תפארת ישראל על שבת ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על שבת · ז · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

כלל גדול אמרו בשבת:    מדגדול עונש מחלל שבת. להכי נקט כלל גדול (ועמ"ש רפ"ז דשביעית):

כל השוכח עיקר שבת:    ששכח או לא ידע מעולם שיש שבת בתורה:

ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת:    על כל השבתות והמלאכות שעשה בהן. דכולהו חדא שגגה היא:

היודע עיקר שבת:    שיש שבת בתורה. ושנאסרו בה מלאכות אלו שעשה:

ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה:    ששכח שהיום שבת:

חייב על כל שבת ושבת:    אף שלא נודע לו בינתיים. והו"ל הכל העלם א' אפ"ה אמרינן דימים שבינתיים הוה כידיעה. דא"א שלא שמע בינתיים. שאותו היום שבת היה. אלא דלא רמי אנפשיה למדכר. הלכך כל שבת ושבת הו"ל כשגגה בפ"ע:

היודע שהוא שבת:    ששבת היום:

ועשה מלאבות הרבה בשבתות הרבה:    שלא ידע שמלאכות אלו שעשה אסורות:

חייב על כל אב מלאכה ומלאכה:    חטאת א'. ואע"ג שחזר וכפלן בשבתות הרבה. כל אב חדא שגגה היא. מדלא נודע בינתיים. וימים שבינתיים אינן כידיעה. דמכח הימים א"א שידע איזו מלאכה אסורה. רק ע"י שילמד דיני שבת. וה"ה בעשה כמה מיני תולדות שמאבות חלוקים שחייב על כל א' וא' חטאת לבד. רק בעשה אב ותולדה דידיה. או ב' תולדות שמאב א'. חייב רק חטאת א':

העושה מלאכות הרבה מעין מלאבה אחת:    ב' תולדות מאב א'. או אב ותולדה דידיה. אבל ב' תולדות מב' אבות חלוקות. חייב על כל א' חטאת א':

משנה ב[עריכה]

אבות מלאכות:    ה"ק הא דתנן במשנה א' חייב על כל אב מלאכה. מ' חסר א' הן. אמנם מה הוא אב ומהו תולדה. עי' בתחלת כלכלת שבת ותרווה צמאונך:

ארבעים חסר אחת:    עי' פי' כל מלאכה ומלאכה שבמשנה. בכללי ל"ט מלאכות שבתחלת הספר שבארנו שם הכל בס"ד באריכות:

הזורע והחורש והקוצר והמעמר:    שאסף גדולי קרקע תלושין במקום חבורן:

הדש והזורה:    (ווינדשויפעלען) להסיר המוץ מהגרעינין:

הבורר הטוחן והמדקד והלש והאופה הגוזז את הצמר המלבנו:    שהלבין הצמר ע"י שפשוף או ע"י כבוס וכדומה:

והמנפצו:    שהצמר הדבוק יחד כמו (קלאטטערען). נפץ והפרידו או סרקו במסרק:

והצובעו והטווה והמיסך:    מתח חוטי השתי בכסא האורג מכובד עליון הנקרא (קעטטענבוים) לכובד תחתון הנקרא (צייגבוים):

והעושה שתי בתי נירין:    שעשה או תיקן ב' טבעת או ב' עניבות (שבשאפט). שבהן מכניס בכל טבעת או עניבה חוט א':

והאורג שני חוטין:    שהשליך ב"פ הערב בין חוטי השתי:

והפוצע ב' חוטין:    שהתיר*) ב' חוטי ערב מבין חוטי השתי. ונראה לי דבכל חד דחשיב במתניתין דסלקא דעתך אמינא שאינו מועיל כלום. כגון אורג או תופר שני חוטין ודכוותיה נקט גבי שיעורה לאשמעינן דאפילו הכי חשיב מלאכה אף על גב שלא הועיל כלום:

הקושר והמתיר והתופר שתי תפירות הקורע ע"מ לתפור שתי תפירות הצד צבי השוחטו והמפשיטו המולחו והמעבד את עורו:    בגמ' מקשה היינו מולח היינו מעבד. ומתרץ חשבינהו בחד. ועייל שרטוט במקומו:

והמוחקו:    שגירד בברזל השער מהעור:

והמחתכו:    שחתך או קרע עור או נייר כפי הצריך לו לתשמישו:

הכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות הבונה והסותר המכבה והמבעיר המכה בפטיש:    ר"ל אפילו לא עשה רק פעולה קטנה כהכאת פטיש להשוות עקמימות שבכלי או להשוות הלבינה שבבנין. עכ"פ מדהתכוון לגמור עי"ז מלאכתו וחייב:

המוציא מרשות לרשות הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת:    הא דנקט מ' חסר א'. ולא קאמר ל"ט. תי' אאמ"ו הגאון זצוק"ל. מדהקשה הר"ן למה לא חשיב מעביר ד"א ברה"ר. ותי' מדיש לכל אדם ד"א. הו"ל בכלל מוציא מרשות לרשות. א"כ לזה קאמר מ' כקושית הר"ן. וחסר א' כתירוצו. ובל"ש תי'. מ' עם תחומין. למאן דס"ל תחומין דאורייתא. וחסר א' דעכ"פ פטור עלה. ולמה דקיי"ל תחומין דרבנן (כמג"א ת"ד סק"ב). איכא מחמר שהוא מדאו'. ופטור עלה. והא דהדר תנא הרי אלו מ' חסר א'. ה"ט מדאינו חייב על תופר אא"כ קושר ג"כ. להכי לאחר שמנה תנא כל הל"ט מלאכות. קאמר הרי לפי מניננו הם מ'. דהרי בכלל תפירה יש ג"כ קושר. ומחייב עלה ב' חטאות. ואפ"ה חסר א'. מדכבר נמנה קושר:

משנה ג[עריכה]

ועוד כלל אחר אמרו:    משום דרצה תנא לפרש "הוצאה" דהיינו מה דסיים במנין האבות מלאכות. להכי הקדים כלל זה שבדיני הוצאה:

כל הבשר להצניע:    מצד עצמו. שאינו נזרק לאיבוד. רק ראוי להצניעו לצורך אדם. ולמעוטי דם נדה. דאף שיש שיצניעוהו להאכילו לחתול. עכ"פ עי"ז נחלש האדם. ומכ"ש שאר דבר מאוס דלא חזי כלל:

ומצניעין כמוהו:    ר"ל שגם בגדלו יש שיעור שראוי להצניעו:

והוציאו בשבת חייב עליו חטאת:    אפי' המוציא עשיר. שאין הדבר חשוב בעיניו:

וכל שאינו בשר להצניע ואין:    או אין וכו':

מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אינו חייב אלא המצניעו:    ר"ל אותו אדם שהדבר חשוב בעיניו:

משנה ד[עריכה]

עצה:    תבן של קטניות:

עמיר:    רש"י ור"ב פירשו קשין של שבלים. ולפמ"ש (פ"ג ד') דקשין הוא הדק הנקצר עם השבולת. נ"ל דנקט שפיר תבן כמלא פי פרה. מדהוא קשה ועב. וחזי רק לפרה. אבל עמיר שהוא הקש הדק העליון שהוא רך. חזי גם לטלה:

עשבים:    דרך יותר:

כמלא פי גדי:    דזוטר מטלה. ולהכי אף דחזי גם לטלה. לחומרא משערינן:

עלי שום ועלי בצלים לחים:    דחזו לאדם:

כגרוגרת:    ככל מאכל אדם. ולא משערינן במלא פי גדי. מדלא חזו לגדי:

ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן:    הקל אינו מצטרף להחמור. דעצה אמ"צ לתבן להתחייב כמלא פי' פרה אבל תבן מצטרף לעצה להתחייב כמלא פי גמל:

המוציא אוכלים כגרוגרת חייב ומצטרפין זה עם זה:    כל מאכלי אדם:

מפני ששוו בשיעוריהן חוץ מקליפיהן:    שאינן מאכל:

וגרעיניהן ועוקציהן:    זנב הפרי:

וסובן:    (גראָבע קלייע):

ומורסנן:    (פיינע קלייע). ויש מפרשים איפכא:

רבי יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן:    ולהכי מצטרפות עמהן:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]