ביאור:בראשית מד יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הבהרה: דף זה הוא דף במרחב הביאור של ויקיטקסט. משמעות הדברים, שבנוסף לטקסט המבואר דף זה מכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית. למעבר לביאורים מסורתיים לטקסט (במידה וקיימים) יש לחפש דף שהמילה "ביאור:" אינה מופיעה בתחילת שמו

חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת[עריכה]

יוסף חוזר על דברי משרתו, מכאן אנו לומדים שיוסף אמר למשרתו להגיד את המשפט הזה: "אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם" (ביאור:בראשית מד י).

יוסף לא כועס ומודיע את פסק הדין בהחלטיות. יוסף כאילו מבקש רחמים "חָלִילָה לִּי" מלפגוע בכם,

  • כשם שהאחים אמרו למשרת של יוסף: "חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה" (ביאור:בראשית מד ז)
  • ואברהם הזהיר את אלוהים: "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה: לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ, הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח כה).

יוסף מתיחס בכבוד לאביהם, והוא מנסה לפייס את אחיו ולהקטין את הנזק ליעקב ובניו, רק את "אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד".

הָאִישׁ[עריכה]

  • יוסף יודע באמתחתו של מי נמצא הגביע אבל הוא מתנהג כאילו שהוא לא יודע וקורא לו "הָאִישׁ" , כאשר עד כה בנימין תמיד נקרא "נער", "קטן" או "בני".
  • יוסף מודה שה'קטן' לא גנב את הגביע כי יוסף יודע שבנימין לא מסוגל לגנוב.
  • יוסף מראה שהוא רוצה רק איש אחד. כך יוסף אסר את כל האחים לשלושה ימים, ואחר כך החליט להחזיק רק אח אחד, שמעון.

יוסף בוחן את האחים לראות אם הם יפקירו את בנימין. אם האחים יפקירו אותו, יוסף ישמור את בנימין, כבנו, וישכח מאחיו לעולם. יוסף הבין שאם בנימין ישאר אצלו הוא לא יוכל ללמוד מבנימין האם אביו שלח אותו לשכם כדי שאחיו יהרגו אותו.

טון הדיבור המפייס של יוסף והשימוש במילה "הָאִישׁ" הרגיע את יהודה ואיפשר ליהודה לספר את תולדות משפחתם והאסונות שלהם.

גנב? מה פתאום גנב! יוסף לא האשים אף אחד בגנבה.[עריכה]

יוסף אומר: "אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ". אין כאן האשמה או הצהרה שהאיש הזה הוא גנב. להפך יוסף מודיע שהאיש הזה הוא בר מזל שזכה להיות עבדו האישי של השליט, ככתוב: "יִהְיֶה לִּי עָבֶד". עבד לשליט כלל גם את שר המשקים ככתוב: "פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו" (ביאור:בראשית מא י) כלומר בנימין יהיה שר אצל המושל.

יוסף מודיע שמרגע זה בנימין שייך לו. כל דברי יהודה ותשובת יוסף לא הראו שיוסף שינה את דעתו. הוא נתן לבנימין "שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת" (ביאור:בראשית כה כב) כדי לרמוז שיהיה לבנימין בגד מצרי כל יום, ובנימין יהיה איתו ותחת חסותו. ולכן גם נשלחו עגלות עם חילים מצריים כדי להבטיח שבנימין ומשפחתו יבואו למצרים, אפילו אם יעקב ואחיו ישנו את דעתם.

וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם[עריכה]

אתם? - אתם חופשיים. לכו בשלום ותסתלקו לכם מתי שאתם רוצים.
וכל זה נכון גם כאשר האחים ירדו עם יעקב למצרים. יוסף המשיך בדעתו שהם חופשיים ללכת, אבל בנימין נשאר איתו. אם הם ישארו יוסף הבטיח: "אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם" (ביאור:בראשית נ כא), אבל אתם חופשיים ללכת, "כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי" (ביאור:בראשית נ יט).