בית שמואל על אבן העזר קכט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בית שמואל על אבן העזר · קכט · >>

סעיף א[עריכה]


(א) כשר:    היינו בדיעבד והרא"ש כתב חניכה שהכל קורין בו אלא שחותם בשטר או קורא בתורה בשם מובהק אז אפי' לכתחלה כותבים החניכה בלא וכל שום כמ"ש במתני' פ' המגרש אלא חניכה שאין הכל קורין בו אז דוקא בדיעבד כשר והב"י כתב לרמב"ם לעולם לכתחלה אין כותבים החניכה וחולק על הרא"ש וצ"ל לפ"ז הא דמכשיר במומר לכתוב שם ישראל לכתחלה וכל הפוסקים מדמי' שם ישראל במומר לחניכה שהכל קורין בו ולרמב"ם חניכה אין כותבים לכתחלה משום מומר שאני דהוי כדיעבד דאין לו תקנה אחרת כי אסור להזכיר שם של כותי' כמ"ש בתוס' בשם ר"ת גם י"ל שם ישראל עדיף הואיל שם עיקר שמו היה מעיקרו כל זה צ"ל לפי הב"י אבל דבריו אין מוכרחים וי"ל הרמב"ם מודה בחניכה שהכל קורין בו אלא הוא איירי בחניכה שאין הכל קורין בו כי לגירס' שלו במתני' פ' המגרש תנא לשון דיעבד בחניכה והיינו חניכה שאין הכל קורין אותו בו מ"ה כתב הרמב"ם הדין מה דמפורש במתניתין כדרכו כי לדידי' לא נזכר בש"ס חניכה שהכל קורין אותו בו אבל הוא נמי ס"ל חניכה שהכל קורין אותו בו כותבים לכתחלה:


(ב) אין לגרש בו:    משמע אם כבר ניתן הגט כשר כיון לרוב הפוסקים כותבים וכל שום ואם ידוע במ"כ דיש לו שם אחר במקום אחר וא"י השם פסק בט"ז דכותבי' שם מ"כ וכל שום אפי' לדידן דאין כותבים וכל שום מ"מ בכה"ג כותבים וכתב בתשו' מהרי"ו דף ס"ב אם שולחים גט למקום אחר אין כותבים וכל שום לא על אשה ולא על מקומה וטעמו כיון דכותבים וכל שום וכו' ליכי וכו' ולמקומיכי וכששולחים א"י לכתוב כמנהג אין כותבים כלל וכן מנהג באשכנז, ואם שולחים גט ממקום שכותבים וכל שום למקום שאין כותבים וכל שום אם יודעים מזה יש לכתוב לכתחלה כמו שנוהגים במקום שנותנים ואם לא יודעים וכתבו וכל שום נראה דכשר ויש לדמות לכותב שם א' וא"י ואם יש לו עוד שם אחר כמ"ש בסמוך ושם כתבתי יש פוסלים מיהו בכה"ג י"ל לכ"ע כשר ובנ"ש דף קי"ז פוסל ונראה במקום עיגון יש לסמוך על רוב הפוסקים דס"ל דכותבים וכל שום ולהיפוך אין חשש אם במקום הכתיבה פורטי' כל השמות ובמ"נ כותבים וכל שום ונכתב הגט במקום הכתיבה אז לכ"ע כשר אם פורטים במקום שכותבים וכל שום ואין לחוש משום לעז גיטי הראשוני' דהא נשלח ממקום אחר ידוע שכתבו ע"פ מנהגים וכ"כ בנ"ש:


(ג) אפילו הוא שם הטפל וכו':    אף על גב בסמוך איתא כתב שם שא"י ביותר פסול מתרץ הב"י כשכותב שם הטפל לבדו עדיף טפי משא"כ אם כותב שם הטפל וכולל עיקר השם בכל שום הוא עושה לעיקר טפל וגרע טפי ופסול ומצאתי סברא זו ג"כ בח"ר מיהו כל זה צ"ל לפירושו ברמב"ם מ"ש כתב חניכתו כשר היינו שם הטפל ומ"מ בכותב שם הטפל וכתב וכל שום פוסל מכח חילוק הנ"ל, אבל אין מוכרח פירושו ברמב"ם וי"ל הפי' ברמב"ם כמ"ש בסק"א לפ"ז י"ל לא עדיף שם הטפל לבדו משם הטפל וכל שום והרא"ש דמכשיר שם טפל לבדו מכ"ש אם כתב שם הטפל וכל שום וכן לדעת הרמ"א שהביא הטור וכבר האריכו בזה הדרישה וב"ח ובחדושי רש"ך וכן נראה עיקר דפסול בין אם כתב שם טפל לבדו ובין אם כותב שם הטפל וכל שום וכן פסק בלבוש:

סעיף ב[עריכה]


(ד) השני שמות כתובים:    היינו בלשון מתקרי כשר היינו אם כבר נכתב אבל לכתחילה כותבים העיקר וע"ש הטפל כותבי' מתקרי דהא לשיטת ר"ת דקי"ל כוותי' איירי כל הסוגי' דפורט כל השמות ותני' מרים וכל שום היינו מרים דמתקרי שרה ש"מ לכתחילה צריך לכתוב שם עיקר ועל שם הטפל דמתקרי אף ע"ג לכמה פוסקים פירוש הש"ס אפי' בדיעבד פסול אם לא כתב כן מ"מ לשיטות ר"ת דסבר דפורטים כל השמות פי' מה דאתמר שם ולא שרה שהוא שם הטפל וכל שום היינו דמתקרי מרים לכתחלה אמר ולא בדיעבד וכן הוא בתשו' ריב"ש סי' מ"ו, ולכאורה נ"ל כשאינו מקום עיגון ולא ניתן הגט אפילו אם נכתב כבר הגט וכתב דמתקרי על שם העיקר אין ליתן הגט הואיל בש"ס מבואר דצריך לכתוב שם העיקר ודמתקרי על שם הטפל וראי' לזה מ"ש הב"י בעובד' מהר"פ דנתן שני גיטין משום דהיה מסופק איזה שם העיקר אם שם הראשון ולכתוב על השני דמתקרי או להיפוך:

סעיף ג[עריכה]


(ה) אינו גט:    כ"כ הרמב"ם פ"ב והיינו מדאורייתא בטל וכ"כ בה"ת כשמשנה הוא פסול מדאוריי' מיהו בתוס' דף כ' ד"ה הא בעינן מוכח דס"ל לרבנן אפי' בשינה גמור אינו פסול אלא מדרבנן ועיין בחדושי מהרש"א גם נשמע מרמב"ם אפילו אם נמסר בע"מ מ"מ הגט בטל מדאורייתא מדלא מחלק בזה אף על גב דכתבתי אם לא כתב השמות ונמסר בע"מ יש מכשירי' מ"מ שינה גרע טפי, ואם יש לו ב' שמות שם א' במ"נ ושם א' במ"כ וכת' שם א' לכ"ע אינו פסול אלא מדרבנן כמ"ש בסמוך:

סעיף ד[עריכה]


(ו) שם מה"כ דמתקרי:    אף על גב בסמוך כ' דכותבים וכל שום שני מקומות שאני וט"ז כתב היכא דידוע להכל דיש לו שם במקום אחר פורטי' לכ"ע ול"פ הפוסקים אלא היכא דא"י להכל דיש לו עוד שם אחר וכ"כ הטור בשם הרמ"ה דפורטים שם שניהם וטעמו משום דמסופק אם מ"כ עיקר כמ"ש בש"ס או מ"נ עיקר כמ"ש בתוספתא לכן פורטים שניהם והנה בדין זה קיצר המחבר ואכתוב בקיצור לשיטו' הרא"ש והר"ן והטו' אם יש לו שם במ"כ ושם במ"נ אם יודעים במ"כ דיש לו שם אחר במ"נ צריכה לכתוב שניהם ואם לא כתבו אלא א' אפי' כתבו שם מ"נ הגט פסול וכן מוכח בש"ס פ' השולח דתנא גירש את אשתו ביהוד' בשמו שביהודה היינו מ"נ כמ"ש בתוס' אינה מגורשת עד שיגרש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם הגליל עמו, ואם לא היו יודעים שיש לו עוד שם אחר כשר הגט אף על גב דיודע אחר זה דיש לו עוד שם אחר אבל לשיטות הסמ"ג והמ' יש לסוגי' פי' אחר והיינו אם אית ליה ב' שמות א' במ"כ ואם במ"נ אפי' אם לא יודעי' דיש לו שם אחר במקום אחר פסול הגט שמא יאמרו באותו מקום דאין זה אותו פלוני שגירש ומ"ש רב אשי אבל לא אתחזק בתרי שמי וכו' ה"פ שאין לו שם מיוחד בכל מקום ומקום אלא השם שיש לו במ"נ יש לו ג"כ במ"כ ובשני מקומות מכירים את שם שניהם אף על פי דיש לו שם אחר במקום אחר שאינו מ"כ ולא מ"נ כשר כיון שכתב אותו השם של מ"כ ומ"נ וזה הוא שיטות בעל התרומה:


(ז) דמתקרי או כל שום:    הנה מה שפוסל אם כתב וכל שום היינו משום הרא"ש והסמ"ג והמ' ובעל התרומות ס"ל מ"נ עיקר אם כן דומה למ"ש בסעיף ב' מ"ה פוסל אף על גב הר"ן ורי"ו מכשירים וכן משמע ממגיד, אפילו לדעת הטור דמכשיר שם אם כתב שם הטפל וכתב וכל שום מ"מ פוסל כאן בשני מקומות אם כתב שם מ"כ וכל שום אבל מה שפוסל אם כתב דמתקרי על מ"נ קשה הא בסמוך כתב אם שני שמות כתובים בפירוש אין חילוק בין שכתב שם זה ראשון או שם זה אף על גב די"ל בשני מקומו' שאני מ"מ קשה מנ"ל חילוק זה, ואפשר דלמד דין זה משיט' ר"ת דקי"ל כוותי' דכל הסוגי' איירי שפורט כל השמות ותניא בברייתא אינה מגורשת עד שיגרש בשם יהודה ושם הגליל עמו היינו יהודה מ"נ וגליל מ"כ וצריך לפרוט שניהם ומ"מ אינה מגורש' עד שמגרש בשם יהודה ושם גליל עמו היינו דמתקרי על שם הגליל ש"מ בשני מקומות פסול אם כתב על מ"נ דמתקרי אבל במקום א' לא מצינו בש"ס דפסול ומה דאמר שם ולא שרה וכו' יש לומר לכתחלה קאמר, וכתב ב"ח סוף סעיף ב' בשם הריב"ש סי' מ"ג אם כתב שניהם ועשה שם מ"כ עיקר ושם מ"נ טפל וכתב דמתקרי כשר אפילו לכתחילה אם מגרש במ"כ וה"פ ב"ח מכנה שם הטפל לשם מ"כ ושם העיקר לשם מ"נ אבל באמת הוא מגרש במקומו, ומ"ש אף לכתחלה כשר לא כתב הריב"ש כן אלא לשיטות שאר הפוסקים אבל לשיטות ר"ת הוכחתי לעיל דצריך לכתוב שם עיקר וע"ש טפל כותב דמתקרי ובזה נדחה מה שרוצה ב"ח לדייק מדברי הריב"ש בשני מקומות כשר בדיעבד ולא כהג"ה ש"ע ליתא כי לשיטות ר"ת י"ל בשני מקומות בדיעבד פסול ובחד מקום לכתחלה צריך לכתוב כמ"ש:


(ח) פסול:    בטור כתב הולד ממזר וי"ג דרכים נוהגים בה והיינו ממזר מדרבנן הוא דאין זה שינוי גמור כ"כ הב"י ולא תקשה הא כבר כתב אפי' אם נכתב הגט וכתב וכל שום אין לגרש בו די"ל דקמ"ל כאן דפסול ממש הוא והנה באמת י"ל מ"ש תוס' והרא"ש פ' הזורק דהולד ממזר וי"ג דרכים נוהגים בה הא איירי שכתב שם א' מהני שתי שמות דיש לו ולא כת' וכל שום בזה ס"ל דהולד ממזר אלא הב"י מפרש דברי הטור דהולד ממזר אפי' אם כתב וכל שום והרמ"ה ס"ל בזה דהוא ספק גט, ומהרש"ל מכשיר אם כתב מ"נ וכל שום, ואם כתב על מ"נ דמתקרי נ"ל דכשר דאין ראי' מפורש לזה וב"ח ג"כ מכשיר בדיעבד וכן בלבוש דולג דין זה אם כתב על מ"נ דמתקרי:

סעיף ה[עריכה]


(ט) מומר וכו':    אף על גב כשקידש אותה לא היה מומר מ"מ יכול לגרש אותה עכשיו כשהוא מומר וכן אם היה מקבל קידושי בתו ביהדותו יכול עכשיו לקבל את גיטה ועיין ב"י:


(י) אלא בשם ישראל:    דהא שם ישראל עיקר ואף את"ל דאינו אלא שוה לשם גיות מ"מ כשר דהא כשמגרש במ"כ וכתב אפי' החניכה כשר אף על גב שם בדיעבד כשר ולא לכתחלה מ"מ כאן כותבים לכתחלה שם ישראל כדי שלא להזכיר של גיות והוי כדיעבד, לפ"ז אפי' בלא וכל שום כשר, וכל זה איירי דוקא אם לא נשתקע ממנו שם יהודית אבל אם נשתקע ממנו תו אין לדמות לחניכה ודומה למ"ש במ' ובהג"א מי שהוחלף שמו והוחזק בשם אחר כותבים שם בתרא, ולמ"ש הב"י לקמן מי שנשתנה שמו מחמת חולי ונשתקע שם הראשון צריך ב' גיטין י"ל דצריך כאן גם כן ב' גיטין מיהו כתבתי דעיקר הוא שם כדעת המ' והג"א אלא במהרי"ק שורש פ"ו כת' אפי' אם נשתקע ממנו שם יהודית כותבים שם יהודית, והב"י בספרו השיג עליו אלא שהשיג ג"כ עליו מ"ש בגר שנשתקע ממנו שם גיות ופסק כוותי' כמ"ש בסמוך בגר שכתב שם גיות כשר אפי' אם נשתקע ממנו שם גיות לפ"ז י"ל גם כאן פסק כוותי' ואפשר שלא חזר ממ"ש בספרו ב"י אלא בגר מכשיר בדיעבד אבל במומר פוסק לכתחל' אין לכתוב השם שנשתקע והט"ז כת' דל"ד להוחלף כי בהוחלף ידוע שמו אשר נקרא בו עכשיו ושם הראשון נשתקע א"כ יאמרו דאין זה המגרש אבל אם נשתקע שם יהודית אין לו שם אחר של יהודית ואין חשש בזה:


(יא) וכל שום וחניכה:    אף על גב דבעלמא אין כותבין וכל שום משום בעלמא יש תקנה לפרוט כל השמות ואם לא כתב וכל שום כשר כמ"ש בסמוך ובן מומר כתב בט"ז דאין לכתוב וכל שום כדי שלא לבייש אותו:


(יב) פסול:    בריב"ש מסיים וכת' במקום שמלכות מקפידי' שלא להזכיר שהוא יהודי כשר וכ"כ בלבוש, ואם אין המלכות מקפידים פסול בגט כתב הב"י הטעם משום שהזכיר שם של גיות לזה שחייב במצות והא דכשם בגר אם כתב שם של גיות משום בגר היה זה שמו קודם שהיה חייב במצות לפ"ז אם כתו' רק שם של גיות ג"כ פסול ולפי טעם זה אם כתב שם גיות עיקר ושם ישראל מתקרי פסול והמחבר פסק כאן דכשר צ"ל דחזר מטעם הנ"ל אלא הטעם הוא כמ"ש בד"מ דשם של גיות הוא שם טפל כמ"ש בתשו' ריב"ש סימן מ"ג א"כ עשה הטפל לעיקר וכלל העיקר בכל שום מ"ה פסול כמ"ש ריש סימן לפ"ז אם כתב רק שם של גיות כשר לדעת הב"י ורמ"א שם, ומומר שמגרש ויש שם עוד א' דשמו כשם מומר צריך לשלש ויכתו' שם אבי זקנו אף על גב דכותבים במומר וכל שום מ"מ צריך סי' אחר כ"כ בחדושי מ"ב וטעמו משום בכמה מקומות כותבים לכל המגרש וכל שום:

סעיף ז[עריכה]


(יג) אין כותבין רב או חכם:    לכאורה תמוה למה אין כותבין רב הלא אם אין כותבין רב הוי כשינוי כיון דהוא נקרא בשם רב וכ"כ בש"ג בפ' הזורק אם כתב טובי' והוא נקרא רב טובי' חוששין לשינוי השם, ונראה לסי' כותבין רב אם יש עוד אחר בעיר דשמו כך הוא ולא נקרא בשם רב וכ"כ בנ"ש:


(יד) ואם יש להם:    כלומר אם יש לאביו כינוי כותבין אח"כ כגון בן שלמה הכהן המכונה לזמן דאם יכתו' אחר הכינוי הכהן יאמרו דכינוי כך הוא והוא אינו כהן א"כ איש אחר המגרש אבל במתקרי ליכא חשש דיאמרו דמתקרי כך דהא באמת מתקרי כך, וכתב בלבוש אם אבי האשה כהן ולא כתב כהן אם ניתן הגט כשר משום דאין מקפידין כ"כ בכינוי האבות נשמע דס"ל אם לא כתב כהן אצל המגרש אפילו ניתן הגט פסול ומה שהכשיר בהג"ה צ"ל היינו דוקא כשניתן הגט והוא שעת הדחק שא"א ליתן גט אחר אז מכשיר וכ"כ בספר שמות וכן כשהוא שעת הדחק ועדיין לא ניתן מקילין ג"כ ונותנין הגט שם ולא כותבין כהן אצל שם המגרש אלא רק אצל שם אביו ופשוט:


(טו) מאחר שנהגו לכתבו:    ובגט זה לא נכתב ש"מ המגרש אינו כהן ויאמרו איש אחר גירש ול"ד לחניכ' דקי"ל אם לא כתב כשר ועיין ב"י ועיין תשו' בן ששון סי' כ"ב ובש"ג פ' ג"פ:


(טז) אין כותבין בר:    משום בר יש לפרש לשון חוץ ובגיטין כותבין לשון ברור מיהו בדיעבד כשר:

סעיף ט[עריכה]


(יז) כשר:    כ"כ הרא"ש והרשב"א והטור ולא כמשמעות בפסקי מהרא"י סי' קל"ח ובלבוש כתב י"א שהוא כשר וי"א שהוא פסול וליתא מיהו שינוי פוסל בו ול"ד לשינוי מקום עמידה דשם מחמת השינוי לא אתי למימר דאין זה המגרש כי אין אדם נקרא על שם מקום לידתו ועמידה אבל כאן מחמת שינוי שם אביו יאמרו דזה לא גירש:


(יח) ואם כתבו לסוף:    אז בוודאי קאי על אביו א"כ יאמרו דאין זה המגרש, ועיין בחושן המשפט סי' מ"ט שם כתב הב"י אם כתב יוסף בן שמעון נר"ו ויש כאן שני יב"ש וא' מהם אביו חי וא' מהם אביו מת לא אמרי' מדכתיב נר"ו דזה שאביו חי הוא הלוה כי י"ל נר"ו קאי על יוסף ולא על אביו וקשה מ"ש מהא דאמרי' כאן דקאי על אביו וי"ל שם לענין ברכה דמברכים אותו י"ל דקאי על אותו שעוסקי' בו ולא על אביו אבל כאן לא שייך טעם זה אמרי' דקאי על אביו, גם שם הוא לשון העדי' בזה י"ל דקאי על איש זה דעוסקי' בו אבל כאן הוא לשון הבעל אמרי' דקאי על אביו ועיין בש"ך שם כתב אם א"א בגט אחר כשר הגט, ובכינוי של אשה אין קפידא אם כותב אחר שם אביה אם ליכא למטעי דקאי על שם אביה וכ"כ בנ"ש:

סעיף י[עריכה]


(יט) יוסף בן שמואל:    אף על גב דאבי אביו נקרא שמואל אין אומרי' בזה בני בנים כבנים תשו' הרא"ש, ומהרש"ל כתב אם נכת' בשם אבי אביו כשר משו' חשש עיגון אפי' לא ניתן הגט עדיין וכ"ש היכא דהוחזק לקרוא לס"ת כן:


(כ) ודוקא אם הוחזק וכו':    היינו אם נמצא כך שהחזיק בשקרות פסול אבל לא חיישינן לזה כמ"ש בסי' ק"כ וברס"ו הבאתי הפלוגתא דפליגי הרא"ש והסמ"ג אם לא ידעינן כאן דיש לו שם אחר וכתבו השם דיש לו כאן כשר הגט לשיטות הרא"ש ומיירי נמי שהחזיק לעצמו כאן בשם אחר מ"מ כשר וכאן בשם אביו פסול כת' בפסקי מהרא"י סי' קל"ח הטעם משום בשלמא שמו של עצמו יכול לעלות לעצמו שם אחר אבל לאביו א"י לעלות שם אחר ואפי' לשיטות הסמ"ג דס"ל אפי' אם מחזיק לעצמו שם אחר פסול מ"מ צ"ל החילוק של מהרא"י דהא הסמ"ג אינו פוסל אלא כששולח הגט למקום אחר ויש לו שם במ"נ שם אחד ובמ"כ החזיק לעצמו שם אחר בזה סבירא ליה דפסול אפילו אם לא יודעי' במ"כ דיש לו שם אחר אבל אם מגרש במקומו ויש לו שם אחר במקו' אחר כשר ובשם אביו אף בכה"ג פסול וע"כ צ"ל החילוק של מהרא"י ועיין בפסקי מהרא"י אפי' אם ע"א מעיד על שינה שם אביו פסול ועיין תשו' צ"צ סי' פ"ג:

סעיף יא[עריכה]


(כא) פסול:    אף על גב דע"מ מעידים דזה הוא המגרש מ"מ בעינן שיהיה מוכח ומבורר בגט שהוא המגרש, ובמרדכי רפ"ב מכשיר אם לא נכתב שמם ובהג"ה שם כתב כמ"ש המחבר וכ"כ בתשו' הרשב"א שהביא הב"י מיהו י"ל דאינו פסול אלא מדרבנן ואינו ממזר אלא מדרבנן ומ"ש הב"י בשם תו' דף כ' דבטל מדאוריי' אין מוכרח כי תו' לא כתבו זאת אלא אליבא דר"מ דס"ל ע"ח כרתי וצריך שיהיה מוכח מתוכו אז מדאוריית' בטל אבל לדידן דקי"ל כר"א ע"מ כרתי אז אפי' אם אינו מוכח מתוכו כשר אף על גב לכתחילה צריך להיות מוכח מתוכו מ"מ בדיעבד אין חשש ממזר ועיין בחדושי מהרש"א ובמהר"מ מלובלין, מיהו בש"ג פ' הזורק כתב מדאורייתא בטל מיהו אין ראיה כ"כ מדבריו דהא כתב שם אם לא כתב שם עירו ועירה הגט בטל ושם כל הפוסקי' חולקי' עליו ובלבוש כתב שהוא מדרבנן וצ"ע:

סעיף יב[עריכה]


(כב) כשר משמע:    אפי' אם יודעי' באותו מקום שיש לו שם במקום אחר מ"מ כשר כיון שנותן הגט כאן בשם שיש לו באותו מקום, וכל הני שמות היינו שהוא בעצמו מחזיק במדינה זו אותו שם ובמדינה אחרת מחזיק לעצמו שם אחר כמ"ש בסמוך:

סעיף יג[עריכה]


(כג) בטל:    כאן כתב בטל היינו מדאורייתא אינו גט ולעיל כתב אם כתב מ"כ וכלל שם מ"נ וכתב וכל שם /שום/ הגט פסול היינו מדרבנן משום שם עכ"פ כתב שם מ"כ אבל אם כותב שם אחר הוי כשינה ממש:

סעיף יד[עריכה]


(כד) מי שיש לו שני שמות:    היינו דיש לו במ"כ שם א' ובמ"נ יש לו שם אחר מ"ה אם כת' ראובן שמעון יש פוסלין כיון במקו' א' אין לו שני שמות ויאמרו דאין זה המגרש דהמגרש זה יש לו שני שמות ואפשר אפילו אם יודעי' דיש לו שם אחר במקו' אחר מ"מ הואיל הוא אינו נקרא במקום אחד בשני שמות פסול, ואם נקרא בשני שמות אז הוא להיפוך דצריך לכתוב דוקא שניה' בלא מתקרי ואם כתב מתקרי הוי שינוי וכן משמע בתשו' רמ"א בעובדא פעסלין אסתר ולשון רמ"א אינו מדוקדק מ"ש כשר משמע לכתחילה אין כותבין כן וליתא אלא אם נקרא בשניהם צריך לכתוב שניהם דוקא, ואם עולה לס"ת בשניהם וקרא בשם א' כגון דנשתנה שמו מחמת חולי אז כותבין לכתחילה שם השני היינו שם של חולי ועל שם הראשון כותבין דמתקרי כמ"ש בסעיף י"ח ואם כתב שניהם בלא אתקרי כשר, ואם נקרא בשני שמות א' מהם הוא שם לעז כגון דנקר' משה ליב כותבין משה יהודה המכונה ליב כי שני שמות משה ויהודה א"י לכתוב דמתקרי דהא נקרא בשניהם אף על גב דלא נקרא שם יהודה אלא שם ליב מ"מ עולה לס"ת בשם משה ויהודה א"כ אם אינו כותב דמתקרי כשר כמ"ש בסמוך אבל אם כותב דמתקרי י"ל דפסול ואין לחוש שמא יאמרו ליב הוא הכינוי של שני שמות משה ויהודה ולא נקרא כלל משה כי מסתמא קאי על מה דסמוך לו ולא קאי אלא על שם יהודה כמ"ש בכינוי של האב ועיין בנ"ש:


(כה) דמתקרי על שם כותי':    לכאורה סותר למ"ש בסמוך בשם לעז כותבי' המכונה ומסתמא שם כותי הוא שם לעז וכן הקשה ב"ח וי"ל דאיירי אותו השם דנקרא בפי ישראל הוא ג"כ שם לעז אז כותבין דמתקרי כששניה' הם שמות של לעז כמ"ש בתשו' מהר"מ מלובלין ובספר שמות ובסדר שמות שחברתי מבואר יותר, אצל הזכר כותבי' מתקרי בלא אלף ד"מ בשם סדר גיטין:

סעיף טו[עריכה]


(כו) יצחק חקין אהרן:    וכן שמואל מואל בילא בולטה מרגליות מרגינ' צפורה פורם בנימן בונא אביגיל אביגי כל הני קיצור השם הם וא"צ לכתוב אא"כ לסי' ואם א' כהן או לוי א"צ לכתוב קיצור השם לסי' דכהן או לוי הוי סי' כ"כ הפסקי מהרא"י והב"י כתב דכותבי' הקיצור השם, ומשמע דצריך לכתוב הסי' אפילו כשמגרש במעמד חבירו כיון בתוך הגט אין מוכח מי הוא המגרש ואף שכתב הסי' מ"מ צריך לגרש בממעד ועיין תשו' ש"י סי' ל"ו:


(כז) וה"ה ליעקב יעקל:    מהרש"ל כתב דיש לכתוב יעקל משום דיש לו שם קודש אחר היינו אליקום וכל כינוי דיש לו שם קודש אחר צריך לכתוב אותו כינוי בסדר הגט מבואר דין זה יותר ע"ש:


(כח) אם רוצה לכתוב וכו':    ש"מ דאין קפידא אם רוצה לכתוב בקיצור רק דא"צ ונ"מ היכי דאיכא פלוגתא או ספק אם הוא קיצור השם כותבין ובסדר הגט מבואר יותר:

סעיף טז[עריכה]


(כט) ואם הא' מהם וכו':    עיין בתשו' מהר"מ מינץ סי' ל"ז א' ששמו משלם והכינוי שלו זלמן ואח"כ היה נקרא זעמל על שם יפיו כותבי' משלם דהוא עיקר שמו ועולה לס"ת בשם זה וכותבי' המכונה זלמן והמכונה זעמל מקדימי' שם כינוי זלמן משו' דהוא הכינוי של משלם:


(ל) כותבי' דמתקרי:    לכאורה סותר למ"ש בסמוך כשא' משמות הוא שם של לעז כותבי' המכונה וב"ח מחלק וכתב כשאביו הטיל עליו ב' שמות בשעה שהכניס לברית אז מחלק רמ"א בין אם הם שמות לעז או שמות הקודש אבל אם נתחדש לו שם חדש אח"כ כותבי' לעולם דמתקרי אפילו של לעז וחילוק זה ליתא כאשר מבואר בתשובת מהר"מ מינץ ובתשובת רמ"א ויותר מסתבר דאין כוונת הרב רמ"א כאן להורות איך יכתוב המכונה או דמתקרי אלא כוונתו כאן דשם עברי עיקר וכ"כ בט"ז ובנ"ש, ולדינא נראה עיקר היכא דספק הוא כותבי' דמתקרי כמ"ש בתשובת רמ"א סי' פ"ד ע"ש כינוי שייך נמי דמתקרי דהא קוראי' אותו כך אבל בשם של העברי לא שייך כינוי וכ"כ בספר שמות דף ל"א:


(לא) וה"ה באשה שם העברי עיקר:    כתב בד"מ אשה שנקראת בשעת לידה שמחת ואח"כ נקראת וריידיל לא מחמת חולי כתב הב"י הולכי' אחר רוב העולם היינו אם הרוב העולם קורין אותה שמחה כותבי' שמחה המכונה וריידיל ואם הרוב קורין אותה וריידיל כותבי' וריידיל דמתקרי' שמחה וכ"כ בלבוש אבל דעת הד"מ הוא לעולם מקדימי' שם העברי ועל שם הלעז כותבי' המכונה וכן כתב כאן וה"ה באשה שם העברי עיקר, וא"ל ממ"ש בש"ס יוסי יוחנן דהולכי' אחר השם שקורין רוב העולם וכן בשרה ומרים, וכן הוא בתשו' רמ"א בשם מלכה ואסתר וצ"ל כששניה' שמות הקודש הם הולכי' אחר הרוב העול' אבל בשאר שם של לעז ס"ל אפי' אם הרוב העולם קורין אותם באותו שם מ"מ מקדימי' שם הקודש מיהו עדיין צריך ישוב מ"ש בסדר גיטין בתשו' רמ"א פעסלין אסתר מקדימי' שם פעסלי' כיון דהכל היו קורין אותה כך אף על גב דהוא שם לעז מ"מ מקדימי' אותו שם וא"ל דאיירי דכולם ממש היו קורין אותה כך ואפי' המיעוט לא היו קורין אותה בשם אסתר מ"ה מקדימי' שם פעסלין זה אינו דאם המיעוט ג"כ לא היו קורין אותה בשם אסתר לא היה להם להזכיר כלל שם אסתר, גם איתא שם להדיא דהיתה נקראת בשם אסתר, וכללא הוא השם אשר נשתנה בחולה אפי' אשה דאינה עולה לס"ת ולא חותם בשם זה מ"מ אותו שם עיקר ומקדימי' אותו שם אפי' אם היא שם לעז ושם הראשון שם הקדוש ואפי' אם הרוב קורין אותה בשם הראשון והשם המשתנ' מחמת דבר אחר לא מחמת חולה לדעת הב"י והלבוש הולכי' אחר הרוב ומקדימי' אותו שם ואשר הרוב קורים אותה כך אפי' אם הוא שם לעז ושם השני שם הקודש ולדעת הרב רמ"א מקדימי' שם הקודש:


(לב) מומר שעשה תשובה:    ובן מומר שגירש כתב מהרש"ל דכותבי' על אביו שהוא מומר וכל שום וכו' וט"ז כתב דאין לכתוב וכל שום מפני כבוד הבן:

סעיף יח[עריכה]


(לג) מחמת חולי:    בתשו' מהרי"ק שורש צ"ח ובתשו' מהר"מ מינץ משמע דוקא כשנשתנ' שמו מחמת חולי אז אותו השם הוא עיקר אבל לא כשנשתנה מחמת דבר אחר אבל בתשו' רמ"א כתב אפילו אם נשתנה שמו מחמת שחוק או ד"א מקדימי' שם השני והיינו כמ"ש בסמוך וראיה לזה מש"ס יוסי וקורין אותו יוחנן ופי' הרא"ש שהיה מחלפי' שמות' מחמת חובות מקדימי' שם האחרון לכן פסק שם בתשו' רמ"א אשה דשמה היה אסתר וע"י שחוק נשתרבב שמה מלכה מקדימי' שם מלכה וכותבי' מלכה דמתקרי אסתר, מיהו מ"ש אפי' הוא לעז ובסמוך כתב וה"ה באשה שם העברי קודם ע"כ צ"ל שם מחמת חולי עדיף, ואפילו אם נשתנה שמו ע"י חולי כמה פעמי' וכולם שמות לעז אפ"ה כותבי' כל השמות ומקדימי' שם האחרון, כתב בתשו' רמ"א מי ששמו הוא ישעי' ועולה לס"ת בשם סעדי' כי כל ישעי' במשפחות שלו עולי' לס"ת בשם סעדי' ואח"כ נשתנה שמו מחמת חולי אהרן כותבי' אהרן דמתקרי' סעדי' דמתקריא ישעיה:


(לד) וכותבי' אותו קודם:    דוקא כשמגרש במקומו או כשידוע במקו' נתינה שם הנשתנה אז מקדימי' אותו שם אבל כשא"י אותו שם צריך להקדים השם הידוע לבני מ"נ וכותבי' מתקרי ע"ש הנשתנה ע"י חולי כ"כ מהרי"ק ומשמע דאין סומכי' על הכת' להודיע למ"נ דנשתנה שמו מיהו מהרש"ל מכשיר אם החכם המסדר כתב למ"נ שנשתנה שמו ע"י חולי, ואפילו אם ידוע למ"נ דנשתנה שמו ע"י חולי צריך להיות מנהגם ליקרא לס"ת בשני שמות בלא מתקרי דאין מנהג פשוט בכל מקום לקרוא בשני שמות בלא מתקרי כמ"ש בת"ה:


(לה) ודוקא כשקורין אותו לפעמי' וכו':    עיין בב"י עולה משם לפי תירץ בתרא י"ל דליכא פלוגתא בדין זה אלא הדין מתחלק לג' אופני', אם השם הנשתנה נקרא בו לפעמי' אז מקדימי' אותו השם, ואם לא נקרא בו כלל כגון אשה שנשתנה שמה או איש אשר נשתנה שמו ומת בחליו ולא עלה לס"ת באותו שם ולא חתם את עצמו א"צ להזכיר אותו השם כשמגרש בנו את אשתו, ואם הוא מגרש את אשתו בחליו אז צריך שני גיטין דאפשר שיתפרס' אותו שם ויעלה לס"ת באותו שם, ומ"ש כאן בש"ע ויש מי שמצריך וכו' צ"ל דכ"כ לפי תירץ קמא מ"ש בספרו הב"י אפילו לא נקרא בשם השינוי ולא נתפרס' אותו שם מ"מ צריך שני גיטין ולפי תירץ זה צריך שני גיטין ואין חילוק בין אם נקרא בשם הראשון ובין אם נקרא רק בשם השני ועיין תשו' מהר"מ מינץ סימן ס"ד, מיהו נראה עיקר אם נשתקע שם השני א"צ שני גיטין וכותב רק שם הראשון כתירץ בתרא דהא שם הראשן הוא ככינוי עכ"פ וכשר אפילו אם נצרך לכתוב שם השני מכ"ש די"ל דא"צ לכתוב שם השני גם יש לחוש שיאמרו דאין זה המגרש דהא א"י אותו שם, ולפירוש הרא"ש ורוב הפוסקים פירשו במתני' מה דתנא נקיי הדעת היו עושים כן היינו דהיו חותמים לכתחלה בשם הכינוי שנקרא בהם אפילו אם היה להם שם המובהק לכן נראה עיקר דא"צ שני גיטין, מיהו אם מגרש בחליו די"ל שיתפרסם אותו שם ויחזור לבוריו צריך שני גיטין מיהו בדיעבד אם גירש בשם הראשון כשר, ובלבוש השמיט דיעה זו דצריך שני גיטין:


(לו) עד החותם וכו':    משום הא דמפרשי' העדי' את שמות' אינו אלא משום תיקון העולם, גם לא שייך בזה שיאמרו דנקרא כך בשני שמות ואין זה הוא העד דהא מ"מ הוא כשר לעדות:


(לז) שני פעמי' וכו':    ובשינוי זה כותבי' דמתקרי כולם בלא וא"ו כי לעולם שם האחרון הוא עוקר שם הראשון לכן לא שייך לומר ומתקרי אבל בכינוי כותבי' והמכונה כמ"ש לעיל המכונ' זלמן והמכונה זעמיל ואם נשתנה מחמת דבר אחר נראה דכותבי' ודמתקרי דאז לא אמרי' דנעקר שם הראשון אא"כ אם נשתנה מחמת חולי מיהו אפשר לומר דלא פלוג, ואם נשתנה שמו ונשתקע שם הראשון כתב הב"י דיש ליתן שני גיטין ובמרדכי פ' השולח ובתשו' אשכנזית שהביא הב"י כתבו דאין לגרש אלא בשם השני וכ"כ בסימן קכ"ח וכן הוא ברש"י ס"פ ב"מ וכ"פ הלבוש וכ"כ בסדר מהר"מ וכן עיקר, וכתב בלבוש אם כתב /גם/ שם הנשתקע פסול אף על פי שהוא היה שם הראשון, ובגר המגרש כתב אם נשתקע שם גיות וכתב שם גיות כשר בדיעבד ולכאורה תמוה מ"ש משם ישראל הנשתקע, אבל באמת לק"מ כי בשם ישראל יש חשש שיאמרו אין זה המגרש אלא אחר הוא ששמו כך הוא אבל שם גיות אין לשום בר ישראל, וכ"כ לעיל בשם ט"ז:


סעיף יט[עריכה]


(לח) לא יתן לה שניהם בב"א:    דשמא דעתו על הגט שאינו כשר גם יש חשש משום ברירה גם כתיב ספר ולא שני ספרים תוס' סוטה דף י"ח גם יש חשש משום חציצה ב"ח בשם מהרש"ל ועיין בד"מ ובתשו' רמ"א סי' הנ"ל:

סעיף כ[עריכה]


(לט) בן אברה' אבינו:    ואם לא כתב אבינו צריך לכתוב הגר ואם לא כתב גט פסול דמשמע שהוא בן אברה':

סעיף כא[עריכה]


(מ) גרשון גרשם:    הם שני שמות כי גרשון בן לוי נכתב בתורה בנו"ן וא"ו אחר השי"ן והוא לשון גירושין, וגרשם בן משה נכתב במם וחסר וא"ו אחר השין והוא לשון גירו' והיינו גר שם ובסדר גיטין כתבתי דין זה באריכות:

סעיף כב[עריכה]


(מא) יכתוב אליהו:    כי מסתמא אדם מסיק שם בנו על שם אלי' הנביא והוא נכתב בוא"ו אלא בה' מקומות נכתב בלא וא"ו ובסדר שמות מבואר היטב:

סעיף כג[עריכה]


(מב) שמרי':    בד"ה כתיב בלא וא"ו אלא פ"א כתיב בוא"ו הולכי' אחר הרוב ואם נכתב בוא"ו יש להסתפק ב"י, וא"צ לכתוב שמריה המכונה שמעריל ד"מ:

סעיף כד[עריכה]


(מג) אין לכתוב בוי"ו:    מבואר בב"י הטעם למנהג שקורין בחנוכה מתתיה בלא וי"ו אז כותבי' בלא וי"ו כי מסתמא שעל אותו שם הוא נקרא לפ"ז לדידן שקורין בחנוכה בוי"ו יש לכתוב בוי"ו וכ"כ בלבוש ומהרש"ל כתב דיש ליתן שני גיטין הראשון בוי"ו והשני בלא וי"ו:

סעיף כה[עריכה]


(מד) יונתן:    כי כן נמצא בש"ס יונתן בלא ה"א ועיין בסדר שמות:

סעיף כח[עריכה]


(מה) שם הילל מלא:    רמז לדבר משה לעיני כל ישראל ס"ת הילל וכן אל מול פני המנורה, גם במבטא הוא כאלו היה יוד כותבין יוד וכן כל כיוצא בזה כמו צפור' דכותבין מלא וי"ו כיון במבטא הוא כאלו הוה וי"ו כתב בלבוש אם כתב שם שצריך להיות מלא וכתב חסר כגון הילל או דבורה וכיוצא בזה כשר כיון דאין שינוי במבטא כי במבטא הוא כאלו היה מלא:

סעיף ל[עריכה]


(מו) בנימן:    ועיין בד"מ הביא כמה דיעות דס"ל דכותבין מלא ועיין בסדר השמות, וא"צ לכתוב בנימן המכונ' בונם ויתבאר בס"ה:

סעיף לא[עריכה]


(מז) כותבים כף:    ולא חיישינן שמא יקראו בדגש א"כ ה"ל לכתוב קו"ף אבל חי"ת אין כותבין דיש מקומות דקורין החי"ת כמו ה"א:


(מח) רק רחל שהוא עיקר השם:    אלא הואיל דקורין הכף רפוי מזה נשתרבב המנהג השם רעכיל ובלבוש כתב המנהג הוא לכתוב רעכיל:

סעיף לב[עריכה]


(מט) אין פוסקין:    בת שבע עיין בס"ה יתבאר באריכות:

סעיף לד[עריכה]


(נ) ה"א במקום אלף כשר:    וכן להיפוך אלף במקום ה"א לבוש אף על גב בז"מ אם כתב ה"א במקום אלף כשר וסי' לדבר מעלין בקדש משמע אם כתב אלף במקום ה"א פסול מ"מ נראה עיקר אף להיפוך כשר וכן הוא בתשובת מהרשד"ם וכל זה איירי אם אין ידוע איך הי' חתום אבל אם שינה ולא כתב כאשר היה חתום שמו י"ל דהוי שינה השם ובס"ה יתבאר היטב כינוי הבא משם הקודש כגון סאיי' שבא משם שרה כותבים ה"א בסוף כן נשמע מדברי הלבוש וכ"כ בס"ש וט"ז ויתבאר היטב בס"ה:


(נא) שנותנים בו הגט:    משמע אפילו אם כותבים בחד מקום ושולחים למקום אחר כותבים כמו שמדברים במקום נתינה: