משנה סוכה א יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק א · משנה יא | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

העושה סוכתו כמין צריף, או שסמכה לכותל -- רבי אליעזר פוסל, מפני שאין לה גג, וחכמים מכשירין.

מחצלת קנים גדולה -- עשאה לשכיבה, מקבלת טומאה ואין מסככין בה. לסכוך, מסככין בה ואינה מקבלת טומאה.

רבי אליעזר אומר, אחת קטנה ואחת גדולה, עשאה לשכיבה -- מקבלת טומאה ואין מסככין בה, לסכוך -- מסככין בה ואינה מה מקבלת טומאה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ כְּמִין צְרִיף, אוֹ שֶׁסְּמָכָהּ לַכֹּתֶל, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל, מִפְּנֵי שֶּׁאֵין לָהּ גַּג, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין.
מַחְצֶלֶת קָנִים גְּדוֹלָה, עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה, מְקַבֶּלֶת טֻּמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ.
לְסִכּוּךְ, מְסַכְּכִין בָּהּ וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַחַת קְטַנָּה וְאַחַת גְּדוֹלָה, עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה, מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ.
לְסִכּוּךְ, מְסַכְּכִין בָּהּ וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל רבי אליעזר פוסל מפני שאין לה גג וחכמים מכשירים מחצלת הקנים מחצלת גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה ולסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה רבי אליעזר אומר אחת גדולה ואחת קטנה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה ולסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

העושה סוכתו כמין צריף כו': מחצלת קנים גדולה עשאה לשכיבה כו': כמין צריף הוא כמו זו הצורה inset ונקרא בערבי מכנ"ס והלכה כר"א שפסל. ואם יש לה גג טפח כזו הצורה inset [או] אם הכותל גבוה טפח כזה inset הרי היא כשרה. ומחלוקת ר"א וחכמים במחצלת כי ת"ק סבר סתם מחצלת קטנה לשכיבה וסתם מחצלת גדולה לסיכוך ולפיכך אומר עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ענין זה כי סתמא לעולם לסיכוך עד שיתבאר שהיא לשכיבה. ואמרו לסיכוך מסככין בה הוא במחצלת קטנה שסתמה לעולם לשכיבה עד שיתבאר שהיא לסיכוך ור"א אומר סתם גדולה נמי לשכיבה עד שיתבאר שהיא לסיכוך ואין הלכה כר"א:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

כמין צריף - שאין לה גג, וראשי הדפנות נוגעות זו בזו מלמעלה [כזה], ומתרחבים והולכים מלמטה:

או שסמכה - שהטה ראשי הקנים על הכותל והולכים בשפוע למטה לארץ:

מפני שאין לה גג - אינו ניכר מהו גג ומהו כותל. דאהל משופע לאו שמיה אהל אלא א"כ יש לו גג טפח מג. והלכה כר"א מד:

מחצלת של קנים וכו' - במחצלת קטנה כו"ע לא פליגי דסתמא לשכיבה ואין מסככין בה. כי פליגי בגדולה, תנא קמא סבר סתם גדולה לסיכוך עבידא וסתם קטנה לשכיבה. וה"ק מחצלת גדולה סתמא לסיכוך, ואם פירש שעשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה. ולסיכוך מסככים בה, הכי קאמר, ומחצלת קטנה סתמא לשכיבה, ואם פירש שיהא לסיכוך מסככין בה:

רבי אליעזר אומר אחת גדולה ואחת קטנה - סתמן לשכיבה. ועשאה לשכיבה דקאמר, כלומר עשויות הן מתחלתן סתמא לשכיבה, הלכך אף הגדולה מקבלת טומאה ואין מסככין בה. ואם פירש שהיא לסיכוך מסככין בה. ואין הלכה כר"א:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

מפני שאין לה גג. וכתב הר"ב אלא א"כ יש לה גג טפח דהיינו שהגביה מן הקרקע טפח. דכיון שיש שעור אהל בזקיפה הוי אהל. אי נמי ההיא דסמכה לכותל שהרחיק ראש הסמוך לכותל טפח מהכותל. ולתוספות אותה טפח. שהגביה צריך שיהא עשוי בבנין ולרש"י אפילו אויר כגון שהעמידו על יתדות ומטעם לבוד. וכן בטפח דהרחקה נמי. לתוספות צריך שימלאנה בסכך שאין אויר חשוב גג. ולרש"י אין צריך מטעם לבוד. וכתב הר"ן ומיהו דוקא כגון שיש לה ששה עשר טפחים שהם שבעה עשר בהדי האי טפח כי היכי דלהוו שבעה מינייהו לסכך. ועשרה למחיצה. ושעשה השעור הצריך לסכך מדפנות אלו מדבר שמסככים בו. שהרי שיעור זה מדפנות אלו עולה הוא לסכך עד כאן לשונו. ובשם הרב ר' אליהו מזרחי כתב הבית יוסף דאלו שבעה טפחים דסכך יותר משבעה הם כתוספת האלכסון על הצלע לא שבעה טפחים בלבד. כדברי הר"ן. עד כאן. ואיני יודע למה ביאר זה בשבעה טפחים דסכך. דנראה דהנהו עשרה דמחיצות נמי צריכים שיהיו יותר מעשרה כתוספת האלכסון על הצלע. ומה שכתב הר"ב והלכה כרבי אליעזר משום דמסקי בגמרא. דמתניתין יחידאה היא דרבי נתן שנאה כך ואיפכא הויא דר"א מכשיר. וחכמים פוסלים. וקיימא לן כחכמים:

מחצלת של קנים כו'. פירש הר"ב בקטנה כולי עלמא לא פליגי דסתמא לשכיבה. ופירש הר"ן כדי שכיבה:

ואינה מקבלת טומאה. כיון דלסיכוך עבידא אינה מקבלת טומאה אפילו ישכב בה הזב. כן פי' הר"ן ונימוקו עמו דכל שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו אינו מקבל טומאת משכב. כמפורש במשנה ג' פרק כ' דכלים. ואין נראה פי' התוספות שכתבו הטעם משום דכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן. כדתנן במשנה ג' פרק ב' דשבת ע"כ. דהכא לא בעינן דווקא טומאת אהלים אלא כל קבלת טומאה מפסלה לסכך. ועוד דהא פשטא דמתניתין משמע ודאי דבטומאת משכב איירינן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(מג) (על הברטנורא) דהיינו שהגביה מן הקרקע טפח כיון שיש שיעור אוהל בזקיפה הוי אוהל. א"נ ההיא דסמכה לכותל שהרחיק ראש הסמוך לכותל טפח מהכותל. ועתוי"ט:

(מד) (על הברטנורא) משום דמסיק בגמרא דמתניתין יחידאה היא דרבי נתן שנאה כך ואיפכא הויא דרבי אליעזר מכשיר וחכמים פוסלים וק"ל כחכמים:

(מה) (על המשנה) ואינה כו'. דכיון דלסכך עבידא אינה מקבלת טומאה אפילו ישכב בה הזב דכל שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו מקבל טומאת משכב. תוי"ט:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]


נו) העושה סוכתו כמין צריף [היטטע] בלי דפנות, והסכך משפע לכל צד עד לארץ.

נז) או שסמכה לכותל שהסכך משפע והולך מאמצע גובה כותל בית, עד לארץ.

נח) מפני שאין לה גג דשפוע אהל לא הוה אהל. והכי קיי"ל. וקמ"ל צריף לרבותא דרבנן אף שאין שם כותל כלל אפ"ה מכשרי, וקמ"ל סמכה לכותל דאף שיש שם כותל אפ"ה פסל ר"א. מיהו אם היה בשפולי הסכך דופן גובה טפח, או שהיה בראש השפוע גג שוה טפח בכל המשך אורך הסוכה כשר (תרל"א ס"י).

נט) מחצלת קנים [ראהרמאטטע] גדולה.

ס) גדולה עשאה לשכיבה ר"ל אם עשאה בפירוש שתהיה לשכיבה.

סא) מקבלת טומאה ואין מסככין בה אבל סתמא לסיכך קיימי.

סב) ואינה מקבלת טומאה סיפא מיירי בקטנה דסתמא לשכיבה, להכי דוקא בעשאה בפירוש לסיכך, אינה מק"ט ומסככין בה.

סג) עשאה לשכיבה ר"ל אפילו גדולה מסתמא עשאה לשכיבה, ולהכי מקבלת וכו'.

סד) לסיכוך ר"ל אבל אם פירש שתהיה לסיכוך.

סה) מסככין בה ואינה מקבלת טומאה דכל שעשאה לסיכך, אפילו ישב עליה הזב אינה מק"ט, דאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו, שהרי אינו מיוחד לישיבה ואי"ל הרי מקבל טומאה כשהאהילה על מת, ליתא דכל היוצא מהעץ אינו מקבל טומאת אהלים (כפ"ב דשבת מ"ג). וקיי"ל כת"ק. מיהו בהיה לה שפה, אפילו נטלה השפה אז אפילו מחצלת גדולה, פסולה [תרכ"ט] מדהו"ל עכ"פ שברי כלים.

בועז

[עריכה]


הלכתא גבירתא

[עריכה]

פירושים נוספים

בבלי יט ב בבלי יט ב  ירושלמי ח א