רמב"ם על סוכה א
סוכה פרק א[עריכה]
- ראו גם: נוסח המשנה סוכה א רמבם
משנה א[עריכה]
העיקר אצלנו "סוכה דירת עראי בעינן", ולפיכך אין ראוי להיות גבוה יותר מעשרים אמה.
ורבי יהודה סבר, "סוכה דירת קבע בעינן", ולפיכך הוא מתיר שתהיה גבוהה אפילו בתכלית הגובה.
ושיעור רוחבה לא פחות משבעה טפחים באורך על שבעה טפחים ברוחב.
וכבר קדמו לך בזה הסדר עיקרים, מכללם כל פחות משלשה כלבוד דמי, ומהם כי שיעור מקום לא יהיה פחות מארבעה טפחים.
ואמרם ושאין לה שלוש דפנות - פירוש שיהיו שני הכתלים גמורים, והכותל השלישי אפילו לא יהיה בו אלא טפח ומשהו, יתן אותו בפחות משלושה סמוך לדופן, עד שיהיה הכל שיעור מקום.
ולזו הסוכה שלוש צורות:
- הראשונה, שיהיו לה שלושה כתלים גמורות דבוקות בגג ולא יצטרכו לדבר אחר, וזו היא צורתה:
- והצורה השניה, שיהיו לה שני כתלים דבוקים, ותצטרך לכותל שלישי יהיה בה יותר מטפח, ויעמידנה בפחות משלשה סמוך לדופן, עד שיהיה עם החלל שיש בינו לבין הכותל ארבעה טפחים, וצריכה צורת פתח, וזהו צורתה:
- והצורה השלישית, היא שיש לה שני כתלים זה כנגד זה, ותצטרך לכותל שלישי יהיה בו יותר מארבעה טפחים, ויעמידנה בפחות משלושה, ויהיה בו שיעור סוכה קטנה והיא שבעה טפחים, וזו גם כן צריכה לצורת פתח, וזו היא צורתה:
- וזו הצורה האחרונה היא צריכה לארבעה ומשהו, לפי שהשני כתלים מובדלים.
וכבר קדם לך בעירובין צורת פתח שאמרנו, קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהם, ושם ביארנו שאין אנו צריכין שידבק קנה שעל גביהם בהם.
ואמרו שחמתה מרובה מצלתה פסולה - היא ראיה שאם חמתה וצלתה שוין שהיא כשרה. וזה יראה בקרקע, אם נראה שיעור השמש בקרקע כשיעור הצל, רוצה לומר שיהיה כשיעור המקום שכיסה אותו מגג הסוכה ואין בו שמש כלל, שהיא כשרה, לפי שהנקבים שבגג הסוכה שמהם נכנס השמש פחות מן הסכוך. וזה יתבאר בחכמת הראיות, נקרא בערבי "עלם אל-מנטב", במופת שהשמש כשנכנס על חור או חלון שיהיה אורו בארץ יותר גדול מאותו חור בהכרח.
ואין הלכה כרבי יהודה:
משנה ב[עריכה]
רוצה באמרו דיורין - שלא תהיה ראויה לדירה.
והוא כי כשתהיה התחתונה חלשה כל כך, שאינה יכולה לסבול בשום פנים מה שפורשין עליה מכרים וכסתות, אין מחלוקת כי התחתונה כשרה, לפי שאנחנו על גג העליונה נסמוך.
ואם היא חזקה כל כך שתוכל לקבל מה שפורשין עליה מכרים וכסתות, אין מחלוקת כי התחתונה פסולה.
ואם יכולה לקבל כרים וכסתות על ידי הדחק והגג מתנועע בהם, בזה חולקין רבי יהודה וחכמים. וכל זה בתנאי שיהיה החלל שבין שתי הגגות עשרה טפחים או יותר, אבל פחות מעשרה תהיה התחתונה כשרה.
ואין הלכה כרבי יהודה:
משנה ג[עריכה]
נשר - הוא דבר הנושר מן העלין והלולבין, מן הצמחים שמסככין בהם.
