ט"ז על אבן העזר קכז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
צריך לכתוב זמן בגט בגמרא משום בת אחותו ופי' הטור שפעמים אדם נשוי קרובתו ותזנ' תחתיו וירצה לחפות עליה ויתן לה גט אחר הזנות ולא יכתוב בו הזמן והיא תאמר קודם הזנות נתגרשתי אבל כיון שתקנו לכתוב הזמן אם תאמר כן צריכ' להביא ראיה ופי' ב"י כלומר אם תאמר שקודם הזנות נתגרשה בגט זה ואע"פ שהוא פסול לפי שאין בו זמן היינו מדרבנן אבל מן התורה גט מעליא הוא ואפילו לאחר תקנת חכמים הולד כשר ואם תטעון שהזנו' היה אחר נתינת הגט אינה חייבת מיתה ובניה כשרים ולא נאסרה עליו והוא שתברר בעדים שקבלה גט קודם לזנו' עכ"ל משמע דאם לא תברר כן היא חייב' מיתה ואמאי הא ספק הוא ומספיקא לא קטלינן לה וכמ"ש התו' אשר נעתיק בסמוך ומו"ח ז"ל תירץ דקאי על שאר דברים דהיינו בניה יהיו כשרים ולא נאסרה עליו דמספיקא מחמרינן בהו וצריכא היא לברורי שיהיו כשרים וע"ז אמר הטור שא"ת שזינתה אחר הגירושין צריכה להביא ראיה לזה מועיל תיקון הזמן שתקנו חכמים בגט ולא דק בתירוצו זה דא"כ אכתי תקשה לך מה הועילו בתקנתם הא אף אחר התקנה לא תכתוב זמן ותאמר כבר נתגרשתי ויועיל לה עכ"פ שלא ימיתנ' מספק ודי לה שתציל נפשה ממות ולעד"נ דלק"מ ונקדים תחלה הגמרא רפ"ב דף י"ז א"ל אביי לרב יוסף ג' גיטין פסולין ואם ניס' הולד כשר מה הועילו חכמים בתקנתם פירש"י כיון דבדיעבר שפיר דמי באם לא נכתב בו זמן שהוא א' מן הג' גיטין אלו מה הועילו בתקנתן משום בת אחותו ומשני אהני דלכתחלה לא תינשא פירש"י וכיון דהכי הוא אי בעי לכתוב גט בלא זמן לחפות על בת אחותו לא כתבי לה סופרי הדיינים ולא חתומי עליה סהדי ופרכינן גזייה לזמן ויהביה נהליה פירש"י לאחר שכתכו בו זמן חתכו כדי לחפות על בת אחותו ומשנינן לרמאי לא חיישי' רמאות כזה שהוא ניכר וידוע וק"ל למה הוצרך בגמרא לתרץ אהני שלא תנשא לכתחלה אמאי לא תירץ כדמתרץ בטור וא"ת שנתגרשה מקודם צריכה להביא ראיה וכן קשה להיפך למה לו לטור לומר דא"ת כן צריכה להביא ראיה היה לו לו' אבל עכשיו שתקנו זמן אהני כיון דלכתחלה לא תנשא וכמו שתירצו בגמ' ונלע"ד לתרץ הכל דודאי מספיקא לא קטלי' לה אלא דאם יש הוכחה אז קטלינן לה היינו שחכמים תקנו זמן בגט וכאן לא נכתב זמן א"כ בודאי נעשה זיוף שנתגרשה אחר הזנות כדי לו' כבר נתגרשה משא"כ בגזייה לזמן שהיה כתוב שם אין לנו הוכחה כיון דאפשר לומר שנגזז בשוגג או אדם אחר חתכו אז דוקא לא קטלי' מספק ובזה ניחא הכל דהא הוצרך רש"י לומר שהסופר לא יכתוב שהוא לכאורה מיותר ובמ"ש אהני דלכתחלה לא תנשא מתורץ דשפיר הועילו בתקנתן בזה שלא יבקשו ליקח גט בלא זמן כיון שלא תנשא בו לכתחל' אלא דהמקשן הקשה מה הועילו חכמים בתקנתן כיון שאפי' נשים כשרו' מתגרשים בגט בלא זמן בדעבד א"כ מה הוכחה יש על זו שזינתה ומשני דנשים כשרו' לא יקחו גט כזה כיון דלא ינשאו לכתחלה בו ממילא מהני התקנה ואכתי ק' דשמא זו הזונ' תתגרש בלא זמן ולא אכפת לה במה שלא תינש' לכתחלה כיון שמהני לה עכ"פ להצילה ממות לזה הוסיף רש"י שהסופר והעדים לא יכתבו גט כזה לשום אשה דהיינו בלא זמן וא"כ שפיר מועיל התקנה ופריך נזייה לזמן כו' וממילא יהיה ספק ואין הוכחה שעשתה הזיוף ולא קטלינן לה מספק וא"כ לא הועיל התקנה והטור לא ניחא ליה בהך הוספה דרש"י שהסופר לא יכתוב גט בלא זמן דהא ע"כ אפשר דאקרי וכתב דאל"כ היאך משכחת לה ג' גיטין פסולין אלא מתרץ בדרך זה דכיון חכמים תקנו זמן בגט ולא תנשא בלא זמן א"כ זו שזינת' אין לה לומר שכבר נתגרשה דלמא לא עשתה כתקנ' חכמים ע"כ צריכה ראיה שנתגרשה מקודם ואי לא הביא' ראיה ודאי קטלינן לה וכל הדרכים האלו בה דכיון שיש הוכחה משא"כ בנחתך הזמן או נמחק כנ"ל נכון בזה:
סעיף ב[עריכה]
צריכה גט משני בטור כתב בשם הרא"ש בתשובה אם נתגרשה בגט מוקד' ולא נודע פסול' עד שקידש' דלא תפסי בה קידושין וא"צ גט ממנו ומותר' לחזור לראשון עכ"ל ותמה ב"י דהא פסול מוקדם הוא מדרבנן ומדאורייתא הוה מגורש' וא"כ תפסי בה קידושי שני והביא הרב' פוסקים דצריכה גט משני וכמ"ש רמ"א כאן אבל יש ליישב לכאורה דברי הרא"ש דעיקר הוא מכח דלא נודע עד אחר קידושי שני ממילא הוי קידושי שני קידושי טעו' דאלו הוה ידע דהגט היה פסול לא הי' מקדש' וע"כ לא היה קדושי שני כלום וזו סברא נכונה והסכים לזה מו"ח ז"ל אלא שסיים דלמעשה צ"ע אבל באמת א"א לפרש כן דאין לומר קדושי טעו' אא"כ היה תנאי ביניהם כההיא דסי' ל"ט קידש' ע"מ שאין בה מומין כו' דאיתא המקדש אשה סתם ונמצא עלי' מומין הפוסלים בנשים ה"ז מקודש' מספק וכאן נמי הוה כן דלא נתבטל הקידוש' בשביל חסרון ידיעה שלו ול"ד לההיא דסי' י"ז סעי' נ"ח אם לא ניסת אלא נתקדשה בלבד ובא בעל' א"צ גט משני ומותר' לחזור לראשון והטעם דיאמרו הכל שקדושי טעו' היו שסבור היה שמת בעלה כדאיתא בפ' האשה רבה דף פ"ט כפי מ"ש התו' שם וא"כ היה לנו לומר ג"כ כאן שהיה סבור שנתגרש' בגט בשר זה אינו שם לא מהני זה הטעו' אלא דמן התורה הוה אינו קידושין כלל אלא שיש חשש לומר גזירה שמא (יאמרו) א"א יוצאה בלא גט משא"כ כאן דאדרבה הוה קידושין מן התורה לא שייך כלל קידושי טעו' א"כ אין מקום לקיים דברי הרא"ש בזה והפרישה כתב דהך ולא נודע פסולו שכתב הרא"ש הוא לרבותא דאפ"ה אין קידושי שני כלום:
סעיף ד[עריכה]
משום דאי' ליה קלא פי' בהולכת השליח ביאתו מידע ידיע אינשי זמן המסיר' כן הוא בטור בשם ר"י:
סעיף ה[עריכה]
אין תקנ' להכשירו כו' בטור כתב אנת ואפ"ה כתב ופסק ר"י דכל גט שלא נמסר ביום הכתיבה אין תקנ' להכשירו אלא ע"י שליח כו' ואינו נראה כן מדעת הרמב"ם שכתב הרי שאומר לב' לכתוב גט ולחתום וליתן לאשתו ונתאחר הדבר ימים או שנמצא הגט בטל והוצרכו לכתוב לה גט אחר כשכותבין הזמן והמקום אין כותבין לא הזמן שאמר הבעל ולא אותו המקום והקשה ב"י דהרמב"ם לא מיירי אלא בלא נכתב עדיין הגט ואינו ענין לדברי ר"י דמיירי בנכתב הגט ולא נמסר ביום כתיבתו דכל היכא שלא נכתב עדיין לכ"ע אין כותבין יום המסירה כו' והרי הרא"ש דפסק כר"י וכתב בתשובה כלל מ' סימן י"ד בדברי רמב"ם שכותבין יום הנתינ' וע"כ שהטור טעה בזה ובכ"מ כתוב שהטור היה לו חסרון השגח' בזה ובדרישה הביא ר"ש בשם רש"ל וז"ל מהר"י קארו כתב שטעה המחבר ואני אומר שדעתו בזה שהרמב"ם כתב דינו בסתמא דאיירי אפילו בענין שלא ינתן הגט ביום הכתיבה אלא ישלח לה ויגיע לה אחר כמה ימים וא"כ מאחר שיהיה בע"כ מוקדם וצריכין אנו למסמך אעידי מסירה ולומר דקלא אית לה א"כ מוטב שיהיה לה לכתוב משעת מסירה ממה שנכתב זמן הכתיבה שאין מכווין לה זמן אמיתי לא המסירה ולא הכתיבה שהן עקרי הגט אלא ודאי ס"ל להרמב"ם דדוקא גבי גיטין הבאים ממדינת הים שא"א בע"א הכשיר בהקדמה ולא בענין אחר ואין הטעם תלוי בשליחות ומשום קלא עכ"ל ובעל פריש' עצמו ס"ל שאין הרמב"ם סובר כר"י שמכשיר ע"י שליח אע"ג שלא נמסר ביום הכתיבה שהרי כתב סתם הרי שאמר לשנים כו' ולתנו לאשתו דהיינו ע"י שליח ונתאחר הדבר ימים כו' משמע אפי' נכתב ונחתם מיד ונתאחר הדבר מלתנו עד ימים או שנים וע"ז כתב והוצרכו לכתוב גט אחר כו' וקאי אנמצא גט בטל ועל נתאחר הדבר משמע דפשיטא ליה דפסול אם לא נמסר ביום הכתיבה שהרי כתב והוצרכו לכתוב גט אחר דדוקא גיטין הבאים ממ"ה מכשירין ע"י שליח דאותן יש להם קול ומ"ש אח"כ נתאחר עד ניסן ר"ל לכתוב גט אחר עד ניסן וקאי אשני דברים הנ"ל גם מו"ח ז"ל פי' כן דהרמב"ם מיירי אם נכתב גט כשר בו ביום וכיון שנתעכב צריך גט אחר ולא נתיישב כלל דמנא ליה להטור לפרש בדברי הרמב"ם דכבר נכתב ביום (הסיובה) (צ"ל האמירה) אלא שנתאחר בגט שני וזה לא נזכר ולא נרמז ברמב"ם ומכח זה עשה פלוגתא בינו לר"י ולא נפרש כפשוטן של דברים דנתאחר מלכתוב ולא כתב עדיין כלל ודברי הרמב"ם מוכחים הם שכתב תחלה שאמר כתבו וחתמו ותנו ולא זכר הכתיבה שכתבוה אלא אדרבה שלא כתבוהו ונתאחר הדבר ר"ל הכתיבה או שנכתב בו ביום אלא שנמצא בטל והוצרכו בזה לכתוב כשר וזה קאי אחלוקה השני' דאלו על הראשונים ותתפרש שכבר נכתב לא שייך לומר גט אחר כשר דהרי לא היה פסול אלא שנתאחר בזמן ואם נתכוין לומר שהשני כשר מצד שאינו מוקדם האיך יפול ע"ז שלא יכתוב זמן הכתיבה שהרי עיקר ההכשר לפ"ז הוא מה שלא יזכור זמן הכתיבה ותו דא"כ דגם בחלוקה הא' מיירי שכותב גט שני למה זכר כלל החלוקה הב' כלל ללא צורך. ואני אשתומם בשעה חדא ע"ז שעלה על דעת הב"י ובכסף משנה להשוות לרבינו הטור כטועה בדבר פשוט ואלו הגאוני' דחקו עצמם לתרץ ואיך נעלם מעיניהם של רבותינו פשטן של דברים שהם סברו שהטור כתב שהרמב"ם חולק על ר"י ופוסל ע"י שליח ולא כן דרכו של רבינו כלל אלא דזה הוא המחלוקת ביניהם דר"י ס"ל שאין תקנה לגט שלא נכתב ביום המסירה אלא ע"י שליח דוקא אבל הרמב"ם לא ס"ל כן אלא אפי' בלא שליח יש היתר דהיינו מדכ' ב' חלוקו' הא' שלא נכתב עדיין כלל והשני שהוצרכו לכתוב אחר מחמת שנמצא בטל משמע אלו נכתב בו ביום בהכשר ונתעכב בנתינתו א"צ לכתוב אחר ויתנו את זה ואין כאן כלל (חסד מכאן עד סי' קכ"ט ומעט מזעיר מסימן קכ"ט ועד כאן חסר):