לדלג לתוכן

משנה סוכה א ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק א · משנה ג | >>

פרס עליה סדין מפני החמה, או תחתיה מפני הנשר, או שפרס על גבי הקינוףיב, פסולה.

אבל פורס הוא על גבי נקליטי יד המטה.

פָּרַס עָלֶיהָ סָדִין מִפְּנֵי הַחַמָּה, אוֹ תַּחְתֶּיהָ מִפְּנֵי הַנְּשָׁר, אוֹ שֶׁפָּרַס עַל גַּבֵּי הַקִּינוֹף, פְּסוּלָה.
אֲבָל פּוֹרֵס הוּא עַל גַּבֵּי נַקְלִיטֵי הַמִּטָּה.

פרס עליה סדין - מפני החמה,

או תחתיה - מפני הנשר,
או שפרס - על גבי הקינוף,
פסולה.
אבל פורס הוא - על נקליטי המיטה.

נשר - הוא דבר הנושר מן העלין והלולבין, מן הצמחים שמסככין בהם.

וקינוף - הוא ארבעה עמודים, וכשפרש עליהם יהיה גג, ותהיה סוכה בתוך סוכה. ובתנאי שתהיה בגובה העמודים עשרה טפחים או יותר.

ונקליטי המטה - הם שני עמודים בלבד, וכשפרש עליהם אינו סכך.

ואם פרש מסך תחת גג הסוכה לנוי הרי היא כשרה, מפני שפרט ואמר "מפני הנשר":


נשר - שלא יהו עלין וקסמין יורדין על השלחן י. פ"א שלא ינשרו העלין לאחר שיבשו ותשאר הסוכה חמתה מרובה מצלתה יא. וסדין דבר המקבל טומאה הוא ופסול לסכך. ודוקא מפני הנשר, אבל לנאותה כשרה:

או שפירס על גבי הקינוף - כלומר או אפילו לא פרסו מפני הנשר, אלא לנוי על מטתו ע"ג הקינוף שהן ד' קונדסין לד' רגלי מטתו שהן גבוהין יג ומניח כלונסות מזה לזה על גביהן ופירס סדין עליהם והרחיקו מן הסכך דהשתא לא מסכך בדבר המקבל טומאה דהא לאו לסכוכי שטחיה התם פסולה משום דאינו יושב בסוכה דאהל מפסיק ביניהם:

אבל פורס הוא ע"ג מטה שיש לה נקליטין - שאינן אלא שנים והן יוצאין באמצע המטה אחד למראשותיה ואחד לרגליה ונותנין מזו לזו [כלונסא ופורס עליו סדין] ומשום דאין לה גג טפח רחב מלמעלה לא מקרי אוהל:

מפני החמה. או תחתיה מפני הנשר. פירש הר"ב שלא יהו עלין וכו' על השלחן כפרש"י ולפי זה מפני החמה להגין על האדם מפני החמה. וכן מבואר בתוס' וכתב המרדכי דלא דמי לנאותה דכשרה [כמ"ש הר"ב] דשאני התם דהוי צורך סוכה ובטל לגבה ע"כ. ופ"א שכתב הר"ב שלא ינשרו כו'. כלומר שהסדין מופרש סמוך ודבוק לתחתיה ומונע בזה העלין שלא יוכלו ליפול. ולפי זה מפני החמה שמיבשת הסכך ומתוך זה נעשה חמתה מרובה. כך כתוב בתוספות:

קינוף. ויטו לאבשלום האהל על הגג (שמואל ב טז כב) מתורגם קינופין על איגרא. וזה שכתב הר"ב שהן גבוהין נראה דרוצה לומר גבוהין עשרה דאל"כ מאי למימרא שהן גבוהין. ודאי שאין פורסין סדין על כלונסות שאינן גבוהין. דהיאך ישכב אדם שם אלא רוצה לומר שהן גבוהין כשעור והיינו עשרה טפחים. והוא כשיטת רי"ף ורמב"ם פרק ה' דסברי דלא חשיב אהל לבטל אהל דסוכה אלא בגובה עשרה ויש לה גג. ועיין בסמוך:

נקליטי. בפסוק חור כרפס (אסתר א ו) תרגום על דרגשין דנקליטהון דדהבא. ומה שכתב הר"ב משום דאין לה גג הוא הדבר אשר כתבתי לעיל דהר"ב ס"ל דתרתי בעינן גובה עשרה וגג טפח כיון דהכשיר סתם כל שאין לה גג ש"מ דאפילו בגבוה עשרה כמו שדקדק הר"ן מלשון הרי"ף. אע"פ שבעקרי הדינים חולק. ועיין בבית יוסף סוף סימן תרכ"ז:

(י) (על הברטנורא) ולפ"ז מפני החמה להגין על האדם מפני החמה ולא דמי ללנאותה דכשרה דשאני התם דהוי צורך סוכה ובטל לגבה. מרדכי:

(יא) (על הברטנורא) כלומר שהסדין מופרש סמוך ודבוק לתחתיה ומונע בזה העלין שלא יוכלו לפול. ולפ"ז מפני החמה שמיבשת הסכך ומתוך זה נעשה חמתה מרובה. תוספ':

(יב) (על המשנה) קינוף. ויטו לאבשלום האהל על הגג (שמואל ב' י"ז) מתורגם קינופין על אגרא:

(יג) (על הברטנורא) ר"ל שהן גבוהין כשעור והיינו י"ט והוא שיטת הפוסקים דסברי דלא חשיב אהל לבטל אהל הסוכה. אלא בגובה עשרה ויש לה גג:

(יד) (על המשנה) נקליטי. בפסוק חור כרפס תרגום על דרגשין דנקליטהון דדחבא:

פורס עליה סדין מפני החמה וכו':    פי' ר"ת ז"ל פירס עליה סדין כדי שלא תתייבש מפני החמה ואז תהא חמתה מרובה מצלחה ונמצא שקיומה והכשרה על ידי הסדין שאינו מניחה להתייבש וכן תחתיה מפני הנשר היינו שלא יפלו עלין ותהא חמתה מרובה מצלתה אבל חולקים אחרים עליו ומפרשים מתני' דהכא כפשטה אע"פ שאין הסדין מסייע להכשר סוכה כלל אלא שפירסה עליה כדי שלא תכנס בה החמה אפ"ה פסולה ור"ת ז"ל הוכיח דבריו ממתני' דבסמוך דהדלה עליה את הגפן וכו' וכתב עליו הר"ן ז"ל דלא מכרעא כמו שנכתוב בסמוך בשמו בס"ד וביד בפ"ה דהלכות סוכה סימן י"ז כ"ג כ"ד ובטור א"ח סי' תרכ"ז וסי' תרכ"ט:

או תחתיה מפני הנשר:    דוקא מפני הנשר אבל לנאותה כשרה ולא תימא דאורחא דמילתא קתני ועיין בתשובות הרשב"א ז"ל סי' כ"ה:

אבל פורס הוא ע"ג נקליטי המטה:    ירושלמי שכן הוא עושה חלל באצילי ידיו פי' הרי"ף ז"ל כשם שאם הגביה אדם שתי זרועותיו כשהוא שוכב תחת הסדין ונעשה הסדין עליו כאהל אין בכך כלום כך אלו השני נקליטין שבאמצע המטה כמו זרועותיו הם חשובין ואין בכך כלום ע"כ. ופסק בטור שם סימן תרכ"ז דהני נקליטין לא מכשרינן בהו אלא דוקא כשאינם גבוהין עשרה אבל אם הם גבוהין עשרה אסור אבל הרי"ף והרמב"ם ז"ל לא כתבו חילוק זה וטעמם תירץ הרב המגיד ז"ל ע"ע שם. וכתב הר"ן ז"ל לפום מאי דאתמר בגמרא מסתברא דשלשה דינים הם כילה ונקליטין וקינופות כילה דלא קביעא לא מיתסרא אלא היכא דאיכא תרתי לריעותא שיש לה גג וגבוהה עשרה ונקליטין דקביעי טפי מכילה אע"פ שאין להם גג כל שהן גבוהין עשרה אין ישנים תחתיהן קינופות דקביעי ויש להם גג אפי' אין גבוהין עשרה אין ישנים תחתיהן ע"כ:

יכין

יג) פירס עליה סדין [טעפפיך], דמדמקבל טומאה פסול לסכך.

יד) מפני החמה שלא יצטער בה.

טו) או תחתיה תחת הסכך.

טז) מפני הנשר שלא ינשרו העלין על שולחנו וכ"ש בפרסו שלא יתיבש הסכך או לד"א שאינו לצורך ישיבת הסוכה. אבל בעשה כן לנאותה, כשירה, דכל לנאותה הו"ל צורך סוכה ובטל לגבה. והוא שיהיה תוך ד' טפחים מהסכך. וי"א דמפני החמה דמתניתין דפסול, היינו בפירסו שלא יתיבש הסכך, ויהיה חמתה מרובה מצילתה. אבל בעשה כן כדי שלא יצטער בחמה, הו"ל כלנאותה, שיתענג בה, וכשירה. מיהו בגשמים מנטפין מהסכך, יפרוס סדין וישב שם, דהרי לדעה שנייה כשירה מדצורך ישיבה היא, רק ספק ברכות להקל, ולכן לא יברך לישב בסוכה (מג"א תרכ"ט).

יז) או שפירס על גבי הקינוף הוא מטה עם ד' קונדסין בד' זויותיה, אפילו אינן גבוהין י' טפחים, והמטה עומדת בהסוכה.

יח) אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה הוא מטה שיש בה ב' קונדסין, א' באמצע ראש המטה, וא' באמצע מרגלות המטה. ובפירס סדין עליהן כשר, דמדאין הגג פסול רחב טפח, לא חשיב אהל לבטל אהל דסוכה שעל גבו. ודוקא באין גבוה י' טפחים עד ראש הקונדסין. ויש מכשירין אפילו גבוהין י"ט (תרכ"ז).

בועז

פירושים נוספים