ברטנורא על סוכה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה - דסוכה דירת עראי בעינן דכתיב (דברים טז) חג הסכות תעשה לך שבעת ימים, אמרה תורה עשה סוכה לשבעת ימים. ולמעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע :

ורבי יהודה מכשיר - דסבר סוכה דירת קבע בעינן. ואין הלכה כרבי יהודה:

ושאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה - דדירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה :

ושאין לה שלוש דפנות - דכתיב בסכת בסכת בסוכות, שנים חסרים ואחד מלא, חד לסכך דפירוש סכה סכך, פשו להו תלתא לג' דפנות. אתיא הלכה למשה מסיני ובצריה לדופן חדא ואוקמיה אטפח, נשארו שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. לפיכך סוכה שיש לה שתי דפנות זו אצל זו, עושה דופן ג' שיש בו טפח ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לאחד משתי הדפנות, שכל פחות מג' כלבוד דמי, ונחשב כאילו הוא דופן של ד' טפחים ונמצא רוב דופן עשוי, והרי יש לסוכה זו ג' דפנות. וצריך לעשות לה צורת פתח . ואם שתי הדפנות הם זו כנגד זו וביניהן מפולש, מביא פס שיש בו ד' טפחים ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לאחד משתי הדפנות ונחשב כאילו יש בפס זה ז' טפחים שהוא שעור הכשר סוכה לארכה ולרחבה, שהסוכה צריכה שתהא ז' על ז' כדי שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו, ו' על ו' לראשו ורובו, וטפח על טפח לשולחנו:

ושחמתה מרובה מצלתה פסולה - הא בשוין, שהחמה כצל כשירה. ודוקא שהן שוין מלמטה בקרקעית הסוכה, דבידוע שלמעלה בסכך צלתה מרובה מחמתה, דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאסתירא מלרע:

בית שמאי פוסלין - דבעו סוכה לשמה , וזו סתם נעשית. ואילו תוך שלשים לחג כיון ששואלים בהלכות החג ל' יום קודם לחג, סתם העושה סוכה לשם חג הוא עושה, אבל קודם ל' סתמא לאו לשם חג הוא:

ובית הלל מכשירין - דלא בעו סוכה לשם חג:

(ב)

כאלו עשאה בתור הבית - ופסולה:

תחתונה פסולה - דשני סככין יש לה. וקרא קא פסיל סוכה שתחת הסוכה:

אם אין דיורין בעליונה - שאינה ראויה לדירה, כגון שאין גג התחתונה יכולה לסבול כרים וכסתות של עליונה. ולא נחלקו ת"ק ורבי יהודה כשאינה יכולה לסבול כלל, דבהא כולי עלמא מודו שהתחתונה כשרה בסכך העליונה, שהגג שלה אינו חשוב גג, ולא הויא סוכה שתחת הסוכה. ואם היא בריאה ויכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה, כ"ע לא פליגי שהיא פסולה. כי פליגי כשיכולה לקבל ע"י הדחק, כגון שגג התחתונה מתנועע ורופף מכרים וכסתות של עליונה, ת"ק סבר דבהכי מקרי סוכה שתחת הסוכה ופסולה, ור"י סבר כיון שאינה מקבלת כרים וכסתות של עליונה אלא על ידי הדחק, אינו חשוב גג, ואין זו סוכה שתחת הסוכה . ואין הלכה כר"י:

(ג)

נשר - שלא יהו עלין וקסמין יורדין על השלחן . פ"א שלא ינשרו העלין לאחר שיבשו ותשאר הסוכה חמתה מרובה מצלתה . וסדין דבר המקבל טומאה הוא ופסול לסכך. ודוקא מפני הנשר, אבל לנאותה כשרה:

או שפירס על גבי הקינוף - כלומר או אפילו לא פרסו מפני הנשר, אלא לנוי על מטתו ע"ג הקינוף שהן ד' קונדסין לד' רגלי מטתו שהן גבוהין ומניח כלונסות מזה לזה על גביהן ופירס סדין עליהם והרחיקו מן הסכך דהשתא לא מסכך בדבר המקבל טומאה דהא לאו לסכוכי שטחיה התם פסולה משום דאינו יושב בסוכה דאהל מפסיק ביניהם:

