב"י מקור מחלוקתן ע"פ חילוף הגירסות במשנה ובדרישה כתב דל"פ לענין דינא דרמב"ם מיירי מחניכה שאינה מפורסמת והטור מיירי ממפורסמת ותמהתי על דבריו דהא הרמב"ם פוסל אפי' בשם גמור רק שהוא טפל ולא מהני אפי' וכל שום והאיך מהני חניכה הגרועה שאינה מפורסמ' להתיר בדיעבד אפי' בלא וכל שום דבר זה ודאי אין לו שחר אלא ודאי דסתם חניכה היא מפורסמ' ואפ"ה להרמב"ם דוקא דעבד:
וי"א דאין לכתוב וכל שום דר"ת מפרש מ"ש במשנה התקין ר"ג לכתוב וכל שום אין פירושו שיכתוב לשון זה דלפעמים אין לו שם אחר ויהיה פסול ע"י כתיבה זו אלא ה"פ התקין לכתוב כל שום שיש לו ויכתבם בהדיא כל' דמתקרי וזו היא דעת ר"ת כדף ל"ד והיינו אפי' אם אין שם השני מפורסם כאן דע"ז קאי בגמ' התקין ר"ג שיכתבו וכל שום וא"ר אשי והוא שהוחזקו בתרי שמי ולדעת הי"ג גם בזה יכתבו וכל שום אבל אם מפורסם השני שמות גם לה"ג יכתבו בפרט השני שמות ועמ"ש ס"ק ה' מזה:
סעיף ד[עריכה]
ובכ"מ מהם יש לו שם אחר כותב שם מקום הנתינה ויכתוב שם מקום הכתיבה דמתקרי זה לשון רמב"ם הקשה מו"ח ז"ל כאן משמע דלא יכתוב וכל שום כו' לכתחלה אלא צריך לפרט השמות ולרעת ר"ת שזכרנו למעלה סעיף ב' ובסעיף א' כ' הש"ע דיכתוב וכל שום והיינו כדעת ה"ג ושאר פוסקים אלא ודאי דחזר הש"ע ממ"ש למעלה. עוד הקשה על סעיף א' דלא הצריך רק וכל שום ובסימן קכ"ח סעיף ג' כ' בשם העיר דאם יש לה ב' שמות יכתוב וכל שום מלבד זה יכתוב מתא דמתקרי פלונית ש"מ דלא סגי בו וכל שום והיינו כדעת ר"ת והניח זה בקושיא ובאמת שני קושיו' אלו הם בהעלם אחד שנתעלם ממנו לחלק כמקום שיש בירור לשני השמו' דהיינו דבמקום כתיבה יודעים משם מקום הנתינה מהו וכן להיפך לכ"ע כותבין בפי' דמתקרי אפילו לר"ת דהא תלמוד ערוך הוא פרק השולח דף ל"ה אחא בר הדיא דמתקריא איה מרא ואין בזה חילוק בין מקום א' לב' מקומו' אלא דאם אין ידוע לכל בבירור מהי השם השני במקום אחר אלא שזה ברור לכל שיש לו שם אחר שם לר"ת צריך לפרש ולדעת ה"ג וכן לרמב"ם די שיכתוב וכל שום מ"ה בסעיף א ששם א' הוא אינו מפורסם ביותר אין לכתוב עליו דמתקרי אלא יכתוב וכל שום משא"כ בסי' קכ"ח גבי עיר שברורים הם השני שמו' ומפורסמים לכל ודאי יכתוב בפירוש וגם כאן דכ' שיכתוב על שם השני דאתקרי הוא נמי ביודעים ומפורסמים שני השמו' והיינו לכתחלה וזה פשוט:
אבל אם עשה שם מקום הכתיבה עיקר אעתיק כאן תשובה אחת ששלחתי להגאון מוהר"ר יושיע ר"מ דק"ק קראקא ז"ל שאלה לאה ישבה עגונה ימים רבים שם ק"ק קראקא כמו עשר שנים כי הלך בעלה ממנה ולא רצה לחזור אליה עם היות כי כתבו אחריו כמה כתבים לא שת לבו עד שאירע שבא ליריד א' ממדינו' ליטא והיו שם קצת מאנשי מק"ק והכירוהו והביאוהו לב"ד ונתרצה ליתן גט והנה שמו היה שם הירש ועלה לס"ת בשם צבי ושם הסיב שמו נפתלי ונשתקע שם הירש וצבי ממנו לגמרי והגיד שם בפני האב"ד ע"פ שבועו' חמורו' שנשתנה שמו בחליו לנפתלי ושמח מאד ע"ז כיון ששם הירש שהיה לו כבר קורין לס"ת קצת אנשים נפתלי לכן השליך לשם צבי והירש לגמרי ונקרא נפתלי לגמרי והנה הב"ד דשם לא היו בקיאין בטוב גיטין ועשו מעשה שלא כדין ועשו עיקר לשם נפתלי שהוא שם מקום כתיבה ושם צבי והירש עשו טפל כי טעו בדין כיון שנשתנה מחמת חולי היה שם זה עיקר ותלוי הקולר בצואר העגונה כי הלך זה הבליעל מי יודע אם לרוב ימים ימצאוהו נשארה העגונה מבוכה כי מהרי"ק שורש צ"ח כתב בהדיא דאין חילוק בין שינה שמו או נשתנה מחמת חולי שם מקום הנתינה עיקר והביא ב"י דבריו בסי' קכ"ט:
תשובה בפ' השולח איתא במשנה ראשונה היו משנה שמו ושמה כו' התקין ר"ג שיהא כותב איש פלוני וכל שום וכתכ הרא"ש הא דתניא היה משנה שמו לא שהיה כותב שם אחר שאינו שלו אלא כדמפרש בגמ' שהיה לי ב' שמות א' ביהודה וא' בגליל שכן דרך בני אדם כשגולין ממקומן מחמת ממון שמשנין (מקומן) (צ"ל שמן) פן ירדפו אחריהם כו' ואם הוא מגרש בא' מהשמות קרוי שינוי שאם יגרש באותו שם שיש לו במקום שהוא עומד נקרא שינוי לבני אנשי מקום שהאשה עומדת בו כי יאמרו שאינה מגורשת כי אינם יודעים שיש לבעלה שם זה במקום אחר ואם יגרש בשם שיש לו במקום שהאשה עומדת נק' שינוי לבני אותו המקום שהוא עומד ואם תבא האשה להנשא באותו מקום יאמרו שאינה מגורשת לכך התקין ר"ג איש פלוני וכל שום שיש לו פי' שם הנק' במקום דנתינה שהוא עיקר להתיר האשה במקום שהיא עומדת וכן מוכח בגמ' דאמר עד שיגרש אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו משמע דשם הנתינה עיקר ושם הכתיבה טפל ואח"כ כתב על מ"ש דאמר רב אשי והוא דאתחזק בתרי שמי פי' שהוחזק באלו ב' שמות שידוע שיש לו ב' שמות אבל בני מקום זה אינם מכירים בשם שיש לו במקום אחר הלכך צריך לכתוב שנים דלא ליתי לידי קילקול בין במקום כתיבה בין (במקום) נתינה כדפי' לעיל אבל אי לא אתחזק בתרי שמי שאינן יודעים במקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום נתינה וגם במקום הנתינה אינם יודעים שיש לו שם אחר במקום כתיבה א"צ לכתוב וכל שום כו' ואפילו אם ידוע לנו אח"כ שיש לו שם אחר במקום אחר הגט כשר שאין לנו אלא השם שהחזיק עצמו בו עכ"ל ול זה כתב גם הטור אלא שהוסיף בריש' בהוחזק ואם לא כתב כן פסול וסיפ' בלא הוחזק סיים א"צ לכתוב אלא שם הכתיבה. והנה מימים רבים בלמדי דברים אלו באשר"י לא הבנתים דלמה יהיה כשר בסיפא כשכותב שם של מקום כתיבה והלא במקום הנתינה אינם יודעים משם זה כלל ואין לך לעז גדול מזה דודאי גרע טפי מהוחזק ולא נכתב אלא שם א' והנה הב"י סימן קכ"ט כ' בזה דמ"ש הרא"ש דגם במקום הנתינה אין יודעים נ"ל דלרבות' נקטי' שאע"פ שבמקום הנתינה אין מוחזק אלא בשם שהם בקיאים בו וכשר וכ"ש היכ' שבמקום הנתינה יודעים שיש לו שם אחר במקום הכתיבה דליכ' למיחש לקלקול' כ"כ עכ"ל ותימה לי כיון שיש קלקול באין יודעים מקום הנתינה משם של מקום הכתיבה למה יהיה כשר והלא הב"י עצמו הקשה אח"כ על תשובת הרא"ש על מה שהתיר באחזיק במקום הנתינה ולא בכתיבה דאמאי יהיה כשר דאתי לקלקולי במקום כתיבה לומר לא זהו שגירש וצ"ע עכ"ל ק"ו שיש להקשות כן כאן על מה שמתיר באין יודעים במקום נתינה משם של כתיבה דיש קלקול במקום נתינה ולמו"ח ז"ל ראיתי שפי' באריכות דברי הרא"ש והטור וסוף דבריו דמיירי דלא הוחזק כלל לא במקום כתיבה ולא במקום נתינה שיש לו שם אחר אלא זה השם שהוחזק במקום הכתיבה הוחזק בו ג"כ במקום נתינה וע"ז אמר דא"צ לכתוב וכל שום כדי לחוש שמא יש לו שם אחר שאינו לא כתיבה ולא נתינה דלא חיישי' לזה שאפילו אם יודע אח"כ שיש לו שם במקום אחר הגט כשר עכ"ל ולישנ' לא משמע כן דהא אמר אין יודעים במקום כתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה משמע שיש באמת שם אחר אלא שאין יודעים מזה השם ותו דהא סיפ' ג"כ מיירי מיש לו ב' שמות בב' מקומות כמו בריש' אלא דבריש' השני מקומות הוחזקו ובסיפ' לא הוחזקו אבל לענין חלוקי שמו' ודאי ישנה בריש' ובסיפ' והנלע"ד דלק"מ דהרא"ש והתו' הוקשו להם מ"ש במשנה בראשונה היה משנה שמו ושמה דאם הוא כפשוטו אטו ברשיעי עסקי' אלא דה"פ שיש לו ב' שמות וזהו מפורס' לכל שיש לו ב' שמות אלא שבני אדם מקום כתיבה אין יודעים מה הוא השם של נתינה וכן להיפך ובזה לא היו הראשונים מקפידים ע"ז דכיון שמגרש באמת במקום נתינה בשם שיש לו במקום כתיבה והוא עפ"י עדים שמגלים דבר זה לב"ד א"כ גט גמור הוא מדינ' אלא שיש חשש לעז בפני אנשים שאינם יודעים ולא היו חוששי' ללעז עד שבא ר"ג והתקין לבטל הלעז וכ"כ הר"ן בהדי' במשנה דלא הי' אלא חשש לעז נמצ' דאחר התקנה היה דבר לדין ממש שכל המבטל אותה לא יהא הגט כשר כלל ומ"ה אנו אומרים שלא ביקש לעשות תקנה אלא במקום שיש חשש ריעות' בפנינו כגון שהוחזק בב' שמו' משא"כ בלא הוחזקו כיון דאין אנו יודעים זה מזה לא ביקש לתקן ע"ז ע"כ מעליותא היא בזה בחסרון ידיעה של השמו' ולא מבעיא דצריך להיו' חסרון ידיעה במקום כתיבה דאל"כ היאך יכתבו בלא אותו השם והלא יגיע ודאי לשם ומה יעשה שם בשם אחר שיש לו שם במקומ' אלא אפי' חוסר ידיעה של מקום נתינה בעינן דאלו היו להם ידיע' ומוחזק שם לבני עירו שיש לו שם במקום כתיבה ודאי הגט פסול שם דחלה ע"ז תקנת ר"ג אף שכבר נכתב כהלכה מ"מ ה"ל נכת' בפסול כיון שנודע הפרסו' ועדיין לא ניתן הגט שלא כהלכה כיון שבא לידי חיוב תקנת ר"ג מאחר שמוחז' ומפורס' שיש לו שם אחר ע"כ פסול אם לא נכתב וכל שום ולמעלתך ראיתי לפרש דמשו' לעז לחוד לא חשש לפסול אלא משום תרתי לריעו' דהיינו בהוחזקו איכא חדא משום לעז שנית כיון שיש לו ב' שמות וכות' א' הנה נעלם מעיני כ"ת מ"ש הר"ן במשנה דשינוי השם הוא משום לעז וא"כ לאחדי' הם בידך ובמ"ש ניחא דכזה אין שייכים תקנת ר"ג חוזר הדבר לכמו שהיה דלא הקפידו על לעז כיון שיש חסרון ידיע' בשני המקומו' בכה"ג לא תיקן כלל. ועכ"ז ניחא מ"ש ב"י תשובת הרא"ש וז"ל אבל לא אתחזק בתרי שמי שאין יודעים במקום נתינה שיש לו שם במקום כתיבה א"צ לכתו' וכל שום והקשה ב"י דהא אדרבה עדיפא טפי אם הוחזק בב' שמו' במקום נתינה ותו דמשמע שאעפ"י שבמקום הכתיבה נקרא בשם אחר מאחר שבמקו' הנתינה אין יודעים מזה כותב שם מקום נתינה ובלא וכל שום וזה תימא דאתי לקלקלה במקום הכתיבה עכ"ל ולפי מה שפרשנו לק"מ דודאי חסרון ידיע' עדיפא כאן וצריך שלא יהא ידיעה לא בכתיבה ולא בנתינה זה ונקט חסרון ידיעה של נתינה לרבותא דאפילו זה בעינן וכ"ש חסרון ידיע' של כתיבה וכמו שזכרנו בסמוך ולפירושנו דלא חלה תקנת ר"ג אלא ביש היכר ופרסום במקום א' במה שיש לו עוד שם במקום א' אבל בחסרון ידיעה בשניהם מותר וקרוי לא איחזק ואעפ"י שיש לעז במקום הנתינה לא פסלינן בשביל זה אלא נבאר הדבר כמו שהיה קודם תקנת ר"ג נמצא בנדון דידן יש היתר ליתן גט זה דאי בעית למפסל מצד מקום הכתיבה אין לך לפסול דהם היו סבורים דגם במקום הנתינה יודעים שנשתנה שמו מחמת חליו וא"כ שם נפתלי עיקר ושפיר כתבו נפתלי דמתקרי צבי המכונ' הירש ולא הי' להם לעשות בענין אחר ממילא לא חלו עליהם תקנ' ר"ג ומצד מקום הנתינה אין חשש דהא לא היה ידוע ומפורסם שיש לו שם אחר במקום הכתיבה ולא חלו תקנת ר"ג בזה כמו בראשונה אע"פ שיש חשש לעז אלא דקשה א"כ אמאי פסל מהרי"ק בנשתנה שמו מחמת חליו כל שלא כתב שם הנתינה ויש לנו לחפש בזכות העגונה ולומר דלא קי"ל כמהרי"ק כיון דכתב ב"י דרבינו ירוחם והר"ן ס"ל דבדעבד שרי אם עושה מקום כתיבה עיקר וממ"ש הטור ואם לא כתב כן פסול אין ראיה דמאן לימא דקאי על עשיי' עיקר ממקום הכתיבה כמו שדקדק הב"י דלמא לא קאי רק על עיקרא דמילתא דהיינו שצריך לכתוב עכ"פ שם א' עם וכל שום וע"ז סיים דאם לא כ' כן דפסול אפי' דעבד לאפוקי מרישא במקום דכשר בדעב' וזהו עיקר הכוונה של הטור בזה להורות ההפרש בזה אלא אגב אורחא קמ"ל נמי דיעשה עיקר ממקום הנתינה אבל לא לעכב וכן משמע מדברי התו' פ' השולח דף ל"ד ע"ב שכתבו דצריך לכתוב שם א' וכל שום ביש לו ב' שמו' בב' מקומו' ואח"כ כתבו דמקום הנתינה עיקר ואח"כ כתבו וז"ל השתא בראשונה הי' משנ' שמו כו' קורא שינוי מה שאינו כותב אלא שם א' מב' המקומו' כו' ולא כתכו לפסול שינוי אם כותב שניהם אלא שעושה מקום הכתיבה עיקר משמע דבזה שעושה עיקר לכתיבה אינו פוסל בדעבד ולא הוי בכלל שינוי במתני' מטעם דבתוספתא אמרי' באמת צריך לעשות מקום כתיבה עיקר אלא דלכתחלה עבדינן כברייתא דידן וכ"ב בדרישה ומו"ח ז"ל בשם רש"ל דלא קאי הטור על אם עשה כתיבה עיקר ומו"ח ז"ל מסיק דגם הטור מודה בכותב שני השמות כפי' ועושה מקום הכתיבה עיקר דהיינו שכותב אני פלוני שם במקום הכתיבה דמתקרי שם פלוני דהוא של מקום נתינה וכ' שכן משמע מריב"ש סי' מ"ג דלא כהגהה ש"ע וכ"ש לפי מה שפרשנו לעיל דברי הרא"ש והטור דיהיה היתר בזה ועוד אמרתי אני עם לבי דאף רמ"א בהגהת ש"ע מודה בנדון דידן להתיר דמ"ש מעלתך שהב"ד שסדרו הגט הם ב"ד טועין שחילקו בין שינוי שמשנה מעצמו לשינוי מחמת חולי דלא כמהרי"ק לע"ד נראה דיפה כיון המסדר דק"ל טובא הפסק מהרי"ק בנשתנה שמו מחמ' חולי במקו' אחר דצריך לכתוב שם הנתינ' עיקר דהיינו דמתקרי על אותו שם של חולי דע"כ לא אמרי' שם נתינה עיקר אלא באופן שנזכר בגמ' עד שיגרש אשתו שבגליל בשם שבגליל ושם דיהודה עמו והיינו שבגליל הוא מקום עצם שלו יוחנן ואין לשום אחד מאלו שום מעלה על חברו כיון שזה שמו המובהק במקום זה וזה במקום זה ע"כ אמרו דנתינה עיקר משא"כ בנדון שנשתנה מחמת חולי אזיל ליה שם הראשון לגמרי וזה שמו אשר יהיה לו בכל העולם ולעיקר כי הטעם בשינוי השם של חולי נעקר שם הראשון כי הורע מזלו בו דוגמא לדבר לא יקרא שמך אברם יהיה שמך אברהם ודרשו צא מאצטגנינו' שלך ה"נ זה האיש שנשתנה שמו מחמת חולי ואם היה בא למקום הנתינה היו קורין אותו לס"ת ג"כ בשם החדש תחלה וא"כ למה נזיל במקום הכתיבה בתר שם הנתינה שהוא נתבטל כבר ותו דהאיך יכתבו שקר בגט במקום הכתיבה בשלמא בשינוי שמות בלאו הכי אין כאן שקר שהכל יודעין שיש לו עכ"פ שם אחד אלא שאין יודעין מהו נמצא יאמרו הכל בודאי זהו השם השני אשר נעלם ממנו משא"כ בשנוי דחולה שיהיה ק' לאנשי מקום כתיבה דזה השם שנתחדש מחמת חולי הוא עיקר ולמה יקדים לכתוב שם השני שאינו עיקר ומ"ש מהרי"ק ראיה לדבריו כי היכא דיש לעז בעושה כתיבה עיקר עד שיאמרו אין זה שם בעלה ויותר יש לחוש ללעז מקום הנתינה ממה שיש למקום הכתיבה ה"נ איכא למיחש שמא יאמרו אין זה בעלה שנתגרשה מאחר שאין מכירין בשם השינוי שהוקבע מחמת חולי תמהתי על גברא רבה דכוותיה מה חשב בזה דאלא מאי אם תכתוב על שם דמתקרי והם לא ידעו המקום כתיבה יהיה לעז טפי דהא לא מתקרי כאן בשם החדש מעולם אלא דצריכין לומר שנולד שם חדש במקום הכתיבה א"כ טפי מסתבר להקדים שם החדש והם יאמרו דהיה חולה במקום אחר ונשתנה שמו ע"כ הקדימו שם החדש כראוי ואין כאן לעז. ומ"ש עוד ראיה ממה שמצינו שלפעמים כותבין שם הטפל לעיקר ועל העיקר כותבין דמתקרי אין מזה דמיון לשינוי של חולה שיודעין הכל ששם זה עיקר והשני נעקר ממעלתו שהיה לו תחלה ומ"ש עוד מדלא חילקו הפוסקים בין שינוי הבא מחמת עצמו או מחמת חולי ש"מ דרך אחד לאו ראיה דסמכו בזה על הסבר' דבזה ודאי הראשון נעשה טפל וע"מ כן שינוי לו השם כ"ז הוא ברור בעיני שיפה כיון המסדר זה הגט וראיה עוד מדברי רמ"א כאן שלא העתיק כאן דין זה דמחמת חולי הוה דינו כמו שינוי אחר דהא מהרי"ק נתחכם לעשות חידוש מזה וחיבר תשובה ע"ז ולמה השמיט כאן ולא כתב דדינא הכי אף בנשתנה מחמת חולי אלא ודאי דלא ס"ל כוותיה ולא כתב כאן אלא בשנוי סתם דפסול אם יעשה עיקר מן שם הכתיבה והיינו לפי הבנת הב"י בטור שקאי לפסול בעושה עיקר ממקום הכתיבה אבל כבר כתבנו דאפשר לפרש בדרך אחד טפי עדיף ואם יש אדם שירצה לחוש להחמיר כדעת מהרי"ק אמינא ליה חומרא זו קולא הוא דטפי יש חשש לכתוב שם הראשון תחלה מכל הנ"ל נראה ברור שגט זה ינתן להאשה בלי שום פקפוק דהמורה הורה כשורה וממנו לא נהיה סרה ורוח ה' עלינו יערה והרוצה לצאת ידי הגאון מהרי"ק יכתוב ב' גיטין א' דמתקרי על מקום הכתיבה והב' להיפך דמתקרי על מקום הנתינה ויתנום בזה אחר זה כדלקמן ועי' בסעיף י"ח מ"ש:
סעיף ה[עריכה]
אלא בשם ישראל זה דעת ר"ת והרמ"ה דחלילה להזכיר שם דגיות בתור' משה וישראל וכתב ב"י בשם מהרי"ק אפי' נשתקע שם הישראל ממנו מגרש בשם דישראל וכתב ב"י ע"ז ותימה שהרי התוס' והרא"ש ורשב"א כתבו דטעמא דר"ת משום דשם דיהודי' לא גרע מחניכתו וחניכתה דכשר והתם משמע ודאי שאם אינם נכרין בחניכתן כלל פסול הוה ועוד שהביא (ראיה לדבריהם מדלא תנן) היה לו ב' שמות ביהודה וכו' אבל כשהוא מוחזק בב' שמות (במקום א' די באחד אפי') בחניכ' כו' משמע דוקא כשהוא מוחזק בב' שמות עסקי' עכ"ל (איזה תיבות נרקב בכאן מה שלא אוכל לעמוד עליהם ולפי הנראה אין נפקותא בהם כ"כ דאפשר שהיה כתוב ותמוה הוא בעיני) ולא ירדתי לסוף דעתו ואין כאן קושיא כל עיקר דשאני התם בחניכה (ודידוע לנו) שמו העיקר וכל שאין ידוע לנו חניכתו יש חשד להרואה זה המגרש שאין (קורין שמו) כשם החניכה הכתובה בגט משא"כ כאן במומר שנשתקע שם הישראל (ממנו) והכל יודעים שהשם עיקר שלו עכשיו הוא דגיות ואין לכותבו בגט ממילא (יודעים) דהשם ישראל הנזכר בגט הוא האמת ואין כאן דבר לסתור אותו פשיטא (דכשר) ואם באת לחוש שמא ישקר המומר במזיד לקלקל זה ודאי אינו דכיון שידענו (שזה) המומר בעלה של אשה זו ע"פ סימנים מובהקים שהוא אומר אע"פ שאין אנו מכירין אותו מ"מ אין חשש כאן כיון שכאן יודעים שזה שמו האמיתי כשהיה ישראל וגירש בו אין חשש כלל ודברי מהרי"ק הם ברורים בלי שום פקפוק והב"י עצמו חזר בו ופסק כאן בסעיף ו' כמהרי"ק:
סעיף ו[עריכה]
גר שכ' שם גויותו כשר קשה מ"ש ממומר תירץ ב"י דשאני מומר דשם דגיות שבא לו אחר שנתחייב במצות לא שייך בתורת משה אבל גר שכותב שם שהיה לו בגיותו קודם שנתחייב במצות אין תורת משה מנעו דהא לא חייבה התורה לגיות שיתגיירו עכ"ל וק"ל על חילוק זה דהא ס"ס שם דגיות לא יזכה בתורת משה ולעד"נ דאין הגנאי מצד עצם שם דניות דתיבה בעלמא היא ואין בה חסרון והרבה שמות הגוים קרובים לשמות שלנו אלא דכל שהמיר הגוים מחליפים שם יהדות שלו ונותנים לו שם גיות להעביר היהודית בזה ע"כ אינו כדאי להזכיר בתור' משה וזה אין שייך בשם גיות של הגוי מעולם ונתגייר כנ"ל וכתב דש"ל אפי' יש למומר שם המצוי בישראל אם לא נקרא כן בין היהודים אין להזכירו בגט ואם נקרא כן גם בין יהודים אפי' היה לו שם אחר ביהודית כותבין השם הראשון דמתקרי האחרון:
סעיף ז[עריכה]
ואם יש להם כינוי כותבין אח"כ הטעם דאם יכתוב כהן משמע דכהן נמי כינוי הוא ומ"ש אח"כ שאם כותבין על א' דמתקרי כותבין אח"כ קשה מה הבדל ביניהם דמה לי המכונה ומה לי דמתקרי בסדר גיטין כ"כ בשם מהרי"ק וכתב עליו ושמא יש לחלק בין המכונה למתקרי אך הוא לא הגיד לי הטעם אלא שצוה לסופר לכתוב כך מדעתו עכ"ל ונ"ל שיש הבדל זה ביניהם דל' מתקרי הוא שם העצם שהוא שלו כך ובודאי אי לאו כהן הוא באמת לא היה קוראים אותו (כהן לכן לא נטעה אם כתב כהן אחר דמתקרי אבל בל' המכונה שפיר) (יש לומר שהוא ג"כ שם כינוי) המכנין אותו כהן לאיזה סיבה כדרך העולם בענין (כנוים ויבא לטעות אם כתב כהן אחר הכינוי):
ואם לא כתב כהן י"א דפסול זה דעת מהרא"י בכתבים סי' ו' בשם מהר"ר יעקב שיש לפסול אפי' בימי אמוראים כדאיתא פ"ב דכתובות אין מעלים משטרות ליוחסין משמע שכתבו בשטרות כהן עכ"ל וכ' ב"י ע"ז דאין מכאן ראיה דאע"פ שהיו נוהגין לכתוב בשטרות מהי תיתי שאם לא כתב כהן בגט שהוא פסול עכ"ל וקושיא זו ודאי קושיא אלא שיש להקשות קושיא אלימא מזה דשם בגמ' יש בעיא היכא דכתב בשטר אני פלוני כהן לויתי ממך מנה וחתמו עליה סהדי מי אמרי' אכולי מנה שבשטר מעידין וממילא מעלין מזה ליוחסי' א"ד אמנה שבשטר לחוד מעידין והקשו התוס' אההיא דמנה מסהידו א"כ עדים חתמו אע"ג דלא ידעי אי כהן הוא או לאו א"כ הא דתנן בפ' ג"פ ב' יב"ש הדרים בעיר אחד אם היו משולשין יכתבו כהן ומה מועיל כיון שעדים חותמים אע"ג דאין מכירין אם הוא כהן כו' וי"ל דהיכא דהוחזקו ב' יב"ש ודאי אכולי מלתא מעידים כי אז צריכי' לידע אם הוא כהן והתם ודאי מעלי' משטרות ליוחסי' והכא מבעיא לן היכא דלא הוחזק עכ"ל הרי לפניך דההוא סוגיא דמבעיא לן אי מעלין משטרו' ליוחסין מיירי באין הכרח להזכיר כהן והיכא יליף מזה דצריך להזכיר כהן ופסול בלא הזכיר כהן א"כ ה"ל כההיא דפ' ג"פ דמקשי התוספו' מיני' והדר קושי' לדוכתי' תו הקשה ב"י דהא בחניכתו לחוד כשר בדיעבד הא ודאי שמו בלא כהן לא גרע מחניכתו לחוד גם זה ודאי קושיא רבתא היא ולי ק' קושיא אלימתא מזה דהא בסעיף ט' כתב אם לא הזכיר שם אבי האיש כשר ולמה יגרע חסרון הזכרו' כהן מחסרון הזכרו' שם אביו ובתשו' מהר"א ששון סי' כ"ב הכריע דעתו לפסוק בלא הזכרת כהן מכח כיון שנהגו לכתוב כהן והוא יכתוב סתם אתי למטעי שהוא ישראל ואין זה כלום כיון שאין חיוב להזכיר זה לא יטעו מחמת חסרון זה דמאן דכתב ליה אינו אלא מותרת על החיוב ותו דא"כ גבי אביו נמי נימא כיון דרוב העולם חותמים עצמם בשמם ובשם אביהם וזה משנה ולא זכר שם אביו יסברו שהוא גר אסופי או שתוקי דאין מזכירין שם אביהם והמעיין בפלפול של התשוב' של מהר"א ששון הנ"ל יראה עין בעין שאין לו הוכחה של כלום לפסול ולפי הנראה אין יד ורגל לפסול הזה:
י"א דפסול מהרא"י (בפסקיו סי' ו' כ"כ וראייתו) מפ"ב דכתובו' דף כ"ז אין מעלי' משטרות ליוחסי' משמע שכתבו (בשטרות) כהן ותמהתי מה זו ראיה דשם מיירי באם נכתב כהן בשטר אבל (שיהיה הכרח) בזה לכתוב בשטר לא ויש מכשירים יש להם ראיה ברורה מפ' ג"פ דף קע"ב (בב' יב"ש) מסומנים יכתבו כהן אלמא שאין הכרח לכתוב כהן:
ואם יש ספק אם הוא כהן נראה דזה מיירי שיש איזה עדות קצת שהוא (כהן) אלא שאינו ברור אבל מן הסתם אין חשש בכך דלמא כהן הוא דסתם (אדם) ישראל הוא בפרט שיש להקל אפי' בכהן ודאי אם לא כ' כהן:
פלוני בר פלוני. דבר הוא לשון חוץ בל' תרגום:
סעיף ח[עריכה]
אלא א"כ יש לו ב' שמות כו' ואם ידוע לנו שיש לו עוד שם במקום אחר אלא שאין יודעים מהו נראה דצריך לכתוב השם הידוע ולכתוב אח"כ וכל שום כדעת התוס' והרא"ש והטור שזכרנו בסעיף א' כיון דא"א לפרט השמות ואע"ג שאין מנהגינו לכתוב וכל שום רק במומר מ"מ כאן צריך לכתוב כן דהא כ' מהרא"י בת"ה סי' רל"ז ורמ"א מביאו סעיף ט"ז דבכנוי שמכנים הגוים יש לכתוב ואפי' במקום שלא נהגו לכתוב וכל שום ואפי' רמ"א החולק וכתב ונ"ל שלא לכתוב לכנוי כלל היינו שא"צ להזכירו ולא לכללא אבל אם היה צריך להזכירו לא איכפת לן במה שאין כותבים רק למומר ובלבוש כ' שאין כותבים כלל וכל שום וכנ"ל עיקר כל שידוע לנו מה השם האחר אפי' ע"י אשה או קרוב כמ"ש בשם המגיד ונימוקי יוסף דאלו נאמנים בזה כיון דהיא מלתא דעביד לגלויי כותבים גם השני בפי' בל' דמתקרי ואם אין שם או קרוב והוא עצמו אינו נאמן כל שלא הוחזק ל' יום בשם זה אז יכתוב וכל שום כדי לכלול גם השם ההוא כנלע"ד וכ' רש"ל דלשם אביו לא בעי' לא עדות ולא חזקה אלא סומכי' על פיו:
סעיף ט[עריכה]
לבסוף פסול. רש"ל כ' אם כבר ניתן הגט כשר:
סעיף י[עריכה]
יוסף בן שמואל אפי' הוחזק בשם אביו על פי המגרש ל' יום ומהני לשם עצמו מ"מ לשם אביו לא מהני חזקה של בנו כל ששינה שמו ובפסקי מהרא"י סי' קל"ח כתוב אפי' להחליף שם אביו בשם אבי אביו ובני בנים הרי הם כבנים אפ"ה פסול ורש"ל כ' אם נכתב בשם אבי אביו משום חשש עיגון כשר אפי' לא ניתן עדיין וכ"ש היכא דהוחזק לקרא לס"ת כן:
גט לבן מומר מצאתי בשם מהרש"ל אם בן המומר כהן והוא מגרש יכתוב ב"פ הכהן וקאי על אביו:
סעיף יד[עריכה]
שהוא פסול לפי שנראה מתוך הגט שקורין אותו ראובן שמעון ואינו כן שלא נקרא אלא בא' מהן מ"ה אם נקרא באמת בשניהם כשר כמ"ש רמ"א ע"ז ובחתימת עדים א"צ לחתום דמתקרי אלא ראובן ושמעון דאין שייך כאן טעות לומר שיש איש א' שקורין לו כן דבחתימת עדים אין נ"מ מזה אם הוא זה או אחר ומהרא"י בת"ה סימן רל"ד כ' טעם אחר דעידי חתימה ניכרים ע"י כתב ידן בלא סי' מ"ה א"צ לכתוב בעדים המכונה בשום כינוי ועי מ"ש על הלבוש אחר סדר שמות של אל"ף בי"ת דלקמן פ"א נזדמן שעד אחד חתם עצמו בן גדליא באלף ושאלתיו למה לא בה"א והשיב שמנהג משפחתו כן כדי שלא לכתוב שם של י"ה והנחתיו לחתום כן דאין אנו מקפידים אלא בשם הבעל שהוא לשונינו משא"כ בעדים:
ובפי עכו"ם בשם א' כו' נראה דלאו כינוי קאמר אלא שם ממש וכן הוא במגיד משנה שאלו יש לו ב' שמות הא' בשם ישראל ושם אחר שהלועזות קורין כו' אבל במה שהגוים קורין כן לשם דינו מבואר בסעיף ט"ז בסוף ההג"ה דהכריע רמ"א שאין לכתוב אותו כלל:
דמתקרי על שם עכו"ם ע' מה שאכתוב לקמן בסעיף ט"ז מזה:
סעיף טו[עריכה]
יצחק חקין ב"י מביא עוד בנימן בונמי דוקא כזה שהוא קיצור ממש אבל לא בכינוים הקרובים לשם כגון יחזקאל קהיסל פתחיה צחריים מרדכי מערהל חיים קחריים פסק מהרא"י סי' ז' וקלונימוס המכונה קלמן כן צריך לכתוב ואין זה קיצור השם כ"כ רש"ל ושמריה (אין) צריך לכתוב המכונה שמעריל כ"כ בסדר גיטין כי קיצור השם הוא:
ליעקב המכונה יעקל בפסקים סי' ז' כתב דאם יש יעקב ששמו ושם אביו ג"כ כזה יכתוב גם יעקל לסי': בהג"ה בסדר גיטין ראיתי וז"ל אך יש ליתן טעם אחר לכתוב המכונה יעקל דמצינו יעקל שנקרא בשם קודש אליקום ולא יעקב לכן אי כתב יעקב לבד איכא למטעי דיעקל שם אחר הנקרא בקודש אליקים לכן כותבין גם יעקל עכ"ל וסברא זו (איתא) גם (נרקב איזה תיבות ואין נפקותא בהם כ"כ) וז"ל אמר מהרי"ל פעם שאל את מהר"ר זיסקנד מקלוניא אם לכתוב קלונימוס המכונה קלמן כמו שלמה המכונה זלמן והשיב לו אדרבא לשלמה צריך לכתוב המכונה דאיכא שם המחליף לכינוי אחר כמו משולם או יקותיאל מחליפן לשם זלמן אבל קלמן הוה בכלל קלונימוס עכ"ל ובגליון כתב ויש בידי העתקה מהרר"ז כ' קלונימס המ' קלמן הואיל זמן לא נסמוך יחד ואני מכריע במגרש יש לכתוב המ' קלמן ובאבי המגרש א"צ וכן עשיתי מעשה עם מורי מהר"י בניי שטאט עכ"ל ורש"ל כתב ג"כ שיש לכתוב המ' יעקל משום שם אליקים אכן במקום שלא נמצא בינוי יעקל לאליקום אזלי' בתר רובא ולא כתבינן המכונה יעקל עכ"ל אבל בשלמה המ' זלמן משמע שם דמודה לפי שהוא רגיל מאד וכתב עוד בסברא זו בשם אלעזר שיש לכתוב המ' ליזר כיון ששם אליעזר שייך לו כינוי לכתוב אפי' בקיצור השם אם יש לעיקר השם כינוי אחר או אם יש לזה שייכות שם אחר ולע"ד קשה אם אתה חושש לזה מה מועיל לך כשיכתוב שלמה המכונה זלמן אכתי יאמרו זה המגרש זלמן אינו זלמן הכתוב בגט כי אפשר ששמו של זה משולם והוא לא גירש ע"כ נ"ל שאין בזה שום חיוב אלא ע"צ היותר טוב לתקן כל מה דאפשר אבל אין בזה קפידא כנלע"ד וע' בסעיף שאח"ז:
