קטגוריה:בראשית מד ב

לפי חוקי חמורבי מספר 7 ומספר 10, המחזיק רכוש, ללא כתב קניה או עד, נחשב לגנב ויומת.
ליוסף היתה בעיה, הן האחים יכולים לטעון שהרכוש היקר הוא רכושם שנקנה ביושר.
לכן יוסף מדייק שהמשרת יקח את גביעו האישי שהיה בר זיהוי ויחיד במינו, וייתכן ששמו של יוסף, "צָפְנַת פַּעְנֵחַ", (ביאור:בראשית מא מה) היה כתוב עליו.

כלומר בנימין יואשם שהוא זז מכסאו, שלח יד עד לגביעו של יוסף, ובנוכחות המשרתים והאחים משך את הגביע לרשותו, ויוסף לא שתה אחר כך ולא הרגיש. כמובן ששיכרות יכולה להסביר הכול.

לפי חוקי חמורבי מספר 6: כל הגונב מארמון יומת, וכל המקבל ממנו יומת. יוסף מכין האשמה חריפה ביותר, לבנימין ולאחיו שעוזרים לו.

• כמובן שמציאת הגביע אינה הוכחה שבנימין גנב. קיימת אפשרות שאח אחר גנב והסתיר בשקו של בנימין.
• כיוון שכולם השתכרו מעט, בנימין היה יכול לטעון שהוא קיבל את הגביע מיוסף, כמתנה.
• אולם הסתרת גביע כסף בפי השק זה לא מחבוא אמיתי, הן ברגע פתיחת השק הגנבה מיד תראה. אדם הגיוני לפחות היה דוחף את הגביע עמוק לשק.
• היתה אפשרות שהאחים יגנבו כלים מהארמון, לפחות מזכרת לאירוע המדהים שהם התארחו אצל משנה למלך מצרים, אולם הרי הם קיבלו "מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו" (ביאור:בראשית מג לד). אבל בחיפוש לא נמצא דבר מלבד הגביע.

בנימין היה כבן 25, וצעיר יחסית לאחיו ואין הוכחה שהוא היה קטן בגודלו. היה יפה לקרוא לו 'הצעיר', ולא הקטן, המעיד שהוא חלש בשכלו, ולמרות גילו הוא עדין נחשב לקטין.

המשרת לא עשה בדיוק כדברי יוסף.

• המשרת החביא את הגביע בפי שקו של בנימין - "וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן" (ביאור:בראשית מד יב).
• אין הוכחה בכתוב שהמשרת השיב את הכסף לאחים, כי הכסף לא מוזכר יותר, האחים לא פרקו את השקים אלא העמיסו על העגלות שיוסף נתן להם ושלח ליעקב אביו (ביאור:בראשית מה כא).

יוסף כבר ידע שהאחים זרקו אותו לבור לפי חוקי חמורבי מספר 2, שמנסים מכשפים וקוסמים בזריקה למים. וידע שראובן ניסה להציל אותו (ביאור:בראשית מב כב), וסביר שיוסף למד מהישמעאלים שאנשים מכרו אותו להם ב20 כסף (ביאור:בראשית לז כח).

יוסף התעלל באחיו בגלל:

• מנה כנגד מנה. יוסף ינסה אותם בחוקי חמורבי מספר 6 שכל הגונב מארמון, והשותפים שלו, יומתו.
• משחק של חתול בעכבר. יוסף הוריד אותם מגדולתם והכריח אותם להביא את בנימין, עכשו הם יוצאים בשמחה מביתו. צרותיהם נגמרו, הכל עבר בשלום. והנה הוא יכה בהם בעוצמה חזקה יותר. השנוי הדרמטי במצבם יגרום להם לסבל מוגבר.
• יוסף רצה לראות את יחסם לבנימין. בנימין הוא הבן האחרון של רחל. יעקב שמר והגן עליו. עכשו האחים שולטים בגורלו, ויוסף רצה לראות האם הם יפקירו את בנימין, וירצו לקבל את כל נדוניתה של רחל לעצמם.
• יוסף רצה לראות את יחסם לאביהם. האם האחים יחזרו עוד פעם בלי אחיהם.
• יוסף רצה לראות מי הוא המנהיג של האחים, שקבע את גורלו להמכר לעבדות, ועכשו יקבל הזדמנות להראות את יכולתו כמנהיג האחים, ולקבל את עונשו במידת הצורך.
• הכל היה מוכן לבחינה האחרונה שיוסף הכין לאחיו, וכך האחים לא יצטרכו לבוא פעם נוספת לקנות אוכל במצרים.
• יוסף רצה שהם ירדו למצרים, ולטובתם, ישמעו לו בעתיד, לכן יוסף היה חייב להראות להם שהם כולם עבדים שלו, ובני מוות כרצונו.
• קיימת אפשרות שיוסף האמין שהחלום השני ניבא לו שהוא (ומנשה אחריו) יהיה המלך של בני ישראל במצרים, עד שאלוהים יחליט שהגיע הזמן לשוב לכנען, כדברי אלוהים לאברהם בברית בין הבתרים (בראשית טו יג), ולכן יוסף היה חייב לדכא ולשבור את אחיו.