אבל פורס הוא ע"ג מטה שיש לה נקליטין - שאינן אלא שנים והן יוצאין באמצע המטה אחד למראשותיה ואחד לרגליה ונותנין מזו לזו [כלונסא ופורס עליו סדין] ומשום דאין לה גג טפח רחב מלמעלה לא מקרי אוהל:

(ד)

הדלה עליה - הגביה על גבה:

קיסום - אידרא בלע"ז, והיא נדלה כגפן וכדלעת:

פסולה - לפי שאין מסככין במחובר :

ואם היה הסכוך הרבה מהם - שהיה שם סכך כשר הרבה יותר מהגפן והדלעת, כשרה. והוא שחבטן וערבן עם הסכך כשר ואין נראין בעין, דסכך כשר רבה עליהן ומבטלן כשהן מעורבין:

או - שקצצן. אף לאחר שסכך בהן, כשרה. והוא שינענעם לאחר קציצה, דאי לאו הכי פסולה דאמרה תורה (דברים טז) חג הסוכות תעשה, ולא מן העשוי, כלומר כשתעשה תהא ראוי לסוכה, ולא מן העשוי בפסול, שאין ראוי לסוכה ואתה מתקנה כי הא דמכשר לה בקציצה ולא הדר סתר לה. אבל כשמנענע הוי כסותר וחוזר ומסכך. שמגביה כל אחד לבד ומניחו וחוזר ומגביה את חבירו ומניחו:

כל דבר שאינו כו' - לאפוקי כלי עץ ובגדי פשתן ומחצלאות, שאע"פ שגדוליהם מן הארץ אין מסככין בהן הואיל ומקבלין טומאה:

וגידוליו מן הארץ וכו' - דכתיב חג הסוכות [תעשה לך באספך] מגרנך ומיקבך, בפסולת גרן ויקב הכתוב מדבר, כלומר מן הנשאר אחר שאספת הגורן והיקב כגון קשין וזמורות מהם עשה סוכה :

(ה)

וחבילי זרדין - מין קנים, ובעודן לחים בהמה אוכלתן, וכשיבשו עומדין להיסק:

אין מסככין - כשהן קשורים. ולא מפני שהן פסולים אלא פעמים שאדם בא וחבילתו על כתפו ומעלה ומניחה על גבי סוכה ליבשה ונמלך עליה לסכוך, והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי בפסול , וזה לא נעשה אפילו לצל אלא ליבש והוי עשוי בפסול:

וכולן - הפסולים ששנינו בסכך:

כשרים לדפנות - דסוכה סכך משמע ולא דפנות . הילכך סוכות תעשה לך מגרנך, אסכך משמע ולא אדפנות:

(ו)

מסככין בנסרים דברי ר' יהודה - בנסרים שיש בהם ארבעה שהוא שעור מקום חשוב דברי הכל פסולה. פחות משלשה דברי הכל כשרה דחשיבי כקנים. כי פליגי משלשה ועד ארבעה, רבי יהודה סבר כיון דלית בהו שעור מקום חשוב לא גזרינן שמא ישב תחת תקרת הבית. ורבי מאיר סבר כיון דנפקי מתורת לבוד גזרינן שמא יאמר מה לי לסכך באלו מה לי לישב תחת תקרת ביתי. והלכה כר' יהודה:

(ז)

תקרה - גג העשוי מקורות או נסרים:

מעזיבה - הטיט או הסיד שרגילין ליתן על גבי הקורות והנסרים קרוי מעזיבה:

מפקפק - סותר ומנענע כולן:

או נוטל אחת מבינתים - ונותן סכך כשר במקומה. ורבי יהודה לטעמיה דמכשיר לסכך בנסרים , הלכך בפקפוק סגי. ובלא פקפוק אי אפשר משום תעשה ולא מן העשוי:

רבי מאיר אומר - לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה, שכולן מודים שצריך ליטול אחד מבינתים ופקפוק אינו מועיל. ור"מ לטעמיה דאמר אין מסככין בנסרים. והלכה כר' יהודה שאמר משום בית הלל:

(ח)

שפודין - אין ראוין לסכוך, לפי שאינן גדולי קרקע:

[בארוכות] המטה - כלים המקבלים טומאה :

אם יש ריוח ביניהן כמותן - לאו דוקא כמותן ממש ולא יותר, דהא מקום שפוד כפרוץ הוא נחשב, וכשנותן סכך כשר בין שפוד לשפוד אם אין ביניהן אלא כמותן הוי פרוץ כעומד ופסול . אלא על כרחך הריוח שביניהן משהו יותר מכמותן:

החוטט בגדיש - נטל מן העומרים למטה סמוך לארץ ועשה חלל כשעור סוכה והסכך נמצא עשוי ועומד מאליו. והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי. אבל אם היה בו חלל טפח במשך שבעה, עשוי לשם סכך, וחטט בו עד שהגביה את החלל לשעור גובה עשרה [אין] זו היא עשייתו, שהרי אינו מתקן אלא הדפנות ובדפנות לא אמרינן תעשה ולא מן העשוי, והרי היא כסוכה פחותה מעשרה וחקק בה להשלימה לעשרה:

(ט)

המשלשל - מוריד. שהתחיל לארוג הדפנות סמוך לסכך ואורג ובא כלפי מטה:

שלשה טפחים פסולה - היינו שיעור שיזדקר הגדי בבת אחת ויכנס, דאמרן דבכהאי גוונא אינה מחיצה:

כיון שהגיע לעשרה כשרה - ואפי' אינן מגיעות לסכך ומופלגות ממנו הרבה:

רבי יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה - דיו באריגת עשרה:

כך מלמעלה למטה - ואפילו גבוהות מן הארץ הרבה. דסבר מחיצה תלויה מתרת. ואין הלכה כר' יוסי:

הרחיק את הסיכוך - לאו בגובה קאמר, אלא ברוחב, שהניח אויר בין דופן לסכך, באורך הסוכה או ברחבה:

(י)

בית שנפחת - גגו באמצעו, והדפנות רחוקות מן הסכך כשר:

אם יש מן הכותל לסכר כשר ארבע אמות פסולה - פחות מכאן כשרה. דהלכה למשה מסיני דאמרינן דופן עקומה עד ד' אמות, ורואים תקרת הבית כאילו נעקם ראש הדופן ובא עד הסכך הכשר . ולא יישן תחתיה :

וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה - וסיכך באוירה של חצר, רחוק מכותלי האכסדרה. ואכסדרה הוא מקום מוקף מג' מחיצות :

סוכה גדולה - כל שאילו ינטל הסכך פסול, ישאר בה שבעה טפחים על שבעה טפחים סכך כשר. זו היא סוכה גדולה:

שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו - דוקא מן הצד אמרינן שאין סכך פסול פוסל אלא בארבע אמות, משום טעמא דדופן עקומה. אבל באמצע הסוכה פוסל בארבעה טפחים. ואויר שאין שם סכך כלל בין באמצע בין מן הצד, פוסל בג' טפחים:

(יא)

כמין צריף - שאין לה גג, וראשי הדפנות נוגעות זו בזו מלמעלה [כזה], ומתרחבים והולכים מלמטה:

או שסמכה - שהטה ראשי הקנים על הכותל והולכים בשפוע למטה לארץ:

מפני שאין לה גג - אינו ניכר מהו גג ומהו כותל. דאהל משופע לאו שמיה אהל אלא א"כ יש לו גג טפח . והלכה כר"א :

מחצלת של קנים וכו' - במחצלת קטנה כו"ע לא פליגי דסתמא לשכיבה ואין מסככין בה. כי פליגי בגדולה, תנא קמא סבר סתם גדולה לסיכוך עבידא וסתם קטנה לשכיבה. וה"ק מחצלת גדולה סתמא לסיכוך, ואם פירש שעשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה. ולסיכוך מסככים בה, הכי קאמר, ומחצלת קטנה סתמא לשכיבה, ואם פירש שיהא לסיכוך מסככין בה:

רבי אליעזר אומר אחת גדולה ואחת קטנה - סתמן לשכיבה. ועשאה לשכיבה דקאמר, כלומר עשויות הן מתחלתן סתמא לשכיבה, הלכך אף הגדולה מקבלת טומאה ואין מסככין בה. ואם פירש שהיא לסיכוך מסככין בה. ואין הלכה כר"א: