תפארת ישראל על סוכה ב
משנה סוכה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
תפארת ישראל על מסכת סוכה: א | ב | ג | ד | ה | כל המסכת
יכין למשניות: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט || בועז || הלכתא גבירתא
יכין לפרק שני
[עריכה]א) לא יצא ידי חובתו ודוקא שהיה חלל שתחת המטה גבוה י"ט, דאז אהל מפסיק בינו לסוכה. דלא דמי לדלעיל (פ"א סי' י"ז) גבי קינוף דסגי אפילו בגבוה פחות מי"ט. דהתם עשוי לאהל, לישן תחתיו (ר"ן).
ב) ולא אמרו לנו דבר ר"י לטעמיה דס"ל סוכה אהל קבע בעינן, ואהל עראי שתחת המטה לא מבטל לאהל קבע.
ג) ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה דעבד ואשה פטורין ממצות עשה שהזמן גרמא.
ד) ולפי דרכינו למדנו אף שאמר ר"ג כן דרך שיחת חולין [שפאס בל"א]. [אב"י דאם לא אמרה כדי שנלמד דבר, לא היה שח שיחת חולין דעבר בעשה כיומא י"ט ב' וסוכה כ"ח א'. ומה"ט אמרינן בש"ס כאן דשיחת חולין של ת"ח צריך לימוד].
ה) הסומך סוכתו בכרעי המטה ר"ל שתמך הסכך בכרעי המטה, דהיינו שהיה מטה שלימה שדפנותיה סביב גבוהים י"ט מקרקעית המטה, וסיכך על הדפנות, וכשמטלטל המטה, הסכך מתטלטל עמו.
ו) רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה ר"ל אם אין הסכך קבוע, בד' קונדסין רק מתטלטל עם המטה.
ז) פסולה לטעמיה בסי' ב' אזיל. וקיי"ל כת"ק. ואע"ג שהסכך נסמך ממטה שמקט"ו, אפ"ה דפנות סוכה כשירין מכל דבר (תר"ל).
ח) סוכה המדובללת ר"ל שקצת מהקנים של סכך מונחים למעלה וקצתן מונחים למטה, ואין בין מה שלמטה למה שלמעלה ג' טפחים.
ט) ושצלתה מרובה מחמתה אף שהסכך דק ואוירו רב (תרל"א).
י) כשרה ולכתחילה צריך שיוכל לראות כוכבים בלילה מתוך הסכך. ובדיעבד אפילו לא יראה מתוכו נצוצי יום כשירה, אם יוכל לירד מטר מתוכו (ט"ז ומג"א שם).
יא) או בראש הספינה כשרה דוקא ביכולה לעמוד ברוח מצוייה דיבשה (שו"ע או"ח, תרכח). מיהו בשיכולה לעמוד ברוח שאינו מצוייה דיבשה, גם לר"י כשירה, ולא דמי לסומך סוכתו במטה לעיל דפליג ר"י. דשאני עגלה וספינה דאורחייהו בטלטול, והיינו קבוע שלהן, משא"כ התם [ועי' תוס' דכ"א ב' ד"ה שאין].
יב) ועולין לה ביום טוב מדנקט סיפא אין עולין נקט הכא עולין. ולפי המשמע מב"י א"ח ססי' של"ט דאסור לכנס לספינה בשבת כשאינה יושבת בקרקע המים, א"כ י"ל דקמ"ל הכא דלצורך מצוה שרי.
יג) כשירה ובעשאה באילן צריך שלא יסמוך הסכך על האילן רק על קונדסין, דאם לא כן אסור, שמא יסכך מהאילן עצמו [מג"א שם סק"ה].
יד) ואין עולין לה ביום טוב דאסור להשתמש ביו"ט במחובר או בבע"ח.
טו) ואחת בידי אדם שתמך והניח קרקעות הסוכה רובה, על גזע האילן, ועשה ב' דפנות של הסוכה על ראש האילן ודופן השלישי עשה בארץ עד למעלה מי"ט מקרקעית הסוכה, וגם עליה תמוכה קרקעית הסוכה. או שעשה באופן זה ב' דפנות בארץ ודופן א' למעלה באילן. ומיירי שלא היה להסוכה רק ג' דפנות.
טז) והאילנות דפנות לה ותמך הסכך בקונדסין [ מג"א תר"ל סקי"ד ].
יז) כשרה ודוקא שרוב הדופן הוא מדבר שאין רוח מצוייה מנידו [שם].
יח) פטורין מן הסוכה ר"ל א"צ לטרוח אחריה, אפילו בשעה שאינו עוסק במצוה. אבל בלא טורח, חייבים (שו"ע או"ח, תרמ).
יט) חולין אפילו רק מיחש גוף בעלמא.
כ) ומשמשיהן וי"א דהן דוקא בשעה שצריך לשמש להחולה [שם].
כא) פטורין מן הסוכה ובנכבו הנרות בסוכה, פטור מלישב שם, וא"צ לטרוח אחר אחרת. ובנושב רוח מותר לתלות וילן ביו"ט בסוכה, כדי להגן מהרוח [שם].
כב) אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה פירות ומשקין אפילו טובא, ופת רק כביצה, ומאכל מה' מיני קמח, בקבע עליו חייב בסוכה (שו"ע או"ח תרלט, ב).
כג) ואמרו העלום לסוכה קמ"ל דהמדקדק במעשיו, אפילו מים לא ישתה חוץ לסוכה.
כד) אוכל פחות מכביצה ר"ל מאכל פחות מכביצה.
כה) נטלו במפה כדי לאכלו בלי נט"י, דבשעת הדחק שרי בכך. וה"ה לאכל על ידי כף או מזלג נמי א"צ נט"י בשעת הדחק (שו"ע או"ח, קסג). וי"א דחולין פחות מכביצה א"צ נטילה או מפה [כסי' קנ"ח ס"ג]. רק הכא מיירי שאכל החולין על טהרת תרומה, דאז אפילו פחות מכביצה צריך נטילה.
כו) ואכלו חוץ לסוכה קמ"ל דהמיקל בכך לא הוה קל במצות [ר"ן].
כז) ולא בירך אחריו בהמ"ז מדלא הו"ל כביצה. ואנן קיימא לן דבהמ"ז בכזית (שו"ע או"ח, קפד).
כח) ואחת בלילה ר"ל בכל יום.
כט) וחכמים אומרים אין לדבר קצבה רק כשיאכל יאכל בסוכה.
ל) חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד ואפילו ירדו אז גשמים צריך לקדש ולאכל שם כזית פת [תרל"ט]. וליל שני לט"ז חייב ולמג"א פטור.
לא) ישלים בלילי יום טוב האחרון ר"ל ליל שמיני עצרת יאכל עוד סעודה יתירה כנגד הסעודה שלא אכל בימים הראשונים, ואף שיאכלום חוץ לסוכה.
לב) מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות גם בחגיגה פרק א' משנה ז' קאמר תנא כי האי לישנא: ותמוה אי נאמר אהא לא נאמר אהא, והאיך קאמר בתרווייהו על זה נאמר. ולכאורה הוה נראה דהכא שאינו יכול לתקן כלל הסעודות מצוה שהחסיר, סמיך ארישא דקרא דכתיב מעוות לא יוכל לתקן כלל, אבל התם שהחסיר העולת ראייה ושלמי חגיגה, והרי גם אחר הרגל יכול להקריב העולה והשלמים אלא שלא יהיו של יו"ט, נמצא שיכול לתקן במקצת, סמיך אסיפא דקרא, וחסרון לא יוכל להמנות. אמנם מדקאמר התם בסיפא ר"ש אומר איזה מעוות שאינו יכול לתקון וכו' משמע דפליג, ומשמע נמי דת"ק אמעוות לא יוכל לתקון סמיך. אלא נ"ל איפכא, דהתם דכבר עבר הרגל לגמרי, קרי ביה מעוות לא יוכל לתקון, דקרבנות הרגל שהיה חייב ולא הקריבם א"א לתקן מעוות זה כלל. משא"כ הכא שעדיין עומד ביום השמיני, וקצת מהרגל לפניו שיוכל לאכול בו סעודת היום, דייק מסיפא דקרא דחסרון לא יוכל להמנות, דהסעודות שהיה ראוי לאכול ביו"ט, אם שיוכל לתקן קצת בשיאכל סעודת היום, עכ"פ מנין הסעודות אינו יכול להשלים, ואפשר דגם לר"א קאמר דהוי חסרון בלי להמנות, דאף דבידו להשלים הסעודות, א"א להשלים מצות סוכה שהחסיר בסעודה.
לג) ובית הלל מכשירין וקיי"ל בהא כב"ש אפילו בסוכה גדולה אם ישב כן לא יצא, גזירה שמא ימשך אחר שולחנו.
לד) לא קיימת מצות סוכה מימיך דאע"ג דמדאורייתא יצא, אעפ"כ לא קיים מצות סוכה כראוי כתקנת חכמים.
לה) קטן שאינו צריך לאמו כל שכשהקיץ אינו צועק בגעגועים יתרים אחר אמו.
לו) חייב בסוכה ודוקא כשהוא בן ה' או ו', כל חד לפום חורפיה [תר"מ].
לז) וסיכך על גבי המטה בשביל קטן דס"ל אפילו אין בו דעת חייב לחנכו, ולא קיי"ל כן.
לח) וביתו עראי שיעמיד שם כליו הנאים, ויהיה רוב תשמישו שם, וביתו יהיה רק לתשמיש ארעי.
לט) מאימתי מותר לפנות שיצא מהסוכה.
מ) משתסרח המקפה ר"ל משיתקלקל התבשיל מטיפות הגשמים שירדו לתוכו בסוכה, ואפילו אינו אוכל אז, מותר לצאת. והוא הדין בנקרשים האוכלים מחמת קור, או בהכל שם מטושטש ולח מגשמים שירדו כבר, או במצטער שם מזבובים, ריח וקרירות, וכל שמשער שאילו היה בבית היה יוצא, פטור מסוכה [מג"א שם].
מא) ושפך לו קיתון על פניו של עבד וקמ"ל שיצא בפחי נפש (אב"י אפשר דקמ"ל נמי, מדא"ל אי אפשי וכו' אסור לישב שם (כסי' תרל"ט ס"ז).
בועז לפרק ב
[עריכה]אין פירוש לפרק זה
הלכתא גבירתא
[עריכה]הלכתא גבירתא כללא דפרק ב
משנה א
[עריכה]דין הישן תחת המטה בסוכה מבואר בפ"א.
משניות ב-ד
[עריכה]המעמיד סוכתו על כרעי המטה שדפנותיה גבוהים י"ט מקרקעית המטה וסיכך על הדפנות כשרה אף שמתטלטל. משא"כ בסיכך ע"ג עמודים שהעמיד אצל כל זוית מהמטה, וכרעי המטה הם הדפנות המושכים עצמם בין עמודים אפי׳ גבוה י"ט רק מהארץ כשר. דין סוכה המבולבלת והמעובה כבית עי׳ פ"א, מ"א. סוכה בראש עגלה או ספינה, אם רק יכולה לעמוד ברוח מצוי׳ דיבשה, אפי׳ לא ברוח מצויה דים והספינה הולכת על הים כשרה. ובראש הגמל [או אילן והסכך נסמך על קונדסין עד שיכול לעמוד בלא אילן, דאל"כ אסור שמא יסבך בו] כשרה בחוה"מ, ואין עולין לה ביום טוב [ובדיעבד יצא] ובמקצתה על האילן ומקצתה בדבר אחר עד שאם ינטל האילן תשאר היא עומדת, עולין לה אף ביו"ט. ובעשה סוכתו בין האילנות שיהיו האילנות לדפנות דוקא בחזקים, או שקשרם וחזקם עד שאין הרוח מצויה מנידה אותם [אפילו עומדת בבית שאין שם רוח, ובתשו׳ בלקט הקמח מכשיר סוכה שדפנותיה מסדינין דקין שהרוח מזיזן בחצר מוקף מחיצות גבוהות] ומילא בין האוירים בתבן וקש שלא תנידם הרוח, כשרה.
משניות ד-ה
[עריכה]אלו פטורים מסוכה שלוחי מצוה בין ביום בין בלילה ואפילו אינם הולכים אלא ביום, ודוקא בצריך לטרוח אחר סוכה. משא"כ בלא טרחה צריך לישב, וה"ה באינם יכולים לישן בסוכה דיגעים למהר לעסק המצוה פטורים. והולכי דרכים ביום פטור ביום ודלילה בלילה, וכשמגיע לישוב צריך לעשות שם סוכה למג"א, וללבוש, ביום א"צ להמתין באכילה עד שיבא לסוכה, רק בלילה לאכילה ושינה. וההולכים בכפרים יחמירו על עצמן לשוב לבתיהם, ובהם במקום א׳ איזהו ימים, חייבים לעשות שם סוכה [והיושב בחנות אע"פ שדרכו לאכול בחנות, חייב לילך לביתו לסוכה, אפילו כשהחנות בעיר, ודירתו מחוץ לעיר דלאו הולך דרך הוא]. ושומרי גנות ופרדסים פטורים ביום ובלילה דאין יכול לזוז משם, ובאם יעשה סוכה יגנוב הגנב מצד אחר [ולפיכך בכדי שיכול לשומרו כולו מצד א׳ חייב בסוכה] וכן הדין בעושה יין אצל נכרי בסוכות. וחולה אפי׳ אין בו סכנה, ואפילו רק חש בעינו או ראשו, וכן המשמשין אותו בזמן שמשמשין פטור [והמשמש למצטער חייב]. והמקיז דם, רק מחמת חולי פטור, לא לשמור הבריאות, ובשותה משקה משלשל במתירא שיזיק לו צינה פטור. ובמצטער מחמת צינה או ריח רע או דבר אחר, וחוץ לסוכה לא יהיה לו צער זה פטור, דתשבו כעין תדורו, [וכן בגשמים נוטפים בסוכתו מן האילנות או בכבו לו נרות בסוכה בשבת ויש לו נרות בביתו יכול לאכול בביתו, וא"צ לילך לסוכת חבירו ביש טורח גדול בדבר, [ויכול לפרוש סדין מן הצד שלא יכבה הרוח בנרות, ובסכך מבואר בפ"א] וכן באין לו בגדים כראוי פטור, וכן בצר לו מקום לישן בסוכה שאין יכול לפשוט ידיו ורגליו, ולא יכול אדם לומר מצטער אני אלא בדבר שדרך בנ"א להצטער. והא דנוהגים עכשיו להקל שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות, י"א משום צער שינה בקור, ולרמ"א משום דא"א לישן עם אשתו שאין לו סוכה מיוחדת] מיהו בעשה סוכה מתחלה במקום ריח רע [שלא בא הצער במקרה] או במקום שמתירא מפני גנבים שיזיקו לו בגופו ואפילו במקום שמתירא רק בלילה שא"א לישן בו אינו יוצא אפילו באכילה דיום. וכן נשים ועבדים פטורים מסוכה דהוי מ"ע שהזמן גרמא ולכן לא יברכו אנשים בשבילם לישב בסוכה, אם כבר בירכו, אבל הם עצמם מברכים. וקטנים שצריכים לאמם דהיינו כבן חמש או שש כל חד לפי חורפיה, אין אביו חייב לחנכו, משא"כ ביותר מזה חייב, ואחרים אסורים ליתן לו לאכול חוץ לסוכה.
משניות ה-ז, ט
[עריכה]חיוב ישיבת סוכה. מדכתיב ז׳ ימים תשבו בסוכות, וישיבה היינו דירה ועכבה, כמו וישבו בקדש, צריך להיות עיקר דירתו בסוכה כבבית שיכניס בה כליו הנאים ומצעות הנאות ואוכל ושותה וישן בסוכה ומטייל בה ולומד בה [כשאין לו טורח רב להביא ספרים ודעתו מיושב ת עליו בסוכה] וכשמספר עם חבירו יהיה בסוכה [וראוי להתנהג בה בקדושה ולהזהר מרכילות ולשון הרע]. מותר לאכול אכילת ארעי חוץ לסוכה דהיינו אפי׳ כביצה פת, ומותר לשתות מים ויין באינו קובע לשתות יין, ולאכול פירות אפילו דרך קבע, והמחמיר שלא לשתות מים הרי זה משובח. ותבשיל מחמשת מיני דגן בקבע עליו חייב, וראוי להחמיר גם בבשר ודגים בקבע. וכן חבורה שקובעין עצמן לשתות איזהו משקה כמו דבש וכ"ש יין או לאכול פירות ראוי להחמיר. מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בחוץ אפילו בסוכה גדולה לא יצא, אלא אם כן טפח משולחנו תוך הסוכה. ובירדו גשמים כ"כ שמשער בעצמו, שאילו היה יושב בביתו היה יוצא מהחדר, מותר לצאת ג"כ מהסוכה. ובאם ירדו כ"כ שאם יפול לתבשיל יפסול, או יקרוש מקור, אפילו אין תבשיל לפניו, מותר לאכול בשאר ימי הסוכות בביתו, וכשיוצא מסוכה יצא בהכנעה כעבד שמזג כוס לרבו ושפכו על פניו. ובאוכל אז בביתו ופסקו הגשמים אינו חייב לחזור לסוכה עד שיגמור סעודתו, ואפילו היה תחלת סעודתו מיד בביתו ע"י גשמים. מיהא בליל א׳ דסוכות דחייב מה"ת לאכול כזית פת בגז"ש דט"ו ט"ו מחג המצות [וע"כ לא יאכל עד שחשיבה ודאי, ויזהר לאבל קודם חצות לילה. ובערב סוכות לא יאכל פת אחר חצות היום. ושאר דברים המשביעים מט׳ שעות ומחצה] ויש פוסקים דס"ל דאפילו ירדו גשמים חייב לאכול בסוכה, להכי יש להחמיר להמתין עד חצות הלילה, דביפסקו גשמים קודם חצות יברך ויאכל בסוכה. כמצה, דמצותה עד חצות, ובאינו רוצה להמתין ימתין שעה ושתים, ובלא פסקו יעשה קידוש בסוכה ויברך שהחיינו ויכוין לפטור ג"כ שהחיינו דסוכה, דאע"ג דשמא פטור מסוכה מ"מ לא גרע מבאם בירך בשעה עשיתה ויאכל בסוכה כזית ושאר סעודתו יאכל בביתו, וימתין עד חצות ויאכל כזית בסוכה ויחזור ויברך שהחיינו עם לישב בסוכה [ויש מחמירין שימתין כל הלילה, כמצה וי"א דמצותה כל הלילה] ואם לא אכל בלילה יברך שהחיינו למחר. ובירדו גשמים ופסקו ועדיין מנטף וחבירו יש לו סוכה עם גג לסגור ולפתוח, אע"פ שמצטער להוליך מאכלו לסוכת חבירו ופטור בשאר הימים. עכ"פ בליל א׳ חייב לילך לסוכת חבירו ויעשה בשמחה חיבוב מצוה, ואז יכול לברך.