וקינוף - הוא ארבעה עמודים, וכשפרש עליהם יהיה גג, ותהיה סוכה בתוך סוכה. ובתנאי שתהיה בגובה העמודים עשרה טפחים או יותר.
ונקליטי המטה - הם שני עמודים בלבד, וכשפרש עליהם אינו סכך.
ואם פרש מסך תחת גג הסוכה לנוי הרי היא כשרה, מפני שפרט ואמר "מפני הנשר":
משנה ד[עריכה]
ואם היה הסיכוך הרבה מהם כשרה - בתנאי שיקוץ אותן, שאם לא קצצן יצטרף סכך כשר לסכך פסול ופסולה, לפי שאין מותר לסכך בצמחים בעודן מחוברין לקרקע מן הטעם שנבאר.
עוד אמר או שקצצן כשרה - בתנאי שינענע אותן ואז תהיה כשרה, ואף על פי שרוב הסוכה מזה הגפן או הדלעת, כדי שיהיה נעשה לשם סוכה, כי העיקר אצלנו "חג הסוכות תעשה לך"(דברים טז, יג), ואמרו "תעשה ולא מן העשוי".
וזה העיקר הנזכר, כי כל שגדוליו מן הארץ אינו מקבל טומאה, והוא שלא יהיה כגון מחצלאות ובגדי פשתן וכלי עץ שמקבלין כולם טומאה, הוא עיקר אמיתי וראוי לסמוך עליו. והרמז בזה אמר השם יתברך "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים"(דברים טז, יג) וגו', ובאה הקבלה בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר, עניינו שתהיה הסוכה מהם וכיוצא בהם:
משנה ה[עריכה]
נחוש שמא ישים אדם מתחילה חבילתו האגודה לייבש או להצניע קודם החג, וימלך אחרי כן ויניחנה להיותה סוכה. והוא אסור מן הטעם שזכרנו "תעשה ולא מן העשוי", רוצה לומר שאינו עשוי לצל רק לייבש, ולפיכך הטרחנוהו להתיר אותם החבילות כדי שיהיה מעשה לשם סוכה. ולפיכך צריך להתיר החבילות מפני זה החשש, ונאסור עשיית הסכך בחבילות הקשורות:
משנה ו[עריכה]
נסרים - הם הלוחות.
אם היו אותם הנסרים קצרות שאין ברוחבן שלושה טפחים, מותר לסכך בהם לדברי הכל, לפי שהם כקנים.
ואם היה ברוחב כל נסר מהן ארבעה טפחים שהוא שיעור מקום, אסור לסכך בהם לדברי הכל.
ואם היה רוחב אותן הנסרים פחות מארבעה ויותר משלושה, בזה נחלקו רבי יהודה ורבי מאיר. רבי יהודה מתיר לסכך בהן, לפי שהן פחות מארבעה ואין בהם שיעור מקום. ורבי מאיר אוסר, לפי שהם יותר משלושה טפחים ויצאו מתורת לבוד.
והלכה כרבי יהודה:
משנה ז[עריכה]
תקרה - היא גג או סכך מעצים.
ומעזיבה - היא הטיט או העפר או הסיד שנותנים על הנסרים.
ומפקפק - פירוש שיעקור אותן ממקומן ומן המסמרין התקועין בהם.
ונוטל אחת מבינתים - פירוש שיטול נסר אחד מבין שני נסרים, וימלא מקום אותם הנסרים שעקר מסכך כשר.
ובית שמאי אומרים, אך על פי שפקפק נוטל אחת מבינתים, לפי שהם סוברים כי ביטול תקרה לא יהיה אלא בנטילת אחת מבינתים.
ורבי יהודה אומר, כי בית הלל סוברין, שבאחד מאלו שני מעשים יהיה ביטול תקרה.
ורבי מאיר אומר, כי בית שמאי ובית הלל מודין שביטול תקרה לא יהיה אלא בנטילת אחת מבינתים.
והלכה כרבי יהודה, כמו שהורה מדברי בית הלל:
משנה ח[עריכה]
אין ראוי לסכך בשפודים, לפי שאינן גדולי קרקע.
וארוכות המטה - כלים, ומקבלין טומאה.
ואמר כמותן - רוצה בו כיוצא בהן בקירוב ולא בדיוק, כי העיקר אצלנו כי כשבסוכה פרוץ כעומד שהיא פסולה. ואלו השפודים, כמו כן כל סכך פסול, נחשוב אותו כפרוץ, ולפיכך צריך שיהיה חלל ביניהן יותר מעט מהם, כדי שימלא אותו חלל שביניהם סכך כשר ואז תהיה כשרה, מפני שהעומד מרובה על הפרוץ.
ומה שאמרנו כי החוטט בגדיש אינה סוכה - מן העיקר שזכרתי לך תעשה ולא מן העשוי, וכשפרץ בגדיש העומרים סוכה אין ספק כי גג אותה סוכה לא נתכוון הגודש בשעת גדישת אותן העומרים להיותם סוכה. ולפיכך אם היה בגדיש חלל טפח במשך שבעה, ונעשה לשם סוכה בתחילה, והשלים עליו שיעור סוכה אחר גדישת העומרים, הרי זו כשרה:
משנה ט[עריכה]
גובה הסוכה, אין ראוי שיהיה פחות מעשרה טפחים כמו שזכרנו.
ורבי יוסי סובר, כי מחיצה תלויה מותרת, ולפיכך אומר כי כשהדופן הוא לבוד בגג ויש בו ארבעה טפחים, אפילו יהיה בינו ובין הארץ יותר משלושה טפחים, שהוא כשר.
ואין הלכה כרבי יוסי:
משנה י[עריכה]
גם זה עיקר גדול ראוי לשמרו, כי כשיש מראש הדופן עד גג הסוכה פחות מארבע אמות וביניהן בנין או סכך פסול, נדמה כאלו ראש הדופן עקום ומגיע בסכך הכשר. וזה העניין שנאמר עליו "דופן עקומה" והיא הלכה למשה מסיני.
וסוכה גדולה - הוא שישאר באמצע הסוכה סכך כשר שיש בו שבעה על שבעה.
וכבר נתבאר לך כי דין דופן עקומה בארבע הרוחות.
ואכסדרה - הוא מקום לפני הבתים ומוקף משלוש רוחותיו.
והביא אלו השלוש הלכות ללמדך, כי דופן עקומה דינו בו על איזה מין שיהיה מן הבתים, שאותן הכתלים נבנו לבית או לחצר הבית, שאותן הכתלים לא נתכוונו בהם שיהיו כתלים לתקרה שמקרים חצר הבית אבל נבנו לשמור הבית מן הדרך שהולכים בו רבים, או בסוכה גדולה שמבדיל סכך פסול בין הדפנות ובין סכך כשר. ושמור זה הלשון וזכרהו, והוא אמרם "סכך פסול, מן הצד פוסל בארבע אמות, ובאמצע פוסל בארבעה טפחים" כמו שנתבאר בזה הפרק:
משנה יא[עריכה]
כמין צריף - הוא כמו זו הצורה:
ונקרא בערבי "מכנס". והלכה כרבי אליעזר שפסל.
ואם יש לה גג טפח כזו הצורה:
[או] אם הכותל גבוה טפח כזה:
הרי היא כשרה.
ומחלוקת רבי אליעזר וחכמים במחצלת, כי תנא קמא סבר סתם מחצלת קטנה לשכיבה וסתם מחצלת גדולה לסיכוך, ולפיכך אומר עשאה לשכיבה מקבלת טומאה, עניין זה כי סתמא לעולם לסיכוך עד שיתבאר שהיא לשכיבה. ואמרו לסיכוך מסככין בה - הוא במחצלת קטנה שסתמה לעולם לשכיבה עד שיתבאר שהיא לסיכוך.
ורבי אליעזר אומר, סתם גדולה נמי לשכיבה עד שיתבאר שהיא לסיכוך.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
משנה סוכה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב