משנה שבת ז

שבת פרק ז', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< • משנה • סדר מועד • מסכת שבת • פרק שביעי ("כלל גדול") • >>

פרקי מסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד

משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד •

נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

כלל גדול אמרו בשבת.

כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת.

היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל שבת ושבת.

היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל אב מלאכה ומלאכה.

העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, אינו חייב אלא חטאת אחת.

משנה ב

אבות מלאכות ארבעים חסר אחת.

הזורע.

והחורש.

והקוצר.

והמעמר.

הדש.

והזורה.

הבורר.

הטוחן.

והמרקד.

והלש.

והאופה.

הגוזז את הצמר.

המלבנו.

והמנפצו.

והצובעו.

והטווה.

והמיסך.

והעושה שני בתי נירין.

והאורג שני חוטין.

והפוצע שני חוטין.

הקושר.

והמתיר.

והתופר שתי תפירות.

הקורע על מנת לתפור שתי תפירות.

הצד צבי.

השוחטו.

והמפשיטו.

המולחו, והמעבד את עורו.

והמוחקו.

והמחתכו.

הכותב שתי אותיות.

והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות.

הבונה.

והסותר.

המכבה.

והמבעיר.

המכה בפטיש.

המוציא מרשות לרשות.

הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת.

משנה ג

ועוד כלל אחר אמרו.

כל הכשר להצניע ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת, חייב עליו חטאת, וכל שאינו כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת, אינו חייב אלא המצניעו.

משנה ד

המוציא תבן, כמלוא פי פרה.

עצה, כמלוא פי גמל.

עמיר, כמלוא פי טלה.

עשבים, כמלוא פי גדי.

עלי שום ועלי בצלים, לחים, כגרוגרת, יבשים, כמלוא פי גדי.

ואין מצטרפין זה עם זה, מפני שלא שוו בשיעוריהן.

המוציא אוכלים כגרוגרת, חייב, ומצטרפים זה עם זה, מפני ששוו בשיעוריהן, חוץ מקליפיהן וגרעיניהן ועוקציהן וסובן ומורסנן.

רבי יהודה אומר, חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן.

משנה מנוקדת

(א)

כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַּשַּׁבָּת.

כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת.

הַיּוֹדֵעַ עִקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, חַיָּב עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת.

הַיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, חַיָּב עַל כָּל אַב מְלָאכָה וּמְלָאכָה.

הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת.

(ב)

אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. (א) הַזּוֹרֵעַ. (ב) וְהַחוֹרֵשׁ. (ג) וְהַקּוֹצֵר. (ד) וְהַמְּעַמֵּר. (ה) הַדָּשׁ. (ו) וְהַזּוֹרֶה. (ז) הַבּוֹרֵר. (ח) הַטּוֹחֵן. (ט) וְהַמְּרַקֵּד. (י) וְהַלָּשׁ. (יא) וְהָאוֹפֶה. (יב) הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר. (יג) הַמְּלַבְּנוֹ. (יד) וְהַמְּנַפְּצוֹ. (טו) וְהַצּוֹבְעוֹ. (טז) וְהַטּוֹוֶה. (יז) וְהַמֵּסֵךְ. (יח) וְהָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין. (יט) וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין. (כ) וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין. (כא) הַקּוֹשֵׁר. (כב) וְהַמַּתִּיר. (כג) וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת. (כד) הַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת. (כה) הַצָּד צְבִי. (כו) הַשּׁוֹחֲטוֹ. (כז) וְהַמַּפְשִׁיטוֹ. (כח) הַמּוֹלְחוֹ. (כט) וְהַמְעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ. (ל) וְהַמּוֹחֲקוֹ. (לא) וְהַמְּחַתְּכוֹ. (לב) הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. (לג) וְהַמּוֹחֵק עַל מְנָת לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. (לד) הַבּוֹנֶה. (לה) וְהַסּוֹתֵר. (לו) הַמְּכַבֶּה. (לז) וְהַמַּבְעִיר. (לח) הַמַּכֶּה בְּפַטִּישׁ. (לט) הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת.

הֲרֵי אֵלּוּ אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת.

(ג)

וְעוֹד כְּלָל אַחֵר אָמְרוּ.

כָּל הַכָּשֵׁר לְהַצְנִיעַ וּמַצְנִיעִין כָּמוֹהוּ וְהוֹצִיאוֹ בַּשַּׁבָּת, חַיָּב עָלָיו חַטָּאת, וְכָל שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר לְהַצְנִיעַ וְאֵין מַצְנִיעִין כָּמוֹהוּ וְהוֹצִיאוֹ בַּשַּׁבָּת, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא הַמַּצְנִיעוֹ.

(ד)

הַמּוֹצִיא

תֶּבֶן, כִּמְלֹא פִי פָרָה.

עָצָה, כִּמְלֹא פִי גָמָל.

עָמִיר, כִּמְלֹא פִי טָלֶה.

עֲשָׂבִים, כִּמְלֹא פִי גְדִי.

עֲלֵי שׁוּם וַעֲלַי בְצָלִים

לַחִים, כִּגְרוֹגֶרֶת,

יְבֵשִׁים, כִּמְלֹא פִי גְדִי.

וְאֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא שָׁווּ בְּשִׁעוּרֵיהֶן.

הַמּוֹצִיא אֳכָלִים כִּגְרוֹגֶרֶת, חַיָּב, וּמִצְטָרְפִים זֶה עִם זֶה, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁווּ בְּשִׁעוּרֵיהֶן, חוּץ מִקְּלִפֵּיהֶן וְגַרְעִינֵיהֶן וְעֻקְצֵיהֶן וְסֻבָּן וּמֻרְסָנָן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חוּץ מִקְּלִיפֵּי עֲדָשִׁים שֶׁמִּתְבַּשְּׁלוֹת עִמָּהֶן.

נוסח הרמב"ם

(א) כלל גדול אמרו בשבת:

כל השוכח - עיקר שבת,

ועשה מלאכות הרבה, בשבתות הרבה -

אינו חייב - אלא חטאת אחת.

והיודע - עיקר שבת,

ועשה מלאכות הרבה, בשבתות הרבה -

חייב - על כל שבת, ושבת.

והיודע - שהיא שבת,

ועשה מלאכות הרבה, בשבתות הרבה -

חייב - על כל מלאכה, ומלאכה.

והעושה מלאכות הרבה,

מעין מלאכה אחת -

אינו חייב - אלא חטאת אחת.

(ב) אבות מלאכות,

ארבעים חסר אחת -

החורש,

והזורע,

והקוצר,

והמעמר,

והדש,

והזורה,

והבורר,

והטוחן,

והמרקד,

והלש,

והאופה,

הגוזז את הצמר,

והמלבנו,

והמנפצו,

והצובעו,

והטווהו,

והמסך,

והעושה שני בתי נירין,

והאורג שני חוטין,

והפוצע שני חוטין,

הקושר;

והמתיר,

והתופר שתי תפירות,

והקורע על מנת לתפור שתי תפירות,

הצד צבי,

והשוחטו,

והמפשיטו,

והמולחו,

והמעבדו,

והמוחקו,

והמחתכו,

הכותב שתי אותות,

והמוחק על מנת לכתוב שתי אותות,

הבונה,

והסותר,

המכבה,

והמבעיר,

והמכה בפטיש,

והמוציא מרשות לרשות,

הרי אלו אבות מלאכות,

ארבעים חסר אחת.

(ג) ועוד כלל אחר, אמרו:

כל הכשר להצניע,

ומצניעין כמוהו,

הוציאו בשבת -

חייב עליו - חטאת.

וכל שאינו כשר להצניע,

ואין מצניעין כמוהו,

הוציאו בשבת -

אינו חייב - אלא למצניעו.

(ד) המוציא -

תבן - כמלוא פי פרה.

עצה - כמלוא פי גמל.

עמיר - כמלוא פי טלה.

עשבים - כמלוא פי גדי.

עלי שום, ועלי בצלים,

לחים - כגרוגרת.

ויבשים - כמלוא פי גדי.

ואין מצטרפין - זה עם זה,

מפני שלא שוו - בשעוריהן.

המוציא אוכלים - כגרוגרת.

מצטרפין - זה עם זה,

מפני ששוו - בשעוריהן.

חוץ מקליפיהן,

וגרעיניהן,

ועוקציהן,

וסובן,

ומורסנן.

רבי יהודה אומר:

חוץ מקליפי עדשים - המתבשלות עמהן.

פירושים

משנה שבת, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב