ביאור:ירמיהו מב
קיצור דרך: a1142
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
ירמיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב (מהדורות נוספות של ירמיהו מב)
א
וַיִּגְּשׁוּ כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וִיזַנְיָה בֶּן הוֹשַׁעְיָה, וְכָל הָעָם, מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל.
ב
וַיֹּאמְרוּ אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא: "תִּפָּל נָא תְחִנָּתֵנוּ לְפָנֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּעַד כָּל הַשְּׁאֵרִית הַזֹּאת. כִּי נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה, כַּאֲשֶׁר עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֹתָנוּ.
ג
וְיַגֶּד לָנוּ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֶךְ בָּהּ, וְאֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה".
ד
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא: "שָׁמַעְתִּי. הִנְנִי מִתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כְּדִבְרֵיכֶם, וְהָיָה כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם, אַגִּיד לָכֶם. לֹא אֶמְנַע מִכֶּם דָּבָר".
ה
וְהֵמָּה אָמְרוּ אֶל יִרְמְיָהוּ: "יְהִי יְהוָה בָּנוּ לְעֵד אֱמֶת וְנֶאֱמָן שלא סוטה מהאמת, אִם לֹא כְּכָל הַדָּבָר אֲשֶׁר יִשְׁלָחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלֵינוּ - כֵּן נַעֲשֶׂה.
ו
אִם טוֹב וְאִם רָע - בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר (אנו) אֲנַחְנוּ שֹׁלְחִים אֹתְךָ אֵלָיו, נִשְׁמָע. לְמַעַן אֲשֶׁר יִיטַב לָנוּ, כִּי נִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ".
{ס}
ז
וַיְהִי מִקֵּץ עֲשֶׂרֶת יָמִים, וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֶל יִרְמְיָהוּ.
ח
וַיִּקְרָא אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְאֶל כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, וּלְכָל הָעָם, לְמִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל.
ט
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: "כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר שְׁלַחְתֶּם אֹתִי אֵלָיו לְהַפִּיל תְּחִנַּתְכֶם לְפָנָיו:
י
אִם שׁוֹב תֵּשְׁבוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת - וּבָנִיתִי אֶתְכֶם וְלֹא אֶהֱרֹס, וְנָטַעְתִּי אֶתְכֶם וְלֹא אֶתּוֹשׁ אעקור. כִּי נִחַמְתִּי אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָכֶם.
יא
אַל תִּירְאוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִפָּנָיו. אַל תִּירְאוּ מִמֶּנּוּ, נְאֻם יְהוָה, כִּי אִתְּכֶם אָנִי לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וּלְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ.
יב
וְאֶתֵּן לָכֶם רַחֲמִים וְרִחַם אֶתְכֶם, וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם כל אחד לשדה שלו.
יג
וְאִם אֹמְרִים אַתֶּם: 'לֹא נֵשֵׁב בָּאָרֶץ הַזֹּאת', לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
יד
לֵאמֹר: 'לֹא, כִּי אֶרֶץ מִצְרַיִם נָבוֹא, אֲשֶׁר לֹא נִרְאֶה מִלְחָמָה וְקוֹל שׁוֹפָר לֹא נִשְׁמָע, וְלַלֶּחֶם לֹא נִרְעָב וְשָׁם נֵשֵׁב'.
טו
וְעַתָּה לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה, כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אִם אַתֶּם שׂוֹם תְּשִׂמוּן פְּנֵיכֶם לָבֹא מִצְרַיִם וּבָאתֶם לָגוּר שָׁם.
טז
וְהָיְתָה הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִמֶּנָּה - שָׁם תַּשִּׂיג אֶתְכֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וְהָרָעָב אֲשֶׁר אַתֶּם דֹּאֲגִים מִמֶּנּוּ - שָׁם יִדְבַּק אַחֲרֵיכֶם, מִצְרַיִם במצרים, וְשָׁם תָּמֻתוּ.
יז
וְיִהְיוּ כָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׂמוּ אֶת פְּנֵיהֶם לָבוֹא מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם - יָמוּתוּ בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר, וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם".
{ס}
יח
"כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: כַּאֲשֶׁר נִתַּךְ אַפִּי וַחֲמָתִי עַל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם - כֵּן תִּתַּךְ חֲמָתִי עֲלֵיכֶם בְּבֹאֲכֶם מִצְרָיִם, וִהְיִיתֶם לְאָלָה קללה וּלְשַׁמָּה שממה וְלִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה, וְלֹא תִרְאוּ עוֹד אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה.
יט
דִּבֶּר יְהוָה עֲלֵיכֶם, שְׁאֵרִית יְהוּדָה: אַל תָּבֹאוּ מִצְרָיִם. יָדֹעַ תֵּדְעוּ, כִּי הַעִידֹתִי התריתי בָכֶם הַיּוֹם.
כ
כִּי (התעתים) הִתְעֵיתֶם בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם שיקרתם לעצמכם, כִּי אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי אֶל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לֵאמֹר: 'הִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, וּכְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ - כֵּן הַגֶּד לָנוּ וְעָשִׂינוּ'.
כא
וָאַגִּד לָכֶם הַיּוֹם, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְכֹל אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.
כב
וְעַתָּה יָדֹעַ תֵּדְעוּ, כִּי בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר תָּמוּתוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר חֲפַצְתֶּם לָבוֹא לָגוּר שָׁם".
{ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וַיִּגְּשׁוּ כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ" (פסוק א) - בפרק הקודם הוזכר יוחנן בן קרח לפני שרי החיילים. יש בכך רמז שכעת, כאשר עמד בנקודה בה לא הצליח להחליט אם לרדת למצרים או לא, פחתה מנהיגותו בעיני חייליו.
- בתחילת דברי ירמיהו הוא מזהיר מפני ירידה למצרים, כתשובה לשאלת העם. אך בסוף הפרק הוא נשמע מיואש: "הִתְעֵיתֶם בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם", "וְלֹא שְׁמַעְתֶּם", "כִּי בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר תָּמוּתוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר חֲפַצְתֶּם לָבוֹא לָגוּר שָׁם". יתכן שתוך כדי הנאום הוא מתרשם שהקהל לא מקבל את דבריו. אפשר גם לפרש שהחלק השני (מפסוק יח ואילך) נאמר לאחר זמן מה, כאשר ירמיהו רואה שלמרות נאומו הראשון האנשים מתחילים להתכונן למסע דרומה.