דה"ה אברהם אברלן מעשה בא' ששמו אבלי ושם קדש אברהם ועלה על דעתינו לכתוב אברהם המכונה אבלי אע"פ שהוא קיצור השם מ"מ הכינוי שהוא אבלי הוא שייך לשם אחר דהיינו שם אבא אבל זה אינו שלא שמענו שכינוי זה יהיה לשם אבא בשום אדם. ע"כ לא הוצרכו לכתוב המ' בזה מצורף לזה סברותינו דבסמוך דא"כ אין מועיל תיקון הכינוי וראיה עוד לדברינו דא"כ ביצחק חקין דכ"ע מודי דהוא קיצור השם ואמאי לא ניחוש דהא יש לשם יצחק כינוי אייזיק אלא ודאי דלא חיישי' לסברא זו ונראה דעכ"פ אין לחוש לזה אא"כ יש כינוי ב' שמות של קודש אז יכתוב המכונה אבל (לא) אם יש שם קודש שלו תרי כינוים ובזה ניחא ההיא דיצחק דקין ואהרן ארון ועוד הוכחתי זה בשם איכל בסדר של אלפא ביתא וראיתי בשם רש"ל וז"ל ודין שלמה המכונה שלומקא או שלומיצא א"צ לכתוב כלל המכונה בזה קיצור השם ע"כ ול"נ לחלק ביניהם דגם שם שלום מכנין אותו שלומקא ע"כ צריך לכתוב הכינוי אבל שלומיצא אין מכנין אלא לשם שלמה וא"צ לכתוב המכונה. בנימן בונמא כתב שהוא קיצור השם וא"צ לכתוב המכונה ולפי הסברא שזכרתי בסמוך בשם סדר גיטין ורש"ל גם כאן צריך לכתוב המכונה דשם בנימין יש לו כינוי אחר כגון בינש וגם יעקב מכונה יעקל מטעם זה דשם יעקב יש לו כינוים הרבה אחרים כגון יקוש יאצא ודומה לאלעזר שנזכר (נרקב איזה תיבו' ולפי הנראה שצ"ל בסמוך לעיל) ול"נ דאין לכתוב לכינוי כלל בתשובת ר"מ מלובלין מפלפל שם בא' שהיה לו שם כינוי האיך לכתבו ותמהני שהרי לפי מסקנת רמ"א כאן אין לכתו' שום כינוי ואפילו וכל שום אין לכתוב ואין ראיה ממהרי"ל שכ' המכונה אפי' במקום שא"צ דשם מיירי שאותו כינוי הוא שמו ממש אלא שהוא קיצור השם כגון יצחק חקין אבל כינוי מצד מעשיו או צורות גופו אין לכתוב כלל וכן איתא בסדר גיטין וז"ל כן עשה מהרי"ל ששלח גט ושם הבעל קץ ולא כ' שם קץ וכ עוד בא' שהיה כינוי שלו שגאביל ולא כתכוהו:
סעיף טז[עריכה]
כגון יהודה ליאו"ן בב"י זכר עוד חילוק אחד דהיינו שהשני יוציא ממשמעו' שמו העברי (אלא) שנקרא ע"ש משפחתו כ' מהרי"ק שורש ק"י שיש לכתוב המכונה ולא יכתו' דמתקרי ומשמע לי דלא שנא אם השני בל' עברי או לעז מאחר שנקרא כן ע"ש משפחתו כותבין המכונה כו' ותדע שהרי תלה מהרי"ק ובשורש צ"א כ' ל' מהר"פ כששם השני בל' לעז כגון חניכא שקורין שווכצו"ם אז כותבים (המכונה) אבל כששני בל' עברית כגון אותם שנשתנה מחמת חולי כותבין דמתקרי עכ"ל ואם דשאני לן בחניכה בין עיברית או לעז ל"ל לפרושי נשתנה מחמת חולי ה"ל לו' סתם אבל כשהשני ל' עברית דהיינו חניכה אלא ודאי כל חניכ' כותבין המכונה בין עברית בין לעז ומ"ה לא משכח דמתקרי אלא בנשתנה שמו והא דנקט חניכ' בל' לעז אורח' דמלת' נקט דסתם חניכא היא בל' לעז עכ"ל בתשו' רמ"א סי' ס"ד מביא דיש מפרשים דברי ב"י דעיקר החילוק לדידיה בין נשתנה מחמת חולי או נשתנה שלא מחמת חולי כגון מחמת משפחה וכיוצ' בו והוא ז"ל לא הסכים לזה אלא החילוק לדעת ב"י בין כינוי של משפחה לכינוי של עצמו ולעד"נ שלא כדברי זה ולא כזה אלא עיקר החילוק אם הוא דרך כינוי דהאי שם הוא כינוי ולא עיקר השם שלו אז כותבין המכונה אבל אם גשתנה שמו דהיינו שזה השם השני יהיה עיקר שם שלו והראשון יהיה טפל כותבין דמתקרי כנ"ל כוונתו אבל לדין אין נ"מ אלא החילוק בין לעז לעברי כמו דמסיק רמ"א:
וכל כינוי משפחה אין לכותבו תמוה לי הלא מסיק בסמוך דאף כינוי עצמו אין כותבין כלל:
ועל השני כותבים דמתקרי קשה הא ב' בסמוך דעל כינוי של לעז כותבין המכונה וכן קשה ממ"ש רמ"א בסעיף י"ד שכותבי' על שם של גוים דמתקרי ומו"ח ז"ל נכנס לחלק בזה וכ' שבתשו' האריך על מעשה שנעשה בזה ואני הייתי בק"ק קראקא בשעה שנעשה מעשה זה שכ' הסופר ע"פ מו"ח ז"ל דמתקרי על שם של לעז עפ"י דברי רמ"א אלו וערערו עליו איזה רבנים ובכללם מהר"ר נטע ז"ל בעל מגלה עמוקות וסיפר לי איך שמכשול יצא מתחת ידי מו"ח ז"ל בזה ובודאי יש ט"ס בהג"ה זו וצ"ל המכונה ואמרתי בחפזי דאולי פי' דברי הגה"ה הם בזה דל' דמתקרי שייך אף בשם של לעז אלא דל' המכונה אין לו מקום אלא בשם של לעז ולא בשל עברי ולא נכנסו דברי באזניו גם שאר רבנים לא רצו להסכים בזה הפי' שלי ואפי מו"ח ז"ל לא היה ניחא לו בזה אלא נכנס לחלק בזה בין אם בא הכינוי בתולדה ורוב החכמים דשם לא הסכימו להכשיר הגט עד כי נכנסו בעובי הקורה והצריכו גט אחר ואחר זמן רב נדפסו תשו' רמ"א ומצאתי בסי' פ"ד ת"ל ממש כדברי וכ' בהדיא וז"ל דאין להקפיד לכתוב דמתקרי בכ"מ אבל איפכ' ליכא למימר דהא כ' ב"י ומהרי"ק דהכות בלשון מכונה במקום דמתקרי הוא טועה ומביא ראיות לזה וסיים ואע"ג דכתבו הפוסקים דנוהגין לכתוב בעברי ובלעז דמכונה היינו לסימנ' בעלמ' שלא נטעה לכתוב מכונה בעברי אבל לא להיפך דמתקרי כולל הכל עכ"ל ושמחתי שהנחני הוא ית' בדדך האמת ובחנם נתחבטו בזמן ההוא כל החכמים בדרך אלהי האמת:
ואם אינו רגיל כותבין דמתקרי בסדר גיטין כתוב על שאינו רגיל שייך דמתקרי במ"ם כלו' כך היה שמה תחלה אבל לא עתה עכ"ל ומביא ראיה מתרגום של מגילה וק"ל דהא איתא שם להתך הוא דניאל דמתקרי התך והא דהתם הוה התך שם הרגיל לפי שכל דברי מלכיות נחתכין על פיו כדאי' שם ובפ"ק דב"ב ותו קשה דהא בכל הסי' הזה גם בשאר פוסקים כתבו ל' דמתקרי בכל גווני גם בלבוש לא הביא זה כלל ורש"ל כ' לזכר כותבין דמתקרי ולנקבה דמתקריא באל"ף ואם הוא ביאור לשם המובהק כותבין דמתקרי דאם הוא דומה קצת לשם המובהק כותבין לעולם המכונה וכשכותבין המכונה אין חילוק בין לזכר בין לנקבה עכ"ל. הרי שאין שום חילוק בין אתקריא למתקריא:
ולכן מומר שעשה תשו' נ"ל דלבן מומר אין כותבין בגט בן פלוני וכל שום משום כבוד הבן דכיון שאין כותבין כן אלא למומר וסגי בלא"ה למה לביישו במקום שאין הכרח דמאי שנא ממומר עצמו שעשה תשו' וכבד כ' בס' חסידים כשקורין אדם שהוא בן מומר לא יקראוהו פלוני ב"פ בשם אביו וה"נ כן הוא ואף שראיתי לרש"ל שכ' שכותבין על אביו מומר וכל שום מ"מ נראה דהוא לא נחית לזה במה שנוגע לענין כבוד הבן והנלע"ד כתבתי:
כל שם כינוי שאינו נקרא כו' פי' ע"ש איזה סיבה כינוהו כן כגון ההיא דת"ה שם קראוהו שמעון פו"ך:
ול"נ דאין לכתוכ כו'. ול"נ טעם אחר כיון דאין כותבין זה אלא למומר הוה גנאי למי שאינו מומר ופעם אחת בא לפני גט נכתב בק"ק בוסק אחר הגזירה שנתבטל הקהל שהיה שם ונשארו קצת יחידים שאינם למדים וסידר א' גט לבעל הבית א' וראה בגיטין ישנים שבארצו' אחרות שכ' בהם פלוני וכל שום וחניכה דאית ליה כו' וכ' גם בגט שסידר עכשיו והמסדר ההוא לא ידע בטיב גיטין וקידושין כלל רק מקצת דברים הנזכרים בש"ע ואחר ששמעתי הדבר פסלתיהו אותו ואסרתיה להינש' כיון שמנהגנו שלא לכתוב כן אלא במומר א"כ אין לך לעז גדול מזה דזה הבעל הוא ישראל כשר ודאי יאמרו אין זה בעלה של גרושה זו כיון שנזכר בו שהוא מומר שכ' עליו וכל שום כו' הוה כאלו נזכר בו בפי' שהוא מומר ועכשיו אין כותבין בשום גט של ישראל בעולם ל' וכל שום כו' אין להשגיח במה שכותבין בארצו' אחרו' בכל גט וכל שום כו' דכאן הטעו' והלעז מוכר' כיון שלא נכתב כפי המנהג שיש איסור אם כותבין בזה הל' ודבר זה הוא פשוט וא"צ לראיה ובזה דבר שפתים אך למחסור ובודאי אם ניסת בגט זה הבנים ממזרים:
סעיף יז[עריכה]
ביבאנט בל' אשכנז לעבין וכותבי' דמתקרי אפי' לדידן כמ"ש בסמוך בשם רש"ל וא"ת גם צבי הירש יש לכתוב דמתקרי כיון שהוא ביאור אבל מדברי רמ"א משמע שכותבין המכונה ועל לע"ז:
סעיף יח[עריכה]
שם השינוי עיקר ז"ל רש"ל מי שנשתנה שמו ע"י חולי כותבי' שם השני קודם בכל הראשון דמתקרי ואם כ' שניהם בלא אתקרי כשר ודוק' בשינוי שע"י חולי אבל אדם שיש לו ב' שמות בלא חולי וכ' שניהם בלא מתקרי פסול ולעולם שם השני עיקר אפי' קורין אותו בשם האחד ולא בשם הכ' והיכא שנשתנה שמו מחמת חולי ושלחו הגט למקום אחר טוב לכתוב שם הב' ואח"כ שם הא' בלא מתקרי ואם כתבו בדיעבד שם הב' קודם ובשם הא' דמתקרי ולא היו יודעים במקום הנתינה השם השני כלל פסול אם לא שהחכם המסדר הגט כ' לנותני הגט להודיע שנשתנה שמו ע"י חולי ואם בדיעבד הקדימו שם הא' ועל הב' דמתקרי ונשלח הגט למקום אחר אין לפסלו ואם לא כתבו הב' כלל כשר ואם כתב שם הב' ולא הא' והעולם אין קוראין אותו בשם הב' ונשלח הגט למקום אחר פסול ואפי' במקום שהוא דר פסול אא"כ עולה לס"ת בשם ב' לחוד אז אין לפוסלו אם ניתן הגט כאן וכל מה שכתבנו מענין השם הב' היינו שהוקבע שמו כך או שהעולם קורין אותו כך אפי' במקצת או שעולה לס"ת כך או שחותם כך בשטרו' אבל אם לא הוקבע עדיין בשם זה כגון שכ' הגט בעת חליו צריך ב' גיטין א' בשם הא' וא' בשם הב' וליתנם יחד עכ"ל הנה מ"ש באם נשלח הגט למקום אחר טוב לכתוב שם הב' תחלה ואח"כ הא' בלא מתקרי זהו שלא כמ"ש מהרי"ק שהבאתי בסעיף א' בתשו' שלי שהעתקתי שם אלא דמה שהוצרך שלא יכתוב דמתקרי לא ידענא טעמא דידיה דלפי הנראה טפי עדיף דמתקרי גם בזה גם מ"ש שיתן השני גיטין ביחד בסמוך יתבאר דאינו. ומשמע מסוף דברי מהרש"ל דאם עמד מחליו ואין קוראין אותו לגמרי בשם הב' דא"צ ב' גיטין וע' בסמוך אח"כ:
אבל עד החותם כבר זכרתי הטעם בתחלת סעיף י"ד:
סעיף יט[עריכה]
שני גיטין פי' בזה שאין קורין בשם הב' כלל:
לא יתן לה שניהם בבת אחת הטעם זכרתי בסי' קכ"ב סעיף א' ס"ק ב וכבר כתבתי שם מה שק"ל מכח דקי"ל דאין ברירה אח"כ מצאתי בתשובת רמ"א סי' פ"ד דמקשה כן אנתינת ב' ביחד ע"כ במקום שכותבים ב' גיטין עכ"פ לא יתנום אלא בזה אחר זה:
אלא מדוחק וא"כ כמ"ש הש"ע בסעיף י"ח ויש מי שמצריך ב' גיטין כו' כיון דאינה הלכה פסוקה ורש"ל ג"כ לא הוצרך בזה ב' גיטין כמו שמשמע בדבריו דבסמוך ע"כ אין לתת שם ב' גיטין כיון שאין לעשות כן אלא מדוחק.
שמות אנשים ונשים
דין השמות ע"פ א"ב אהרן ארון כתב בלבוש דא"צ לכתוב המכונה ארון דהוא קיצור שם ולפי מ"ש בס"ק כ' סברות רש"ל שאם יש שני כינוין לשם אחד כגון אליעזר ליזר וליפמן צריך לכתוב המכונה ליזר ה"נ היה לכתוב המכונה ארון כיון שיש לאהרן עוד כינוי דהיינו זעליג אבל כבר הוכחנו דאין קפידא בזה אלא באם יש לכינוי ב' שמות (של קודש) (אשר) המכונה אנשיל כ"צ לכתוב וכתב בסדר הגט לפי שיש אשר המכונה ענזיל או לעמיל ע"כ וזה כסברת רש"ל שהבאתי בסמוך קודם לזה אבל יש לתמוה טובא ע"ז במ"ש ס"ק י"ט ובשם איכל בסמוך אפי' בלאו הכי יש לכתוב המכונה דאין כאן קיצור השם דלאו הברה אחת הם כמו שיתבאר עוד בשאר שמות. אליה כתב ב"י דאם לא נודע אם שמו אליה או אליהו יכתוב אליהו כיון שברוב המקומות נכתב כן ובדיעבד כשר באליה ואזלי' בזה בתר החתימה או עלייה לס"ת ובגי' סדר גיטין כתב וכתבתי גט לפני מהר"ר שכנא אליהו אע"ג שאמר הבעל שלס"ת קוראים אותו אלי' ונראה דלכתחלה אזלי' בתר חתימה או ס"ת כל שלא נודע שום בירור:
איכל כינוי של יחיאל כתב בסדר גיטין הגליון בשם מהרי"ל ובת"ה סי' רל"ד דהוא קיצוד השם אבל מיכל שהוא ג"כ כינוי של יחיאל אינו קיצור השם וצריך לכתוב המכונה מיכל גם מזה מוכח דאין חשש אם יש להשם הקודש עוד שם כינוי דאל"כ גם שם איכל היה צריך לכתוב המכונה בו ותו דא"כ גם באיכל לא סגי ביחיאל דהא זה המגרש אין מוכח כלל דשמא יחיאל הנכתב בגט שמו יחיאל בלא שום כינוי אלא ודאי דלא בעי' הוכחה לזה וכמ"ש לעיל ס"ק י"ט. וכותבין איכל מיכל בכ"ף ולא בחי"ת וכן בכל תיבה שיש ספק אם לכתוב חי"ת או כ"ף כפופה מפני שיש מדינות שקורי' חי"ת כמו ה"א כגון האשכנזי' כ"כ ת"ה שם:
אלחנן המכונה כדלעיל שהוא שם בפני עצמו. אליקים בשני יודי"ן אייזק יצחק המכונה אייזק לפי שיש אייזק שהוא כינוי לשם שאלתיאל כ"כ בגי' סדר גיטין ובסדר גיטין כתב שיש יצחק המכונה זקלין וכן שאר שמות אע"ג דהביא עוד דעות דא"צ אלא במקום שקורים לס"ת מי ששמו אייזק מ"מ נראה לע"ד להחמיר לכתבו בפרט בעיר גדולה שאין בקיאי' בשמות בני העיר וכן מצאתי בהג"ה סדר גט וז"ל ראיתי גט שניתן לפני מהרי"ק כתוב בו יצחק המכונה אייזיק אבלי שהוא כינוי לאברהם א"צ המכונה ואין לחוש לשם אבא דלא מצינו שיהיה זה כינוי לאבא אלעזר מעשה בא לידי בא' שהיה שמו אלעזר וכך היה קורי' אותו לס"ת בשם אלעזר רק שחתם עצמו אליעזר ושאלתיו למה חותם כך והשיב כך אני חותם מנעורי ולא ידע שום טעם אמרתי דאין להשגיח בחתימתו כלל ואף ע"ג דfחתימתו מהני בסי' זה בכמה דוכתי היינו במקום שיש איזה ספק יתברר ע"י החתימה אותו הספק משא"כ כאן דשמו מבורר אלעזר רק שהיא משתבש לחתום אליעזר לא אזלי' בתר טעותו בחתימה אלא בתר הבירור דקריאת ס"ת ובין הבריות הוא עיקר וחתימתו אינו בכלל קריאה למכתב בשביל זה דמתקרי: אברהם עבריל כ' רמ"א דהוא קיצור השם ראיתי בסדר גיטין שמעתי בשם מהר"ר אנשיל היכא שיש ב' חברות שהכינויין דומין ללה"ק א"צ לכתוב הכינוין כגון אברהם עברילן וכה"ג ואני ראיתי גט שכתב מהר"ר מאיר מאזנים שכ' בו אברהם המכונה עברמן ונ"ל דכ"ש שצריך לכתוב אברהם המכונה עברלן דהא הברת המ"ם של אברהם אינה בשל עברל עכ"ל ונראה דלא קי"ל כן דהא ביצחק חקין מודין כ"ע דהוא קיצור השם והברת צדיק לא ניכרת בחקין אלא די במה שיש הברה אחת בעיקר התיבה. אכשיל ראד המכונה בענד"ט כן הוא בהג"ה בסדר גט בשם מהר"מ יפה (אלעזר) המכונה לזן (אלכסנדר) סענדר והוא קיצור שם. מהרי"ו. בנימן חסר יו"ד בתרא בהג"ה דסדר גיטין וז"ל מצאתי בקיבוץ שא' מהגדולים כ' שמהרי"ל פסל בדיעבד ע"כ נראה להחמיר אף שמהרא"י כ' שיש לכתבו חסר ושוב מצאנו בדרשת מהר"ש דלא מצינו בב' יודי"ן אלא בחושן ובלידה וצ"ע עכ"ל נראה מזה דאם כ' בנימן מלא דלא מהדרינן עובדא אפי' אם לא ניתן הגט עדיין. (בינוש) נראה דיש לכתוב בנימין המכונה בינוש ולא הוה קיצר השם וגרע טפי מקלונימוס המכונה קלמן שזכרנו בס"ק י"ז אבל אם מכנין אותו בינא הוא ודאי קיצר השם וא"צ לכתוב אלא בנימן ושם בינא יהיה באל"ף בסוף דהא אינו אלא כינוי ואין שם זה עצמו לשון קודש. בילא באל"ף בסוף וכן כל שם שאינו לשון קודש וסימנך רב אדא בר אהבה דאדא אינו לשון קודש יש בו אל"ף בסוף אבל באהבה הוא לשון הקדש יש בו ה"א בסוף וכ' בסדר גט כל שיש בו ספק אם סופו אל"ף או ה"א שיש לכתוב ה"א כגון אושעיה עקיבה סעדיה שמריה שבמקרא לא תמצא אלא סופו ה"א עכ"ל וע' מ"ש:
בֶעלָא גרשון וגרשם ב' שמות הם בתרי גברא גרשון בן לוי וגרשם בן בן משה ולא מועיל כאן דאתקרי אלא אין לגרש בשם אחד מהם אא"כ ידוע הבירור מהו ע"י חזקת אבותיו או הוחזקו לקרותו לס"ת בשם א' מהם וכן בין הבריות ואם הדבר ספק לא תינשא אפי' אם תתעגן עד שיבורר ששמו היה כך כמו שכתוב בגט ואם ידוע מהו ושינה בו בשם אחד תצא אפי' ניסת כ"כ בפסקים סי' י"ד ובס"ק צריך ב' גיטין כמ"ש לעיל סעיף י"ט:
גדליה כ' רמ"א שיש לכתוב גדליהו אם לא שאומר בודאי ששמו גדליה עכ"ל והוא תמיה בעיני דאע"פ דאי' גדליהו בן אחיקם מלא מ"מ מצינו ג"כ גדליה דהיינו בנביא צפניה בן כושי בן גדליה והא בידא גם גדליה זה חשוב היה כדאשכחן כל שנזכר שם אביו של הצדיק ידוע שגם אבותיו היו צדיקים ומאי שנא מגרשון וגרשום שאין לגרש מספק כיון דתרי שמות הם בתרי גברא ול"ד לאליה ואליהו דהתם אליהו הנביא עצמו מצינו לו ב' שמות אלו וע"כ אזלי' בתר רוב הנמצא בו ע"כ יש לכתוב לכתחלה אליהו משא"כ כאן דהוה ממש כמו גרשון גרשום ותו דגבי חזקיהו דאמרי' נמי יש לכתוב חזקיה בלא ו' וה"נ כן הוא וכיון דאפי' אם הי' שמו גדליהו היה סגי בדיעבד בגדליה דהוה כמו חניכתו כמ"ש גבי חזקיהו משא"כ להיפך אם כ' גדליהו על גדליה פסול דהוה שינה שמו ע"כ נראה ברור דמספיקא יש לכתוב גדליה מטעם שזכרנו.
דברי המגיה כתב ב"ש ובט"ז מדמה דין זה דהיינו גדליה אם יש לכתוב בוי"ו לבסוף או לא מדמה הט"ז לשם חזקיה דכותבי' לכתחלה בלא וי"ו משום דלא גרע מכינוי דכשר ה"נ אמרי' דשם גדליה בלא ו' הוא כינוי לשם גדליה בוא"ו ויש לדחות כי בחזקיהו עיקר הטעם הוא מדמצינו בש"ס חזקיה בלא ו' אמרי' מדתפסו בש"ס בלא ו' כותבי' ג"כ בלא ו' ממ"נ אם שמות אמוראי' כן הוא בלא וא"ו מסתמא מסקינן על שמם וא"ת בש"ס מקצר מ"מ מדתפסו בש"ס בלא ו' הוי ככינוי וכשר משא"כ בשם גדליה דלא מצינו בש"ס עכ"ל ולדעתי לא מצא יד לדחוק זו דמ"ש ממ"נ אם שמות האמוראים הוא בלא ו' מסתמא מסקי' בשמם מי הגיד לו זה דאדרבא לימא כמו דאמוראים לא אסקו שמייהו בתר ראשונים הכתובים בקרא בוי"ו כן אנחנו לא מסקינ' בשמם בלא ו' ועוד מאן לימא לן דכשמם מסקי' דלמא בתר הכתובים בקרא מסקי' ובקרא כתיב גם בוא"ו אלא ודאי צ"ל דגם אמוראים אסקו שמייהו בתר ראשונים וכמ"ש בת"ה סי' רל"ג והובא בט"ז ובב"ש באות ח' ומסתמא גם אנחנו תופסים כן ויהיה הממ"נ כך אם היו קוראים האמוראים שמם חזקיה בלא וא"ו דהיו תופסים שם זה הנכתב בקרא בלא ו' לעיקר גם אנחנו נתפוס כן מסתמא ואם היה הש"ס מקצר יהא כן והוה כחניכה וכשר א"כ גם בגדליה שייך ממ"נ זה אם נקרא שמו על שם גדליה הכתוב בקרא בלא ו' א"כ שפיר יש לכתוב בלא ו' ואף את"ל דנקרא בשם גדליהו בוא"ו מ"מ כיון דאנן קורין אותו גדליה בלא ו' היה כחניכה וכשר דמה לי אם הש"ס מכנה אותו כן או אנחנו מכנין אותו כן דאטו מה דש"ס מכנה אותו עדיפא ממה שאנחנו מכנין אותו בפרט אם מצינו כנוי כזה בש"ס דמה שנכתב בוא"ו מכנין בלא וא"ו דבשלמא הת"ה הוכרח להביא ראיה מהש"ס דמצינו שם כן חזקיה בלא ו' דבלא"ה לא היה יכול לומר ממ"נ אם שם חזקיה עיקר כותבי' שפיר בלא ו' אם חזקיהו בוא"ו עיקר כיון שאנחנו קוראים אותו חזקיה בלא ו' הוי ככינוי וכשר דהייתי אוסר מנ"ל דזה הוי כינוי כלל מה שאנחנו קורין אותו כן לכן הוכרח להביא מהש"ס דהוי כנוי כיון דהש"ס מכנה אותו כן אבל אחר שמצינו בש"ס כינוי כזה דמה שכתב בוי"ו מכנין בלא ו' וא"כ ה"ה אם גם אנחנו מכני' בלא ו' מה שנכתב בוא"ו ג"כ מועיל הכנוי וכשנדמה לי שאנחנו מכנין אותו כן או הש"ס א"כ יפה ויפה הביא הט"ז ראיה מחזקיה ולא דמי לאליה ואליהו אע"ג שקורין אותו אליה בלא ו' כותבין לכתחלה בוא"ו דהתם כיון דרוב הנמצא בו בוא"ו אזלי בתרא ואינו מועיל מה שאנו קורין אותו כך דהא אין לנו ראיה מש"ס שיועיל כינוי שלנו נגד ריב הנמצא בו דשא"כ כאן. אחר זה כתב הב"ש ולא כט"ז שהפריז על מדותיו וכתב אם גדליה חתם עצמו באל"ף וכתב בגט בה"א פסול דהוי שינוי השם ותצא וכן ב' הב"ש באות ב' ובאות יו"ד ובאות פ' בשמו ולא נמצא זה כלל בספר ט"ז רק בסעיף י"ד מזכיר שהניח לכתחלה לחתום עד שהיה שמו גדליה ואמר שמנהג משפחתו לחתום באל"ף והניחו לחתום באל"ף דאין אנו מקיד' אלא בשם הבעל אבל לא זכר כלל מבעל דאפי' בדיעבד אם ניסת תצא וגם באיזה מקומות כ' הב"ש ג"כ בסדר שמות בשם הט"ז מה שלא נמצא בט"ז כלל ויש מהם נמצא להיפך עכד"ה:
[גאלדא] גנענדל נראה דאין לכתוב יו"ד בין גימ"ל לנו"ן ולא בין דל"ת ללמ"ד ויתבאר בסמוך גבי זנוויל גננא בלא יו"ד אחר גימ"ל דהא אין מרגישין חירק תחת הגימ"ל וכן גבי גנענדל כנ"ל. גומפרכט בכ"ף כמ"ש באיכל. דוד בלא יו"ד שכן הוא בכל התהלים ואע"ג דבדברי הימים כתיב הרבה פעמים ביו"ד אזלינן בתר תהלים שדוד עצמו כתבו. דבורה מלא בוא"ו שכן הוא בדבורה הנביאה ואע"ג דדברה מינקת רבקה כתיב חסר ו' מ"מ אזלי' בתר הנביא' ותו דכל שיש לנו לפרש שלא לטעות עדיף טפי ואם יכתוב חסר אפשר לטעות ולא לקרות בחולם וכן נ"ל בכל השמות לא סמכי' אמה שנמצא בקרא חסר וכל שאפשר לפרושי מפרשי' כיון דלא הוה שום שינוי שם ובלבוש כ' ול"ד לשם אליה ואליהו דיש שינוי במבטא עכ"ל ודבריו בטעות דהא גם גבי אליה כשר דעבד כמ"ש הוא עצמו בסעיף כ"ב. הילל מלא יו"ד דאיתא במסורת לית חסר משמע שמדינא צ"ל מלא. הונקא יהודא המכונה הונק' צריך לכתוב דאע"פ שהוא קיצור השם מ"מ אין לו דמיון אלא מעט והוה כמו תיבה אחרת (הובש) יהואש המכונה הובש כן הוא בהג"ה סדר גיטין.
