תפארת ישראל על סוכה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


משנה | סדר מועד | מסכת סוכה
תפארת ישראל על מסכת סוכה: א | ב | ג | ד | ה | כל המסכת
יכין למשניות: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא || בועז || הלכתא גבירתא


יכין לפרק ראשון[עריכה]

משנה א[עריכה]


א) סוכה חלל סוכה.

ב) שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה כל אמה בת ו' טפחים (מג"א תרל"ג).

ג) פסולה דצריך שיהיה שיעור גבהה, באופן שאפשר לבנותה עראי, ובגבוה כ' [אב"י יותר מכ' כצ"ל] צריך לבנותה קבע.

ד) רבי יהודה מכשיר דס"ל סוכה צריך דירת קבע.

ה) ושאינה גבוהה עשרה טפחים דהו"ל דירה סרוחה.

ו) ושאין לה שלשה דפנות וסגי בב' דפנות, ושלישית רק בפס שרחב קצת יותר מטפח, ויעמיד הפס טפח תוך ג' טפחים לאחד מהדפנות, דעי"ז מדאמרינן לבוד הו"ל כאילו גם דופן זה רחב ד"ט, דהו"ל רוב שיעור המשך דופן של סוכה, שדיני שיהיה לכל הפחות רחב ז' טפחים. וצריך שיעמיד נמי בסוף המשך הכותל השלישית קנה דק, ויניח קנה אחד על הפס טפח ועל קנה הדק שבסוף הכותל כצורת הפתח, כזה:TIFEI-SUKKA-01.PNG

מיהו בדופן אחת במזרח ודופן אחת במערב וביניהן מפולש, צריך שיהיה דופן השלישית רחבה ממש ד' טפחים ומשהו, שמעמידו בפחות מג' טפחים סמוך לאחד מהב' דפנות, כדי שיהיה ע"י לבוד נחשב כז' טפחים ביחד, שהוא שיעור סוכה שלם. וי"א דבכה"ג א"צ צורת הפתח. ונהגו לעשות ג' מחינות שלימות (תר"ל ס"ה).

ז) ושחמתה מרובה מצילתה ר"ל שמרובה חמתה מצלתה למטה. דלמעלה אפילו שוים סכך להאוירים שבין הסכך, פסול, דהחמה מתפשט למטה טפי מהצל (תרל"א).

ח) סוכה ישנה ר"ל שהניח סככה סתם קודם ל' יום שלפני החג (תרל"ו).

ט) ובית הלל מכשירין ומכל מקום נכון שיחדש בהסכך טפח על טפח במקום אחד, או כל דהו ע"פ כל אורכה או רחבה. וה"ה בעשאה סתם תוך ל' צריך חדוש. [וללבוש בכה"ג א"צ חדוש]. מיהו בעשאה בפירוש לשם חג אפילו מתחלת השנה א"צ חדוש. ובעשאה בפירוש שלא לשם מצוה, רק לצל בעלמא, ג"כ סגי בחידוש (ועי' משבצות שם סק"ג).

משנה ב[עריכה]


י) כאלו עשאה בתוך הבית ופסול. מיהו אם הסוכה צילתה מרובה מחמתה בלי האילן, והאילן חמתו מרובה מצילתו ועירב הסכך פסול עם הכשר, אף שניכר הפסול במקומו כשר (מג"א תרכ"ו סק"ד).

יא) והתחתונה פסולה מדכתיב בסוכת לשון יחיד, והרי התחתון יושב תחת ב' סככים. ודוקא שיש ביניהן י' טפחים.

יב) התחתונה כשרה אם אין הסכך שעל גבי תחתונה יכולה לקבל כלי בית שבעליונה אפילו על ידי הדחק, גם לת"ק שתיהן כשרות. ורק פלוגתייהו, ביכול הסכך של תחתונה לקבל הכלי בית שבעליונה ע"י הדחק, דאז הו"ל התשמיש של תחתונה רק עראי ור"י לטעמיה דס"ל סוכה דירת קבע בעינן והו"ל העראי כמאן דליתא. והלכה כת"ק (תרכ"ח).

משנה ג[עריכה]


יג) פירס עליה סדין [טעפפיך], דמדמקבל טומאה פסול לסכך.

יד) מפני החמה שלא יצטער בה.

טו) או תחתיה תחת הסכך.

טז) מפני הנשר שלא ינשרו העלין על שולחנו וכ"ש בפרסו שלא יתיבש הסכך או לד"א שאינו לצורך ישיבת הסוכה. אבל בעשה כן לנאותה, כשירה, דכל לנאותה הו"ל צורך סוכה ובטל לגבה. והוא שיהיה תוך ד' טפחים מהסכך. וי"א דמפני החמה דמתניתין דפסול, היינו בפירסו שלא יתיבש הסכך, ויהיה חמתה מרובה מצילתה. אבל בעשה כן כדי שלא יצטער בחמה, הו"ל כלנאותה, שיתענג בה, וכשירה. מיהו בגשמים מנטפין מהסכך, יפרוס סדין וישב שם, דהרי לדעה שנייה כשירה מדצורך ישיבה היא, רק ספק ברכות להקל, ולכן לא יברך לישב בסוכה (מג"א תרכ"ט).

יז) או שפירס על גבי הקינוף הוא מטה עם ד' קונדסין בד' זויותיה, אפילו אינן גבוהין י' טפחים, והמטה עומדת בהסוכה.

יח) אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה הוא מטה שיש בה ב' קונדסין, א' באמצע ראש המטה, וא' באמצע מרגלות המטה. ובפירס סדין עליהן כשר, דמדאין הגג פסול רחב טפח, לא חשיב אהל לבטל אהל דסוכה שעל גבו. ודוקא באין גבוה י' טפחים עד ראש הקונדסין. ויש מכשירין אפילו גבוהין י"ט (תרכ"ז).

משנה ד[עריכה]


יט) הדלה עליה ר"ל הגביה והמשיך שיהיה לסכך על הסוכה.

כ) ואת הקיסוס [עפאקרויט], והוא מין עשב שנדלה כגפן.

כא) וסיכך על גבה ר"ל שהניח סכך כשר ע"ג הגפן או איפכא.

כב) פסולה דמחובר פסול לסכך, [ולכאורה היה נ"ל, מדלא מחלק הש"ס הכא דאם לנאותה כשירה ופירש כשאין סכך כשר רבה על הפסול וכלעיל סי' ט"ז, ש"מ דאע"ג דשאמט"ו ותלוש תרווייהו מחד קרא נפקי דכתיב מגרנך, דהיינו פסולת גורן שהוא תלוש ואינו מקבל טומאה, אפ"ה דוקא בשמקט"ו, שהוא תלוש, שייך שפיר לומר שכשהוא לנאותה בטלו לגבי קישוט דסוכה ואפשר נמי דאינו מק"ט אז אף שלא קבעו ביתידות בהסכך מדוודאי בטלו לגבי הסוכה (ועיין כלים פ"כ מ"ו) אבל דבר המחובר לא שייך שיבטלו לגבי קישוט הסוכה. ותו הרי אף כשיבטלו הרי נשאר להיות מחובר. אמנם י"ל דמדנקט תנא הדלה עליה וסיכך ע"ג ואי נימא דר"ל שהיה המחובר למטה, והסכך כשר למעלה למה לא נקט תנא רבותא טפי, דהרי אפילו המחובר למעלה פסול, וכלעיל מ"ב. ותו דבש"ס מפ' לסיפא דסכך כשר רבה כשירה דמיירי שחבט לסכך הפסול וערבו בסכך הכשר, וק' א"כ למה לא הזכירה המשנה תנאי זה. אע"כ דגם רישא בערבו לסכך הפסול מיירי, וה"ק הדלה עליה, ר"ל על סוכה המסוככת כהלכתה. וכן משמע לשון עליה, שהסכך כשר למטה והמחובר למעלה, וקאמר אף על גב שחזר וסיכך גם על המחובר עם סכך כשר למעלה, דנמצא דהמחובר כולו טמון חבוט ומעורב בתוך הסכך הכשר אפ"ה כל שאין סכך הכשר רבה עליו הסוכה פסולה. א"כ מדאיירי מתניתין בשהמחובר טמון תו לא מצי הש"ס למנקט דאם לנאותו כשר דבטמון לא שייך לנאותו].

כג) ואם היה סיכוך הרבה מהן יותר מן ענפים המחוברין. וערבן יחד יפה עם התלושין.

כד) כשרה ודוקא שאחר שקצצו נענע כל ענף וענף שקצץ. דאל"כ פסול מדהיה פסול בשעת הנחה, וכתיב תעשה ולא מהעשוי כשרותו ממילא ע"י קציצה. מיהו בסיכך תחת הגג ואח"כ הסיר הגג, לא מקרי תעשה וגו', מדאין הפסול בסכך עצמו. [ובאויפצוגדאך] יש להחמיר לבלי לסכך עד שיפתחו הדלתות שלמעלה מהסכך דפתיחתן אחר הנחת הסכך לא הוה מעשה כל כך כאילו הסירן לגמרי, דאז היה כשר, אמנם אחר שנסכך בכשרות, יכול לסגור ולפתוח הדלתות כחפצו, מדהיה תחלה בכשרות. ואפילו ביו"ט שרי (תרכ"ו).

כה) כל שהוא מקבל טומאה ככלים או בגדים וכדומה.

כו) ואין או שאין וכו'.

כז) גידולו מן הארץ כעורות וכדומה אף שאין מקט"ו כגון שלא נגמר מלאכתן להתשמיש שיחדן לו.

כח) מסככין בו קשה למה לא נקט נמי מחובר בזה הכלל. ואת"ל מדכבר תני ליה, הרי גם מקט"ו כבר תנא ליה בפירס עליה סדין. ותו למה הפסיק בעירב במחובר בין פירס עליה סדין לזה הכלל, והרי הנך שייכי אהדדי. ונ"ל דאי הוה תני זה הכלל מיד אחר פירס סדין, סד"א דבזה הכלל נכלל נמי מחובר וכשר לסכך, דהרי מחובר גדולו מן הארץ ואמקט"ו, אבל לבתר דכבר תנא פסול של מחובר, שפיר מצי למנקט זה הכלל. אמנם ק' כללא בתרא ל"ל, והרי מכללא קמא שמעינן לה מדיוקא, ובריא"ף באמת לא נקט רק כללא בתרא. ונ"ל דאיצטריך, דאי מרישא סד"א דתרתי בעי, קמ"ל סיפא לאשמעינן דבחד לריעותה סגי.

משנה ה[עריכה]


כח) וחבילי זרדין אגודת קנים.

כט) אין מסככין בה גזירה שמא יניח שם להתיבש, ושלא לשם סכך, ואח"כ ימלוך עליה שישארו שם לסכך. והרי כתיב תעשה ולא מהעשוי ממילא. מיהו אין חבילה פחות מכ"ה קנים. כי כן דרך לאגד ליבשן.

ל) וכולן שהתירן כשרות וא"צ נענוע וכנ"ל סי' כ"ד, מדלא הניחן שם ליבש (תרכ"ט).

לא) וכולן כשרות לדפנות בין מחובר, בין מק"ט, ובין חבילה.

משנה ו[עריכה]


לב) ורבי מאיר אוסר אם כל נסר רוחב ד' טפחים, ד"ה פסול, אפי' הפכן על חודן דשם אינן רחבים ד"ט, אפ"ה פסולין מגזירת תקרה. ובפחותין מג' טפחים ד"ה כשרין, כי פליגי ברחבים מג"ט ועד ד' טפחים. וקיי"ל כר"י מיהו לדידן אפי' בפחות מג"ט איכא גזירת תקרה, מדדרך לסכך בתינו בכמותן. ומה"ט לא יסכך בקש, שמא יעבה הסכך כתקרה. אמנם כל שאסור מגזירת תקרה, בשעת הדחק שרי (תרכ"ט).

לג) כשרה אפי' בהניחו באמצע שיעור הסוכה.

לד) ובלבד שלאי ישן תחתיו נקט שינה, דשינה אפי' ארעי אסור, גזירה שמא יתקע בשינה. מיהו אם הנסר אינו רחב ד"ט, מותר לישן תחתיו דסכך פסול, באמצע פוסל רק בד"ט, ומן הצד פוסל רק ברחב ד' אמות, דאל"כ אמרינן דופן עקומה, מהלכה לממ"ס. אבל אויר אפי' מהצד פוסל בג' טפחים, ואין ישנים תחתיו, ודוקא שהולך האויר על פני כל הסוכה, או שיש בו כדי ראשו ורובו.

משנה ז[עריכה]


לה) תקרה [ציממערדעקקע].

לו) שאין עליה מעזיבה שלא טחו טיט על עצי התקרה.

לז) בית שמאי אומרים מפקפק ר"ל סותר.

לח) ונוטל אחת מבינתים ר"ל אפי' סותר ומנענע כולן, אפ"ה דוקא אם ג"כ מבין כל נסר לנסר נוטל נסר א' מבינתיים ומניח סכך כשר במקומו כשר, ואי לא, פסול, דמדהיו תקרה, אף שיפקפק יש גזירת תקרה.

לט) או נוטל אחת מבינתים ונותן סכך כשר במקום הנסר שנטל ואז כשר אפילו הנשארים רחבים ד"ט. וי"א דוקא בפחותים מד' טפחים (תרל"א).

מ) ואין מפקפק לטעמיה במ"ו אזיל, דס"ל אין מסככים בנסרים כשהן מג' טפחים עד ד' טפחים.

משנה ח[עריכה]


מא) המקרה סוכתו בשפודין לא מבעייא של מתכות דפסול מדאורייתא, מדאין גדולו מן הארץ, וגם מקבל טומאה. אלא אפילו שפוד של עץ, דהו"ל פשוטי כלי עץ דאינו מקבל טומאה מדאורייתא, עכ"פ מדסומך את ידו לפעמים על השפוד בשעה שצולה בו בשר, הו"ל משמש לאדם ולמשמשיו, דבכה"ג גם פשוטי כ"ע מק"ט עכ"פ מדרבנן (ועי' בפתיחה לטהרות אות מ"ז).

מב) או בארוכות המטה היינו הקרשים שהן דופני המטה מכאן ומכאן. ומיירי אפילו נשברה שאר המטה, שאז הארוכות אמקט"ו אפ"ה עכ"פ הו"ל שברי כלים. והניח הארוכות על הסוכה כקורות, כדי להניח הסכך עליהן. וקמ"ל דלא מבעיי' בשפודין שהן כלים, רק אפי' ארוכות שהן שברי כלים, אפ"ה פסולין לסכך (תרכ"ט ודלא כר"ב וכתוי"ט).

מג) כשרה ודוקא בסכך כשר מרובה על הפסול, ואין בהפסול ד' טפחים במקום א'.

מד) החוטט בגדיש לעשות בו סוכה בגדיש מונחים אגודות תבן הרבה זה על זה, והוציא אגודות התחתונות מתחת העליונות, ונעשה עי"ז חלל כשיעור סוכה.

מה) אינה סוכה דהסכך נעשה ממילא ע"י החטיטה, והו"ל תעשה ולא מהעשוי. מיהו בסיכך תחלה על גובה טפח אויר, ואח"כ חטט והרחיב החלל עד כשיעור סוכה, כשר (תרל"ה).

משנה ט[עריכה]


מו) המשלשל נ"ל שהוא מלשון שלשלת עבות [געפלאכטען].

מז) דפנות מלמעלה למטה שארג הדפנות מן הסכך למעלה כלפי מטה, כדי שיהיה לדפנות.

מח) אם גבוה מן הארץ עשרה טפחים כשרה אפילו ראשי הדפנות נמוכין הרבה מהסכך, רק שיהיה ראש הדפנות מכוון כנגד הסכך או תוך ג"ט מנגד המכוון (תר"ל ס"ט).

מט) כך מלמעלה למטה עשרה טפחים אפילו רחוקות הרבה מהארץ.

נ) הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים ברוחב הסוכה (תרל"ב).

משנה י[עריכה]


נא) בית שנפחת באמצעית הגג, והפחת רחוק מהדפנות.

נב) פסולה אבל בפחות מזה, כשר, דחזינן כאילו המעזיבה שייך לדופן שנתעקמה. אמנם כל שיש עקום ד' טפחים אסור לישב תחתיו (שם).

נג) וכן חצר שהיא מוקפת אכסדרה דהיינו שיוצא כעין תקרה מאמצעית גובה כתלי הבתים שהן סביב לחצר, וסיכך על האויר שבאמצע התקרה זו, נמצא הסכך רחוק מכותלי הבתים, אם רחוק מהן ד' אמות, פסולה. וקמ"ל בית שנפחת אף דמחיצות לתוכו עבידין אפ"ה בשיש ד' אמות לא אמרינן דופן עקומה, וקמ"ל אכסדרה שבחצר דאף דמחיצות לבית עבידין, ולא שייכין לתקרת האכסדרה, אפ"ה כשאין רחוקים מסכך ד' אמות, אמרינן דכשר מכח דופן עקומה.

נד) סוכה גדולה ר"ל סוכה גדולה שיש בה סכך כשר ז' טפחים על ז' טפחים רצופים באמצע, והקיפוה וכו'.

נה) פסולה סד"א דוקא בית שנפחת או אכסדרה, דפסולייהו רק משום תעשה ולא מן העשוי, דהרי הן מקורין מנסרים שהן ממין סכך, להכי אמרינן גבייהו דופן עקומה. קמ"ל דאף גבי סכך פסול נמי אמרינן בפחות מד' אמות דופן עקומה.

משנה יא[עריכה]


נו) העושה סוכתו כמין צריף [היטטע] בלי דפנות, והסכך משפע לכל צד עד לארץ.

נז) או שסמכה לכותל שהסכך משפע והולך מאמצע גובה כותל בית, עד לארץ.

נח) מפני שאין לה גג דשפוע אהל לא הוה אהל. והכי קיי"ל. וקמ"ל צריף לרבותא דרבנן אף שאין שם כותל כלל אפ"ה מכשרי, וקמ"ל סמכה לכותל דאף שיש שם כותל אפ"ה פסל ר"א. מיהו אם היה בשפולי הסכך דופן גובה טפח, או שהיה בראש השפוע גג שוה טפח בכל המשך אורך הסוכה כשר (תרל"א ס"י).

נט) מחצלת קנים [ראהרמאטטע] גדולה.

ס) גדולה עשאה לשכיבה ר"ל אם עשאה בפירוש שתהיה לשכיבה.

סא) מקבלת טומאה ואין מסככין בה אבל סתמא לסיכך קיימי.

סב) ואינה מקבלת טומאה סיפא מיירי בקטנה דסתמא לשכיבה, להכי דוקא בעשאה בפירוש לסיכך, אינה מק"ט ומסככין בה.

סג) עשאה לשכיבה ר"ל אפילו גדולה מסתמא עשאה לשכיבה, ולהכי מקבלת וכו'.

סד) לסיכוך ר"ל אבל אם פירש שתהיה לסיכוך.

סה) מסככין בה ואינה מקבלת טומאה דכל שעשאה לסיכך, אפילו ישב עליה הזב אינה מק"ט, דאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו, שהרי אינו מיוחד לישיבה ואי"ל הרי מקבל טומאה כשהאהילה על מת, ליתא דכל היוצא מהעץ אינו מקבל טומאת אהלים (כפ"ב דשבת מ"ג). וקיי"ל כת"ק. מיהו בהיה לה שפה, אפילו נטלה השפה אז אפילו מחצלת גדולה, פסולה [תרכ"ט] מדהו"ל עכ"פ שברי כלים.

בועז לפרק א[עריכה]

אין פירוש לפרק זה

הלכתא גבירתא כללא דפרק א[עריכה]

משנה א[עריכה]

מדכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים וכו׳ כי בסוכות הושבתי את בני ישראל הם ענני כבוד שהקיפם, מיהא עיקר לשון סוכה היינו סכך, דעל שם הסכך נקראת סוכה, וצריך להיות חלל הסוכה, דהיינו הנחת הסכך לא למטה מעשרה טפחים, דלמטה מי' טפחים הוה דירה סרוחה, ולא למעלה מעשרים אמות, בת וי״ו טפחים מצומצמים, דצריך שיהיה שיעור גבהה באופן שאפשר לבנותה עראי, ואז אפילו עשאה קבע שעשה מחיצות של ברזל יצא. משא״כ בגבוה יותר מכ׳, מחמת גובה הדפנות צריך לבנותה רק קבע. והרי אמרה התורה בסוכת תשבו ז׳ ימים, כל ז׳ ימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי. ולא קשה האיך אפשר דעד כ׳ מחשיב אפילו קבע עראי וכשר, וקצת יותר פסול. דכל שיעורי חכמים כך הוא, וא״א בלי גבול, (וכר״ה די״ג א' כל מדות חכמים כך הוא). ובגבוה יותר מכ׳ וענפי הסכך והעלין יורדין למטה עד שמגיע לחלל כ׳, אז דוקא אם צלתן דהוצין מרובין מחמתן כשרה, מיהא במיעט הגובה דיותר מכ׳ ע״י שתלה בה דברים נאים, או ע״י כרים וכסתות ואפי׳ ביטלם, לא הוי מיעוט, אבל במיעטה בתבן או עפר וביטלה בפה [ולא בסתם] שיהי׳ מונח שם ז׳ ימים הוה מיעוט [ואסור למעטה ביו״ט] ובסוכה שגבוה י' טפחים וענפים ועלין דסכך יורדין לתוך י׳ אפי׳ אם חמתן מרובה מצלתן פסולה, דדירה סרוחה היא, משא״כ נוי שיורד לתוך י׳ אינו פוסל. ובסוכה למטה מי׳ וחקק בה להשלימה לי׳ טפחים דוקא ביש בחקק לפחות ז׳ על ז׳ טפחים וגם אין בין שפת החקק לכותלים סביב ג׳ טפחים כשרה.

גודל סוכה ז״ט על ז״ט, ולענין גודל אין לה שיעור. ובנתן בגדים לנאותה שממעטים אותה מז׳ על ז׳ פסולה. ואעפ״י שעיקר לשון סוכה הוא סכך, לא דפנות, מכמ״ק הלכה למשה מסיני דלא קרוי סוכה אלא עם דפנות, ומדכתיב בסכת, בסכת, בסוכות, ויש אם למסורת, דנמסר ב׳ פעמים בלשון יחיד בלא וי״ו, הרי כאן שנים, ופעם א׳ בלשון רבים ומיעוט רבים שנים, הרי כאן ארבעה, דל חד קרא לגופיה דמצוה, פשו להו תלתא, שתים כהלכתן ואתא הלממ״ס למיגרעיה לדופן שלישית דסוכה, דסגי לה בטפח. ומצוה מן המובחר שיעשה ד׳ דפנות שלימות דהיינו דלת בדופן הד', ומי שאין לו כדי צרכו יותר טוב לעשות ג׳ דפנות שלימות מד' שאינן שלימות. מיהא בדיעבד או בא"א מותר ג"כ בב' דפנות וזהו אפשר בב' אופנים:

א) או שיעשה ב' דפנות זו אצל זו כזה (איור מס' 1)

איור מס' 1

ועושה דופן שלישית שברחבו קצת יותר מטפח ומעמידו בפחות משלש טפחים סמוך לדופן כזה (איור מס' 2)

איור מס' 2
איור מס' 3

דבפחות מג״ט כלבוד וסתום, ונמצא שרוב הדופן מהכשר סוכה עשויה, ועוד יעמיד כנגד הדופן הקטנה בסוף המקצוע שבצד זה, קנה ומניח על הדופן הקטנה והקנה קנה למעלה אפילו אינה נוגע ממש בהן, רק שיהיה כנגדן ממש למעלה, דהוי כצורת הפתח כציור זה (איור מס' 3)

ואפי' בהסכך מונח עליהן יש להחמיר ולהניח קנה על גביהן, דהסכך לא נעשה לשם צורת הפתח, ואז בשבת דסוכות, מותר בשעת הדחק להוציא מן הבית דרך חלון הפתוחה לסוכה כזאת שעומדת לפני הבית אף על גב דבשאר שבתות אסור לטלטל מבית למקום כזה, אלא בתיקון ברוח הרביעית, כאן אמרינן מגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת [ואסור לעשות שאר הדפנות ע״י צורת הפתח, דב׳ דפנות שלימות בעינן. וכן אסור במחיצות של קנים פחות מג"ט.]

איור מס' 4

ב) או שיעשה ב' דפנות זו כנגד זו, ודופן שיש ברחבו ד"ט ומשהו ביניהם דהיינו בפחות מג׳ טפחים סמוך לא׳ מב׳ הדפנות, כזה (איור מס' 4)

וקנה על הפס והדופן [ובאיכא דופן ז״ט בלא לבוד וכ״ש בג׳ דפנות שלימות א״צ צורת הפתח ורק לנוי בעלמא נהגו כן] ובעושה סוכה בבית בזוית של כותל מזרח וכותל דרום אעפ״י דפי תקרה יורד וסותם, לא מהני לחשוב לדופן ג׳ עד שישים תחת הקורה קנה מכאן וקנה מכאן לצורת הפתח כרט״ז. כיון דנקרא סכך ע"ש שמגין מן החמה, צריך שיהיה הסכך צלתה מרובה מחמתה, דוקא, ולכתחילה יהיה הסכך קל שיראו ממנו הכוכבים הגדולים בלילה, ובדיעבד אפילו מעובה כמין בית שאין הכוכבים נראים כשרה. מיהא באין הגשמים אפילו כשיורדים מרובים יכולים לירד בתוכה פסולה. (ובסכך מבולבל שקנה עולה וקנה יורד עי׳ סי׳ תרל״א) משום גזירת בית. סוכה במסוככת כהלכתה כל שנעשה לצל, אע״פ שלא נעשה לשם מצוה כשרה, ואפילו עשאוה נכרים ואפילו רק לדירת עראי, כמו שעושים רועים וכדומה. [ובנעשית מאליה כחוטט בגדיש עיין לקמן מ"ח דפסולה]. ובעשאה לבית דירה פסולה דהוי כבית. אא״כ מגביה הסכך וחוזר ומניחו, ואין לעשות הסכך קודם הדפנות ואפילו בדיעבד יש פוסלין, ובעשה טפח סמוך לסכך מותר לסכך קודם שיעשה שאר דפנות. וסוכה העומדת משנה לשנה כשרה, ומצוה שיחדש טפח על טפח בסכך לפחות לשם סוכה או שילך החידוש על פני כולה ואפילו רחב כל שהוא. ובעשאה לשם החג אפי׳ מתחלת השנה א״צ חידוש.

משניות ב-יא[עריכה]

שמנה דינים בסכך

א) למעלה מכ׳ אמה, כמ״ש במ״א.

ב) מחובר [מ״ב ד'] שלא יהיה מחובר לקרקע, דכתיב חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך שתעשה סכך ממה שהוא כבר נאסף בגורן, לא מהמחובר עדיין, ולפיכך העושה סוכה תחת האילן שיהיה האילן לסכך, פסול, ואפילו הניח סכך כשר תלוש על הסוכה ואפילו הסכך הכשר בלא האילן צלתה מרובה מחמתה, וענפי האילן מועטים שחמתם מרובה מצלתם, יש אוסרים, עד שיערב הסכך פסול עם הכשר, ואז אף שניכר הפסול במקומו כשר, או שהסכך הכשר הוא הרבה כ״כ, עד שאפילו אם תנטל כל הסכך שמונח מכוון נגד הענפים, אעפ״כ תשאר הסוכה צלתה מרובה מחמתה, או שיקצוץ ענפי אילן ויגביה כל ענף וענף ויחזיר ויניחנו על הסכך לשם סוכה כדי שלא יהיה תעשה ולא מן העשוי וכלקמן, ואז ממילא יכול להיות כל הסכך מענפי האילן התלושים.

ג) ב׳ סככים זה למעלה מזה ושניהם צלתה מרובה מחמתה [דחמתה מרובה לא שמה סכך] ויש ביניהם י״ט שיעור סוכה [דבלא״ה הוי כסכך א׳] פסול. וסוכה שתחת סוכה ויכולה התחחונה לקבל כרים וכסתות של עליונה ואפילו רק ע״י הדחק, ויש ביניהם י״ט, העליונה כשרה והתחתונה פסולה, ובאין ביניהם י״ט או שאינה יכולה לקבל וכו׳ אפילו ע״י הדחק התחתונה כשרה במסוככת כהלכתה, אע״פ שהעליונה למעלה מכ׳ וצלתה מרובה מחמתה, ובהתחתונה אינה מסוככת כהלכתה ומתכשרת ע״י סכך העליונה, צריך שלא יהיה סכך העליונה גבוה מן הארץ כ׳ אמה.

ד) שלא יהיה הסכך דבר המקבל טומאה [מ״ג, ח, י״א] דבאספך מגרנך ומיקבך כתיב, לא בגורן וביקב עצמו שהוא מאכל ומקבל טומאה, רק מה שהוא אוסף ממנו, דהיינו הקשין והפסולת שאין מקבלין טומאה, ולכן אסור לסכך בכלים [יבשברי כלים אע״ג שכבר טהרו מטומאתם אסור מדרבנן, וכל עץ שנמצא בו ברזל אין לסכך בו דשבר כלי הוא], ולא בדבר שיש לו בית קיבול דמק״ט, [חוץ מקנים ומרזב דלא מחשיב ב״ק] ולא במחצלאות שעושה מבאסט לכסות הסחורה או מענפי אילן רכין כאותן שמעמידין בעגלות [וואגענקערבע], ואפילו לאחר שביטלן מתורת כלי [חוץ בעשאן להדיא לסיכוך דאז אפילו יש להם שפה באינה ב״ק, ולא נהגו להניח מחצלאות אלו בגגין כעין תקרות (דאז יש לחוש שמא ישב ג״כ תחת תקרת הכית) מותר לסכך בהן] ולא בשפודין דעץ [ולרמג״א דעץ כשר, ורק דמתכות פסול] וארוכות המטה, ולא בענפים שיש בהם אוכלין כפירות אם לא שהפסולת מרובה, והיד מצטרף לאוכל, כשקצרם לאוכל, ואפילו נמלך אח׳׳כ עליה לסיכוך פוסל, ורק בעשה מעשה שניכר שרוצה אותם לסיכוך כגון שידוש אותם או שקצרם מיד לסיכוך מצטרף לפסולת ומותר. [מיהא במאכל בהמה אע״פ שבנ״א אוכלים אוחו לרפואה כפענכעל, מסככין]. ולהעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה לש״ע אסור, ולרמג״א מותר, ולפ״ז להניח הסכך ע״ג סולם [לייטער] כדי לסכך ע״ג, או להחזיקו, וה״ה בכל כלי המקבל טומאה כספסל וכסא שמק״ט מדרס, לש״ע אסור אפילו ברוחב כ״ש ולרמג״א אינו פסול רק ברוחב ד״ט [עי׳ או״ח ססי׳ תרל״ב] שאז הוא עצמו סכך פסול; מיהא לחבר כלונסאות ודפנות הסוכה במסמרות דברזל או לקשרם בבלאות אע״פ דמק׳׳ט לכ״ע מותר: ולפרוש על סוכה שמסוככה כהלכתה סדין מפני החמה, או תחתיה מפני נשר, שלא יפלו עלין וקסמין למטה אסור, וי״א שרק בפירס שלא תתיבש הסכך, או תחתיה שלא ישירו שאז יהי׳ חמתה מרובה אז דוקא פסולה, הא להגין מחמה או עלין כשרה בתוך ד״ט לסכך, ולכתחילה אפי׳ שלא בשעת אכילה צריך שיהא ניכר לכל שמכוין להגן. [מיהא לנאותה בתוך ד״ט, לכ״ע כשרה] ויש ליזהר שלא לתלות שום נוי אפילו אינו רחב ד״ט רק בפחות מד״ט לסוכה, ובגשמים מטפטפים יפרוס סדין ויאכל בלי ברכה, דספק ברכות להקל. ולענין לישב ולישן תחת היממעלבעט בסוכה, ג׳ דינים יש, א) כילה [ביוצאים עצים ארוכים מד׳ זויות המטה, וסדין פרום עליהן] דלא קביע, לא מיתסרא אלא בתרתי לריעותא שיש לה גג רוחב טפח וגבוה י׳׳ט. ב) וקינופת דהוא ככילה וקביע, ויש לה גג טפח אסור, אפילו באין גבוה י״ט. ג) נקליטין [שאחד יוצא באמצע צד הראש, והשני במרגלותיה כנגדו] דקביעי מאד בגבוה י״ט אפי׳ בלא גג אסור, והני י״ט מודדין מהארץ, לא מהמטה. וממילא הישן תחת המטה בגבוה י״ט אסור [מ״ה].

ה) תעשה ולא מן העשוי, כלומר הנעשה כבר שלא לשם צל, ועכשיו נמלך שתהיה לצל כמניח עצים או קש ע״ג מחיצות ליבשן ואח״כ נמלך שתהיה לסכך, פסול, ומדרבנן אפילו בהניחן לסכך והוא מדברים שדרך להניחן ליבשן כחבילה מקנים וקש ודוקא שיש בהחבילה כ״ה קנים ונקשרה בב׳ ראשים או באמצע עד שיכול לטלטלה ע״י האגוד, משא״כ בנקשרים מצד אחד. וביש בגזע א׳ כ״ה קנים דוקא באגד עמהם קנה א׳ הוי חבילה. וחבילה הנקשרת רק למכרה במנין, ומיד כשיקנה מתירה הקינה, לא מקרי חבילה. ובכבר סיכך בחבילה כיון דאסור רק מדרבנן די בהתרת האגודות. מיהא בהניחם ליבש דפסול מדאוריי׳ צריך התרה ולהגביהן ולחזור ולהניחן לשם סוכה. והחוטט בגדיש ועשאוהו סוכה פסול דמעיקרא געשית לגדיש לא לצל, וכשחוטט נעשה הסכך מעצמו והוי תעשה ולא מן העשוי, ובעשה בתחלה כשנתן הגדיש חלל טפח במשך ז״ט לשם סוכה ואח״כ השלימה לי״ט טפחים כשרה כמ״ה.

ו) [מ׳׳ו, ז] גזירת תקרה, שלא יטעה לומר מ״ש לישב בסוכה מ״ש לישב תחת תקרת הבית ולהכי אין מסככין בנסרים רחבים ד״ט אפי׳ הניחם על עובין דשם קצרי׳ [אע״פ שהן גדולי קרקע] ומנהגינו שלא לסכך בנסרים כלל אפי׳ אינם רחבים ד״ט ואפי׳ בלאטעש שאין דרך לעשות ממנו תקרה לא שלא יבא לסכך כ״כ עד שלא יהיו הגשמים יורדין והוי גזירת בית, ובשעה הדחק או שאין לו לסכך מותר אפילו בנסרים רחבים ד״ט ואפילו משופין ודומין לכלים בלא ייחדן לשום תשמיש, וכן בכל דבר האסור משום גזירה, וביש לו בית המסוכך בנסרים ואין עליהם מעזיבה פסול לסוכה מה״ת משוס תעשה ולא מן העשוי עד שיעשה מעשה להסיר כל המסמרים ולנענע כל נסר, או שיטול מן ב׳ נסרים נסר א׳ ויתן ביניהם סכך כשר ומותר אפי׳ נסרים רחבים ד״ט בשעח הדחק [ובהיה כבר עליהם מעזיבה אם מותר ליטול המעזיבה ולתקן ע״י פקפוק או נטילת א׳ מבינתים הניח המג״א בצ״ע והא״ר מתיר].

ז) [מ׳׳ח, י] אויר פוסל בסכך בג״ט ברוחב בין באמצע בין מן הצד אפי׳ גדולה הסוכה יותר מז״ט, שהוא שיעור סוכה, ובפחות מג״ט כשרה ומצטרף להשלים הסוכה. ואם יש אויר ג״ט במקום א׳ ואינו חולק הסוכה, כל הסוכה כשירה, מלבד באותו המקום, ואם חולק הסוכה לשנים עד שלא נשאר שיעור הכשר סוכה עם ג׳ דפנות, אותו חלק שאין בו שיעור הכשר פסול, ובסכך דק מאד שיש בה אויר הרבה, באינו ג״ט במקום א׳, וצלתה מרובה מחמתה כשרה. ובלבד שלא יהיה ע״פ כל הסוכה או במקום א׳ באורך כדי ראשו ורובו.

ח) סכך פסול מן הצד סמוך לדופן אפילו במהלך על כל אותו צד ואפילו בכל הד׳ דפנות, אם הוא פחות מד׳ אמות מותר לישב תחת הסכך כשר, ודוקא שיש בו ז״ט דהללמ״ס דאמרי׳ דופן עקומה, וכאילו הסכך מן הדופן נעקם ונכפף למעלה [ובגג עקום אפי׳ בשפוע ד״א אינו פוסל, אא״כ הוא במשכו ד״א]. ובהסכך פסול אינו מגיע לדופן, פלוגתא בין הפוסקים, אי אמרי׳ דופן עקומה, ובסכך פסול באמצע הסוכה גדולה פוסל בד״ט, ולפיכך בסוכה דג׳ דפנות, והפסול הולך ע״פ ארכו, כיון דאין בכל הצד אלא דופן ומחצה פסולה כל הסוכה, ובהולך לרחבה ונשאר בחלק הפנימי שיעור סוכה, כשר חלק הפנימי, ובפחות מד״ט בטל לגבי הסכך, ועכ״פ יש להחמיר שלא לישב חחתיו, ובסוכה קטנה שאין בה רק זעז״ט, או אפי׳ ט׳ ומחצה, בין באמצע בין מהצד פוסל בג׳ טפחים.

ב׳ דינים בדפנות, א) דפנות גבוהים ז׳ ומשהו והעמידם בפחות מג׳ סמוך לארץ כשרה, אפי׳ הגג גבוה הרבה, אפילו אינו מכוון ממש כנגדן, כשהוא בתוך ג׳ כנגדו. [ובסוכה גבוה רק י״ט כשר אפי׳ בדופן ד״ט וב׳ משהוין ומעמידה באמצע דהוה כלבוד]. ב) ובראשי הדפנות דבוקות זו בזו, כזה או שסמך ראש הדופן לכותל כזה דוקא ביש פחות מג״ט סמוך לגג רוחב טפח. או בהגביה הדופן הסמוך לכותל מן הקרקע טפח [והטפח לא יהיה אויר רק מדופן או סכך לרמב״ם ורא״ש]. וצריך שיהיה ז״ט על ז״ט בגובה י״ט [לאפוקי באם היא בגובה י״ט אינה רחבה זע״ז] וגם הדפנות צריכות שיהיו לאחר גובה י׳ עשויות מדבר שמסככין בו, שיחשב לסכך. ובכל הדפנות מדבר שמסככין מותר לישן אפילו תחת הדפנות. דין מחצלאות עי׳ לעיל אות ד׳.