ביאור:בראשית מה כו
בראשית מה כו: "וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מה כו.
וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם[עריכה]
וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי[עריכה]
"וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר" - למה כתוב בכפילות: "וַיַּגִּדוּ" וגם "לֵאמֹר" - כאילו שמשהו אחר אמר, והם רק חוזרים על דבריו כעדות שמועה. שמעון היה בידי השליט זמן רב וייתכן שממנו יוסף למד עליהם. האחים למעשה אמרו: 'שליט במצרים אמר לנו שהוא יוסף והוא שליט מצרים'. המשפט מראה שהם עדיין היססו, ייתכן שהקוסם המצרי לקח את מקומו של יוסף. בשום מקום לא נאמר שהם הכירו אותו וזכרו אותו. הם גם לא בחנו אותו בשאלות נוספות. מרוב כבוד לשליט הם חזרו ליעקב עם ספקות כאילו שהם עצמם לא לגמרי מאמינים.
מֹשֵׁל[עריכה]
- יוסף אמר להם: "וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (ביאור:בראשית מה ח).
- אולם לאחים יוסף אמר להגיד לאביו: "שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם" (ביאור:בראשית מה ט).
למרות זאת האחים אמרו לאביהם: "הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" ולא ציינו את אלוהים ואת העובדה שהוא אמר להגיד "אָדוֹן" ולא "מֹשֵׁל"
כנראה המילה "אָדוֹן" לא היתה מספיק חזקה וברורה עבורם, הן למעשה יוסף היה המושל. הם לא ידעו את הרצועה הקצרה שפרעה מחזיק את יוסף, בעזרת מרגלים, ושיוסף פחד כמו ששאר השרים פחדו מפרעה, כפי שראינו את שר האופים ושר המשקים.
האחים לא ציינו שחלום הנבואה הראשון של יוסף התגשם, ושהם התשחוו ליוסף בעניין אוכל ותבואה.
וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם[עריכה]
הרמב"ן מסביר: "ויפג לבו, שנתבטל לבו ופסקה נשימתו, כי פסקה תנועת הלב והיה כמת." חולשה אחזה אותו, הפוגה הפסקה בליבו ככתוב: "עֵינִי נִגְּרָה וְלֹא תִדְמֶה, מֵאֵין הֲפֻגוֹת" (איכה ג מט).
המילה "כִּי" סותרת את הכתוב. אם יעקב "לֹא הֶאֱמִין לָהֶם", אז למה "וַיָּפָג לִבּו"? תגובה כזו קורת כאשר אדם מאמין או מקוה שהסיפור הוא אמיתי, ולא כאשר הוא לא מאמין.
תגובות יעקב:
- ביטול - אני לא מאמין לכם. זה לא יכול להיות אמת.
- מחשבה - ייתכן שזה אמת? - נשמתו נעצרת, רגליו רועדות מהתרגשות.
- תקווה - הלוואי וזה אמת.
- הכרה - זה מוכרח להיות אמת, ראה מה קרה עכשו, והנה שיירה מלכותית ממצרים!
- כעס - לא נראה שיעקב כעס שיוסף הוא משנה למלך כבר 9 שנים ולא עשה מאמץ ליצור קשר ולהרגיע אותו מצערו.
- האשמה עצמית - לא נראה שיעקב האשים את עצמו שהוא לא חקר איפה יוסף נעלם, מה קרה לגופתו ועצמותיו, מי היה באזור וייתכן שחטף אותו. יעקב לא התפלא, שהאחים שרצחו את שכם בגלל דינה, לא עשו כל מאמץ בעניין יוסף.
- שמחה - שמחה שעצרה את נישמתו ולבו איבד פעימה.
- חרדה – שהוא לא יספיק לראות ולאשר את הדבר.