תשובות ריב"ש/מו
הוניין אר החכם רבי משה גבאי נר"ו
שאלת מעשה הי' בראובן שהניח בידו נפתלי פקדון מקצתו נתן לו הוא בידו וקצתו נתנה לו אשתו בעדו מת נפתלי ובנים לא היו לו ולא נודע לו קרוב למשפחת האב אך במקומו ובעירו היתה משפחה אחת אשר כנויה ככנויו ועתה בא שמעון אחד מבני המשפחה בהרשאת הנמצאים מבני משפחתו ושואל לראוכן תן לי הפקדון אשר בידך כי האיש נפתלי הי' קרוב לנו הלא שם משפחתו כשם משפחתנו ואין קרוב לו ממנו. ענה לו ראובן אין לי לתת לך דבר אם לא תבאר לי איזו קורבה יש לך עמו הלך שמעון והביא עדים שהיו שומעים שהיו קרובים ולפעמים היו קוראים זה לזה קרוב אך לא ידעו איזה גבול מקורבה יש ביניהם או רחוקה או קרובה ועד אחד העיד שפעם אחת שאל את פי נפתלי הנזכר איזו קורבה יש לך עם בני המשפחה הפלונית ואמר לו בנים לבני אחים אנחנו וזה העיד העד האחד לבדו. ונראה לך ממה שראית לר"ם ז"ל בהלכות נחלות פרק רביעי וזה לשונו כל היורשים יורשים כחזקה כיצד עדים שהעידו שזה מוחזק לנו שהוא בנו של פלוני או אחיו אף על פי שאינן עידי יחוס ולא ידעו אמתת יחוסן הרי אלו יורשין בעדות זו. נראה שצריכין לברר מה היא הקורבה אלא שאין צריכין לידע אלא בחזקה:
תשובה מש"כ הר"ם ז"ל שיכולין להעיד מצד החזקה ודאי כך הוא שהרי מלקין וסוקלין על החזקות כדאיתא בפ' י' יוחסין (קידושין פ.) וגם בתוספתא מפורש שנים שהיו באין ממה"י אע"פ שמשאן ומתנן ומאכלן ומשקן כאחד מת האחד מהן אין חבירו יורשו ואם הי' נוהג עמו משום אחוה יורשו ע"כ. אמנם אין ספק שצריך שיהי' מוחזק בעירו שזה הקרוב הקודם בירושתו שהרי אפשר שיהי' לו קרוב אחר לירש קודם זה אע"פ שאילו ממשפחתו כגון שאמו היתה ממשפחתו והיתה בת יורשת נחלה ואביו היה ממשפחה אחרת ואיך יורידו ב"ד אלא מי שידעו בברור שהוא קודם לירושה אם בעדות ברורה או בעדות מצד החזקה ומה שהעיד העד האחד אין בו די לפי שאינו כי אם אחד *( רמ"א ח"מ סי' רפ"ד ס"א:) ואין אחר מעיד כמותו שיצטרף עמו וגם הוא אף אם מעיד על הקורבה אינו מעיד שהוחזק שלא היו לנפתלי קרובים ראויין לירש יותר מבני המשפחה ההיא ומה שמעידים שהיו קוראים זה לזה קרוב אין זה ראיה שיהי' מצד האב ואפשר שיהיה מצד האם. ואין שם המשפחה ראיה כי כבר ידעת יש משפחה בסרקס"טה נקראת בני אלעזר וכן בבלינסי"אה וכן במיורקה ושלשתן חלוקות זו מזו אא"כ הוחזקו בעיר שהיא משפחה אחת. ומה שהפקידה האשה קצת הפקדון מידה לראובן אין לדונה בקבל מן האשה יחזיר לאשה שהרי נזכר בתחלת השאלה שהיא הפקידתם בעד בעלה וא"כ הכל הוא מוחזק לבעלה. אמנם איני מבין למה הזכרת בזה הענין תפיסה דמחיים כי מה שנזכר זה בפ' הכותב (כתובות פד.) הוא לפי דין התלמוד דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לא לבעל חוב ולא לכתובה ונחלקו במשנה ר"ט ור"ע אם אינם ביד היורשים אלא הם מלוה או פקדון ביד אחרים אם גובין מהם אם לאו דלר"ט גובין מהם כיון שלא זכו בהם היורשים ולר"ע אין גובין שלעולם הן ברשות היורשים וכן נחלקו אם הם בר"ה או בסימטא ותפסו אותן לאחר מיתה בעל חוב בחובו או האשה בכתובתה דלר"ט מהניא בהו תפיסה וגובין מהם ולר"ע הרי הם ברשות היורשים ואין גובין מהם אא"כ תפסו מחיים דאז זכו בהן לגבות מהם ולא הוי כמטלטלי דיתמי וקיי"ל כר"ע. ומש"כ הריא"ף ז"ל בההיא אתתא דתפסה מלוגא דשטרי הוא דכל דאית ליה מיגו נאמן לומר מחיים תפסנא ליה ודעת הריא"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל דלמזונות מהניא תפיסה אפי' לאחר מיתה ולכתובה דוקא מחיים כמ"ש זה בהלכות (בריש אלמנה ניזונת) וכל זה לפי דין התלמוד אבל אחר תקנת הגאונים ז"ל דמטלטלי דיתמי משתעבדי בין לב"ח בין לכתובה בין למזונות אין אנו צריכין תפיסה לא מחיים ולא לאחר מיתה שאפילו הם ברשות היתומים גובה בין כתובה בין מזונות וכ"כ שם הרי"ף ז"ל וכן הר"ם ז"ל וכל המפרשים ז"ל וכ"ש עתה שכותבין בכתובה שיעבוד מטלטלי אגב מקרקעי שדין המטלטלין כדין הקרקעות אף מדין התלמוד בין ממנו בין מן היתומים ולכן בנדון זה מוציאין מראובן ומגבין לאשה בין לכתובה בין למזונות זהו מה שנראה לי בזה בנחץ מופלג וחתמתי שמי יצחק ב"ר ששת זלה"ה: