תפארת ישראל על סוכה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


משנה | סדר מועד | מסכת סוכה
תפארת ישראל על מסכת סוכה: א | ב | ג | ד | ה | כל המסכת
יכין למשניות: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא || בועז || הלכתא גבירתא


יכין לפרק ראשון[עריכה]

משנה א[עריכה]


א) סוכה חלל סוכה.

ב) שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה כל אמה בת ו' טפחים (מג"א תרל"ג).

ג) פסולה דצריך שיהיה שיעור גבהה, באופן שאפשר לבנותה עראי, ובגבוה כ' [אב"י יותר מכ' כצ"ל] צריך לבנותה קבע.

ד) רבי יהודה מכשיר דס"ל סוכה צריך דירת קבע.

ה) ושאינה גבוהה עשרה טפחים דהו"ל דירה סרוחה.

ו) ושאין לה שלשה דפנות וסגי בב' דפנות, ושלישית רק בפס שרחב קצת יותר מטפח, ויעמיד הפס טפח תוך ג' טפחים לאחד מהדפנות, דעי"ז מדאמרינן לבוד הו"ל כאילו גם דופן זה רחב ד"ט, דהו"ל רוב שיעור המשך דופן של סוכה, שדיני שיהיה לכל הפחות רחב ז' טפחים. וצריך שיעמיד נמי בסוף המשך הכותל השלישית קנה דק, ויניח קנה אחד על הפס טפח ועל קנה הדק שבסוף הכותל כצורת הפתח, כזה:TIFEI-SUKKA-01.PNG

מיהו בדופן אחת במזרח ודופן אחת במערב וביניהן מפולש, צריך שיהיה דופן השלישית רחבה ממש ד' טפחים ומשהו, שמעמידו בפחות מג' טפחים סמוך לאחד מהב' דפנות, כדי שיהיה ע"י לבוד נחשב כז' טפחים ביחד, שהוא שיעור סוכה שלם. וי"א דבכה"ג א"צ צורת הפתח. ונהגו לעשות ג' מחינות שלימות (תר"ל ס"ה).

ז) ושחמתה מרובה מצילתה ר"ל שמרובה חמתה מצלתה למטה. דלמעלה אפילו שוים סכך להאוירים שבין הסכך, פסול, דהחמה מתפשט למטה טפי מהצל (תרל"א).

ח) סוכה ישנה ר"ל שהניח סככה סתם קודם ל' יום שלפני החג (תרל"ו).

ט) ובית הלל מכשירין ומכל מקום נכון שיחדש בהסכך טפח על טפח במקום אחד, או כל דהו ע"פ כל אורכה או רחבה. וה"ה בעשאה סתם תוך ל' צריך חדוש. [וללבוש בכה"ג א"צ חדוש]. מיהו בעשאה בפירוש לשם חג אפילו מתחלת השנה א"צ חדוש. ובעשאה בפירוש שלא לשם מצוה, רק לצל בעלמא, ג"כ סגי בחידוש (ועי' משבצות שם סק"ג).

משנה ב[עריכה]


י) כאלו עשאה בתוך הבית ופסול. מיהו אם הסוכה צילתה מרובה מחמתה בלי האילן, והאילן חמתו מרובה מצילתו ועירב הסכך פסול עם הכשר, אף שניכר הפסול במקומו כשר (מג"א תרכ"ו סק"ד).

יא) והתחתונה פסולה מדכתיב בסוכת לשון יחיד, והרי התחתון יושב תחת ב' סככים. ודוקא שיש ביניהן י' טפחים.

יב) התחתונה כשרה אם אין הסכך שעל גבי תחתונה יכולה לקבל כלי בית שבעליונה אפילו על ידי הדחק, גם לת"ק שתיהן כשרות. ורק פלוגתייהו, ביכול הסכך של תחתונה לקבל הכלי בית שבעליונה ע"י הדחק, דאז הו"ל התשמיש של תחתונה רק עראי ור"י לטעמיה דס"ל סוכה דירת קבע בעינן והו"ל העראי כמאן דליתא. והלכה כת"ק (תרכ"ח).

משנה ג[עריכה]


יג) פירס עליה סדין [טעפפיך], דמדמקבל טומאה פסול לסכך.

יד) מפני החמה שלא יצטער בה.

טו) או תחתיה תחת הסכך.

טז) מפני הנשר שלא ינשרו העלין על שולחנו וכ"ש בפרסו שלא יתיבש הסכך או לד"א שאינו לצורך ישיבת הסוכה. אבל בעשה כן לנאותה, כשירה, דכל לנאותה הו"ל צורך סוכה ובטל לגבה. והוא שיהיה תוך ד' טפחים מהסכך. וי"א דמפני החמה דמתניתין דפסול, היינו בפירסו שלא יתיבש הסכך, ויהיה חמתה מרובה מצילתה. אבל בעשה כן כדי שלא יצטער בחמה, הו"ל כלנאותה, שיתענג בה, וכשירה. מיהו בגשמים מנטפין מהסכך, יפרוס סדין וישב שם, דהרי לדעה שנייה כשירה מדצורך ישיבה היא, רק ספק ברכות להקל, ולכן לא יברך לישב בסוכה (מג"א תרכ"ט).

יז) או שפירס על גבי הקינוף הוא מטה עם ד' קונדסין בד' זויותיה, אפילו אינן גבוהין י' טפחים, והמטה עומדת בהסוכה.

יח) אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה הוא מטה שיש בה ב' קונדסין, א' באמצע ראש המטה, וא' באמצע מרגלות המטה. ובפירס סדין עליהן כשר, דמדאין הגג פסול רחב טפח, לא חשיב אהל לבטל אהל דסוכה שעל גבו. ודוקא באין גבוה י' טפחים עד ראש הקונדסין. ויש מכשירין אפילו גבוהין י"ט (תרכ"ז).

משנה ד[עריכה]


יט) הדלה עליה ר"ל הגביה והמשיך שיהיה לסכך על הסוכה.

כ) ואת הקיסוס [עפאקרויט], והוא מין עשב שנדלה כגפן.

כא) וסיכך על גבה ר"ל שהניח סכך כשר ע"ג הגפן או איפכא.

כב) פסולה דמחובר פסול לסכך, [ולכאורה היה נ"ל, מדלא מחלק הש"ס הכא דאם לנאותה כשירה ופירש כשאין סכך כשר רבה על הפסול וכלעיל סי' ט"ז, ש"מ דאע"ג דשאמט"ו ותלוש תרווייהו מחד קרא נפקי דכתיב מגרנך, דהיינו פסולת גורן שהוא תלוש ואינו מקבל טומאה, אפ"ה דוקא בשמקט"ו, שהוא תלוש, שייך שפיר לומר שכשהוא לנאותה בטלו לגבי קישוט דסוכה ואפשר נמי דאינו מק"ט אז אף שלא קבעו ביתידות בהסכך מדוודאי בטלו לגבי הסוכה (ועיין כלים פ"כ מ"ו) אבל דבר המחובר לא שייך שיבטלו לגבי קישוט הסוכה. ותו הרי אף כשיבטלו הרי נשאר להיות מחובר. אמנם י"ל דמדנקט תנא הדלה עליה וסיכך ע"ג ואי נימא דר"ל שהיה המחובר למטה, והסכך כשר למעלה למה לא נקט תנא רבותא טפי, דהרי אפילו המחובר למעלה פסול, וכלעיל מ"ב. ותו דבש"ס מפ' לסיפא דסכך כשר רבה כשירה דמיירי שחבט לסכך הפסול וערבו בסכך הכשר, וק' א"כ למה לא הזכירה המשנה תנאי זה. אע"כ דגם רישא בערבו לסכך הפסול מיירי, וה"ק הדלה עליה, ר"ל על סוכה המסוככת כהלכתה. וכן משמע לשון עליה, שהסכך כשר למטה והמחובר למעלה, וקאמר אף על גב שחזר וסיכך גם על המחובר עם סכך כשר למעלה, דנמצא דהמחובר כולו טמון חבוט ומעורב בתוך הסכך הכשר אפ"ה כל שאין סכך הכשר רבה עליו הסוכה פסולה. א"כ מדאיירי מתניתין בשהמחובר טמון תו לא מצי הש"ס למנקט דאם לנאותו כשר דבטמון לא שייך לנאותו].

כג) ואם היה סיכוך הרבה מהן יותר מן ענפים המחוברין. וערבן יחד יפה עם התלושין.

כד) כשרה ודוקא שאחר שקצצו נענע כל ענף וענף שקצץ. דאל"כ פסול מדהיה פסול בשעת הנחה, וכתיב תעשה ולא מהעשוי כשרותו ממילא ע"י קציצה. מיהו בסיכך תחת הגג ואח"כ הסיר הגג, לא מקרי תעשה וגו', מדאין הפסול בסכך עצמו. [ובאויפצוגדאך] יש להחמיר לבלי לסכך עד שיפתחו הדלתות שלמעלה מהסכך דפתיחתן אחר הנחת הסכך לא הוה מעשה כל כך כאילו הסירן לגמרי, דאז היה כשר, אמנם אחר שנסכך בכשרות, יכול לסגור ולפתוח הדלתות כחפצו, מדהיה תחלה בכשרות. ואפילו ביו"ט שרי (תרכ"ו).

כה) כל שהוא מקבל טומאה ככלים או בגדים וכדומה.

כו) ואין או שאין וכו'.

כז) גידולו מן הארץ כעורות וכדומה אף שאין מקט"ו כגון שלא נגמר מלאכתן להתשמיש שיחדן לו.

כח) מסככין בו קשה למה לא נקט נמי מחובר בזה הכלל. ואת"ל מדכבר תני ליה, הרי גם מקט"ו כבר תנא ליה בפירס עליה סדין. ותו למה הפסיק בעירב במחובר בין פירס עליה סדין לזה הכלל, והרי הנך שייכי אהדדי. ונ"ל דאי הוה תני זה הכלל מיד אחר פירס סדין, סד"א דבזה הכלל נכלל נמי מחובר וכשר לסכך, דהרי מחובר גדולו מן הארץ ואמקט"ו, אבל לבתר דכבר תנא פסול של מחובר, שפיר מצי למנקט זה הכלל. אמנם ק' כללא בתרא ל"ל, והרי מכללא קמא שמעינן לה מדיוקא, ובריא"ף באמת לא נקט רק כללא בתרא. ונ"ל דאיצטריך, דאי מרישא סד"א דתרתי בעי, קמ"ל סיפא לאשמעינן דבחד לריעותה סגי.

משנה ה[עריכה]


כח) וחבילי זרדין אגודת קנים.

כט) אין מסככין בה גזירה שמא יניח שם להתיבש, ושלא לשם סכך, ואח"כ ימלוך עליה שישארו שם לסכך. והרי כתיב תעשה ולא מהעשוי ממילא. מיהו אין חבילה פחות מכ"ה קנים. כי כן דרך לאגד ליבשן.

ל) וכולן שהתירן כשרות וא"צ נענוע וכנ"ל סי' כ"ד, מדלא הניחן שם ליבש (תרכ"ט).

לא) וכולן כשרות לדפנות בין מחובר, בין מק"ט, ובין חבילה.

משנה ו[עריכה]


לב) ורבי מאיר אוסר אם כל נסר רוחב ד' טפחים, ד"ה פסול, אפי' הפכן על חודן דשם אינן רחבים ד"ט, אפ"ה פסולין מגזירת תקרה. ובפחותין מג' טפחים ד"ה כשרין, כי פליגי ברחבים מג"ט ועד ד' טפחים. וקיי"ל כר"י מיהו לדידן אפי' בפחות מג"ט איכא גזירת תקרה, מדדרך לסכך בתינו בכמותן. ומה"ט לא יסכך בקש, שמא יעבה הסכך כתקרה. אמנם כל שאסור מגזירת תקרה, בשעת הדחק שרי (תרכ"ט).

לג) כשרה אפי' בהניחו באמצע שיעור הסוכה.

לד) ובלבד שלאי ישן תחתיו נקט שינה, דשינה אפי' ארעי אסור, גזירה שמא יתקע בשינה. מיהו אם הנסר אינו רחב ד"ט, מותר לישן תחתיו דסכך פסול, באמצע פוסל רק בד"ט, ומן הצד פוסל רק ברחב ד' אמות, דאל"כ אמרינן דופן עקומה, מהלכה לממ"ס. אבל אויר אפי' מהצד פוסל בג' טפחים, ואין ישנים תחתיו, ודוקא שהולך האויר על פני כל הסוכה, או שיש בו כדי ראשו ורובו.

משנה ז[עריכה]


לה) תקרה [ציממערדעקקע].

לו) שאין עליה מעזיבה שלא טחו טיט על עצי התקרה.

לז) בית שמאי אומרים מפקפק ר"ל סותר.

לח) ונוטל אחת מבינתים ר"ל אפי' סותר ומנענע כולן, אפ"ה דוקא אם ג"כ מבין כל נסר לנסר נוטל נסר א' מבינתיים ומניח סכך כשר במקומו כשר, ואי לא, פסול, דמדהיו תקרה, אף שיפקפק יש גזירת תקרה.

לט) או נוטל אחת מבינתים ונותן סכך כשר במקום הנסר שנטל ואז כשר אפילו הנשארים רחבים ד"ט. וי"א דוקא בפחותים מד' טפחים (תרל"א).

מ) ואין מפקפק לטעמיה במ"ו אזיל, דס"ל אין מסככים בנסרים כשהן מג' טפחים עד ד' טפחים.

משנה ח[עריכה]


מא) המקרה סוכתו בשפודין לא מבעייא של מתכות דפסול מדאורייתא, מדאין גדולו מן הארץ, וגם מקבל טומאה. אלא אפילו שפוד של עץ, דהו"ל פשוטי כלי עץ דאינו מקבל טומאה מדאורייתא, עכ"פ מדסומך את ידו לפעמים על השפוד בשעה שצולה בו בשר, הו"ל משמש לאדם ולמשמשיו, דבכה"ג גם פשוטי כ"ע מק"ט עכ"פ מדרבנן (ועי' בפתיחה לטהרות אות מ"ז).

מב) או בארוכות המטה היינו הקרשים שהן דופני המטה מכאן ומכאן. ומיירי אפילו נשברה שאר המטה, שאז הארוכות אמקט"ו אפ"ה עכ"פ הו"ל שברי כלים. והניח הארוכות על הסוכה כקורות, כדי להניח הסכך עליהן. וקמ"ל דלא מבעיי' בשפודין שהן כלים, רק אפי' ארוכות שהן שברי כלים, אפ"ה פסולין לסכך (תרכ"ט ודלא כר"ב וכתוי"ט).

מג) כשרה ודוקא בסכך כשר מרובה על הפסול, ואין בהפסול ד' טפחים במקום א'.

מד) החוטט בגדיש לעשות בו סוכה בגדיש מונחים אגודות תבן הרבה זה על זה, והוציא אגודות התחתונות מתחת העליונות, ונעשה עי"ז חלל כשיעור סוכה.

מה) אינה סוכה דהסכך נעשה ממילא ע"י החטיטה, והו"ל תעשה ולא מהעשוי. מיהו בסיכך תחלה על גובה טפח אויר, ואח"כ חטט והרחיב החלל עד כשיעור סוכה, כשר (תרל"ה).

משנה ט[עריכה]


מו) המשלשל נ"ל שהוא מלשון שלשלת עבות [געפלאכטען].

מז) דפנות מלמעלה למטה שארג הדפנות מן הסכך למעלה כלפי מטה, כדי שיהיה לדפנות.

מח) אם גבוה מן הארץ עשרה טפחים כשרה אפילו ראשי הדפנות נמוכין הרבה מהסכך, רק שיהיה ראש הדפנות מכוון כנגד הסכך או תוך ג"ט מנגד המכוון (תר"ל ס"ט).

מט) כך מלמעלה למטה עשרה טפחים אפילו רחוקות הרבה מהארץ.

נ) הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים ברוחב הסוכה (תרל"ב).

משנה י[עריכה]


נא) בית שנפחת באמצעית הגג, והפחת רחוק מהדפנות.

נב) פסולה אבל בפחות מזה, כשר, דחזינן כאילו המעזיבה שייך לדופן שנתעקמה. אמנם כל שיש עקום ד' טפחים אסור לישב תחתיו (שם).

נג) וכן חצר שהיא מוקפת אכסדרה דהיינו שיוצא כעין תקרה מאמצעית גובה כתלי הבתים שהן סביב לחצר, וסיכך על האויר שבאמצע התקרה זו, נמצא הסכך רחוק מכותלי הבתים, אם רחוק מהן ד' אמות, פסולה. וקמ"ל בית שנפחת אף דמחיצות לתוכו עבידין אפ"ה בשיש ד' אמות לא אמרינן דופן עקומה, וקמ"ל אכסדרה שבחצר דאף דמחיצות לבית עבידין, ולא שייכין לתקרת האכסדרה, אפ"ה כשאין רחוקים מסכך ד' אמות, אמרינן דכשר מכח דופן עקומה.

נד) סוכה גדולה ר"ל סוכה גדולה שיש בה סכך כשר ז' טפחים על ז' טפחים רצופים באמצע, והקיפוה וכו'.

נה) פסולה סד"א דוקא בית שנפחת או אכסדרה, דפסולייהו רק משום תעשה ולא מן העשוי, דהרי הן מקורין מנסרים שהן ממין סכך, להכי אמרינן גבייהו דופן עקומה. קמ"ל דאף גבי סכך פסול נמי אמרינן בפחות מד' אמות דופן עקומה.

משנה יא[עריכה]


נו) העושה סוכתו כמין צריף [היטטע] בלי דפנות, והסכך משפע לכל צד עד לארץ.

נז) או שסמכה לכותל שהסכך משפע והולך מאמצע גובה כותל בית, עד לארץ.

נח) מפני שאין לה גג דשפוע אהל לא הוה אהל. והכי קיי"ל. וקמ"ל צריף לרבותא דרבנן אף שאין שם כותל כלל אפ"ה מכשרי, וקמ"ל סמכה לכותל דאף שיש שם כותל אפ"ה פסל ר"א. מיהו אם היה בשפולי הסכך דופן גובה טפח, או שהיה בראש השפוע גג שוה טפח בכל המשך אורך הסוכה כשר (תרל"א ס"י).

נט) מחצלת קנים [ראהרמאטטע] גדולה.

ס) גדולה עשאה לשכיבה ר"ל אם עשאה בפירוש שתהיה לשכיבה.

סא) מקבלת טומאה ואין מסככין בה אבל סתמא לסיכך קיימי.

סב) ואינה מקבלת טומאה סיפא מיירי בקטנה דסתמא לשכיבה, להכי דוקא בעשאה בפירוש לסיכך, אינה מק"ט ומסככין בה.

סג) עשאה לשכיבה ר"ל אפילו גדולה מסתמא עשאה לשכיבה, ולהכי מקבלת וכו'.

סד) לסיכוך ר"ל אבל אם פירש שתהיה לסיכוך.

סה) מסככין בה ואינה מקבלת טומאה דכל שעשאה לסיכך, אפילו ישב עליה הזב אינה מק"ט, דאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו, שהרי אינו מיוחד לישיבה ואי"ל הרי מקבל טומאה כשהאהילה על מת, ליתא דכל היוצא מהעץ אינו מקבל טומאת אהלים (כפ"ב דשבת מ"ג). וקיי"ל כת"ק. מיהו בהיה לה שפה, אפילו נטלה השפה אז אפילו מחצלת גדולה, פסולה [תרכ"ט] מדהו"ל עכ"פ שברי כלים.

בועז לפרק א[עריכה]

אין פירוש לפרק זה

הלכתא גבירתא כללא דפרק א[עריכה]

משנה א[עריכה]

מדכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים וכו׳ כי בסוכות הושבתי את בני ישראל הם ענני כבוד שהקיפם, מיהא עיקר לשון סוכה היינו סכך, דעל שם הסכך נקראת סוכה, וצריך להיות חלל הסוכה, דהיינו הנחת הסכך לא למטה מעשרה טפחים, דלמטה מי' טפחים הוה דירה סרוחה, ולא למעלה מעשרים אמות, בת וי״ו טפחים מצומצמים, דצריך שיהיה שיעור גבהה באופן שאפשר לבנותה עראי, ואז אפילו עשאה קבע שעשה מחיצות של ברזל יצא. משא״כ בגבוה יותר מכ׳, מחמת גובה הדפנות צריך לבנותה רק קבע. והרי אמרה התורה בסוכת תשבו ז׳ ימים, כל ז׳ ימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי. ולא קשה האיך אפשר דעד כ׳ מחשיב אפילו קבע עראי וכשר, וקצת יותר פסול. דכל שיעורי חכמים כך הוא, וא״א בלי גבול, (וכר״ה די״ג א' כל מדות חכמים כך הוא). ובגבוה יותר מכ׳ וענפי הסכך והעלין יורדין למטה עד שמגיע לחלל כ׳, אז דוקא אם צלתן דהוצין מרובין מחמתן כשרה, מיהא במיעט הגובה דיותר מכ׳ ע״י שתלה בה דברים נאים, או ע״י כרים וכסתות ואפי׳ ביטלם, לא הוי מיעוט, אבל במיעטה בתבן או עפר וביטלה בפה [ולא בסתם] שיהי׳ מונח שם ז׳ ימים הוה מיעוט [ואסור למעטה ביו״ט] ובסוכה שגבוה י' טפחים וענפים ועלין דסכך יורדין לתוך י׳ אפי׳ אם חמתן מרובה מצלתן פסולה, דדירה סרוחה היא, משא״כ נוי שיורד לתוך י׳ אינו פוסל. ובסוכה למטה מי׳ וחקק בה להשלימה לי׳ טפחים דוקא ביש בחקק לפחות ז׳ על ז׳ טפחים וגם אין בין שפת החקק לכותלים סביב ג׳ טפחים כשרה.

גודל סוכה ז״ט על ז״ט, ולענין גודל אין לה שיעור. ובנתן בגדים לנאותה שממעטים אותה מז׳ על ז׳ פסולה. ואעפ״י שעיקר לשון סוכה הוא סכך, לא דפנות, מכמ״ק הלכה למשה מסיני דלא קרוי סוכה אלא עם דפנות, ומדכתיב בסכת, בסכת, בסוכות, ויש אם למסורת, דנמסר ב׳ פעמים בלשון יחיד בלא וי״ו, הרי כאן שנים, ופעם א׳ בלשון רבים ומיעוט רבים שנים, הרי כאן ארבעה, דל חד קרא לגופיה דמצוה, פשו להו תלתא, שתים כהלכתן ואתא הלממ״ס למיגרעיה לדופן שלישית דסוכה, דסגי לה בטפח. ומצוה מן המובחר שיעשה ד׳ דפנות שלימות דהיינו דלת בדופן הד', ומי שאין לו כדי צרכו יותר טוב לעשות ג׳ דפנות שלימות מד' שאינן שלימות. מיהא בדיעבד או בא"א מותר ג"כ בב' דפנות וזהו אפשר בב' אופנים:

א) או שיעשה ב' דפנות זו אצל זו כזה (איור מס' 1)

איור מס' 1

ועושה דופן שלישית שברחבו קצת יותר מטפח ומעמידו בפחות משלש טפחים סמוך לדופן כזה (איור מס' 2)

איור מס' 2
איור מס' 3

דבפחות מג״ט כלבוד וסתום, ונמצא שרוב הדופן מהכשר סוכה עשויה, ועוד יעמיד כנגד הדופן הקטנה בסוף המקצוע שבצד זה, קנה ומניח על הדופן הקטנה והקנה קנה למעלה אפילו אינה נוגע ממש בהן, רק שיהיה כנגדן ממש למעלה, דהוי כצורת הפתח כציור זה (איור מס' 3)

ואפי' בהסכך מונח עליהן יש להחמיר ולהניח קנה על גביהן, דהסכך לא נעשה לשם צורת הפתח, ואז בשבת דסוכות, מותר בשעת הדחק להוציא מן הבית דרך חלון הפתוחה לסוכה כזאת שעומדת לפני הבית אף על גב דבשאר שבתות אסור לטלטל מבית למקום כזה, אלא בתיקון ברוח הרביעית, כאן אמרינן מגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת [ואסור לעשות שאר הדפנות ע״י צורת הפתח, דב׳ דפנות שלימות בעינן. וכן אסור במחיצות של קנים פחות מג"ט.]

איור מס' 4

ב) או שיעשה ב' דפנות זו כנגד זו, ודופן שיש ברחבו ד"ט ומשהו ביניהם דהיינו בפחות מג׳ טפחים סמוך לא׳ מב׳ הדפנות, כזה (איור מס' 4)

וקנה על הפס והדופן [ובאיכא דופן ז״ט בלא לבוד וכ״ש בג׳ דפנות שלימות א״צ צורת הפתח ורק לנוי בעלמא נהגו כן] ובעושה סוכה בבית בזוית של כותל מזרח וכותל דרום אעפ״י דפי תקרה יורד וסותם, לא מהני לחשוב לדופן ג׳ עד שישים תחת הקורה קנה מכאן וקנה מכאן לצורת הפתח כרט״ז. כיון דנקרא סכך ע"ש שמגין מן החמה, צריך שיהיה הסכך צלתה מרובה מחמתה, דוקא, ולכתחילה יהיה הסכך קל שיראו ממנו הכוכבים הגדולים בלילה, ובדיעבד אפילו מעובה כמין בית שאין הכוכבים נראים כשרה. מיהא באין הגשמים אפילו כשיורדים מרובים יכולים לירד בתוכה פסולה. (ובסכך מבולבל שקנה עולה וקנה יורד עי׳ סי׳ תרל״א) משום גזירת בית. סוכה במסוככת כהלכתה כל שנעשה לצל, אע״פ שלא נעשה לשם מצוה כשרה, ואפילו עשאוה נכרים ואפילו רק לדירת עראי, כמו שעושים רועים וכדומה. [ובנעשית מאליה כחוטט בגדיש עיין לקמן מ"ח דפסולה]. ובעשאה לבית דירה פסולה דהוי כבית. אא״כ מגביה הסכך וחוזר ומניחו, ואין לעשות הסכך קודם הדפנות ואפילו בדיעבד יש פוסלין, ובעשה טפח סמוך לסכך מותר לסכך קודם שיעשה שאר דפנות. וסוכה העומדת משנה לשנה כשרה, ומצוה שיחדש טפח על טפח בסכך לפחות לשם סוכה או שילך החידוש על פני כולה ואפילו רחב כל שהוא. ובעשאה לשם החג אפי׳ מתחלת השנה א״צ חידוש.

משניות ב-יא[עריכה]

שמנה דינים בסכך

א) למעלה מכ׳ אמה, כמ״ש במ״א.

ב) מחובר [מ״ב ד'] שלא יהיה מחובר לקרקע, דכתיב חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך שתעשה סכך ממה שהוא כבר נאסף בגורן, לא מהמחובר עדיין, ולפיכך העושה סוכה תחת האילן שיהיה האילן לסכך, פסול, ואפילו הניח סכך כשר תלוש על הסוכה ואפילו הסכך הכשר בלא האילן צלתה מרובה מחמתה, וענפי האילן מועטים שחמתם מרובה מצלתם, יש אוסרים, עד שיערב הסכך פסול עם הכשר, ואז אף שניכר הפסול במקומו כשר, או שהסכך הכשר הוא הרבה כ״כ, עד שאפילו אם תנטל כל הסכך שמונח מכוון נגד הענפים, אעפ״כ תשאר הסוכה צלתה מרובה מחמתה, או שיקצוץ ענפי אילן ויגביה כל ענף וענף ויחזיר ויניחנו על ה סכך לשם סוכה כדי שלא יהיה תעשה ולא מן העשוי וכלקמן, ואז ממילא יכול להיות כל הסכך מענפי האילן התלושים.

ג) ב׳ סככים זה ל מעלה מ זה ושניהם צ לתה מרובה מ חמתה [ דחמתה מרובה לא שמה סכך] ויש ביניהם י״ט שיעור סוכה [ דבלא״ה הוי כסכך א׳] פסול. וסוכה שתחת סוכה ויכולה ה תחחונה לקבל כרים ו כסתות של עליונה ואפילו רק ע ״י ה דחק, ויש ביניהם י״ט, העליונה כשרה והתחתונה פסולה, ובאין ביניהם י״ט או שאינה יכולה לקבל וכו׳ אפילו ע ״י ה דחק התחתונה כשרה במסוככת כהלכתה, אע״פ שהעליונה ל מעלה מכ׳ וצלתה מרובה מ חמתה, ו בהתחתונה אינה מ סוככת כ הלכתה ומתכשרת ע״י סכך העליונה, צריך שלא יהיה סכך העליונה גבוה מן הארץ כ׳ אמה.

ד) שלא יהיה הסכך דבר ה מקבל ט ומאה נמ״ג, ח, י״א] ד באספך מגרנך ומיקבך כתיב, לא בגורן וביקב ע צמו שהוא מ אכל ו מקבל ט ומאה, רק מ ה שהוא אוסף ממנו, דהיינו ה קשין ו הפסולת שאין מקבלין ט ומאה, ולכן אסור לסכך בכלים [יבשברי כלים אע״ג שכבר טהרו מ טומאתם אסור מדרבנן, וכל עץ שנמצא בו ברזל אין לסכך בו דשבר כלי הוא], ולא בדבר שיש ל ו בית קיבול ד מק״ט, [חוץ מקנים ומרזב ד לא מ חשיב ב״ק] ולא ב מחצלאות שעושה מ באסט ל כסות הסחורה או מענפי אילן רכין כאותן שמעמידין ב עגלות ןוואגענקערבע], ואפילו ל אחר שביטלן מתורת כלי [חוץ ב עשאן ל הדיא לסיכוך דאז אפילו יש להם שפה באינה ב״ק, ולא נהגו להניח מ חצלאות אלו בגגין כעין תקרות [דאז יש לחוש שמא ישב ג״כ תחת תקרת הכית] מותר לסכך בהן] ולא בשפודין דעץ [ולרמג״א ד עץ כשר, ורק דמתכות פסול] וארוכות ה מטה, ולא בענפים שיש בהם אוכלין כפירות אם לא שהפםולת מרובה, והיד מ צטרף לאוכל, כשקצרם לאוכל, ואפילו נמלך אח׳׳כ עליה לסיכוך פוסל, ורק ב עשה מ עשה שניכר שרוצה אותם לסיכוך כגון שידוש אותם או שקצרם מיד לסיכוך מ צטרף ל פסולת ומותר. [מיהא ב מאכל ב המה אע״פ שבנ״א אוכלים אוחו לרפואה כפענכעל, מסככין] ו להעמיד הסכך בדבר ה מקבל ט ומאה לש״ע אסור, ו לרמג״א מותר, ו לפ״ז להניח הסכך ע״ג סולם [לייטער] כדי לסכך ע״ג, או להחזיקו, ו ה״ה ב כל כלי ה מקבל ט ומאה כ ספסל וכסא ש מק״ט מדרס, לש״ע אסור אפילו ברוחב כ ״ ש ו לרמג״א אינו פסול רק ברוחב ד ״ט [עי׳ או״ח םםי׳ תרל״ב] שאז הוא ע צמו סכך פסול; מיהא ל חבר כ לונסאות ו דפנות הסוכה במםמרוח דברזל או לקשרם ב בלאוח א ע״פ דמק׳׳ט ל כ״ע מותר: ו לפרוש ע ל סוכה שמםוככה כ הלכתה סדין מפני ה חמה, או תחתיה מפני נשר, שלא יפלו עלין וקםמין ל מטה אסור, וי״א שרק בפירם שלא ת תיבש הסכך, או תחתיה שלא ישירו שאז יהי׳ ח מתה מרובה אז ד וקא פסולה, ה א להגין מ חמה או עלין כשרה בתוך ד ״ט לסכך, ו לכתחילה אפי׳ שלא בשעת אכילה צריך שיהא ניכר ל כל שמכוין להגן. [מיהא לנאותה בתוך ד ״ט, ל כ״ע כשרה] ויש ליזהר שלא לתלות שום נוי אפילו אינו ר חב ד ״ט רק ב פחות מ ד״ט לסוכה, ו בגשמים מ טפטפים יפרוס סדין ויאכל בלי ברכה, דםפק ברכות להקל. ולענין ל ישב ולישן ת חת ה יממעלבעט בסוכה, ג׳ דינים יש, א) כ ילה [ביוצאים עצים ארוכים מד׳ זויות ה מטה, וסדין פרום עליהן] ד לא קביע, לא מיתסרא אלא בתרתי לריעותא שיש לה גג רוחב ט פח וגבוה י׳׳ט. ב) וקינופת רהוא ככילה וקביע, ויש ל ה גג ט פח אסור, אפילו באין ג בוה י״ט. ג) גקליטין [שאחד יוצא ב אמצע צ ד הראש , ׳ כנגדו] דקביעי מ אד בגבוה י״ט אפי׳ ב לא גג אסור, והשני במרגלות והני י״ט מודדין מהארץ לא מ המטה. ו ממילא הישן ת חת ה מטה בגבוה י״ט אסור [מ״ה].

ה) ת עשה ולא מן העשוי, כלומר ה נעשה כבר שלא לשם צל, ועכשיו נמלך שתהיה לצל כמניח עצים או קש ע ״ג מ חיצות ליבשן ו אח״כ נמלך שתהיה לסכך, פסול, ומדרבנן אפילו בהניחן לסכך והוא מדברים שדרך להניחן ל יבשן כ חבילה מקנים וקש ו דוקא שיש ב החבילה כ ״ה קנים ונקשרה בב׳ ראשים או ב אמצע ע ד שיכול ל טלטלה ע ״ י האגוד, משא״כ בנקשרים מ צד אחד. ו ביש בגזע א׳ כ ״ה קנים דוקא באגד ע מהם קנה א׳ הוי חבילה. וחבילה הנקשרת רק למכרה במנין, ומיד כשיקנה מתירה הקינה, לא מקרי חבילה. ובכבר סיכך ב חבילה כיון דאםור רק מדרבנן די בהתרת האגודות. מיהא בהניחם ל יבש דפםול מדאוריי׳ צריך התרה ו להגביהן ולחזור ולהניחן לשם סוכה. ו החוטם ב גדיש ו עשאוהו סוכה פסול דמעיקרא געשית ל גדיש לא לצל, ו כשחוטט נ עשה הסכך מ עצמו והוי ת עשה ולא מן העשוי, ו בעשה ב תחלה כשנתן ה גדיש ח לל ט פח ב משך ז״ט לשם סוכה ו אח״כ השלימה ל י״ט טפחים כשרה כמ״ה.

ו) [מ׳׳ו, ז] גזירת תקרה, שלא יטעה לומר מ״ש לישב בסוכה מ״ש לישב תחת תקרת הבית ולהכי אין מסככין בנסרים רחבים ד ״ט אפי׳ הניחם על עובין דשם קצרי׳ [אע״פ שהן גדולי קרקע] ומנהגינו שלא לסכך בנסרים כלל אפי׳ אינם רחבים ד ״ט ואפי׳ ב לאטעש שאין דרך ל עשות מ מנו תקרה לא שלא יבא לסכך כ ״כ ע ד שלא יהיו ה גשמים יורדין והוי גזירת בית, ו בשעה ה דחק או שאין לו לסכך מותר אפילו בנסרים רחבים ד ״ט ואפילו משופין ודומין לכלים בלא ייחדן לשום תשמיש, וכן בכל דבר האסור משום גזירה, וביש לו בית המסוכך בנסרים ואין עליהם מעזיבה פסול לסוכה מ ה״ת משוס ת עשה ולא מן העשוי ע ד שיעשה מ עשה להסיר כל המםמורים ולנענע כל נסר, או שיטול מן ב׳ נסרים נסר א׳ ויתן ביניהם סכך כשר ומותר אפי׳ נסרים רחבים ד ״ט בשעח ה דחק [ובהיה כבר עליהם מעזיבה אם מותר ל יטול ה מעזיבה ולתקן ע״י פקפוק או נטילת א׳ מבינתים הניח ה מג״א בצ״ע והא״ר מתיר].

ז) [מ׳׳ח, י] אויר פוסל בסכך ב ג״ט ברוחב בין ב אמצע בין מן ה צד אפי׳ ג דולה הסוכה יותר מז״ט, שהוא שיעור סוכה, ו בפחות מ ג״ט כשרה ומצטרף ל השלים הסוכה. ואם יש אויר ג״ט במקום א׳ ואינו ח ולק הסוכה, כל ה סוכה כשירה, מ לבד באותו המקום, ואם חולק הסוכה לשנים ע ד שלא נשאר שיעור ה כשר סוכה עם ג׳ דפנות, אותו חלק שאין בו שיעור ה כשר פסול, ובסכך דק מ אד שיש בה אויר הרבה, באינו ג״ט במקום א׳, ו צלתה מרובה מ חמתה כשרה. ו בלבד שלא יהיה ע ״פ כל הסוכה או במקום א׳ באורך כדי ראשו ורובו.

ח) סכך פסול מן ה צד סמוך ל דופן אפילו ב מהלך ע ל כל אוהו צ ד ואפילו ב כל הד׳ דפנות, אם הוא פ חות מ ד׳ אמות מותר ל ישב ת חת הסכך כשר, ו דוקא שיש בו ז״ט ד הללמ״ס דאמרי׳ דופן עקומה, וכאילו ה סכך מן הדופן נעקם ונכפף ל מעלה [ובגג עקום אפי׳ בשפוע ר״א אינו פוסל, אא״כ ה וא ב משכו ר״א]. ו בהסכך פסול אינו מגיע לדופן, פ לוגתא בין הפוסקים, אי אמרי׳ דופן עקומה, ובסכך פסול ב אמצע הסוכה ג דולה פוסל ב ד״ט, ולפיכך בסוכה דג׳ דפנות, והפסול הולך ע ״פ ארכו, כיון דאין ב כל ה צד אלא דופן ו מחצה פסולה כל הסוכה, ובהולך ל רחבה ונשאר בחלק הפנימי שיעור סוכה, כשר חלק הפנימי, ו בפחות מ ד״ט ב טל לגבי הסכך, ו עכ״פ יש ל החמיר שלא ל ישב חחחיו, ובסוכה ק טנה שאין בה רק זעז״ט, או אפי׳ ט׳ ו מחצה, בין ב אמצע בין מ הצד פוסל בג׳ ט פחים. ב׳ דינים בדפנות, א) דפנות גבוהים ז׳ ו משהו ו העמידם ב פחות מג׳ סמוך לארץ כשרה, אפי׳ הגג גבוה הרבה, אפילו אינו מכוון מ מש כנגדן, כשהוא בתוך ג׳ כנגדו. [ובסוכה גבוה רק י״ט כשר אפי׳ ב דופן ד ״ט וב׳ משהוין ומעמידה ב אמצע ד הוהA כלבוד]. ב) ובראשי ה דפנות ד בוקות זו בזו, כזה -<או שסמך ראש הדופן ל כותל כזה •»דוקא ביש פ חות מ ג״ט סמוך ל גג רוחב ט פח. a או בהגביה הדופן ה סמוך ל כותל מן הקרקע ט פח [והטפח לא I/ יהיה אויר רק מ דופן או סכך לרמב״ם ורא״ש]. וצריך שיהיה ז״ט על ז״ט בגובה י״ט [ לאפוקי באם היא בגובה י״ט אינה רחבה זע״ז] וגם ה דפנות צריכות שיהיו ל אחר גובה י׳ עשויות מדבר שמסככין בו, שיחשב לסכך. ו בכל ה דפנות מדבר שמסככין מותר לישן אפילו ת ח ת הדפנות. דין מ חצלאות עי׳ ל עיל אות ד׳.