משנה סוכה א ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק א · משנה ה | >>
חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין, אין מסככין בהן.
וכולן שהתירן, כשרות.
וכולן כשרות לדפנות.
חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִין, אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶן.
וְכֻלָּן שֶׁהִתִּירָן, כְּשֵׁרוֹת.
וְכֻלָּן כְּשֵׁרוֹת לַדְּפָנוֹת.
חבילי קש, חבילי עצים, וחבילי זרדים -
- אין מסככין בהן.
- ואם התירן - כשרות.
- וכולן - כשרות לדפנות.
נחוש שמא ישים אדם מתחילה חבילתו האגודה לייבש או להצניע קודם החג, וימלך אחרי כן ויניחנה להיותה סוכה. והוא אסור מן הטעם שזכרנו "תעשה ולא מן העשוי", רוצה לומר שאינו עשוי לצל רק לייבש, ולפיכך הטרחנוהו להתיר אותם החבילות כדי שיהיה מעשה לשם סוכה. ולפיכך צריך להתיר החבילות מפני זה החשש, ונאסור עשיית הסכך בחבילות הקשורות:
וחבילי זרדין - מין קנים, ובעודן לחים בהמה אוכלתן, וכשיבשו עומדין להיסק:
אין מסככין - כשהן קשורים. ולא מפני שהן פסולים אלא פעמים שאדם בא וחבילתו על כתפו ומעלה ומניחה על גבי סוכה ליבשה ונמלך עליה לסכוך, והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי בפסול כ, וזה לא נעשה אפילו לצל כא אלא ליבש והוי עשוי בפסול:
וכולן - הפסולים ששנינו בסכך:
כשרים לדפנות - דסוכה סכך משמע ולא דפנות כב. הילכך סוכות תעשה לך מגרנך, אסכך משמע ולא אדפנות:
וחבילי זרדים. כתב הר"ב מין קנים. זה לשון רש"י מין קנים הן שעושין זרדים טויל"ש[1] בלע"ז [ואוגדין[2]] אותם ובעודם לחים וכו'. ע"כ. ועיין משנה ג' פרק ב' דשביעית:
אין מסככים בהם. פירש הר"ב דפעמים שאדם בא וכו' והוי עשוי בפסול. מסיים רש"י הלכך גזור רבנן שלא יסככו בחבילים אפילו הוא מטילן עליהם לשם סוכת החג גזירה משום חבילין דכל השנה דאיכא פסול דאורייתא ע"כ. ומ"ש הר"ב וזה לא נעשה אפילו לצל. דאע"ג דלא בעו סוכה לשם חג [כב"ה דריש פרקין] לשם סוכה בעינן ולצל הוא דמקריא סוכה שסוככת מן החורב. רש"י דף ח' ע"ב:
וכולן כשרות לדפנות. כתב הר"ב דסכה סכך משמע ולא דפנות. מסיים רש"י ודנפקא לן דפנות, מבסכת בסכת בסכות, [כדפירש הר"ב בר"פ] מייתורא דקראי ילפינן ולא ממשמעותא. הלכך תעשה באספך מגרנך, אסככה הוא דקאי:
(כ) (על הברטנורא) הלכך גזור רבנן שלא יסככנו בחבילים אפילו הוא מטילן לשם סוכת החג גזירה משום חבילים דכל השנה דאיכא פסולא דאורייתא. רש"י:
(כא) (על הברטנורא) דאע"ג דלא בעי סוכה לשם חג כבית הלל לעיל, לשם סוכה בעינן ולצל הוא דמקריא סוכה שסוככת מן החורב. רש"י:
(כב) (על הברטנורא) ודנפקא לן דפנות מבסכת בסכת בסכות. מיתורא דקרא ילפינן ולא ממשמעותא הלכך תעשה באספך מגרנך אסככה הוא דקאי. רש"י:
חבילי קש וכו': ביד שם פ"ה סי' י' ובטור א"ח סי' תרכ"ט וסי' תר"ל:
חבילי זרדים: מפ' בירוש' אין חבילה פחותה מכ"ה קנים תוס' ז"ל וכן הוא שם בהרמב"ם ז"ל אבל הר"ן ז"ל כתב ומוכח בגמ' דלא מיקרייא חבילה למיגזר בה הך גזרה בפחות משלשה ע"כ ועיין בהשגת הראב"ד ז"ל ותשובת מגיד משנה:
אין מסככין בהן: בגמ' מפ' ר' יוחנן טעמא דמתני' משום גזרת אוצר ומדרבנן שאם אתה אומר כן פי' להכשיר חבילה לסכך אין אדם עושה סוכה אלא הולך ואוכל וישן באוצרו במקום שלא נשתמש שם כל ימות השנה והוא עשוי ועומד ולא לשם סכך של צל ואפי' שם סוכה שאינה של חג אלא כבית דעלמא אבל חוטט בגדיש פסולא דאורייתא הוא משום תעשה ולא מן העשוי והיינו דהכא קתני אין מסככין בהם (הגהה והקשו תוס' ז"ל וא"ת והא גבי דבר המקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ קתני מתני' אין מסככין בו אע"ג דדיעבד נמי אינה סוכה אפי' מדאורייתא וי"ל דשאני התם דליכא למיטעי ע"כ) לכתחלה הוא דלא משום גזרת אוצר הא דאורייתא שפיר דמי והתם דקתני אינה סוכה אפי' דיעבד מדאורייתא נמי אינה סוכה וז"ל הר"ן ז"ל זרדים עשבים שאינם ראויין לאכילה. אין מסככין בהן אע"ג דקתני אין מסככין דמשמע לכתחלה אה"נ דאפי' דיעבד פסולה והכי מוכח בגמ' אלא דתנא הא לאשמועי' דאפי' במסכך לכתחלה לשם סוכה עסיקינן ואפ"ה מיתסר משום גזרה ואפי' ר' יהודה דלית ליה גזרת תקרה כדאיתא לקמן במתני' דמסככין בנסרים הלכך בהך גזרה דחבילה מודה דהא שכיחא וההיא לא שכיחא דלא עביד איניש לישב בסוכת תקרה של נסרים שבנאן לביתו ולשהותן בלא מעזיבה:
ואם התירן כשרות: דכיון דלא אסירי אלא משו' גזרה דחבילה כשהתירן לא מחלפי שאין אדם מייבש חבילה מותרת ואיכא מ"ד דאע"ג דאסור לסכך בתחלה בחבילין אפ"ה חבילה שהניחה ליבשה אם נענעה כשרה כדמוכח לקמן גבי נסרים דאע"ג דלכתחלה אין מסככין בנסרים אפ"ה בסוכה שהיא עשויה כבר סגי לי בפקפוק דכיון דמחזיר עליה לבטלה ליכא למיגזר שמא ישב בסוכה של תקרה אחרת שהיא עשויה כבר עכ"ל. ונראה דגרסי' ואם התירן כשרות וכמו שכתבתי בלשון פי' הר"ן ז"ל ול"ג וכולן שהתירן כדאיתא בקצת נוסחאות דבשלמא בסיפא שייך למיתני וכולן כשרות לדפנות דקאי אכולהו פסולי סכך דתנן בפירקין אבל הכא בבא דהתירן דלא קאי ודאי אלא אחבילין דמשתעי בהו שפיר טפי למיגרס ואם התירן וכן הוא ג"כ בקצת נוסחאות מדוייקות וגם בירוש'. וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחקו. ואי גרסי' וכולן אפשר שבא לרמוז לנו שאם היתה סוכה גדולה שהיו עליה כמה חבילות והתירן כולן כשרות אבל אם נשאר אחת שלא התירה פסולה כל הסוכה שמא יישן תחתיה ולאו אדעתי' וכשהתירן כולן מיהא כשרות ולא גזרינן מרבוי החבילות שמא ישכח אחת מהן בלי התרה כך נלע"ד:
וכולן כשרות לדפנות: בתר דסיים למיתני כל מינין הפסולין לסכך וקתני עלייהו כללא זה הכלל כל דבר וכו' קתני חבילי קש וחבילי עצים וכו' כלומר דאע"ג דגידולן מן הארץ וגם לא מקבלי טומאה אפ"ה אין מסככין בהן מן הטעם שאמר ר' יוחנן כדכתיבנא והשתא קתני דכל הנזכרים בין המקבלין טומאה בין שאין גידולן מן הארץ וכ"ש חבילי קש וכו' כשרים לדפנות וכ"ש נסרים דקתני בהו בתר הכי פלוגתא לסכך דכשרין לדפנות והדר תני דאפי' מי שסיכך בדבר שאין גידולו מן הארץ או בדבר המקבל טומאה אם הניח ריוח ביניהן מעט יותר מכמותן כשרה ובתר הכי קתני החוטט בגדיש וכו' שהסוכה נעשית מלמטה מלמעלה ומפתחה לתוכה משום דדמיא להמשלשל דפנות מלמעלה למטה כך נלע"ד:
יכין
כח) וחבילי זרדין אגודת קנים.
כט) אין מסככין בה גזירה שמא יניח שם להתיבש, ושלא לשם סכך, ואח"כ ימלוך עליה שישארו שם לסכך. והרי כתיב תעשה ולא מהעשוי ממילא. מיהו אין חבילה פחות מכ"ה קנים. כי כן דרך לאגד ליבשן.
ל) וכולן שהתירן כשרות וא"צ נענוע וכנ"ל סי' כ"ד, מדלא הניחן שם ליבש (תרכ"ט).
לא) וכולן כשרות לדפנות בין מחובר, בין מק"ט, ובין חבילה.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת