ביאור:בראשית מד יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית מד יא: "וַיְמַהֲרוּ וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת אַמְתַּחְתּוֹ אָרְצָה וַיִּפְתְּחוּ אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מד יא.

וַיִּפְתְּחוּ אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ[עריכה]

אִישׁ אֶת אַמְתַּחְתּוֹ[עריכה]

כל אח פתח את שקו לבד. לא היו עבדים שסחבו שקים ועשו את העבודה עבורם. לפי הכתוב נראה שגם בנימין הוריד את שקו ופתח אותו.

וַיְמַהֲרוּ וַיּוֹרִדוּ ... וַיִּפְתְּחוּ[עריכה]

הכל במהירות. האחים רצו לגמור את החיפוש, והיו בטוחים שלא ימצא דבר.
למה האחים היו בטוחים כל כך? הן זמן מה השקים לא היו ברשותם והם היו תחת השפעת היין, וכבר פעם אחת דברים משונים קרו בשקים וכספם הושב. יהודה היה צריך להתנגד לחיפוש ללא תנאים ולדרוש שבמידה והכלי ימצא, המשרת יצטרך להוכיח שזה שאצלו נמצא הכלי הוא הגנב, והיתה לו הזדמנות ויכולת לגנוב.