(הירץ) ע' בנפתלי העשל יהושע המכונה העשל (וואלף) בשני ווין וכלל גדול כמ"ש רמ"א סעיף נ"ח שהולכי' אחר ל' של אותו המקום ה"נ בזה אע"ג שיש מקומות אומרים וואלפא או וועלפין וכן בסדר גיטין הרבה נשים רעכליין שכליין אין אנו משגיחין במדינתינו בפולין ורייסן בזה וע"כ אף שתמצא ורידי בוי"ו וכן ורומט מ"מ אנו כותבי' פרידא פרומט בפ"א רפה כדרך שאנו קוראי' בינינו וכן פיגלה או פיגל הכל בלשונינו ואין לילך אחר הנמצא בסדר גיטין בזה ובלבוש כתב כאן ורידא ורומט רק בפיגל טרח למצוא טעם לכתוב בפ"א ולא נהירא כלל דהא הוא עצמו כתב לילך בתר לשונינו ולמה לא נימא אף כאן כן ורמ"א מביא בהדיא פייבש ווייבש הולכים אחר ל' המדינה וכן הביא הוא עצמו א"כ פשוט הוא שכן גם בורידא ורומט הוא כן ודברי הלבוש בזה שלא בדקדוק.
(זנוול) בהג"ה סדר גט כתוב וז"ל מצאתי מהרי"ק בתב זנוויל ומהר"ד כתב זנוול וראיתי בגט אשר סידר הגאון מהר"י ב"ר בצלאל כתב זנוויל עכ"ל ואיני כדאי להכריע על אמ"ז מהר"י ב"ר בצלאל אבל דעתי שאין לכתוב יו"ר שהרי אין מרגישין החירק תחת הוא"ו והוה כמו איכל מיכיל שנזכר הרבה אחרונים ולא מצינו מיכיל וכן בכל כיוצא פריידל ריקל רעכל גם יעקל נזכר בסדר גיטין ולא נזכר יעקל כנ"ל ויש ראיה עוד מירחמיאל ע"ש. זלמן אם שם הקודש שלו שלמה אפ"ה צריך לכתוב המכונה זלמן שיש זלמן שקורי' אותו משולם או יקותיאל (זוסא) כתב בסדר גט זוסא בת יצחק אע"פ שרוב קורין זוסלין מאחר שאמה קראה אחר אם אמה ועוד דזוסא זוסלין חדא היא מזה יש ללמוד אין הולכי' בתר מה שקורי' ריכ' רובא דעלמא (זעליג) יו"ד אחר הלמ"ד כיון שמדגישי' החרי"ק תחת הלמ"ד. חזקיה כתב ת"ה סי' רל"ג שיש לכתוב חזקיה בלא יו"ד בתחלה ולא וי"ו בסופו שכן כתוב בתחלת מלכותו ואע"ג דבכל דברי הימים נכתב חזקיהו ובגמרא נמי אשכחן יהודה וחזקיה בני ר' חייא מסתמא האחרונים היו נקראים על שמות הראשונים וכיון דתפסו כן אנן נמי נתפוס סתמא בן ואף את"ל דהתלמוד קיצר הל' יהא כן מ"מ ה"ל כחניכתו דכשר אם כן אם כותבין חזקיה לא הפסיד אבל איפכא הוה הפסד עכ"ל עמ"ש בגדליה מזה. חֵת נראה דעכ"פ שהוא כינוי של חזקיה מ"מ יש לכתוב המכונה כיון שאין שם אלא אות אחת מעיקר השם. חנלא הוא קיצר שם של חנה וכתב בלבוש דגם חנלה הוא קיצור שם של חנה וא"צ לכתוב מכונה חנלא ולי נראה דהיינו במדינה שקורי' חי"ת וה"א בשוא אבל במדינות אלו הוה כמו תיבה אחרינא קצת ויש לכתוב המכונה חנלא וזה אם ידוע אם עיקר שמה חנה אבל אפשר דגם חנלא לא שייך לזה טוב יותר לכתוב חנלא לחוד כמו שכתבתי גבי רעכיל. טרייטיל כותבי' בטי"ת ולא בתי"ו מטעם דבתי"ו אפשר לטעות ולקרות רפויה וכן בכל שם של לע"ז (טוביה) המכונה גוטקינד.
(טשארנא) היינו אם קורין אותה בפת"ח אבל בסגול כותבין טשערנא:
(ידידיה) ע' בעמינדב תמצא דינו.
(יצחק) איצק א"צ להזכירו כי הוא קיצור השם (יעקב יעקל) צריך לכתוב המכונה מטעם שזכרתי בסעיף ט"ו ויעקב כותבי' בלא וי"ו (יהודה) המכונה ליב נזכר בסעיף ט"ז:
(יקיר) ביו"ד ע"ש הפסוק הבן יקיר לי אפרים כצ"ל (יונתן) כתב ת"ה סי' רל"ג דקדקתי בספר שמואל ביהונתן בן שאול דמשכרת ברית עם דוד נכתב בכ"מ יהונתן ומקודם לכן נכתב ברוב מקומות יונתן ובדברי הימים מצאתי גם שמות אנשים אחרים אחד יונתן ואחד יהונתן ויונתן בן שאול ביחוסו נכתב יונתן ובנפילתו יהונתן ובגמרא מצינו יונתן בן עוזיאל וא"ת הגמרא קיצר הל' יהא כן מ"מ ה"ל חניכה וכשר ולכן יש לכתוב מספק יונתן אם לא שידוע אם שמו יהונתן או עלה בו לקרות ברורה דאין לנו אלא שם שהוא מחזיק לעצמו וכל מה שדקדקנו כמה דקדוקים היינו היכא דלא ידעי' האיך חתם הוא או עלה לקרות בתורה כגון באבי האיש או שהוא עצמו מסופק בשמו עכ"ל ועמ"ש בס"ק י"ב בשם אביו (ירחמיאל) כתב בפסקי מהרא"י סי' י"ח דע כי שאלתיהו פעמים אם שמו כך כי לא ימצא בכתיבה רק ירחמאל ואמר להדיא ששמו ירחמיאל ודחק בלשונו החיר"ק כו' דכך כותבי' חנה מזה ראיה למ"ש בשם זנוול במקום שאין דוחקין החיריק אין לכתוב שם יו"ד
(ירמיה) כתב בלבוש ירמיהו או ירמיה בלא וי"ו מסתפקי' בו משום שמצינו ב' אנשים בפסוק א' אחד הוא ירמיהו והוא הנביא וא' הוא ירמיה בעזרא לכך כותבי' ב' גיטין כו' עכ"ל ותימא עליו מ"ש מיונתן שכ' מהרא"י שיש לכתוב יונתן דהוה עכ"פ חניכה וה"נ כן הוא וא"צ ב' גיטין בשביל זה בפרט שאין כותבין ב' גיטין אלא מדוחק בדלעיל (יאכנט) כ"ב מו"ח מהר"ר יואל באל"ף כיון שיש פתח תחת היו"ד:
(יוסף) המכונה יוזל כ"צ לכתוב דלא היה קיצור השם אלא ביו"ד לחוד ותו דאפשר לטעות דיוזל נמשך מיוחנן כנ"ל אבל שם יוזפה א"צ להזכיר דהוה ודאי קיצור השם דיוסף:
(יוטה) יטה כצ"ל לכתוב בה"א דכן הוא במקרא ביהושע סי' ט"ו בשם מקום ה"ה נמי בשם אדם ע"כ לא אזלי' בזה בתר ל' לעז הנזכר באות ע' אלא נראה לכתוב יטה בלא וי"ו שכן מצינו עוד ביהושע סי' כ"א את יטה ואת מגרשיה ע"כ מקומות שאומרים יטה בלא וי"ו יש לכתוב כן ובמקומות שאומרים בוי"ו יש לכתוב בוי"ו:
(כתריאל) בגי' של סדר גט כתב קסריאל יש חותמים בקי"ף ויש חותמים בכ"ף ובתשו' מהר"ם באגרת שלומים בענין עסק כתב כשריאל וע"כ הכל הולך אחר החתימה שהוא רגיל בה וכן ראיתי הלכה למעשה בשרגיל לחתום כן עכ"ל משמע באינו רגיל לחתום כן יכתוב כתריאל וכנ"ל דודאי ניחא לן ליחד השם אחר מה שנמצא בשמו של הקב"ה אכתריאל ה' צבאות וניחא לו יתברך לקרו בשמו כדאיתא במדרש רבה בפסוק ראה נתתיך אלהים לפרעה כנ"ל להכריע בזה דרבר פשוט בל' לעז אין שינוי אותיות פוסל בו כמ"ש בסדר גט ע"כ ניזל בתר מאי דמסתבר בשום סברא איך לנהוג
(ליזר) ראיתי בשם רש"ל שצריך לכתוב אליעזר המכונה ליזר כיון שיש לאליעזר כינוי אחר דהיינו ליפמן וככר כתבתי לעיל דקשה לי מיצחק חקון דהזכירו כל הפוסקים דא"צ לכתוב המכונה חקין והא שם יצחק מצוי נמי לאייזק או לשאלתיאל כדלעיל.
(לובקא) כתב בלבוש שהיה ויכוח בימיו אם לכתוב לובקא או לופקא והסכים שיש לכתוב בב' שהוא בלשון רוסיא לשון אהבה אבל בפ"א הוא לשון גזל בל' רוסיא ולע"ד דלא דרשינן לשון הדיוט ללך בתר טעם השם אלא אזלינן בתר כללא דיש לן למיזל בתר לשון המורגל בפי האנשים כמו שזכרנו בשם וואלף לגבי פרידא וכן בכל שם שאין ידוע לנו מקור שלו צריך לכתוב כמות שהוא
(מתתיה) כ' בת"ה סי' רל"ג דיש לבתוב מתתיהו בוי"ו כיון שכן הוא במתתיהו כ"ג והוא שגור בפי כל אע"ג דמצינו בפסוק מתתיה סברא הוא שע"ש אותו צדיק נקרא וכתב ב"י ולפ"ז כיון שאנו קורין במעשה דחנוכה מתתיה בלא ו' הוה איפכא ודבריו תמוהים דבכל הנוסחאות בעל הניסים יש מתתיהו אבל בלא"ה נראה נכון לכתוב מתתיה דבזה כשר בדיעבד אפי' אם שמו מתתיהו כדלעיל דהוה עכ"פ כנוי משא"כ להיפך ודבר פשוט שאין לכתוב יו"ד בין תי"ו לתי"ו בזה השם:
(מיכל) כתבתי לעיל בשם איכל שיש חילוק בין איכל למיכל דבאיכל א"צ לכתוב יחיאל המכונה איכל ובמיכל צריך לכתבו:
(מירוש) ומצאתי אם ידוע שנקראת מעריסתה או ע"פ אבותיה או על שם מרים צריך לכתוב מרים המכונה מירוש אבל אם א"א לידע כן אין לכתוב אלא מירוש דאי כ' מרים גרע טפי דלמא לא היה שמה מרים כלל וא"ל דגם בידוע א"צ לכתוב המכונה מירוש כיון דכותב מרים היה מירוש קיצור השם דשם מירוש אינו כ"כ הברה אחת עם שם מרים כ"כ רש"ל ונ"ל דאותן ששמן מירא אין לכתוב כי אם מירא לחוד אבל לא מירש אפי' אם יכתוב המכונה מירא דשמא שמה לא היה רק מרים אם לא שידוע בזה ששמה באמת מירוש אז לא יכתוב רק מירוש לחוד (משלם) חסר ו' וכן היא שעוסקים אם לא שידוע בקבלה ממשפחתו לכותבו מלא כ"ה בלבוש ולי נראה לכותבו מלא בוי"ו דלא לטעי ביה לקרותו לשון מְשַלֵם ולא משגחינן במה שנמצא בפסוק שם זה וראיה מן נוסח הגט ודון דיהוי ליכי דהוא צ"ל חסר ובתרגום הוא מלא בכל מקום וכמו שזכרני בסי' קכ"ט סק"ט ה"נ בדבורה בסי' זה וראוי לעשות ע"צ היותר טוב במה דאפשר וכמ"ש רמ"א בשם הילל כאן בסעיף כ"ח:
(מענדל) בלא יו"ד קודם הלמ"ד וכעין שזכרנו בשם זנוול לעיל:
(מענכן) צ"ל מנחם המכונה מענכן כיון שאין הברה שוה כל כך:
(מילכה) יש לבתוב ביו"ד אע"ג דבקרא כתיב בלא יו"ד מ"מ בגט צריך ליזהר שלא יבואו לטעות שהיא מַלְכָּה בפת"ח וכעין שכתבתי בדבידה ומשולם וכן ראיתי בספר מ"כ:
(נפתלי) המכונה הירץ ואם מכנין אותו הערצקא יש לעיין אם סגי בזה לכתוב המכונה הירץ או דוקא העדצקא וכה"ג:
(קלמנקא שמעלקא) לכאור' נ"ל דאין שום חילוק בזה דאם בשם הלעז הבנוי יש קיצור בו בעצמו דהיינו הירץ הערצקא א"צ לכתוב רק המכונה הירץ דהא בל' הלעז עצמו אין בו צורך רק שדרך לשון המדינה לומר בסוף לשון קא בררך אנשי רוסיא והכל יודעים שהקיצור בו הוא שמו בל' לעז וכן קלמן קלמנקא אבל בשאין בדרך זה כגון שמעלקא צריך לכתוב דוקא שמעון או שמואל המכונה שמעלקא דהאי קא הוא מעיקר הכנוי ובלא"ה אין שום משמעות לכנוי שמעל לחזד אבל אחר שמצינו בסדר גט שמעתיק בשמות נשים גוטליין רוקליין בריינלין וכיוצא בזה שאותיות ליין אינם מעיקר התיבה רק מדרך לשון מדינה שלהם ה"נ בהאי קא שבמדינתו אלו וע"כ צריך לכתוב המכונה ממש כמו שקורין אותו בל' בני אדם כנלע"ד. נחום הוא שם קודש נחום האלקושי ובמשנה נחום המדי אלא שראיתי שקורין לו נחום ובס"ת קורין לו מנחם א"כ הוי ליה נחום קיצור השם ומ"מ צריך לכתוב כאן מנחם דמתקרי נתום כיון שהוא שם בפני עצמו כדלעיל באלחנן וא"כ כל שבא לגרש ושמו נחום יש להסתפק מה שמו לקריאת ס"ת אם הוא ג"כ נחום אין צריך יותר ואם שמו מנחם צריך לכתוב מנחם דמתקרי נחום ואין לכתוב המכונה נחום:
(נשקא) שם אשה במדינת רוסיא והגידה לי ששמה נחמה וא"כ צריך לכתוב נחמה המכונה נישקא ואם יזדמן שאיזה אשה ששמה נישקא ולא יודעת מעיקר השם שלה נחמה יש לסמוך ע"ז לכתוב נחמה המכונה נישקא אלא שכיון שעכ"פ כשר בשם נישק לחוד דהוי כחניכתה ע"כ טוב שלא להזכיר רק נישקא: נטה הזא קיצור השם מן נתן ואין צריך להזכיר המכונה נטה:
(סיריקא) לכאורה נראה דיש לכתוב בסמ"ך אע"ג דיש סברא לכתוב בשי"ן דלפי הנראה שם זה הכינוי משם שרה אפ"ה נראה יותר בסמ"ך מטעם שזכרנו בשם איכל דיש לכתוב בכ"ף משום דיש לטעות ולקרות כמו ה"א וכן בשם טרייטל דלא לקרות בתי"ו רפויה ה"נ יש לטעות בשי"ן שיקראו בשין בנקוד' ימין אלא דנראה לא מהני סברא זו אלא במקום שאין לנו טעם בירור לשום צד בלא"ה משא"כ כאן שיש טעם לקרות בשי"ן כיון שהוא נגזר לא משגחינן בזה והוא כמו שמעריל כנ"ל עיקר ולא כמ"ש בלבוש לכתוב סירקא בסמ"ך וכן מצאתי לרש"ל ע' בשם שערבין:
(סאייא) כינוי לשרה ונראה דצריך לכתוב המכונה בזה ולא הוי קיצור שם כמו מירוש מן מרים כדלעיל בשם רש"ל ולא כמ"ש כאן בלבוש דאין צריך לכתוב המכונה גם כתב סאייה בה"א ג"כ אינו דהא לשון לעז הוא ונתבאר בשם בילא דצריך א' בסוף (עמינדב) פדהצור צורי שדי ודכוותייהו איתא במסורת חד מלה כ"כ בסדר גט וכן הוא בפסקי מהרא"י סי' קפ"ט נעתיק פה וכן הוא בב"י ובעל הלבוש שכתב בשמות אלו אם ירצה הסופר לחלקם לשני תיבות רשאי ותמהתי למה כן כיון דתיבה אחת היא איך לחלקם כמו בידידיה לרב חסדא בסמוך ומ"מ כשר הוא בדיעבד כמו שנכתב לקמן וכן הוא בב"י דידידיה דוקא אם ירצה יחלוק אבל פדהצור חד תיבה הוא והנה נבאר האי מילתא במאן דשייך בו תיבה אחת או שתים בס"ד דיתבאר בזה דין ידידיה איתא פ' ע"פ דף קי"ז אמר רב חסדא אמר ר' יוחנן הללויה וכסיה וידידיה אחת הן ואין נחלקות לשנים רב אמר כס יה מרחב יה אחת הן אבעיא להו ידידיה לרב מאי ת"ש דאמר רב ידידיה נחלק לשנים לפיכך ידיד חול יה קודש אבעיא להו הללויה לרב מאי ת"ש דאמר רב חזינא תהלים דבי חביבי דהיינו ר' חייא דכ' בהו הללו בחד גיסא ויה בחד גיסא פי' הללו בסוף שיטה ויה בתחלת שיטה אחרת ופליגי דריב"ל דאריב"ל מאי הללויה הילול הרבה אלמא תיבה אחת היא ופליגא דידי' אדידי' אמר ריב"ל כי' מאמרות של שבח נאמר ספר תהלים בנצוח כו' בהללויה גדול מכולן הללויה שכוללן שם ושבח בבת אחת נראה דכל עיקר סוגיא זאת היא לענין שם יה שבסוף תיבות אלו אם הוא קודש בפסוקים שהם נזכרים שם דלמ"ד תיבה אחת לא הוה קודש אלא שייך לסוף התיבה כמו שמביא רשב"ם תסתי' ולמ"ד שתי תיבות הם הוה יה קודש ומ"ה ההיא קמייתא דריב"ל שאמר הילולים הרבה ממילא לא הוה יה קודש אלא שייך לתחלת התיבה כדי שיהיה לשון רבים וא"כ הוה תיבה אחת ובתרייתא דריב"ל ס"ל דיה היא קודש ממילא הוה שני תיבות אע"פ שהם שייכי להדדי שכולל שם ושבח בבת אחת מ"מ הם ב' תיבות וכ"ז פשוט ונראה כי היכא דהללויה דרב הוה ב' תיבות ויכול לחלקם לב' שיטות ה"נ בידידיה דלא מצינו חילוק ביניהם לרב וא"ל דידידיה הוא שם אדם ואין לחלקו ולדמותו לכדר לעומר דאיתא בפ' אלו טריפות דבנות היענה מפסקי לשני תיבות ואפילו לשני שיטות אבל כדר לעומר נפסק לשני תיבות אבל לא לשני שיטות דהא ע"כ הכא בהללויה מפורש בהדיא דמפסיק בשני שיטות ה"נ ידידיה וק"ו הוא דהרי לבתרייתא דריב"ל שייכין טובא להדדי דהא אמרו בזה דכולל שם ושבח בבת אחת ואפ"ה יכול לפוסקה בשני שיטות דהא בתרייתא דריב"ל אתיא כרב וא"כ כ"ש בההיא דידידי' שיפסקם בב' שיטות וכ"כ בפסקי מהרא"י סי' ק"ח וז"ל ושם ידידיה אם כותבין אותו תיבה אחת או שתים והביא ראיה מטופס דהרז"ך שכתב פדהצור ועמינדב כה"ג תיבה אחת ל"ד דאותן שמות לא אשכחן דמחלקינן להו בתרי שיטי כמו ידידיה כדאיתא פ' ע"פ אליבא דרב דנחלק לשנים ומסתמא ר"ל דומיא דהללויה דתהלים דבי ר' חייא דהוה בתרי שיטא כדפי' רשב"ם שם. אמנם היה נראה דכיון דאמרי' ופליגי דריב"ל בהללויה ובריב"ל קי"ל אפילו נגד רבי יוחנן כו' אמנם לגבי ר' חייא לא ברירא כלל אי קי"ל כריב"ל מ"מ נוכל לומר דהא דאמר רב ידידיה נחלק לשנים ר"ל אם ירצה אבל ה"ה אם יכתוב תיבה אחת דש"ד בו' ולכך נראה דכותבין ידידיה וכה"נ תיבה אחת בגט לא הפסיד עכ"ל מבואר כוונתו דלכאורה היה נראה שיש לפסול אותו גט שכ' בתיבה אחת ידידיה לרב דהוה ב' תיבות כמו שיש פסול לר' יוחנן אם נכתב בשני תיבות כיון דתיבה אחת היא ע"ז כתב דאין ראיה ממ"ש פדהצור בחד תיבה דהתם לכ"ע חד תיבה היא ובזה ודאי פסול אם נכתב בשני תיבות משא"כ בידידיה דהוה לרב ב' תיבות ויכולין לכתבו ידיד בסוף שיטה ויה בתחלת שיטה אחרת כעין שאמר בהללויה מש"ה יש לפסול לרב אם נכתב בתיבה אחת אלא דלענין הלכה לא בירור לן אם הלכה כרב או לא וע"ז מסיק דאין פסול אם נכתב בתיבה אחת אפי' לרב דהוה שני תיבות דהיינו אם ירצה יכתוב שנים ואם ירצה יכתוב אפי' בתיבה אחת כל זה הצעתי וביררתי לפי שכתב הרב ב"י על דברי מה א"י אלו וז"ל ומ"ש שם ידידיה דיחלוק לשני תיבות אם ירצה נ"ל דהיינו דוקא בשיטה אחת אבל לא בשני שיטין דלא עדיף מכדרלעומר דלא פסקינן ליה אלא בשיטה אחת ואם הפסיקם בשני שיטות משמע דפסול עכ"ל ותיוהא טובא חזינא בזה חדא דמ"ש בשם מהרא"י דאם ירצה יכול לכתוב ידידיה בשני תיבות זה לא (עלה) על דעת מהרא"י לחדש דבר זה אלא בא ללמדנו אפי' בתיבה אחת כשר לכ"ע אבל לענין ב' תיבו' זה תליא בפלוגתא דר' יוחנן ורב אם הוא נכתב בתיבה אחת או אפילו בשנים ומהרא"י לא נחית לזה ותו מאן דפוסל דהוא ר' יוחנן פוסל אפי' בב' תיבות אלא דוקא בתיבה אחת ורב דמכשיר אפי' בב' תיבות מכשיר אפי' בב' שיטין כמו בהללויה כמ"ש מהרא"י בהדיא ואנן הוכחני לעיל מהסוגיא דכן הוא כרב וא"כ פסק הרב ב"י דלא כמאן דמחלק בין שני שיטין או חד שיטה בזה ואין כאן דמיון לכדרלעומר דהא אמרי' בהדיא דמותר אפי' בב' שיטין בהללויה וממילא ה"ה בידידיה ונ"ל דטעמא דהך יה הוא קודש כדאמרי' וע"כ שפיר יש לחלק בין קודש לחול משא"כ כבדרלעומר ותו נראה לע"ד דכל החלוקים הנזכרים הם לענין כתיבה בתורה האיך תהיה אבל לענין גט אע"פ שחלק תיבה אחת לשנים כגון ידידיה אף אם היה דינו להיות אחת למה יהיה הגט פוסל בשביל זה דלא גרע מחניכתו דכשר בדיעבד וכל מה שפלפלו הפוסקים בזה לענין גט היינו לכתחלה היאך יכתוכ כהלכה ע"פ מה שנמצא בתורה אבל פסול אם שינה ממה שכתוב בתורה לא ידענו כלל ע"כ תימה לי מ"ש ב"י דאם הפוסקים לשנים משמע דפסול מנא ליה האי כל הנ"ל נראה לי נכון להלכה ולכתחלה ודאי ראוי לכתוב ידידיה בחד תיבה וזה מותר לדברי הכל ואין אנו צריכין לדברי מהרא"י דמ"ש דאפי מ"ד שני תיבות היינו אם ירצה דזה דוחק דיש סברא לומר דוקא בשני תיבות כיון דידיד חול ויה קודש אלא כשר עכ"פ לכ"ע בגט דשאני בקרא דבעי' יהיה שם יה קודש ע"כ יפסוק אותו מן החול וכן למ"ד תיבה אחת אין להפסיקו לשנים דלא לישוויה להאי יה קודש והוא חול להאי מ"ד דשייך להשם של ידיד אבל בגט מאי חסרון יש לנו אם יכתבנו בחד תיבה לכ"ע ובדיעבד אין פסול בזה אם כתבו בב' תיבות ואפי' בשני שיטין דמחמיר ב"י אין פסול אם ניסת או א"א להשתדל גט אחר רק בדוחק גדול דודאי כדאי הוא מהרא"י לסמוך עליו ובפרט שהוכחנו שהסוגא מוכח' כן כנלע"ד. עלא באלף בסוף כי היא ל' אשכנז ומבואר בב"י בשם קונטרסין שהוא סדר גט דכל שהוא לשון קודש כותבין בה"א כמו חומה דביתהו דאביי חובה דביתהו דרב הונא וכל שאינו לשון קודש כותבין באל"ף כגון אדא אבא חסדא וכתב ב"י על זה אבל יש לדחות כ"ז מדאשכחן שם רבה ורבא ששניהם ל' בבלי ואחד כתוב באל"ף ואחד בה"א אלמא דכל שאינו לשון קודש בין באל"ף בין בה"א ש"ד עכ"ל ונלע"ד לתרץ דבחד תיבה אזלי' אם היא בלה"ק כגון רבה דהוא תיבה בלה"ק וכן חוב' חומה כתבינן להו בה"א משא"כ שם רבא אינו תיבה בלה"ק בב' רפויה ע"כ הוא באל"ף אלא דק"ל בשם עזרא הסופר למה נכתב באל"ף בסוף והלא הוא נכתב בפסוק ונראה כיון דנתגדל בבבל ששם לשון ארמי ע"כ (נכתב) כמו שכותבין שמות לשון ארמי: עמנו אל נראה דכל הדינין שישנן בידידיה ישנן כאן דמה לי יה בסוף ומה לי אל בסוף.
(עקיבא) אועקיכה כתב בסדר הגט לשניהם יש ראיה ע"כ יש ליתן ב' גיטין כמ"ש בס' עץ חיים שמעתי בשם מהר"ר שמואל מהא דאמרי' תחת הנחש' אביא זהב נדרש על ר' עקיבא וחבריו הרוגי מלכות ואמר מ"ו דיליף לה מדכתיב קודם האי קרא וגואלך אבי"ר יעק"ב הם תיבות של רבי עקיבא נמצא שצריך אל"ף בסוף אבל רבינו יצחק בר משה חולק עליו ומצאתי ששאל לבעל חלום האיך לכתוב והשיב לו הפסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה סופי תיבות רבי עקיבה ומרוב חיבה שמצא זה הפסוק קרא שם ספרו שחיבר אור זרוע נמצא שצריך ה"א בסוף ומהרי"ל ראה מרבותיו שכתבו בה"א דאפשר אם בא לידו היה כותב באל"ף כמו בה"א וכ' בלבוש כמדומה לי שהמנהג הוא שאין כותבין אלא גט א' וכותבין בה"א לבסוף עכ"ל ובודאי סברא טובה הוא שאין צריך כאן ב' גיטין דהא לכ"ע ודאי שניהם כשירים וראוי לכתוב בה"א בסוף כמ"ש בסדר הגט שהעתקתי בשם בילא ואם נכתב באל"ף פשיטא שאין צריך לכתוב אחר (עוזיאל) כנ"ל שצריך ו' ולא ידעתי למה כ' בלבוש לכתוב בלא ו'.
(פריווא) ולא פריבא בבי"ת כיון דאיכא למטען למקרא בדגש וכבר כתבתי הרבה פעמים דלא כתבינן במקום דיש לטעות:
(פייבוש) כן צרוך לכתוב במדינותינו כמ"ש רמ"א שהכל הולך אחר לשון המדינה וע' מ"ש בשם וואלף.
(פעריל) וכ' רש"ל שאין לכתוב כלל מרגליות וכן איפכא כי יש קבלה ששני שמות הן ואם בא במקרא ששם העריסה מרגלית וקורין אותה פעריל בודאי אם לא היו כותבין אלא פעריל לחוד כשר דכולי עלמא לא ידעי אלא משם פעריל לחוד ולא משם העריסה אכן אם לא היו כותבין אלא שם העריסה מרגלית לחוד נראה דהוה שינוי שמה ממש ואינו דומה לשדה ושערכין דחד הברה הוא ומ"ה אפי' כתכו שרה לחוד כשר אבל הכא ב' הברות ומשפחות חלוקות שיש משפחה ששם הנשים מרגלית ויש ששמן פעריל ומ"ה נראה נמי דיש לכתוב מרגלית דמתקרי פעריל אף שגבי שערכין א' לכתחלה נמי לא בעי למכתב שם העריסה שרה שאני התם דהברה אחת וכ"ע ידעי דחד שמא הוא כדפרישית משא"כ בנדון זה איכא למיחש שמא ידוע ששם העריסה היה מרגלית ואיכא למיחש ללעז אבל פשיטא דליכא למיחש כלל עכ"ל וע' בסמוך אח"ז. צפרה חסר במקרא ואם כתבו מלא בוי"ו ודאי אין לפסלו. צביה בה"א שכן הוא במלכים צביה מירושלים ובד"ה איתא באל"ף וע"כ נראה דהדרינן לכללא דכל לשון קודש כתבינן בה"א. צארטל צימל ציבא ציפה בכולהו הנך וכן דכוותייהו שלא נקראו מעודם אלא בשם זה נראה דאם נודעים שם מעריסתן שהיה להם שם העצם אלא שזה בא ע"י כינוי שנתכנו אח"כ יש לכתוב שם העצם המכונה על שמות אלו וכן בפעריל שזכרתי בסמוך ואף שרש"ל כתב לכתוב דמתקרי פעריל הוא אזל לשיטתו דכל שהוא ביאור לשם העצם כותבין דמתקרי אבל לשון רמ"א לא משמע כן כמ"ש לעיל אלא כל לשון לעז יש לכתוב המכונה ה"נ כותבין המכונה ואם לא נודע שם עריסתן אין לכתוב שם עצם מסברא לומר דודאי בא זה הכינוי משם עצם זה אלא אין לכתוב אלא זה השם בלבד דבזה ליכא ספיקא וכמו שזכרנו בשם לובקא. קילא כ' בלבוש וז"ל כבר ידוע שכל שמות של לעז כותבין אותו בקוף כגון קרעסיל קריינדל קולא וכיוצא בהן עכ"ל והאי כללא לא משמע כן בב"י דכ' בסוף הסי' העתיק וז"ל ולענין שמות הנשים כתוב בקונטרסין יש לכתוב כולא בכ"ף כו' עכ"ל אע"ג שם לא נתכוין אלא על האלף בסוף מ"מ מהמשך לשונו משמע שכותבין בכ"ף ולפמ"ש כשם טריוטיל שאין לכתוב תי"ו דאפשר לקרות רפויה ה"נ נכון יותר לכתוב קוף כיון שבכ"ף אפשר לטעות לקרות רפויה.
(קלמן) כתבתי בשם רש"ל סק"ח דצריך לכתוכ קלונמוס המכונה קלמן (ריקל) רעכל בלא יו"ד כמו שזכרתי בשם זנוול וכתב מהרי"ו סי' ק"ך שערלין יש לכתוב שרה וע' בסמוך בשם שערל שערכין.
(שלום) נקרא לס"ת שר שלום צריך לכתוב המכונה שלום סדר גיטין והטעם דשלום הוא שם בפני עצמו (שמעריל) א"צ לכתוב אלא עיקר השם שמריה בלא וי"ו וא"צ בזה ב' גיטין כמ"ש בסדר גט:
שמעון המכונה שמעלקא כ"צ לכתוב כיון שגם שמואל יש המכונה שמעלקא. שבתי המכונה שעפטיל.
(שערל) שערכין וכל כיוצא בזה כ' רש"ל וז"ל אם נקראת כן מן העריפה ולא קראוה שרה אפי' בעריסה אין לכתוב שרה כלל רק שערל ואם כתב שרה פסול ואם נקראת בעריסה שרה ואח"כ שערל א"צ לכתוב רק שערל ומ"מ שרה נמי כשר לכתחלה מאחר שנקראת כן בעריסה וכן נראה בשארקא או שורקא שאם נקראת כן בעריסה כך כותבין בגט וכותבין בשי"ן ולא בסמך מאחר שהוא קרוב מאד לשרה והא ראיה שאם נקראת בעריסה שרה ונקראת אח"כ שארקא או סירקא אין כותבין המכונה לפי שהוא מעין שם המובהק עכ"ל וזה חולק על מהרי"ו שזכרתי בשם רעכל בסמוך ורמ"א הביא דברי מהרי"ו וכתב שכותבין שם רחל שהוא עיקר השם ואם שינה בדיעבד כשר ובלבוש כתב ע"ז ותמהני כזה כי אנו נוהגין כן דרעכל כותבין לכתחלה רעכל רחל ולא ראיתי שום מורה מהנדס ע"ז עכ"ל ולע"ד נראה להכריע בזה דאם נקראת כן מעריסה רעכל אין לכתוב רק רעכל לחוד ויש פסול אם נכתב רחל כמ"ש רש"ל וכן בשם שעריל לא יזכור שרה כלל אבל בשם שארקא יכול לכתוב שרה אף אם היה שם העריסה שארקא והטעם בזה לפי שנקודת הקמץ תחת שרה כמו תחת שארקא ידוע לכל שהכל אחד משא"כ בשערל ובשורק' שנשתנ' הנקודה תחת השי"ן מן שרה לאלו וכן מן רחל לרעכל לא ידעו הבריות ששמה של זה רחל או שרה ובזה נראה דאין לכתוב רק אלו לחוד ואם ידוע הוא ששם העריסה היה שרה בפי' או רחל ואח"כ נשתנו לשערל ורעכל יכתוב שרה המכונה שעריל ולרחל המכונה רעכל כנ"ל נכון דהא אין שום ריעותא בכתיבת המכונה אפי' שא"צ מדינא. וכן בהרבה שמות נשים כנוים שמכנים כגון רבקה ריסא וקורין אותה תמיד בשם ריסא. מרים מכנין מעסא וזה שמה תמיד הינדיל הִיסָא כל שיודעין שם העצם שלה מעריסה יכתוב המכונה ע"ש שקורין אותה ואם הוא שם כנוי שאין ידוע מה שם העצם שלה ודאי כותבין זה השם לבד וצ"ל כל שכותבין המכונה והוא בא משם לשון הקודש כגון רוסה שבא מן רבקה יש לכתוב בה"א לבסוף כיון שבא מן לשון הקודש אבל אם בא מלשון לעז כגון הינדל היסא יכתוב באלף בסוף וכל מה שזכרנו בענין של הכינוים היינו שהעולם קורין בשם זה לשם העיקרי משא"כ הכנוי שבא על צד המקרה כגון מחמת צורתו או מחמת מעשיו אע"פ שכנוי זה מצוי ורגיל בפי כל אין הולכין אחריו ולא זוכרין אותו כלל וכמו שהוכחתי בס"ק כ"א על שכ' רמ"א ול"נ דא"צ לכתוב כנוי כלל:
תרצה חסר במקרא גבי בנות צלפחד. כ' בלבוש כשיש לאדם ב' שמות בל' קודש ולא בא השני ע"י חולה כגון שמו עוזר וקורין לו עזריה או יהונתן וקורין לו נתן כותבין עוזר דמתקרי עזרי' יהונתן דמתקרי נתן אבל כשיש לו ב' שמות ע"י חולי אין כותבין דמתקרי רק כמו שקורין אותו בתורה עכ"ל ודבר זה מבואר בת"ה סי' רל"ד שנהגו בעסטררייך כן מסיק ע"ז דמ"מ נראה עיקר לכתוב דמתקרי בהם ומהרי"ק כ' לפסול אם לא דמתקרי רק השני שמו' ביחד וכבר העתיק זה בש"ע סי"ד וכ' שם רמ"א דאם נקרא ב' השמות ביחד או שעולה כך לס"ת כשר משמע לכתחלה יכתוב דמתקרי בכל גווני ומשמע דאין חילוק בין שינוי ע"י חולי או לא וגם בעל לבוש עצמו בסעיף י"ח סיים ע"ז ואנו נוהגין לכתוב דמתקרי ומאד יש לתמוה היאך שכח מ"ש הוא עצמו בסי' זה ופסק כאן שלא לכתוב דמתקרי: