ביאור:שמות ב
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ (מהדורות נוספות של שמות ב, למהדורה המעומדת)
| מציאת משה, מאת ג'ובני בטיסטה טייפולו, אמצע המאה ה-18 |
א וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי עמרם נשא לאישה את יוכבד (להלן ו, כ). ב וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב טוב במיוחד הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים חודשים. ג וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ להחביא אותו (אולי כי הבכי שלו היה חזק מידי) וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת ספינה קטנה וקלה או דוגית קלילה שצפה על פני המים ועמידה ואינה נשברת מפני סלעים (רד"ק יש' יח, ב) גֹּמֶא צמח ששמו גמא והוא גדל בביצה גומע הרבה מים, והמצרים היו עושים מקליפתו קולמוסים וַתַּחְמְרָה וציפתה אותה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת, וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף סוף הוא עשב המגיע לכדי 2 מטר גובה והוא גדל בשפת הנילוס, היאור או הנהר ואף לצד ים סוף ומכאן שמו, הוא אינו קנה, כי הקנה גדל לצידו, וטעות נפוצה קני-סוף, והם שני צמחים נפרדים עַל שְׂפַת הַיְאֹר. ד וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מִרְיָם (טו, כ) מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ כדי לדעת מה יקרה לו. ה וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר, וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ שפחתה וַתִּקָּחֶהָ. ו וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בהרבה מקומות מצאנו במקרא כי נער הוא ביטוי לילד וילד ביטוי לנער בֹּכֶה, וַתַּחְמֹל עָלָיו, וַתֹּאמֶר: "מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה". ז וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה: "הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת כי מינקת מצרייה לא תסכים להניק ילד עברי וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד?". ח וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה: "לֵכִי", וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד. ט וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה: "הֵילִיכִי קחי והוליכי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ", וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אימו של משה את הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ. י וַיִגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן, וַתִּקְרָא בת פרעה או יוכבד אימו שְׁמוֹ מֹשֶׁה בן או נולד במצרית, וי"א שקראתו מוניוס במצרית ויוונית, ותרגומו בעברית משה (אבן עזרא) וַתֹּאמֶר בת פרעה, שידעה עברית. פירוש אחר: יוכבד אמרה לבת פרעה שהסבר השם בעברית הוא כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ משיתי אותו, משכתי אותו. ולפירוש שיוכבד אמרה זאת, משיתיהו הוא בלשון נוכח לנקבה: את משית אותו, שלית אותו מן המים.
| משה מגן על בנות יתרו, מאת Cesare Dandini, סביבות 1635 |
יא
וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם במשאות שסובלים על כתפם, וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו.
יב
וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה הוא פנה והסתכל לצדדים וַיַּרְא וראה כִּי אֵין אִישׁ, וַיַּךְ והכה אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל.
יג
וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים רבים ומכים זה את זה, וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לזה שהתחיל להכות: "לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?".
יד
וַיֹּאמֶר: "מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ? הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי!", וַיִּירָא ויפחד מֹשֶׁה וַיֹּאמַר: "אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר שהרגתי מצרי".
טו
וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה, וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר.
טז
וּלְכֹהֵן מִדְיָן הוא יתרו הנקרא גם בשם רעואל שֶׁבַע בָּנוֹת, וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה הן שאבו מים מהבאר וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים חפירות או כלי קיבול המחזיק את המים לשתיית הצאן לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן.
יז
וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם, וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן הציל אותן מהרועים וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם.
יח
וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן, וַיֹּאמֶר: "מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם?".
יט
וַתֹּאמַרְןָ: "אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים, וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן".
כ
וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו: "וְאַיּוֹ ואיפה הוא? לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ? קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם".
כא
וַיּוֹאֶל והסכים מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ עם האיש, עם רעואל, וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה.
כב
וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם, כִּי אָמַר "גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה". {פ}
כג
וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם עברו שנים רבות וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם המלך ששיעבד את בני ישראל, ואולי קיוו להקלה בעבודה, אך זו לא הגיעה וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה.
כד
וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם צעקה אחרונה עם צאת הנפש, הנשמה, תוך כדי הוצאת החרב מהנדקר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת הברית שהוא כרת עִם אַבְרָהָם אֶת עם יִצְחָק וְאֶת ועם יַעֲקֹב.
כה
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֵּדַע ושם אל ליבו את מצבם אֱלֹהִים. {ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- סיפור המפגש עם נערה על יד הבאר (כאן החל מפסוק טו) היא דוגמה טובה לסצנת דפוס. זו מתרחשת בפגישות בין אליעזר עבד אברהם (כבא כוחו של יצחק) לרבקה (בראשית כד) ובין יעקב לרחל (בראשית כט). המוטיבים המרכזיים המאפיינים סצנת דפוס זו הם: היציאה של הגבר לארץ נכר, פגישה בנערה ליד באר, השקיית הצאן, חזרתה של הנערה לביתה לבשר למשפחתה תוך שימוש בפעלים המעידים על חיפזון, עריכת סעודה לכבוד הגבר ואירוסין או נישואין.
- מתי נודע למשה שהוא יהודי? ההסבר המקובל הוא שתמיד משה ידע שהוא יהודי. הראיה (היחידה?) לכך היא הפסוק "ויצא אל אחיו". אין זו ראיה מוצקה, שכן ייתכן שאנו הקוראים יודעים שאלו אחיו, אך משה טרם ידע זאת. אולם אם נשער שלמשה נודע שהוא יהודי בשלב יותר מאוחר, ועדיין הוא חושב עצמו למצרי, אזי נקרא את הסיפור באופן שונה במעט: משה מציל את האיש העברי ומפריד בין העבריים הנצים לא בשל הזדהות לאומית, אלא מתוך תחושת צדק. בנות רעואל אומרות "איש מצרי הצילנו", כי כך משה הציג את עצמו. בכל מעמד הסנה משה מתייחס לה' כ"א-לקי אבותיכם", ולא "אבותינו". הוא לא מבין איך הוא קשור למשולש ה'-ישראל-פרעה, ולכן הוא שואל: "מי אנכי כי אלך אל פרעה, וכי אוציא את בני ישראל ממצרים?" משה חושש שכשהוא יאמר לעם ישראל שה' התגלה למצרי שכמותו, "הן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי, כי יאמרו לא נגלה אליך ה'". ראב"ע מפרש "כבד פה וכבד לשון" – "שאינו מדבר לשון מצרים", אבל מסתבר יותר שהוא דווקא ידע מצרית (שהרי שם הוא גדל), והוא דווקא לא ידע עברית, כי משה אומר משפט זה כשהוא חושש לדבר עם ישראל, ולא עם פרעה. זה מסביר גם למה משה טרם מל את בנו. בסוף מעמד הסנה ה' חושף את הגילוי המרעיש כך: "הלא אהרון אחיך הלוי...". משה מבין שיש לו אח, לוי, ישראלי, ומבין גם את זהותו שלו. מיד משה מפסיק להתווכח, ומתגייס למשימה של הצלת עמו. מובן שאין בפרשנות זו מלהנמיך את קומתו האדירה של משה. ההפך הוא הנכון, אנו קוראים על נכונותו של משה לעזור לעם לא לו, ועל היכולת שלו לשנות את כל מהלך חייו, כאשר הוא נחשף לאמת המורכבת. (בראון דסברג)
- כתבנו בפנים (לפירוש ראשון) שבת פרעה ידעה עברית. הדבר אינו רחוק מהפשט, שכן דבר שכיח הוא שבני משפחת מלוכה לומדים שפות נוספות. בנוסף לכך, לפי חז"ל, בת פרעה התגיירה, וירדה אל היאור לטבול לשם גרות, ובלשונם: "לרחוץ מגילולי בית אביה". לפי זה, נראה לי לפרש שבת פרעה (שלפי חז"ל, שינתה את שמה ל"בתיה") רצתה לקרוא לבנה (המאומץ) על שמו של הקב"ה (כדרך שהיו רגילים אז במצרים לקרוא שם בני משפחת המלוכה על שם אלילים, כדוגמת "רעמסס", שנקרא על שם "רע" אל-השמש), אלא שלא ידעה את שמו, שכן שם הוי"ה לא היה ידוע אז בפי ההמון (כפי שמבואר להלן שמות ג יד ושמות ו ג). על כן קראתו (במצרית) "משה" לבד (שפירושו בן של-), ואז אמרה אל ליבה (או שיוכבד אמרה לה) כי השם מתאים, שכן משמעותו בעברית היא "מן השמים משיתיהו". (נ.ו.)
