עיקר תוי"ט על סוכה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה סוכה א: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ולמעלה מכ' אין אדם עושה כו' שצריך לעשות יתידותיה ומחיצותיה קבועין. ולא קפיד בבנין קבוע שלא לעשותו אפילו למטה מכ' אלא בשיעור שאפשר שיעשה בו דירת עראי תליא מלתא. הר"נ:

(ב) (על המשנה) פסולה. בגמרא פריך מ"ש דבמבוי ריש עירובין תני בכה"ג דהכא ותנן ימעט, ומ"ש דהכא תני פסולה. ומשני סוכה דאורייתא תני פסולה דכל כמה דלא מתקנה היא פסולה מימות משה רבינו ע"ה שנתן מדתו. אבל מבוי דרבנן ועכשיו מתחיל להראות שיעורו מאי פסלות שייך למימר, הלכך תני ימעט. רש"י. ועיין בתוספ'. א"נ סוכה כו' עיין גמרא:

(ג) (על הברטנורא) הלכך אפילו היא גבוהה מי' אלא שהוצין יורדין לתוך י' אע"ג דחמתן של ההוצין מרובה מצלתן ואימא דלא למעוטי קמ"ל. דמשום דירה סרוחה פסולה. כדאיתא בגמרא דף ד'. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) וגבי פס ד' לא כתב הר"ב צורת הפתח ואפשר דסובר דכשעושה בפס ד' ומשהו לא בעינן צורת הפתח הואיל ויש בו הכשר סוכה כשאתה מעמידו בפחות מג' ויש מחלוקת הפוסקים בזה:

(ה) (על הברטנורא) פירש הרא"ש ז"ל מטבע נחושת ורחב יותר מזוזא:

(ו) (על הברטנורא) דכתיב (דברים ט"ז) חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים. סוכה העשויה לשם חג בעינן וב"ה מבעיא להו לעושין סוכה בחולו של מועד. וב"ש סברי דאין עושין. גמרא:

(ב)

(ז) (על המשנה) כאלו כו':מבסכת חסר כתיב ולא תחת חבית ולא תחת האילן במשמע. ואילן דומיא דבית דצילתו מרובה כו' אף אילן כן אבל כשחמתו מרובה וחבטן ועירבן עם הסכך הכשר, כשר כמו במשנה ד'. גמרא:

(ח) (על המשנה) והתחתונה פסולה. דכתיב בסכת תשבו חסר לומר דתרי סוכות היינו סוכה תחת סוכה פסולה. גמרא:

(ט) (על הברטנורא) ות"ק לטעמיה אזיל דס"ל דירת עראי, בעינן ור"י לטעמיה דס"ל דירת קבע בעינן. הר"נ.

(ג)

(י) (על הברטנורא) ולפ"ז מפני החמה להגין על האדם מפני החמה ולא דמי ללנאותה דכשרה דשאני התם דהוי צורך סוכה ובטל לגבה. מרדכי:

(יא) (על הברטנורא) כלומר שהסדין מופרש סמוך ודבוק לתחתיה ומונע בזה העלין שלא יוכלו לפול. ולפ"ז מפני החמה שמיבשת הסכך ומתוך זה נעשה חמתה מרובה. תוספ':

(יב) (על המשנה) קינוף. ויטו לאבשלום האהל על הגג (שמואל ב' י"ז) מתורגם קינופין על אגרא:

(יג) (על הברטנורא) ר"ל שהן גבוהין כשעור והיינו י"ט והוא שיטת הפוסקים דסברי דלא חשיב אהל לבטל אהל הסוכה. אלא בגובה עשרה ויש לה גג:

(יד) (על המשנה) נקליטי. בפסוק חור כרפס תרגום על דרגשין דנקליטהון דדחבא:

(ד)

(טו) (על הברטנורא) דאמר מר באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. רש"י:

(טז) (על הברטנורא) כל לשון חבטה שבגמרא לשון השפלה והמפרש חבטה תלישה או שליפה טועה דאי מחובר הוא מאי מהני ואי תלש הא קתני או שקצצן מכלל דרישא מחוברין. רש"י:

(יז) (על המשנה) כל שהוא כו'. נפקא לן בגמרא מהך דמאספך דלקמן בפירוש הר"ב:

(יח) (על המשנה) ואין כו'. כגון עורות בהמה ואפילו לא מקבלי טומאה כגון שמחוסרין מלאכה. רש"י. ובגמרא פירשו עוד דאע"ג שהארץ מגדלתן במרעה ופרנסה ונקראו גדולי הארץ לענין מע"ש. גדולו מן הארץ לא מקרי אלא מה שצומח מן הקרקע:

(יט) (על הברטנורא) דמגורן ולא גורן עצמו מיקב ולא כו' דאלו גורן קשין עם התבואה ויקב האשכולות עם הענבים הוה להו דבר המקבל טומאה:

(ה)

(כ) (על הברטנורא) הלכך גזור רבנן שלא יסככנו בחבילים אפילו הוא מטילן לשם סוכת החג גזירה משום חבילים דכל השנה דאיכא פסולא דאורייתא. רש"י:

(כא) (על הברטנורא) דאע"ג דלא בעי סוכה לשם חג כבית הלל לעיל, לשם סוכה בעינן ולצל הוא דמקריא סוכה שסוככת מן החורב. רש"י:

(כב) (על הברטנורא) ודנפקא לן דפנות מבסכת בסכת בסכות. מיתורא דקרא ילפינן ולא ממשמעותא הלכך תעשה באספך מגרנך אסככה הוא דקאי. רש"י:

(ו)

(כג) (על הברטנורא) שאם הי' אויר במקום אחד מהן לא מצי למימר לבוד חשיבי להיות דומה לתקרה וגזרינן. רש"י:

(כד) (על המשנה) נתן כו'. לדברי הכל. וסוכה כשרה כגון דיחבינן אצל הדופן דסכך פסול אינו פוסל מן הצד אלא בד"א דאמרינן דופן עקומה. רש"י:

(כה) (על המשנה) שלא יישן כו'. להכי נקט שינה דאפילו עראי אסור כו' משום דאין קבע לשינה שאין אדם קובע עצמו לשינה שפעמים שאינו אלא מתנמנם מעט ודיו בכך. תוי"ט:

(ז)

(כו) (על המשנה) שאין כו'. שאם היה בה מעזיבה לא הוי סגי במפקפק דמעזיבה ועפר סכך פסול נינהו דלאו גדולי קרקע הן. הר"נ:

(כז) (על הברטנורא) ודומה לו במקרא ויעזבו את ירושלים עד החומה (נחמיה ג) מלאוה עפר להחזיק החומה:

(כח) (על הברטנורא) מפקפק כו'. ה"ק אע"פ שמפקפק אי נוטל אחת מבינתיים אין אי לא לא. גמרא:

(כט) (על המשנה) נוטל כו'. שיטול מבין כל שני נסרים אחד:

(ל) (על הברטנורא) פירוש שהן מג' עד ד'. אלא דמתוך שהתקרה היתה עשויה בהן כבר שייכא בהו גזירת תקרה בר מפסולי דאורייתא דאית בהו תעשה ולא מן העשוי ומיהו במפקפק או נוטל אחד כו' בחד מהני סגי לב"ה דכי היכי דמפיק לה בהכי משום תעולמ"ה מפיק לה נמי מגזירת תקרה. וב"ש ס"ל דנהי דמפקפק מפיק לה מתעשה ולא מן העשוי לא מפיק לה מגזירת תקרה. וכן לר"מ אליבא דכ"ע. זו היא שיטת הרי"ף ז"ל:

(ח)

(לא) (על המשנה) המקרה כו'. כמו שאנו עושין שמסדרין כלונסות תחלה בסכך ונותנין פסל עליהן. רש"י:

(לב) (על המשנה) בארוכות. לשון הר"מ בארובות בבי"ת. ועתוי"ט:

(לג) (על הברטנורא) מוקי לה בגמרא בארוכה וב' כרעים:

(לד) (על הברטנורא) כ"כ הר"מ. ותימא דבמ"ח פ"ק דערובין כתבו דפרוץ כעומד מותר ושם כתב הר"מ שכן בכל התורה. ותירץ המגיד פ"ה דכיון דסכך פסול כפרוץ נחשב הלכך גבי סוכה בעינן שיהיה הכשר טפי פורתא. דאי לא מאחר דכפרוץ הוא הויא ליה למטה חמתה מרובה דזוזא מלעיל כו'. ועתוי"ט בשם חב"י:

(לה) (על המשנה) כשרה. וכשאין בהן בסכך הפסול כשיעור הנזכר במ"י דפסלי בכך:

(לו) (על הברטנורא) דאהל היא וכשעשה לשם סוכה או צל. הר"נ:

(לז) (על הברטנורא) וכשחוטט בו מלמטה למעלה עד שיגביה כו'. רש"י. ואין להקשות דהרי הסכך דמעיקרא ניטל וליתיה וסכך דהשתא אית ביה תעשה ולא מן העשוי, דכל דבהדי סככה אפילו סמוך טובא סככה הוי אלא דהשתא קליש ליה מלמטה הלכך שפיר דמי. הר"נ:

(ט)

.אין פירוש למשנה זו

(י)

(לח) (על הברטנורא) וז"ל רש"י רואין תקרת חבית כאלו הוא הדופן שנעקם למעלה כו':

(לט) (על הברטנורא) ולאו למימרא דאפילו במשהו לא יישן תחתיו. אלא או בארבעה טפחים לדעת הטור או בשלושה טפחים לדעת הראב"ד:

(מ) (על הברטנורא) כל חצר שבגמרא לפני הבתים וחבתים פתוחים לו. חצר זו מוקפת בתים מתוכה ופתוחין לה סביב משלוש רוחותיה ולפני חבתים אכסדראות סביב ואכסדרה פתוחה היא ואין לה דופן לצד החצר ויש עליה תקרה וזה סיכך על גבי כל אוירה של כל חצר שבאמצע היקף אכסדראות ואין דופן לסוכה זו אלא מחיצות חבתים המפסיקות בין בתים לאכסדרה ונמצא תקרת האכסדרה מפסקת סביב בין סכך לדפנות:

(מא) (על המשנה) שהקיפוה. והצריכא עי' בגמרא:

(מב) (על הברטנורא) שאין כו' בין בגדולה בין בקטנה קאמר. ועתוי"ט:

(יא)

(מג) (על הברטנורא) דהיינו שהגביה מן הקרקע טפח כיון שיש שיעור אוהל בזקיפה הוי אוהל. א"נ ההיא דסמכה לכותל שהרחיק ראש הסמוך לכותל טפח מהכותל. ועתוי"ט:

(מד) (על הברטנורא) משום דמסיק בגמרא דמתניתין יחידאה היא דרבי נתן שנאה כך ואיפכא הויא דרבי אליעזר מכשיר וחכמים פוסלים וק"ל כחכמים:

(מה) (על המשנה) ואינה כו'. דכיון דלסכך עבידא אינה מקבלת טומאה אפילו ישכב בה הזב דכל שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו מקבל טומאת משכב. תוי"ט: