ביאור:בראשית כט יד
בראשית כט יד: "וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כט יד.
וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים
[עריכה]אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה
[עריכה]לבן התייחס ליעקב כאדם קרוב מאוד -
- עַצְמִי פונה לנפש, בהתבסס על דעתה של רבקה וברכתו של אלוהים ליעקב.
- בְּשָׂרִי פונה לגוף, בהתבסס על קרבת המשפחה.
- אַךְ, לבן השתמש במילה שנשמעת כמעט כמו 'אח'.
- לבן לא הגדיר את יעקב כאחיו ויורשו. לבן לא הזכיר שליעקב היתה זכות לקבל את ירושתו של אברהם באדמתו ואת נדוניית אמו.
לבן הזמין בכבוד את יעקב לגור עמו, כאח. בזמנו ללבן לא היו בנים, ולכן הוא לא התייעץ עם בניו לגבי השאת רחל ליעקב, ולא התייעץ איתם כאשר הוא נתן את לאה. בשלב הזה, לבן חשב להפוך את יעקב ליורשו, אם ממילא הוא חייב לחתן את יעקב לבנותיו, כפקודתו של יצחק, בעלה של רבקה, אחותו.
וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים
[עריכה]חודש ימים זה זמן סביר לשהות כאורח, ללמוד את המקום החדש ואת מנהגיו ולכבד את המארחים.
שנה מעניקה מחזור ימים מלא של כל עונות השנה. גם חודש מעניק מחזור מסוים של התנהגות, וזה העניק מספיק זמן ליעקב להחליט אם הוא רוצה לשאת את בת לבן לאישה ואם הוא מוכן להשאר ולחיות עם לבן עד שובו לכנען. בתקופה הזאת יעקב הציג את עצמו בפני לבן, ולבן התרשם מעבודתו החרוצה של יעקב.
חודש בתקופה ההיא היה מבוסס על לוח שנה ירחי. סביר להניח שלבן לא סימן את מצב הירח בתאריך שבו יעקב הופיע ולא ספר את הימים כדי שיעבור בדיוק חודש לפני שהוא דיבר עם יעקב. סביר שלבן חיכה לחידוש הלבנה, ובחגיגת ראש החודש הבא הוא פנה ליעקב עם שאלתו, ובתגובה יעקב הציע לעבוד שבע שנים עבור רחל. כך הספירה היתה פשוטה יותר. בסוף שבע שנות עבודה של יעקב, בראש חודש, לבן הזמין את כל אנשי המקום למשתה (ביאור:בראשית כט כב), ואף אחד לא הבין שזאת חתונה. רחל לא ידעה שהיא היתה מיועדת להינשא ליעקב, ולא הבינה שלאה נלקחה במקומה.
מה בדיוק יעקב עשה במשך החודש, הכתוב לא מספר.
לבן פנה ליעקב ואמר "הֲכִי אָחִי אַתָּה ועֲַבַדְתַּנִי חִנָּם, הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ" (ביאור:בראשית כט טו), מכאן אנו לומדים:
- יעקב עבד במשהו בעל ערך המזכה במשכרת.
- יעקב חיכה בסבלנות שלבן יפתח בדברים ולא בא בהצעות ובקשות.
- לבן היה מרוצה מעבודתו של יעקב והיה מוכן לתת לו עבודה.
- לבן חשב שעבר מספיק זמן ושהגיע הזמן לקבוע מסגרת.
- לבן וידא שיעקב לא דורש את ירושת אברהם באדמת תרח ואת נדוניית רבקה שהעבד לא קיבל מבתואל כשנישאה ליצחק.