ביאור:בראשית מד יג
בראשית מד יג: "וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מד יג.
וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה
[עריכה]השיחה עם המשרת נגמרה.
[עריכה]- האחים קורעים "שִׂמְלֹתָם" כאילו שהם אבלים על מות בני משפחתם. זאת היתה הודעה למשרת אתה את תפקידך גמרת. איתך אנחנו לא מדברים יותר. אנחנו אבלים על מת, ועל עצמנו כמתים. אין לנו מה להפסיד.
- ללא בקשת רשות, ללא הסבר, ללא מילה האחים פונים חזרה לשוב לעיר ולדבר עם הרשויות.
- "וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ" הם לא השאירו דבר בדרך. כולם וכל הרכוש חוזרים לעיר. ייתכן שהאחים מתכוונים להחזיר את האוכל, כאילו להשיב הכל לקדמותו. למעשה אם החיפוש היה שטחי, הכסף עדיין נמצא בתחתית השק ויכול לשמש כהוכחה שמישהו אחר שם את הגביע בשקם.
המשרת לא ניסה למנוע או לדבר. הוא לא מעיז להגיד מילה או להתנגד. למעשה האחים עושים מה שהוא רצה בלי שהוא יצטרך להגיד.
המשרת לא מעיז לשים יד על בנימין. היה ברור לו מה יקרה אם הוא ינסה לגעת בבנימין, והעניינים יצאו משליטה.
יהודה התרגש וטעה
[עריכה]יהודה הרגיש אחריות לבנימין, והיה מוכן לקבל את עונשו של בנימין, כדבריו ליוסף: "וְעַתָּה, יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר, עֶבֶד לַאדֹנִי" (ביאור:בראשית מד לג), אולם בשלב הזה, מרוב התרגשות, הוא שכח לבדוק האם הכסף של האוכל הושב להם כראשונה (ביאור:בראשית מד ח).
אם יהודה היה שופך את כל השק, ומוצא את הכסף בשקו, אז דברי משרתו של יוסף "אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם" (ביאור:בראשית מג כג), היה מסביר את הכסף בשנית וגם מסביר את כוסו של יוסף - הן אלוהים יכול לעשות כל דבר כרצונו, ובנימין אינו אשם בגניבה.
אולם יהודה לא עשה זאת, והמשיך להיות בפניקה, ואיפשר ליוסף להמשיך בבחינה לוודא שהאחים לא הרגו את אביהם כדי לקחת את בנימין למצרים, ולא מוכנים להפקיר את בנימין למרות מצבו המוגבל.
עקדת האחים
[עריכה]התנ"ך לא מתאר מה חשבו האנשים, ומה היה יכול לקרות ולא קרה. הקורא המבין צריך להשלים לפי הבנתו.
לפני האחים היתה בעיה קשה. שאלה של חיים ומוות.
בנימין מואשם בגנבה מהיכל - לפי חוקי חמורבי מספר 8, אדם שגנב ממקדש או מארמון יומת, כל אלה שאיתו יוענשו.
- יהודה יכול להתקיף את המשרת של השליט ולברוח לכנען - אולם אז הם לא יוכלו לשוב למצרים לקנות אוכל וימותו מרעב. הם יוכלו ללכת לחרן, לבני לבן, ולהתחנן לאוכל, אולם זה יראה על חוסר אמונה באלוהים ובהבטחתיו.
- יהודה יכול לתת את בנימין ולשוב לכנען בלעדיו, ואז הוא יהיה אשם בהפקרת שני בני רחל: יוסף ובנימין, במיוחד לאחר שהוא נשבע ליעקב.
- יהודה יכול לשוב לשליט ולדרוש משפט צדק, הן בנימין המוגבל אינו מסוגל לגנוב, והם רק יהיו אשמים בעבירה קלה יותר שניתן לסלוח לה.
- יהודה יכול לשוב לשליט, והשליט יאשים אותם בעוד חטאים ויהרוג את כולם בכעס, בטענה שאחד מהם גנב והסתיר את הכוס בשקו של בנימין.
האחים היו עקודים למוות, ויהודה החליט להאמין באלוהים ובישועתו, להתנהג בהגינות ולא באלימות, לנסות להסביר איך הם הסתבכו, ומה הפתרון האפשרי לטובת כולם.
עקדת ישמעאל - הגר לא ראתה את הבאר שעמדה לפניה (ביאור:בראשית כא יט).
עקדת יצחק - אברהם ויצחק לא ראו את האיל בסבך (ביאור:בראשית כב יג).
עקדת האחים - עכשו האחים עקודים למוות והם לא רואים שהשליט הוא יוסף אחיהם.
עקדת עם ישראל - בהמשך כל העם יעקד ביציאת מצרים וחציית הים. כאשר אלוהים דרש שבני ישראל יסמנו את דלתות ביתם, הם הסתכנו שהמצרים יהרגו את יושבי הבתים המסומנים, שגרמו למוות המוני במצרים. אלו מבני ישראל שהראו אמונה באלוהים, סימנו את בתיהם ויצאו ממצרים, אלה שלא סימנו סביר שגם להם מת הבכור, והם נשארו במצרים. וכן גם בני ישראל נכנסו למיצר לפני ים סוף והיו בסכנת מוות. אלוהים פקד עליהם להפסיק לבכות לנוע קדימה, והנה לתדהמתם הים נחצה והתיבש למענם.
כך למעשה בכל דור לפעמים אנו עומדים במצב של עקדה, ובמאמץ ושכל ועזרת אלוהים אנו מנצחים, שורדים וממשיכים באמונה.